תארי אמצע העונה ב-NBA

מפה לשם אנחנו כבר באמצע עונת ה-NBA, מה שאומר שאפשר לעצור ולחלק תארי אמצע. בכתבה הזאת אבחר את ששת התארים המרכזיים: ה-MVP, המאמן, שחקן ההגנה, השחקן המשתפר, הרוקי והשחקן השישי. אנצל את הבחירה ב-MVP כדי ליצור את דירוג עשרת מצטייני העונה, ובכל קטגוריה אתייחס גם לעוד כמה מועמדים בולטים. 

בבחירות שלי העדפתי לעקוף באלגנטיות את הפיל שבחדר התארים האישיים השנה. הכוונה היא למגבלת המשחקים שתהפוך את הבחירות הרשמיות למשהו שינוע בין מעניינות, מוזרות ומעצבנות. כזכור, צריך לשחק לפחות 65 משחקים כדי להיבחר לרוב הקטגוריות ולחמישיות העונה, מה שאומר שאסור להחמיץ 18 משחקים ומעלה. בחלוקה לחצי, ניתן לומר שמי שהחמיץ 9 משחקים ומעלה לא אמור להיכלל בבחירות. הרשימה הזאת כוללת, בין היתר, את ניקולה יוקיץ', יאניס אנטטוקומפו ו-ויקטור וומבניאמה. סביר מאוד להניח שאף אחד מהשלושה האלה לא יעמוד במכסת המשחקים השנה (וומבי ויאניס כבר החמיצו 14, יוקיץ' החמיץ 10 ועוד רחוק מחזרה מהפציעה שלו), וזה עוד לפני הפציעות שיגיעו בחצי השני. בינתיים התעלמתי מזה והכנסתי את שלושתם, עם תשומת לב כלשהי למיעוט המשחקים בדירוג, לפחות אצל חלקם. בסוף השנה? אם נגיע לשם בשלום נראה. 

מצטייני העונה

כמעט נכנסו

דונובן מיטשל: אחרי כל הצמצומים, רשימת עשרת המצטיינים שלי כללה 11 שמות. שקלתי לרמות ולהכניס שניים למקום העשירי, בסוף השארתי את מיטשל בחוץ. עונה אישית נהדרת, עונת שיא בנקודות (29.7), אחוזים מהשדה (49.2), כמות שלשות (3.9), כמות זריקות עונשין (6.1) ואחוז קליעה אמיתי (62.8). אבל זה קורה באחת מאכזבות העונה. מיטשל לא מצליח להנהיג את קליבלנד כמו שהשחקנים שנכנסו לטופ 10 מנהיגים את הקבוצות שלהם, והשנה זה הבדל משמעותי.

קווין דורנט ואלפרן שנגון: צמד היוסטונאים קצת מקזז אחד את השני, קשה להפריד ביניהם ולכן קשה גם להכניס אותם לעשירייה. גם בגיל 37, KD ממשיך להיות אחד מהסקוררים הטובים בעולם, קולע 25.9 נקודות ומתכתב עם 50/40/90. שנגון ביצע קפיצת מדרגה כמוסר, היכולת שלו למצוא שחקנים בצפיפות היא אחד משלושת הכלים ההתקפיים העיקריים של הרוקטס, לצד יצירת מצבי הזריקה של דורנט וכמובן ריבאונד ההתקפה.

