שמעתם את הקליק? מכבי ת"א. בלתי מוסברת, בלתי נתפסת

דמיינו שמכבי ת"א הייתה מנצחת אתמול את דובאי - בדיוק באותו אופן שבו ניצחה, אבל במיקום המקורי - ביד אליהו. בתום הארכה, אחרי צירוף ניסים בדקה האחרונה של הזמן החוקי, ומחיקת פיגור ב-15 הפרש. אני מודה: הטקסט הזה היה נפתח בקביעה ש"אם המשחק היה מתקיים בבלגרד, היא הייתה מפסידה". ואתם הייתם מהנהנים בהסכמה. איש לא היה מערער על המילים הכל כך הגיוניות. איזה שטויות.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:37

הצהובים ניצחו העונה ב-12 משחקים צמודים, שהסתיימו בפער של חמש נקודות ומטה; רק שליש מהם הושגו בהיכל מנורה. 0:4 שם, 0:4 בחוץ, 0:1 בארנה, ואחרי השבוע הכפול הזה - 2:3 בהאלה פיוניר. הנתון הבלתי נתפס הזה מלמד על קבוצה בעלת אופי. קבוצה מאומנת. קבוצה שמאמינה בעצמה בכל מצב. קבוצה שבוודאי לא תתנגד לדחיפת הקהל, אבל יודעת גם לצאת בכוחות עצמה ממצבים קשים. קבוצה שיש לה כמעט כל מה שצריך כדי להפוך לווינרית. כשחושבים על זה, חסר לה רק דבר אחד, ואיכשהו הוא לא מפריע לה: שחקן קלאץ' קלאסי.

במכבי של לפני שנתיים היה ברור שווייד בולדווין הוא זה שייקח את הכדור האחרון והמכריע. לטוב ולרע. לפני שלוש שנים זה היה יותר לורנזו בראון. ובשנים הארוכות שלפני - סקוטי ווילבקין. אבל מי המאני-מן בקבוצה הנוכחית? רק תביטו על השתלשלות האירועים המוזרה שהובילה לניצחון על הדובאים, ותבינו כמה נכונה הקלישאה האמריקאית החבוטה ש"There's no I in TEAM" (אל תספרו את זה ל-Tim לוואוו-קבארו).

• שלושת הניצחונות הצמודים בשבוע האחרון הושגו כשלוני ווקר, המאני-מן בפן הכספי, עומד על 1 מ-18 מהשדה.

• ברגעים הכי קריטיים, דווקא ג'ון דיברתולומיאו החטיא שתי זריקות עונשין בתוך 74 שניות. שתבינו: אלה היו ההחטאות הראשונות שלו ביורוליג אחרי שנה ושבועיים; לראשונה אחרי שמונה שנים ושבועיים - הוא רשם שתי החטאות במשחק אחד; וזה האיש שברוב שנות הקריירה שלו (5 מ-9) לא החטיא יותר מזריקה אחת לאורך עונה שלמה.

• אז מה עשה הקפטן לאחר ההחטאה האחרונה, כשעל השעון 36 שניות? קפץ ולקח את ריבאונד ההתקפה של עצמו. 

• ואחר כך, כשלדובאי נותר רק להחזיק בכדור ולהבטיח את הניצחון ביתרון 86:88, זינק רומן סורקין משום מקום כדי לחתוך מסירה - ולא רק שחטף, אלא גם התעופף להציל את הכדור, והעביר מסירה משלו מאחורי הגב. איכשהו זה הצליח.

• היריבה הצליחה לאבד את סורקין גם בהגנה, אבל הוא החמיץ הזדמנות להפוך לגיבור המושלם כשהחטיא את הכדור האחרון. בעצם, הלפני אחרון. כי אושיי בריסט, ההוא שקלע את סל הניצחון המכריע בדובאי לפני שלושה חודשים, דחק את ריבאונד ההתקפה שכפה הארכה, כשנותרו 0.9 שניות.

בכלל, קרו דברים בלתי מוסברים במשחק הזה, שהפגיש שתיים מקבוצות ההתקפה היותר טובות שיש ליורוליג להציע. הרבע הראשון היה מחריד למראה. דקה וחצי לסיומו הצליחה מכבי נטולת הסנטרים למצוא עצמה עם שלושה סנטרים מסובכים בעבירות (סורקין, מרסיו סנטוס וזאק הנקינס); כחצי דקה מאוחר יותר נוצרה משוואה הזויה - 16 עבירות נשרקו במגרש, כשלכל קבוצה רק 16 נקודות.

