.png)
.png)
.png)
המינימום הנדרש
- שי האוזמן
- 17 בינו׳
- זמן קריאה 5 דקות
יש עניינים עם בלייקני, כידוע (וכפי שכתב כבר היום החבר הירש). לי, באופן אישי, אין מושג לאן הדבר הזה יילך וכמה שלשות בתוך הפרצוף עוד יקלע הסופר סקורר העונה ובכלל. מה שאני כן יודע זה שאת השלשה הראשונה של הפועל תל אביב אמש קלע הבלייקני עם הבאזר של הרבע השלישי, ושבר בכך רצף של אלוהים יודע כמה החטאות של הקבוצה, במשחק החוץ שלה מול הקבוצה הדי מיותרת מוילרבאן. משם, הדרך כבר התקצרה בדרך לעוד נצחון סופר חשוב, במשחק סופר מגעיל. וזה לא משנה בשום צורה שהיא. מה שחשוב הוא שגם אחרי משחקה ה 21 בליגה השניה בטיבה בעולם, הפועל תל אביב שומרת על המקום הראשון. ושוב, הפועל תל אביב, ולא משנה מה חושבים על ענייני אסתטיקה וגו, ממשיכה להוביל את המפעל הזה.
משחק ההתקפה המכודרר
כחלק מההערכה המחודשת של איטודיס את מצב הסגל שלו פלאס התאמה ספציפית לגודל של היריבה מצרפת, פתח אתמול גם עם מוטלי וגם עם אוטורו. כשבודקים מי החמישיה ששיחקה אתמול הכי הרבה דקות ביחד, במדי האורחת, מתייצבים על זאת של שני הגדוילים פלאס מיציץ', בראיינט ומלקולם.
ולמה אני מתחיל איתכם את הטור דווקא בענייני חמישיות? כי החמישיה הזאת שיחקה אתמול 33 פוזשנים, כמעט פי 3 יותר מכל חמישיה אחרת. והחמישיה הזאת התרסקה. הפועל תל אביב, למרות הירידה במספרים לאחרונה, היא עדיין מקבוצות ההתקפה הטובות במפעל. כשהנתון המחזק הוא נתון ה PPP, יענו נקודות פר מהלך. ליתר דיוק, היא שנייה בקטגוריה, אחרי מונאקו, עם 1.066 נקודות פר פוזשן. סבבה? סבבה.
החמישיה הזאת, שאיתה רץ ועליה התעקש איטודיס, סיימה את המשחק עם 0.87 נקודות למהלך. שזה רע.
כחלק בלתי נפרד מהחמישיה הגדולה והלא מאוזנת, קיבלנו משחק התקפה גדול ולא מאוזן. עזבו רגע שאוטורו ומוטלי, מילולית, נתקעו האחד בשני במספר סיטואציות. וילרבאן, עם כמה התאמות לא מורכבות במיוחד, חשפה שוב את הקשיים בתוך משחק ההתקפה המסודר. כלומר משחק ההתקפה המכודרר. כבר מגיעים לזה.
להאט את איטודיס
וילרבאן עשתה כמה דברים פשוטים. היא עיכבה את היציאה של הפועל תל אביב להתקפה עם לחץ שמתקפל להגנה אישית. ולא שהיא צריכה להתאמץ במיוחד כדי לעכב, כי מובילי הכדור של האורחת לא ממש שואפים לדחוף את הכדור קדימה ומהר. היא יצאה גבוה וחזק אל הכדור. היא ייצרה מצבים שבהם האדומים זיהו מיסמאץ' בפנים, שזה לוקח זמן וגם פחות יעיל כשזה סטטי. היא שלטה בריבאונד ההגנה שלה. כל האמור לעיל, אגב, מתייחס רק לחלק הראשון של המשחק.
לזה תוסיפו ענייני אנרגיה. תשאלו כל שחקן אירופאי או שמשחק באירופה והוא יגיד לכם שאין סיוט כמו לשחק מול צרפתים, ולא משנה באיזו מסגרת. נכון, לא אחת מדובר בנגריה מוכרזת, אבל הם ארוכים, אתלטיים, שורטים, מעצבנים. וזה עוד לפני שדיברנו על השפה או המבטא שלהם, כן? בתכלס, אין ניג'וס כמו לשחק מול הוילרבאניות של העולם. בטח כשאתה במוד של אדישות, כמו זה שהפגין מיציץ' כבר במהלך הראשון של המשחק.