סטף קרי: בלי לשים לב גם הוא החמיץ כבר עשרה משחקים העונה. גולדן סטייט היא עוד אחת מאכזבות העונה, לא מצליחה להתחבר עד הסוף, אבל סטף ממשיך לספק את המספרים שלו, סוגר עשור שלם בו בכל עונה קלע יותר מארבע שלשות למשחק, וממשיך להיות אחד ממעוררי הפאניקה הגדולים ביותר עבור הגנות הליגה. 

https://www.youtube.com/watch?v=4W_--MXCUFI

תירוץ להזכיר שסטף קרי הוא עדיין אחד השחקנים המלהיבים בליגה? לקחתי

---

עשרת הגדולים

10. אנתוני אדוארדס

מינסוטה עוברת מתחת לרדאר, לא מלהיבה ומסקרנת כמו הקבוצות הצעירות שסביבה. אבל היא שם, במקום טוב באמצע דבוקת הצמרת של מקומות 2-7 במערב, ואחרי שנתיים בגמר המערב עדיף לא להתעלם ממנה. ומינסוטה היא קודם כל אנט. כל שנה הוא משתפר עוד קצת, השנה הוסיף יותר משחק פוסט, ובעיקר התייעל עוד קצת. זו עונת שיא בנקודות (29.6), אחוזי שדה (50.4) ואחוזי שלוש (41.8) ויש לו חלק חשוב באחת ההגנות הטובות בליגה. שחקן מצוין ומניה בטוחה שאי אפשר להשאיר מחוץ לטופ 10.

9. ג'יילן ברונסון

אם אנט הוא מניה בטוחה, ברונסון הוא בשלב הזה כבר כסף בבנק. הוא יופיע לכל משחק, ישתלט על העניינים כשצריך ויתעלה ברגעים החשובים. בזכות טורניר אמצע העונה היו לו כמה רגעים חשובים להתעלות בהם כבר בדצמבר, והוא הוביל את הניקס לתואר. 28 נקודות ו-6 אסיסטים אלה כבר לא מספרים מרגשים בסטנדרטים שלו, פשוט מה שהוא עושה. הוא לא מדורג גבוה יותר כי הוא נטל בהגנה, חלק מהסיבה שההגנה של הניקס מדורגת 19 היא שיריבות נהנות לתקוף אותו. הניקס באופן כללי רק בסדר בעונה הרגילה, לא מתעלים. הזמן שלו ושלהם יגיע בפלייאוף, אליו הם כנראה יגיעו פייבוריטים במזרח.

8. ויקטור וומבניאמה

חצי עונה משונה לוומבי. פתח אותה כמו מועמד ל-MVP, עם אגרסיביות חדשה בהגעה לטבעת, נפצע, חזר לכמה משחקים בהם עלה מהספסל, חזר לאחרונה לחמישייה ונראה שעדיין לא מצא מחדש את הגרוב ההתקפי שלו. בהגנה, בינתיים, הנוכחות שלו ממשיכה להיות תופעה שלא נראתה כמוה בתולדות הליגה, על כך אפרט בהמשך. כל זה קורה באחת מהפתעות העונה, קבוצה שהתמקמה בצמרת מהר מהצפוי, עם גארדים מלהיבים ופורוורדים יעילים שמאפשרים לו לחזור לעניינים בקצב שלו. זה מתנקז למקום טוב בין הגארדים מהמזרח בדירוג הזה. באותה מידה היה יכול להיות גם חמישי או מחוץ לעשירייה, אין לי מושג מה לעשות איתו, הוא תופעה שעומדת בפני עצמה שקשה מאוד להשוות לבני אדם.

7. טייריס מקסי

מקסי נורה מלוע של תותח לעונה הזאת, עם נוכחות שמבהירה שיש בעל בית חדש בפילדלפיה, כזה שנותן לג'ואל אמביד ופול ג'ורג' להיכנס לעניינים בקצב שלהם. הוא מוביל את הליגה עם יותר מ-39 דקות למשחק, מספר שלא חשבתי שעדיין קיים בעונה הרגילה. הוא שלישי בטבלת הקלעים עם 30.5 נקודות למשחק, כולל 3.7 שלשות ב-40.5 אחוזים, עם יחס אסיסטים/איבודים נהדר (6.6 על 2.5) והרבה מאוד האסל בהגנה. משהו בסגנון שלו גורם לתחושה שקל לו מאוד להשיג נקודות, שהוא יגיע לזריקות שהוא רוצה ויכול לעלות לשלשה מתי שמתחשק לו. הוא מוביל את הסיקסרס לעידן חדש בלי קשר לשאלת אמביד, ויודע לנוע בין סגנונות כאשר האיש הגדול נמצא על הפרקט וכאשר הוא נח. 

