תוצאות חיפוש

באחד מהטורים הקודמים, הסברתי באריכות מדוע המסע של גל רביב  ל- WNBA נראה די מבטיח. כזה שנותן הרבה מקום לאופטימיות (בלשון המעטה). למען האמת, אם תנברו לעומקם של המוק-דראפטים האחרונים של הWNBA ב-2026, למשל זה של החברים מבליצ'ר ריפורט , תוכלו למצוא נוכחות ישראלית, אבל לא בהכרח זו ששמעתם עליה. קריירת המכללות של ירדן גרזון  מגיעה לשלבי המאני טיים, והאמת היא שזה נראה מבטיח לא פחות. מוקים מסוימים אפילו מקפיצים אותה למקום ה-6, היישר לזרועותיהן של הפורטלנד פייר (מישהו אמר שכנה של דני?). זמן טוב להתמקד בקלעית הקטלנית ובכדורסל שלה, בעיצומה של עונת הסניור.

במהלך פגרת הנבחרת היה אפשר לשכוח בקלות שהפועל ירושלים בכדורסל זה דבר שעדיין קורה. מכבי תל אביב נכנסה למערבולת עודד קטש וייצרה רעש בלתי פוסק, הפועל תל אביב הכניסה משקיע חדש ועופר ינאי היה, ובכן, עופר ינאי. האזכור היחיד לקיומה של מחזיקת גביע ווינר היה עקיצה מופרכת של האחרון נגד קאדין קרינגטון כדי לעשות לובי מגושם לאיזרוח אחד הזרים של הפועל ת"א. מכיוון הפועל ירושלים - שקט. מה שקט? דממה. אפילו העניין שהביעה אולימפיאקוס בג'ארד הרפר נעלם כלעומת שבא. שפיות? שיעמום? זה כבר עניין של נקודת מבט.

לכולם כבר ברור שפרויקט עופר ינאי הפך את הפועל תל אביב למכבי על סטרואידים. במסגרת המהפך, הגיע אתמול משחק שהזכיר את ימיה היפים של היריבה בצהוב במסגרת הליגה. בבית. כשהיא מפהקת, כשהקהל מפהק, כששימון ממש לא. כי לכולם כולל כולם כולל כולם ברור איך יגמר המשחק, ולא משנה מה תוצאת הביניים. גם אם תוצאת הביניים היא 51646516516 הפרש 5 שניות לסיום. לכולם, חוץ מלשימון.

"תגיד", החל לכתוב לי חברי הטוב מינדאוגאס ממקום מושבו בז'לגיריו ארנה בהפסקת המחצית. לאור ההקדמה, הבנתי שההסתלבטות כבר עושה את דרכה לחשבון הווטסאפ שלי. והנה, היא הגיעה. "אושיי בריסט אמר השבוע שסוף סוף הוא יזכה לשחק עם רעש מסביב. איזה רעש? אני לא יכול לתאר לך את השקט שיש כאן עכשיו". או במילותיו הספרותיות - Quiet as fXXX.

דני אבדיה, אולי שמעתם עליו, נמצא בפתיחת עונה היסטורית ברמה הסטטיסטית. כשהדוגמה האחרונה הגיעה בדמות הציוץ הנ"ל, שהפך לויראלי בפיד ה-NBA בארץ.

"אוזמי, ז'ליקו, אברוטיטולו! אוזמי, ז'ליקו, אברוטיטולו!", נוהגים לשאוג אלפי השאגנים של פרטיזן בלגרד בטקס הקבוע והלא רשמי שמתקיים בכל משחק. זמן קצר לפני הצגת השחקנים עולה ז'ליקו אוברדוביץ' מחדר ההלבשה, נושק במצחה של ילדה שיושבת דרך קבע על הפרקט ובדרכו לספסל מניף ידיים לאוהדים שנעמדים על רגליהם ומריעים לו. "קח את זה, ז'ליקו, את גביע אירופה!", הם שואגים.

על הסיפור "מעשה בחמישה בלונים" גדלתי והתחנכתי . קראו לי אותו לפני השינה כל כך הרבה פעמים, עד שגם היום אני יכולה לצטט אותו כמעט בעיניים עצומות. השבוע החלטתי לנתב את הנוסטלגיה הזאת לעולם שלנו, לקחת את המבנה המוכר ולתרגם אותו לעולם שאנו חיים בו היום: דני אבדיה. כך נולדה לה הגרסה החדשה: "מעשה בחמש עמדות כדורסל".