והכל, כאמור, הלך קשה. את המחצית הראשונה סיימה הפועל תל אביב עם 31 נקודות, כשלא מעט מהנקודות שהיא כן קלעה דווקא חשפו את הקשיים ההתקפיים שלה. את הסטטיות. את בעיות הריווח. את משחק ההתקפה המכודרר. יאללה, נדגים.
למשל כאן. פיק נ' רול גבוה של אלייז'ה בראיינט עם מוטלי. עד כאן הכל סטדרטי לגמרי. רק שאני מבקש שתעצרו את התמונה כשהשעון הגדול מראה 7:40 ותראו את שאקיל האריסון, ההוא שעוזב לגמרי את מיציץ' ונכנס לתוך קשת שלוש הנקודות ואל נתיב החדירה של בראיינט. 4 שחקני הגנה ינסו להיכנס לנתיב התנועה של ה MVP האדום. שבמקרה הזה כן מוצא את האיש הפנוי מתחת לטבעת. (0:09)
אוקיי. הנה עוד מהלך שכן הצליח במחצית הראשונה, אבל שמדגים את הקשיים במשחק ההתקפה של האדומים-לבנים. הנה בראיינט שוב מכדרר לו, בכיף שלו, תוך כדי תנועה של מלקולם לצד החלש. כשהוא פונה אלי פינה, מתחיל לרדוף אחריו אנדאיי. כי בהתקפה של הפועל תל אביב, ואת זה כבר מרבית ההגנות יודעות, העיניים, הידיים והרגליים קודם כל על המכדרר. וגם הפעם, בחסות התנועה והזיהוי של מוטלי, זה הסתיים אחלה. אבל משחק ההתקפה? הוא ממש לא אחלה. (0:44)
מה שאמר אלון
כאשר התארח בפרק של שוט מיד לאחר עוד נצחון של ירושלים על הפועל תל אביב, אמר לנו קואץ' יונתן אלון שההכנה והתמודדות מול ההתקפה של האדומים מתל אביב, להבדיל מזאת של הצהובים מתל אביב, היא הרבה יותר פשוטה. והוא ממש לא התכוון לזלזל כאן ביריבה שלו, אלא להגיד את האמת הפשוטה, והיא שהפועל תל אביב צפויה וסטטית. מוכשרת, מצוינת, עמוקה – אבל צפויה וסטטית.
ולא, אני לא מדבר כאן על סטטיסטיקה. ביורוליג, הפועל תל אביב ממוקמת 18 בקטגוריית האסיסטים. אז מה? מקום אחד מתחתיה נמצאת פנרבחצ'ה. גם זאת וגם זאת מועמדת בכירה לפיינל פור העונה. אבל כן, אני מדבר על היכולת לפצח טקטית.
למשל מול בלייקני, בדוגמא מתוך המחצית הראשונה אתמול. אחרי שיצאו אליו גבוה ועם גבוה (אנדאיי), בלייקני מנסה לקחת אותו מהכדרור. כמובן, תוך הקפדה על הכלל: ימינה = חדירה. שמאלה = ג'אמפר. בסדר בסדר, את השלשה ההיא ממקודם דווקא קלע עם ג'אמפר אחרי כדרור ימינה, אני יודע. הקיצר, הולכים ימינה. אג'ינסה, עם המיסמאץ', שומר לפני אודיאסי. וזה מאפשר לו פשוט להתקיף את הכדור במצב עזרה שמשתנה לחילוף, בעגה PEEL SWITCH, כשאנדאיי יורד למטה כדי לחתוך את קו המסירה פנימה. אה, ואחלה ירידה להגנה, כן? (2:41)
למשל כאן. פיק נ' רול מיציץ' את אוטורו מייצר, שוב, חילוף. האריסון שומר מעל אוטורו. טראורה מאתגר את הכדרור של מיציץ' פלאס מחיאות כפיים עד איבוד כדור ועוד מתפרצת קלה. החמאנו כבר לירידה להגנה? (2:58)
הצמד ג'איינט
אבל בסוף זה הסתדר. כמו במפגש הקודם מול וילרבאן. איטודיס ירד מההרכב הגדול שלו והלך הרבה יותר אל הכשרון שלו. וקיבל גם את אנשי הרבע הרביעי שלו. כמו בראיינט. כמו ג'ונס. כמו שניהם ביחד. תזכירו לי בבקשה לערוך בדיקה של כמה אסיסטים יש בין השני לבין הראשון, עוד מימיהם בצהוב, ולמה הם האסיסטים הכי יפים בקבוצה. עד שיגיעו הנתונים, אין אלא להתלהב מההבנה העיוורת והנהדרת בין ג'ונס לבין בראיינט. ואולי, למרות שאני שונא שילובי ומשחקי מילים, צריכים לקרוא להם הצמד ג'איינט.