6. ג'יילן בראון

בוסטון הייתה אמורה להיות בשנת מעבר בלי ג'ייסון טייטום הפצוע ושורה של שחקנים שעזבו. לשחקני הפנים ולרוב הספסל שלה היו אפס קבלות בליגה עד לעונה הזאת. אבל בוסטון מוצאת דרך להיות טובה, אפילו טובה מאוד, עם הנט רייטינג השני בליגה אחרי OKC (7.6) וההתקפה השנייה בליגה אחרי דנבר (יעילות התקפית של 121.6). יש הרבה הפתעות טובות בבוסטון השנה, הרבה מחמאות לחלק, אך שום דבר מזה לא היה קורה אם בראון לא היה מתעלה למעמד, לוקח על עצמו את התפקיד של מספר 1 החדש. בראון קולע 29.7 נקודות ב-49.1 אחוזים מהשדה, וחלק גדול מהנקודות שלו חוצב כמעט מכלום, במו ידיו. הוא יודע גם להשתלב בהתקפה של ג'ו מאזולה וגם להיות זה שהולכים אליו כשההתקפה נתקעת. הוא אחד השומרים הטובים בסגל ותורם לא מעט בריבאונד. בקיצור, ג'יילן בראון עושה הכל עבור אחת מהפתעות העונה, והוא בעצמו הפתעה טובה.

https://www.youtube.com/watch?v=zODyZ3A-y1Q

5. קייד קנינגהאם

דטרויט שומרת על מקומה בפסגת המזרח ובמקום השני בליגה, מה שמקפיץ את קייד מעל שאר הגארדים של המזרח. המספרים שלו לא מרשימים כמו של אחרים: אמנם 25.9 נקודות ו-9.6 אסיסטים למשחק, אבל אחוזי הקליעה מהשדה והשלוש לא מדהימים והוא מאבד הרבה. זו ההצלחה הקבוצתית שהופכת אותו למועמד חזק לתפוס מקום בחמישייה הראשונה של העונה. החל מאמצע העונה שעברה הוא פיתח יכולת להוביל לנצחונות קבוצה שאין בה עוד סקורר בכיר, קבוצה בה כל משחק ההתקפה עליו. הוא יודע מתי ללחוץ על הגז, מתי להשתלט על המשחק ומתי לזוז הצידה, יודע להפעיל את חבריו לקבוצה, כל אחד בהתאם ליכולות שלו.  וכרכז בגובה 1.98 מ' עם יכולות הגנתיות מרשימות, קל יותר לבנות סביבו את ההגנה השנייה בליגה מרוב הסקוררים האחרים ברשימה הזאת. 

4. יאניס אנטטוקומפו

היכולת של יאניס השנה מזכירה את עונות ה-MVP שלו, הוא מחזיק במו ידיו קבוצה מוגבלת מאוד שבקושי מסוגלת לנצח משחק בלעדיו. הבעיה היא שיש יותר מדי זמן בלעדיו, מה שמשאיר את מילווקי במקום ה-11 במזרח וה-22 בליגה בנקודת האמצע, לכן הוא רק רביעי. סוגיית הבריאות של יאניס הופכת את הרצון לראות אותו בקבוצה שנאבקת על תארים לדחוף יותר, הוא כבר בן 31 והפציעות הולכות ונערמות, אבל לא נראה שבמילווקי חושבים ברצינות להעביר אותו בשבועות הקרובים. אז הוא ימשיך לנסות לגרד פליי-אין עם מספרים של 28.8 נקודות ב-64.7 אחוזים מהשדה, 9.5 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים. 

