חמישה משחקים, ב 15 ימים, על עתיד של מועדון שלם

בואו נעשה סקר. אומרים שזה עובד טוב בסושיאל, אומרים. נשאל רק שאלה אחת, עם ניסוח מניפולטיבי כמו שעושים במשאל עם. משהו כמו - מה אתם מעדיפים שיקרה: נצחון שיבטיח פלייאוף או הפסד שיבטיח את פיטורי המאמן? רגע, יצא לי ניסוח קיצוני. אפשר גם משהו יותר עדין. משהו כמו – מה אתם מעדיפים שיקרה: נצחון, הפסד או שהמשחק הזה על ה@&^? הנשאלים, אגב, צריכים להיות רק שחקנים של הפועל תל אביב. כאלו שמקבלים כסף כדי לא לשחק. כאלו שמקבלים כסף ואולי רוצים לשחק. כאלו שמקבלים כסף ועושים טובה שהם משחקים. אז נניח ששאלנו אותם. מה אתם חושבים שתהיה התשובה?

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

10:10

https://www.youtube.com/watch?v=fZ-kuG0nWCE

בטור שקדם לי הבוקר, ניתח הופמן נהדר גם את המשחק ברמת הכדורסל וגם את התגובה המבאסת, בסיומו, של איטודיס המתנער. כדרכם של מלהגים בנושאים חשובים פחות מספורט, אני רוצה להתחיל ולדבר דווקא על שפת גוף. לכו בבקשה להקרנה חוזרת של המשחק מול בסקוניה, אם אתם אנשים אמיצים. תנו מבטים של בדיעבד בספסלים. אוקיי, יש את איטודיס שנראה כמי שמתרגל נשימות בשיטת למאז. לפרטים, תעשו גוגל. הספסל של הפועל תל אביב, בחלקו הגדול, ולא רק כשהחדשים רנדולף ואדווארדס מסננים משהו ביניהם או שהאחרון פולט משהו שגורם לקפטן שלצידו לטפוח על כתפו בחיבה מהולה בשחוק, השחקנים שם בוהים בחלל האוויר בעיניים ריקות. ובצד השני, של מחזיקת הגביע הספרדי ואחת מקבוצות היורוליג הגרועות בנמצא, שחקנים מצחקקים בינם לבין עצמם בסגנון של וואלאק, זה קל זה. ככה זה מרגיש בליגה הסינית? אפרופו סין, תזכירו לי בסוף להגיד לכם משהו על קייל גאי, בסדר? 

עם ובלי מיציץ'

בתחילת הרבע השני, רשמתי לעצמי במחברת שהפועל תל אביב הזאת שומרת באותה הרמה גם עם וגם בלי מיציץ'. וזה רע. כלומר, מעבר לאחוזי הקליעה הלא סבירים והכן מבזים שהמשחק הזה ידע לייצר, הרי שאין טעות הגנתית שמי משחקניה לא ביצע. במיקום, בעזרה, בתגובה לאחר מסירה, בגישה, בפיזיות, ברצון. בהכל. וזה בלי מיציץ'. ואז, בעודי משרבט, משהו כמו 3 דקות לתוך רבע מספר 2, נכנס המיציץ' לשחק. וזה הפוזשן ההגנתי הראשון שבו הוא נוטל חלק. בחיאת, לכו תראו את זה. (2:23)

https://www.youtube.com/watch?v=f0OtjILCvfU

וזה לא שהאחרים בכלל או שבלייקני בפרט כן עשו משהו הגיוני או איכפתי בקטע הזה שהראנו עכשיו, אבל מה זה? באמת, מה זה? הופמן כתב והדגים יפה את בעיות ההגנה עם אוטורו, במיוחד מול יריבה שמשחקת קטן ובלי ביג גאי קלאסי. והמחיש גם את ההתעקשות ההזויה של איטודיס להישאר עם אותו מודל הגנתי (חילופים) למרות שזה אפילו לא עושה סימנים של משהו שעובד. אבל שוב, הבעיה כאן יותר גדולה ומשמעותית. לפרטים, ניתן לספור את כמות מהלכי ה-אנד וואן אתמול. הפועל תל אביב, לפחות נכון לשני המשחקים שראינו השבוע, לא רוצה לשחק כדורסל. אפשר לבוא בטענות, מוצדקות לגמרי, למאמן שאיבד את זה ואיבד אותם. אפשר לבוא בטענות, מוצדקות אפילו יותר, לשחקנים שמאפשרים לעצמם לאבד צלם של קבוצה. גם מול ריאל. בטח מול בסקוניה. בשורה התחתונה, זה נראה קטסטרופה. ההגנה? היא כנראה רק הסימפטום.

