טבלה טבלה שעל הקיר: כשהקבוצה גדולה מהמועדון

517 ימים זה לא קרה. במשך שנה, חמישה חודשים ועוד יום אחד פתחה מכבי ת"א את טבלת היורוליג, ובכל פעם מחדש מצאה את עצמה במאזן שלילי. והנה, הבוקר, לראשונה מאז אוקטובר 2024, מספר הניצחונות שלה אינו נמוך ממספר ההפסדים (ולא במצב של 0:0). האם זה יביא אותה לפלייאין? התשובה נעה בין לא בטוח לבין בטוח שלא. אבל אתמול, בפעם המי יודע כמה, היא המחישה את ההבדל התהומי שיש אצלה בין "הקבוצה" לבין "המועדון". ואתמול, שוב, הקבוצה חיפתה על המועדון. כיסתה עליו. הצילה אותו.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

7:33

זה המועדון שבנה סגל של מהמרים כפייתיים - קצר במונחי יורוליג, מלא בשחקנים שלא ביקרו באירופה אפילו כתיירים - ונקלע למאזן 10:3 בקרקעית הטבלה. וזו הקבוצה, עם מאמן ששוב מוציא משחקניו יותר מהמקסימום שהם מסוגלים לו, שבתגובה טיפסה עד ל-16:16. ב-19 המחזורים האחרונים, שהם בדיוק חצי עונה, עומדת מכבי ת"א על 68% הצלחה. רק קבוצה אחת עומדת לאורך הדרך כולה על נתון טוב יותר. זו האלופה והמוליכה פנרבחצ'ה, עם 69%, שלגמרי במקרה היא גם זו שהפסידה אמש לצהובים לובשי הכחול.

https://www.youtube.com/watch?v=aeZh3uojZsg

ומי הם השחקנים האלה שעודד קטש מוציא מהם יותר מהמקסימום? בואו נודה על האמת, בלי להעליב אף אחד, שבמצב תקין נשענת קבוצה ישראלית מצליחה על זרים משובחים. הפועל ת"א רצה בימים אלה לפלייאוף עם אלייז'ה בראיינט, דן אוטורו, ואסה מיציץ' ואנטוניו בלייקני. הגירסה המוצלחת האחרונה של מכבי ת"א הונהגה בידי ווייד בולדווין, בונזי קולסון, לורנזו בראון וג'וש ניבו. הפועל ירושלים הגיעה לגמר ליגת האלופות בעיקר בזכות ליוואי רנדולף, ספידי סמית', זאק הנקינס וקאדין קרינגטון (תירגעו, הוא באמת שיחק אז כזר).

ומי הם הזרים של מכבי הנוכחית? איפה לונדברג מושבת כבר חודש וחצי. ג'ף דאוטין לא מספיק טוב. הנקינס הובא על תקן סותם חורים (זה ג'וב של אינסטלטור או רופא שיניים? תחליטו אתם). לוני ווקר עומד על 1 מ-15 מהשדה בשבוע האחרון, ועל 28 מ-32 - בהחטאות! - מאז החזרה מפגרת המלחמה. מרסיו סנטוס הוא מחליף לגיטימי, בדגש על מחליף. נשארו ג'ימי קלארק ההולך ומשתפר, והעוגן ג'יילן הורד. ואושיי בריסט.

הכי אפור מופיע מול היריבות הכי איכותיות, אושיי בריסט. צילום: דג'ורג'ה קוסטיץ'

תישאר, תישאר, תישאיי

המשמעות ההגנתית של בריסט הובנה כבר מזמן. דוגמה חותכת לכך ניתנה בסוף השבוע שעבר בווילרבאן, כשהוא לא שיחק ומכבי כמעט הפסידה. אתמול הוא הופיע גם בצד ההתקפי. 14 נקודות ושבעה ריבאונדים הוא רשם נגד פנר, ולא, אלה לא שיאים עונתיים. מעניין שאת המספרים הטובים יותר הוא העמיד דווקא נגד ריאל מדריד והפועל ת"א. כלומר, האיש הכי אפור מופיע מול היריבות האיכותיות ביותר. 

ועכשיו, כשהדיבורים על העונה הבאה מתחילים להתפשט ולהישמע יותר ויותר, הנה דל"פ שלא בטוח שהיא כבר דל"פ: אחרי שכר הלימוד של עונת הרוקי, השיפור המתמיד וגם ההכרה במגבלותיו - בריסט צריך לקבל הארכת חוזה. לא כסמול פורוורד פותח, אבל להישאר. ואם מישהו ב"מועדון" חושב שהוא ימצא מציאות טובות יותר ב-600 אלף דולר, לא בטוח ש"הקבוצה" תמשיך לחפות ולכסות עליו או להציל אותו.

הקטשים עומדים כעת בפני משחק העונה שלהם. זה שאין ממנו דרך חזרה במקרה הגרוע, ושיוליד עוד משחקי עונה במקרה הטוב. אם יפסידו לדובאי, החישובים בנוגע לתמונת הפלייאין יהפכו בלתי רלוונטיים; אם ינצחו, הם ימשיכו לחיות על התקווה. 