הנה דוגמא עדכנית. הפועל תל אביב הולכת על תרגיל דאבל אלבו המכונה הורנס, ועל הצד של בראיינט. אם רוצים לדייק, אז השם הגנרי של התרגיל הוא הורנס פלייר, כי הוא אמור להסתיים ביציאה של בראיינט על חסימה של אוטורו לצד השני. במקום, הוא מצמצם מרחקים ברמת DIVE הישר אלי צבע. וכשיש אופציית מסירה לבראיינט מג'ונס, זה תמיד באוטומט. ותמיד סופר מרשים. (6:41)
גם בנפרד, קור הרוח והשליטה של כריס ג'ונס בעסק, בטח כשמיציץ' רחוק מלהיות סלע ועוגן, מרשימה במיוחד. בטח ובטח בסופי משחקים. למשל כאן: אחרי ראם סקרין בלייקני אוטורו, האחרון מתייצב כדי לחסום לג'ונס. כשהשעון הגדול מראה 2:15 אפשר לראות את נסיון הבאמפ, כלומר הכניסה אל העונשין של אנדאיי כדי לבלום את התנועה ללא כדור של הסנטר האדום. וזה לא מזיז לג'ונס. וזה לא מזיז לאוטורו. (7:39)
הפועל תל אביב מצאה את ההרכב שלה. ההרכב ההגיוני שלה. היא הרימה קצב, כולל במהלכים בהם פשוט נכנסה אל ההתקפה מהר יותר. למשל כאן: (4:42)
ואם נדבר גלויות, עשתה את המינימום הנדרש כדי לצאת עם המקסימום המבוקש. עוד נצחון חשוב בדרך להשגת המטרות שלה.
3 נקודות לסיום
מתיש – כשצופים בולנסיה משחקת, או פריז משחקת, רואים שהקו המנחה בחילופים של המאמנים הוא שמירת הטריות. כל אחד שנכנס נותן הכל כולל כולל כולל הכל, מתוך ידיעה שממילא ירד לנוח עוד דקה ושליש. אצל איטודיס, כך נראה, בוחרים בגישת המתיש. חמישיות שרצות ביחד (ולא רק ברבעים השלישיים) כמעט לאורך כל 10 הדקות. שחקנים שיודעים שהם כאן להרבה זמן. וזה חשוב לעיתים מבחינת הבטחון העצמי. וזה בעייתי לעיתים ברמת ההשקעה. מה שכן, ואחרי שתהינו לרגע מה יהא על מעמדם של תומר גינת וים מדר, התשובות שאנחנו מקבלים ברורות וחדות.
2<3? 3/15. זה מה שהיה להפועל תל אביב להציע אתמול ברמת הקליעה מחוץ לקשת שלוש הנקודות, החל מזריקת הבאזר של בלייקני. והקבוצה הזאת בכלל אמורה להיות טובה בזה, גם מיקומית (7) וגם אחוזית (37%). אבל זה קרה לה גם מול דובאי (4 שלשות ב 21%), גם מול באיירן (6 שלשות ב – 29%) וכו. לאורך זמן, הנתונים המתדרדרים האלו עלולים לפגוע בקבוצה הזאת ברמת תוצאות המשחקים.
חדש חדש – עזבו שטויות. עוד דאבל וויק בדרך. עם עוד שני משחקים שהם לחלוטין בשליטה של הפועל תל אביב. אנאדולו מהמקום ה-18. פרטיזן מהמקום האחרון. מאזן 17-6 סופר ריאלי. פייר, האמנתם?
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.
תגובות