הריצה

ברמת המשחק עצמו, כנראה שריצת 10-0 של המארחת ברבע השלישי, כזאת שהובילה ל 87-78 מקומי, היא זאת שייצרה את הפער שקיפל את הארוע. נו, בסדר, ריצות הן הרי חלק בלתי נפרד ממשחק הכדורסל. זה קרה, זה קורה, זה יקרה וכו. השאלה החשובה יותר היא איך ולמה. אני אגיד לכם ואראה לכם איך ולמה. 

ריצת ה 10-0 הזאת כללה גם את ההגבהה ההזויה הזאת של כריס ג'ונס, בסלואו מושן, אותה ליקט פריש היריב בקלות, שאותה סיים בצד השני אומורי הזקן בגירסה הבאסקית בקלות. מה זה? (5:29)

https://www.youtube.com/watch?v=f0OtjILCvfU

עזבו מה זה. איך זה שפעולה מזלזלת וחסרת איכפתיות שכזאת לא נענית בתגובה כלשהי מהספסל?

כולל הירידה הזאת להגנה. תהיו חברים ותעזרו לי לספור בבקשה כמה שחקנים של הפועל תל אביב נמצאים בפריים, עד שבסקוניה עושה מזה סל. ספוילר? בסוף המהלך הגיע הרביעי (וויינרייט). השחקן החמישי, זה שאתם צריכים לנחש כי אותו לא רואים, שמו בישראל מוטלי. והוא התבאס כי המסירה של בראיינט אמורה הייתה להגיע אליו, אבל היא נחטפה. כאקט חינוכי, החליט המוטלי להישאר במקום שבו הכדור היה אמור להגיע. מה זה? (5:44)

https://www.youtube.com/watch?v=f0OtjILCvfU

בתום הריצה המדוברת, נטל קואץ' איטודיס פסק זמן. 

פסק זמן

אני יודע שאתם מחכים לשמוע מה נאמר שם. לא יודע להגיד לכם. אני כן יכול להגיד לכם מה יצא ממנו. הפועל תל אביב יוצאת להתקפה. כדרורים כדרורים כדרורים. ואז איירבול בלייקני. קטסטרופה, כבר אמרנו? אני כן יודע להגיד מה היה בפסקי זמן אחרים, להם הקשבנו. הנה איטודיס מדבר (בסרבית?) עם מיציץ' שאיננו שבע רצון. לאחר סיומה של השיחה הלא מועילה, אומר הקואץ' לשחקנים מה לשחק בהתקפה בתרגיל הבא, ואז מבקש מהם שיתנו לו קצת EFFORT, כלומר מאמץ. והוא יכול לבקש כמה שהוא רוצה. גם ברמת התרגיל וגם ברמת המאמץ. זה לא קורה. לפחות השבוע, זה ממש לא קורה.

עודד קטש, המאמן שהפך קדוש בצד השני של העיר, הוא עקשן גדול. כולל בכל הנוגע לניהול החילופים שלו. לפרטים, אפשר לפנות במידה מסוימת ללוני ווקר. אבל אפילו קטש יודע מתי להרפות. לפרטים, אפשר לפנות במידה מסוימת לתמיר בלאט. איטודיס רואה, כי הוא הרי כדורסל יודע, שיש לו שחקנים שהם לא. פשוט לא. ולא זז מהם. ולא מנסה אחרת. אולי כי הוא סתם תקוע. אולי כי הוא באמת ובתמים מאמין שהם יביאו אותו אל השישייה הנכספת. זה עדיין יכול לקרות, כמובן. אבל עכשיו זה נראה כמו תסריט בעל סיכוי נמוך.

אולי הוא סתם תקוע, איטודיס. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ואם כבר תסריט בעל סיכוי נמוך, בואו נחתום בהצעה קונקרטית לסדר. נכון לעכשיו, הפועל תל אביב איבדה צלם של קבוצה תחרותית. אפשר אולי לוותר גם על המילה האחרונה. והיא עומדת בפני 5 משחקים שיכולים להכריע לאן פניה מועדות, כמועדון. היא יכולה לסיים בפלייאוף ועם יתרון ביתיות. היא יכולה, בתרחיש אימים, לסיים כשהיא מחוץ לפלייאין, במה שיכול להפוך לתאונת דרכים ספורטיבית מהקשות שיצא לנו לראות, בטח לאור המשמעויות.