זו תקווה מתעתעת שלא ממש תלויה בהם; כדי להתברג בעשירייה המובילה, הם ידעו מראש שעליהם לעקוף את אולימפיה מילאנו (בוצע, לפחות זמנית, אתמול) ודובאי (יכולים לעשות זאת מחר), בתוספת קריסה של אחת הקבוצות שבטופ 10. החשודה המיידית היא מונאקו, שמופיעה בסגל של תשעה שחקנים, בלי מאמן וללא משכורות, ואיכשהו לא מפסיקה לנצח. זה היה אמור לקרות כבר, ואולי יקרה מחרתיים מול פנאתינייקוס. ואולי גם לא יקרה בכלל. התפקיד של מכבי הוא להיות שם ולחכות למקרה ש.

שביעי בין שחקני הציר ביורוליג, רומן סורקין. צילום: דג'ורג'ה קוסטיץ'

הסנטר השביעי בטיבו באירופה

אז אוהבים לדבר כאן על צביון מקומי בפאתוס אידיאולוגי, בלי להתחשב בעובדה שעל פניו, קל הרבה יותר לקבוצות כמו ברצלונה ופרטיזן בלגרד להסתמך על המקומיים שלהן. למה? בעיקר בגלל שהם ספרדים וסרבים, שהם קצת יותר טובים מישראלים בכדורסל. והנה, כשיוריצה גולמאץ יתדרך היום את שחקניו בנוגע ליריבתם הבאה בבלגרד, הוא ידבר בוודאי על כוח האש של ווקר, ועל האקספלוסיביות של קלארק, ועל הסכנות מכיוונו של הורד. אבל הוא יתמקד לא פחות בתמיר בלאט וברומן סורקין.

אז בואו נדבר שנייה על סורקין. ממוצע הנקודות שלו, 13.7, הוא השני בטיבו לסנטר ביורוליג, כשרק פיונדו קאבנגלה מדובאי (שוב דובאי?!) מקדים אותו. ייתכן שהנתון הזה קצת משקר - כי בממוצע הריבאונדים (4.1) הוא מדורג רק 20 בקרב השחקנים בעמדה מספר 5, ו-41 בסך הכל. 

התשובה לכך היא שבמדד המשוקלל, 14.9, הוא שביעי בין שחקני הציר. שחקן הפנים הישראלי המוביל, שאולי צריך בכלל לשחק כגבוה שני לצידו של סנטר מסיבי, אתלטי והגנתי, מדורג שביעי בין כל הסנטרים ביורוליג. וכל אלה שלפניו הם שמות גדולים ואיכותיים: ניקולה מילוטינוב, קאבנגלה, אוטורו, מוזס רייט, אדי טבארס וג'וש ניבו.

לא צריך יותר מזה כדי להמחיש כמה סורקין טוב ומגוון; כן צריך לקרוא שוב את הפסקה הקודמת עם שרשרת שום (האיש מעטר את חמישיית הפנטזי שלי, ואין לי שום כוונה לנחס אותו). איפה זה יציב אותו בראייה היסטורית? בלי שיצעיד את מכבי ת"א להישגים, תמיד תופיע לצידו הכוכבית של זה שבלט בקבוצה חלשה/בינונית. והנה, בתוך ים חוסר הוודאות שגוזרת המלחמה הנוספת באיראן, ניצבת בפני המועדון משימה לא פשוטה: לייצר ודאות במקומות שבהם אפשר, כדאי וצריך. לתת למאמן את מה שהוא רוצה ומגיע לו. לנעוץ את השחקנים שאמורים להישאר. ומשם להמשיך.

---

https://www.youtube.com/watch?v=W0HyElviwHw

הכינו את צילומי המסך

כשהפועל ת"א מביטה על עצמה בטבלה, היא לא צריכה לספור ימים. היא לא הייתה במאזן שלילי או מאוזן אפילו לרגע אחד; ב-32 מחזורים, היא ירדה רק פעם אחת מ-60% הצלחה. ולכן, למרות לוח המשחקים הלא פשוט שממתין לה עד סיום העונה הסדירה, אני אקח סיכון ואכתוב את המשפט הבא: היא תהיה בפלייאוף.

לאן זה ילך משם, זו כבר שאלה אחרת. רבות עסקנו, ועוד נעסוק, בשאלה אם שיטת המשחק הסוליסטית של דימיטריס איטודיס תספיק בשלבים הגבוהים והמכריעים, מול היריבות הקשוחות, המעוטרות והמנוסות. הכישרון של הפועל הוא זה שיוביל אותה לאן שיוביל אותה - לטוב ואולי לרע. בהנחה סבירה שהטבלה לא משקרת, אין לה מה על להתלונן; בפילוח המאזנים שלה מול יריבות מסוימות, יש לה קצת בעיה.

ההפסד אתמול לריאל היה השביעי ברציפות שסופגים האדומים מול הקבוצות שחולקות איתם את מקומות 6-1. למעשה, הם עומדים על 1 מ-8 בקרבות הצמרת הישירים, וניצחו רק את ולנסיה, לפני חמישה חודשים וחצי. לאור צפיפות הטבלה (למקום השני ולמקום החמישי מספר הפסדים זהה), והיעדר יתרון הביתיות הממשי בסופיה הרחוקה, קשה להימנע מהמסקנה הבאה:

כל עוד הנציגה הישראלית הבכירה תגיע לפלייאוף (והיא תגיע, כן?!), זה כמעט לא משנה באיזה מקום היא תסיים. גורלה ייחרץ בהתאם לזהות היריבה. היא יכולה, למשל, לסיים שנייה ולקבל מהפלייאין את פאו. או לסיים חמישית, ולהידרש לנצח לפחות פעם אחת בוולנסיה כדי לגעת בחלום הפיינל פור. ברור מה עדיף לה.