כמה פוזשנים לתוך משחק הנפל של נבחרת ישראל מול קרואטיה אמש, וראינו מספיק. לא באמת צריך היה משהו נוסף כדי להגיע למסקנות. שני סלי השדה הראשונים של הקרואטים הגיעו בהמשך לבעיית תקשורת בירידה להגנה של הנבחרת שלנו. אחר כך הגיעו עוד נקודות קלות בהמשך לטיפולי פיק נ' רול מהגיהנום. דייב וסרמן, סוג של אייקון בחירות בארצות הברית של אמריקה, ידוע במשפט I've seen enough  שבו הוא מגיע למסקנות והערכות מושכלות לגבי זהות המנצח (והמפסיד) גם אחרי ניתוח נתונים חלקיים. גם אנחנו, כבר בשלב ה 12-0 ופסק הזמן הראשון של קואץ' בית הלחמי, ראינו מספיק.

אני ואבא שלי מתווכחים מידי פעם בלא מעט נושאים, אבל המשחק המרשים של דני וולף ובן שרף נגד מילווקי באקס במוצ"ש האחרון הזכיר לי ויכוח ספציפי, אחד מהחריפים שבהם: ויכוח השניצל. תמיד הייתי חסיד של שניצל טרי. אחד כזה קראנצ'י, זהוב ומחוספס שיצא הרגע מהשמן הרותח והונח היישר בצלחת או בבגט. אבא שלי, מנגד, בטירוף ששמור למתי מעט, פיתח בחלוף השנים אהבה בלתי מוסברת לזן אחר של שניצל: זה שיוצא מהמקרר.

לפני שנתיים בדיוק דטרויט הייתה בעיצומו של רצף של 28 הפסדים, רצף ההפסדים הארוך ביותר בעונה בודדת אי פעם, בדרך לעונה של 14 נצחונות. קייד קנינגהאם היה אז בעונה השלישית שלו בליגה ונראה כמו אכזבה גדולה ביחס לבחירה הראשונה בדראפט, לא מישהו שניתן לבנות סביבו קבוצה מצליחה. גם שאר הצעירים – ג'יילן דורן, ג'יידן אייבי, איזיאה סטיוארט ואסאר תומפסון שהיה אז רוקי – לא נראו מרשימים. כעבור שנתיים, דטרויט היא מוליכת המזרח עם מאזן של 4:16, כשלא מזמן נעצר רצף של 13 נצחונות.

כשג'יימס נייסמית' המציא את משחק הכדורסל, הוא השתמש בשני סלי קש (ששימשו במקור לסחיבת אפרסקים) בתור טבעות הסל. הלוחות מאחורי הטבעת הפכו לחלק חובה מהסלים התקניים רק חמש שנים מאוחר יותר, מתוך צורך פרקטי: טבעות הסלים נתלו, במקרים רבים, ממרפסות בתים כך שהקהל יכל להפריע - ממש לחסום פיזית - את הכדור באמצעות ידיו. הקרשים היוו מחסום שמנע מהקהל להפריע למהלך התקין של המשחק, ונכנסו לתקנון בשנת 1895. סיר אייזק ניוטון - חכו שניה, זה מתחבר - נפרד מהעולם בשנת 1727, כלומר 164 שנה לפני המצאת משחק הכדורסל ו-168 שנה לפני הגעתו לעולם של הקרש ועדיין, ספק אם יש הדגמה ברורה יותר לחוק השלישי של ניוטון מהריבאונד, הכדור החוזר מהקרש.

ב-31 באוגוסט ניצחה ישראל את צרפת באליפות אירופה. 54 נקודות משותפות היו לאבדיה, מדר וגינת באותו ערב, שמות מרגשים. מאז עברו 89 ימים, והנה, בערב שישי, אנחנו שוב מתכוננים להתרגש מאותה נבחרת. רגע… אותה נבחרת? סולחה מתוקשרת עם בלאט, רשימת פצועים ארוכה, וסופרסטאר מאמריקה שלא יכול להגיע לחלונות של פיב"א ופתאום מבינים: העטיפה נשארה, המוצר בפנים - שונה.