3. לוקה דונצ'יץ'

הטרייד בו עבר ללייקרס הגיע משום מקום גם עבורו, אז הוא נזקק לכמה חודשי התאקלמות. השנה זה כבר לוקה המוכר, שמוביל את קלעי הליגה עם 33.6 נקודות למשחק ומוסיף 7.7 ריבאונדים ו-8.7 אסיסטים. הוא הגיע לבית של לברון ג'יימס ולא השאיר מקום לספק של מי הקבוצה הזאת עכשיו. הבעיה היא שהקבוצה הזאת לא מאוד מרשימה, נראית כבדה ונטולת עומק ליד הגדולות במערב. לוקה ממשיך להיות חלק מהבעיה בהגנה שמדורגת כרגע 26 (!) בליגה, לכן הוא רחוק מלדגדג את שני הגדולים והיה מדורג גם מתחת ליאניס אם היווני היה משחק יותר. הוא כן הסיבה המרכזית לכך שהלייקרס מנצחים כמעט את כל המשחקים הצמודים שלהם, וכך המאזן שלהם הרבה יותר טוב מהנט רייטינג שבכלל שלילי. ניתן גם להצביע על כך שלוקה, לברון ואוסטין ריבס כמעט לא שיחקו ביחד השנה, כך שאולי יש ללייקרס האלה עוד הילוך בקנה. 

2. שיי גילג'ס אלכסנדר

ל-MVP המכהן, של העונה הרגילה והגמר, יש סיכוי נהדר לשמור על התואר שלו בגלל עניין מגבלת המשחקים, אז אנצל את תארי האמצע כדי להדגיש שגם תואר כפול לא יהפוך אותו לשחקן הטוב בעולם כרגע. הוא כן תוקע יתד במקום השני, כשהוא מוביל את OKC לעונה שעד לא מזמן הייתה היסטורית ועכשיו סתם ממש ממש טובה, למרות שמסביב כמעט כולם מחמיצים הרבה מאוד משחקים ורוב שחקני ההגנה הבכירים לא פוגעים מבחוץ השנה. אז ההגנה היסטורית, ויש לו חלק חשוב אך לא מכריע בכך, ואת ההתקפה הוא סוחב במו ידיו. המספרים נראים דמיוניים: 31.8 נקודות ב-54.7 אחוזים מהשדה, שתי שלושת למשחק ב-39.6 אחוז (זה כבר מזמן לא חסרון שלו), 9.3 זריקות עונשין ב-89 אחוזים, אחוז קליעה אמיתי של 66.8 שזה הזוי לגארד, 6.2 אסיסטים על שני איבודים. הוא האס של הליגה, הבעיה היחידה שלו היא שבחפיסת הקלפים יש גם ג'וקר.

MVP: ניקולה יוקיץ'

אנחנו כבר בשנה השישית של התופעה הזאת, של השליטה המוחלטת של ניקולה יוקיץ' בליגה. הוא זכה בתקופה הזאת שלוש פעמים ב-MVP, סיים פעמיים שני כשלכולם ברור שהוא שחקן טוב יותר ממי שזכה, והשנה כנראה לא יזכה רק אם לא יעמוד במכסת 65 המשחקים, מה שעשוי לקרות גם כי זה כנראה לא ממש אכפת לו. למעמד ההיסטורי שלו זה באמת כבר פחות משנה, בודדים שלטו בליגה לתקופות כל כך ארוכות, הוא זקוק לעוד אליפות-שתיים כדי להיכנס לשיחות ה-6-7 הגדולים בהיסטוריה. 