דימיטריס איטודיס הוא מאמן כדורסל מצוין, שעושה כרגע עבודה רעה מאוד. יכול להיות שהוא יצליח לגייס את הכוחות והשחקנים כדי להפתיע ולנצח את פאו, פנר או אולימפיאקוס. זה אפשרי. ברמת ניהול סיכונים, האם זהו ריסק שעופר ינאי מוכן לקחת על עצמו?

האם זהו סיכון שהוא מוכן לקחת על עצמו? צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

דימיטריס איטודיס הוא מאמן כדורסל מצוין, והאחריות על איך שהקבוצה הזאת נראית היא ממש, אבל ממש לא רק עליו. ואם אני מקבל ההחלטות היום במועדון הזה, אשר ליטרלי נלחם כרגע על עתידו, אני מפטר את איטודיס היום ומביא מישהו אחר מחר. ולו כדי לנסות ולייצר מומנטום ושינוי אווירה, באופן שיכול לעשות את ההבדל. ולו כדי שיבוא מישהו מבחוץ ויקבל החלטות בדבר מי אמור לשחק ומי לא, רק על פי קריטריונים ענייניים. ולו כדי שיפסיק את משחק ההתקפה בתורות, שבו כל אחד עושה מה בראש שלו.

3 נקודות לסיום 

1. בראיינט – פעם אחר פעם, האיש הזה לא מפסיק להדהים. כולל כשקלע 19 מתוך 25 הנקודות הראשונות של הקבוצה שלו, מבלי להחטיא. כולל ובמיוחד בטכניקה החוזרת והמושלמת, באמצעותה הוא מעניש פעם אחר פעם את השומר שלו ומשאיר אותו על הגב. מדהים. מושלם. אתמול סיים בראיינט את המשחק עם 7 איבודי כדור. חלק מהם נובעים מכך שבראיינט, כמו חלק משמעותי מהשחקנים שאיתו, חושב קודם כל על עצמו ועל הדברים שהוא יכול לעשות לעצמו, מעצמו ובעצמו.

   
   

2. תודה שהזכרתם – הנה, הזכרתם. קייל גאי. למי שפחות מכיר, מדובר באחד שעשה כאן סיבוב אירופאי קצר, כולל בגרסה הענייה של פאו. ואחר כך פרש בגיל סופר צעיר כדי לאמן. ואחר כך החליט לחזור לשחק בג'יליג פינת סין. והשבוע עשה כותרות כשאמר שהליגה השניה בטיבה בעולם, מבחינת כשרון, היא לא היורוליג כי אם ליגת הפיתוח של ה NBA. וזכה לתגובות מזלזלות מאנשים בעלי זיקה ליבשת הישנה, כולל מהחבר אושיי בריסט.

   
   

   

   
   

   

   
   

   האם הוא צודק? לדעתי נדבר על זה בקרוב. הסיבה שנזכרתי בפרובוקציה של הגאי היא כי המשחק הזה, שראינו אתמול, לא עובר ולו כמשחק אימון בגי'ליג. עזבו כשרון. את הגישה הזאת קשה מאוד לקבל.

   
   

3. ועכשיו מה, מה עכשיו? הפועל תל אביב צריכה, חייבת, מוכרחה לנצח את בסקוניה בשישי הקרוב. אין אפשרות ריאלית אחרת לעשות שישייה. ככה חתמתי את הטור הקודם, אחרי ההפסד הלא נעים של האדומים במדריד. אבל מאחר שהיא כן מצאה את הדרך להפסיד ולהתבזות מול ההיכל הריק (והמחויך) אשר בחבל הבאסקים, התיישבתי לי בסופו של לילה כדי לעשות סימולציות. כדי לנסות ולהעריך מהו המקום הריאלי הנוכחי של הפועל תל אביב, בסיומם של 38 מחזורים. ואז הבנתי את הטעות. תרחישים זה משהו שעושים כשאיכפת. מי שראה את המשחק ההזוי אתמול, יודע שספק אם כך המצב. אבל אם כך המצב, אז נגיד את זה פשוט: אם תנצח כמה משחקים נגד השפיץ של היבשת, הפועל תל אביב עוד יכולה לסיים כאן עונה גדולה. אם לא, תסריט ריאלי בהחלט הוא כזה שבו היא מגיעה לשני המשחקים האחרונים, קרי דרבי ומונאקו, כשהפסדים בהם משאירים אותה מחוץ לעשיריה הראשונה. לא שישייה ראשונה. עשירייה. חמישה משחקים, ב 15 ימים, על עתיד של מועדון שלם. זה הסיפור כאן.

   
   

זהו. עד כאן. שיהיה לנו טוב.