שני הסקוררים הבכירים והמובילים של דובאי, דוויין בייקון ודז'נאן מוסא (שאחרי אמש ראוי כי יעברת את שמו לדז'נאן משה), סיימו את הרבע עם 0 מ-9 מהשדה ומדד משותף של 10-. כבר בשלב הזה השאירה מכבי ת"א חמש נקודות על קו העונשין, כמעין פרומו להמשך הערב הרע שלה משם.

6:06 דקות לתוך הרבע השלישי, כשהאורחים ברחו ל-48:63, היה רעש של קליק באוויר. לאוזן הבלתי מזוינת זה נשמע כמו נפילה. אבל אנחנו הישראלים - והאמת, גם הדובאים - כבר מבינים בזה, והיינו צריכים לזהות שמדובר היה ביציאה של היירוט.

ג'ימי קלארק (אוקיי, יש מצב שמצאנו את המאני-מן) הגיב כך: סל ועבירה. ועוד סל לשתיים. והחטאה שתורגמה לריבאונד ונקודות של ג'יילן הורד. שתי קליעות מהקו. אסיסט לבריסט. ועוד אסיסט, הפעם להנקינס. כלומר, הוא היה אחראי ל-11 מ-13 הנקודות הבאות של הצהובים, שהציתו את הקאמבק.

קלארק סיים את הערב עם שיאי יורוליג אישיים בשבע קטגוריות שונות: נקודות (23), אסיסטים (10), מדד (27), דקות (32), סחיטת עבירות (7), סלים לשתיים (7) וקליעות עונשין (6 מ-6). בזמן שהוא ריחף, התרוצץ ונצץ, הורד היה שם כדי לעשות את הפעולות הנכונות והשקטות בעוד משחק שנשק לשלמות, ממש כמו הנקינס, שתרם עשר נקודות וחמש עבירות ב-12 דקות.

עודד קטש דיבר במחצית על כך ש"אנחנו צריכים לחזור לכדורסל שלנו". הוא לא שיקר, כי קטש הוא לא אדם שמשקר. אבל חלק מתהליך ההתפתחות שלו למאמן מהטופ האירופי נוגע גם לניהול המשחק שלו. בסוף, החמישייה שהחזירה אותו ואת קבוצתו למשחק (ולעונה) הייתה זו שכללה את קלארק, דיברתולומיאו, בריסט, וויל ריימן והנקינס. מי לא ראה את זה בא...

למכבי ת"א נותר גם דרבי. צילום: מכבי Rapyd תל אביב

מכבי ת"א השלימה שני שלישים ממשימת הקאמבק שלה. כלומר, לפחות בינתיים. היא חלפה באמצע השבוע על פני אולימפיה מילאנו. ועכשיו גם עקפה את דובאי, והתמקמה לצד המספר 11 בטבלת היורוליג עם מאזן חיובי של 16:17. כדי "להגשים את חלום הפלייאין" (אני נשמע ציני, אבל אחרי פתיחה של 10:3 זה אמיתי לגמרי), עליה לעקוף עוד קבוצה אחת.

איך זה יקרה? לא פשוט, ולא לגמרי תלוי בה. חמש הקבוצות שבמקומות 10-6 מחזיקות במאזן זהה של 14:19. מכיוון שהערב ייערכו שני מפגשים ישירים ביניהן, שתיים או שלוש מהן יירדו ל-15:19 (המפסידות בין פנאתינייקוס למונאקו ובין ברצלונה לכוכב האדום בלגרד, ואולי גם ז'לגיריס קובנה שתתארח אצל פנרבחצ'ה).

ומה הלאה? למכבי נותרו חמישה משחקים; אחד מהם, הלפני אחרון, מול הפועל ת"א - וכל היתר נגד קבוצות שכבר סיימו למעשה את העונה והודחו. לקבוצות שמעליה יש לו"ז לא פשוט בכלל: פאו, אחרי מונאקו, תצא לרצף משחקי חוץ בסופיה, בברצלונה ובוולנסיה. למונאקו, חוץ מהביקור באואקה, מצפים בין היתר משחקים מול דובאי, ברצלונה והפועל. לז'לגיריס, חוץ מפנר, יש על הראש את ברצלונה ודובאי. לכוכב האדום, חוץ מברצלונה, מחכה עוד דרבי ומפגש עם ריאל מדריד. ואם ברצלונה הוזכרה כאן כבר ארבע פעמים, אתם מבינים איך נראה העתיד הקרוב שלה.

לא סתם יש תחושה באוויר שזה יוכרע על ניצחון לפה, ואולי על מאזן פנימי לשם. לטובתה או לרעתה, ככה מכבי ת"א רגילה. שמעתם את הקליק?