איכשהו, המספרים השנה עוד יותר מרשימים מהרגיל. הוא קולע 29.9 נקודות למשחק, הכי הרבה בקריירה, ב-60.4 אחוזים מהשדה, עם 2.1 שלשות ב-44 אחוזים (שיא קריירה), 7.6 זריקות עונשין (שיא קריירה) ב-85.5 אחוזים, ומוסיף 12.4 ריבאונדים (ראשון בליגה) ו-11.1 אסיסטים (ראשון בליגה ושיא קריירה). אחוז הקליעה האמיתי, ה-TS, עומד כרגע על 71.4, ראשון בליגה ושיא קריירה פסיכי. הוא ממשיך להפוך כל שחקן עם קליעה מתקבלת על הדעת ו/או תנועה טובה ללא כדור לשחקן רוטציה לגיטימי, והשנה יש לו גם צוות מסייע טוב מתמיד, כזה שכרגע מסתדר יפה גם בלעדיו. הפציעה הייתה הדבר היחיד שיכול לעצור אותו אחרי שנים ארוכות ללא פציעה משמעותית. היא נראית מקרית לגמרי, שחקן נפל לו על הרגל, אבל גם מהווה תזכורת לכך שהוא כבר בן 30 והדומיננטיות הזאת לא תימשך לנצח. אסיים עם ההמלצה הקבועה ליהנות כמה שיותר, כל עוד זה נמשך, משחקן שעוד נספר עליו לנכדים כשהם יתלהבו מכל מיני סנטרים שלא יגיעו לו לקרסוליים. 

https://www.youtube.com/watch?v=7A-QGpW2GnA

המלצה מפסיכולוג: לפחות 10 דקות יוקיץ' כל שבוע

---

שאר התארים

שחקן ההגנה: ויקטור וומבניאמה

כאשר יש קבוצת הגנה היסטורית הגיוני ששחקן ההגנה יגיע ממנה, אבל וומבי הוא משהו מיוחד, ואם יעמוד במכסת המשחקים (סיכוי נמוך) יזכה בקלות בתואר. הנוכחות שלו בצבע והאופן בו הוא חוסם, משנה או מונע זריקות זו אחת התופעות הדומיננטיות בליגה. לא רק בגלל הגודל והניידות, יש לו את חוש המיקום והתזמון של שומרי צבע גדולים שמתלבשים על הנתונים החד פעמיים שלו. וומבי מדורג רביעי ביעילות הגנתית בליגה, מבין 162 שחקנים שמשחקים לפחות 25 דקות למשחק, כאשר הוא היחיד בין שמונה הראשונים שלא מ-OKC. בדקות שהוא משחק הגנת הספרס טובה אפילו מזו של הת'אנדר. הוא מתון יחסית השנה עם 2.6 חסימות למשחק, עדיין ראשון בליגה בקלות, גם כי עדיין חוזר לעצמו וגם כי יריבים יותר ויותר מוותרים על זריקות כשהוא בסביבה. 

אם וומבי לא יעמוד במכסת המשחקים, הפייבוריט לזכייה יהיה צ'ט הולמגרן. הוא מבחין את עצמו משאר שחקני ההגנה האיכותיים של OKC בתור המגן המרכזי על הטבעת, לו אין תחליף בזמן שלשורת השומרים על שחקני חוץ יש. חוץ ממנו, לרודי גובר יש בשקט עונת קאמבק עם נוכחות הגנתית ברמה הגבוהה ביותר, הוא מדורג שלישי ביעילות הגנתית אם מוציאים מחשבון את OKC. אני מניח שצריך להוסיף לרשימת המועמדים את איזיאה סטיוארט. דטרויט מדורגת שנייה ביעילות הגנתית והוא מוביל את הליגה בפער עצום בנתון ההגנה על הטבעת (כשהוא בסביבה שחקנים קולעים ב-42.1 אחוזים, המקום השני הוא 47.3) ומוביל גם בהגנה מול בידודים. בגזרת שחקני החוץ ניתן לציין את הגווארדיה של OKC (דורט, וואלאס וקארוסו), אמן תומפסון, ג'יילן סאגס ודריק וויט, בין היתר.

https://www.youtube.com/watch?v=XgAMcvlnKKU

סרטונים עם ההגנה של וומבי יש מספיק, בואו נראה קצת את צ'ט

המאמן: ג'ורדן אוט

זה תואר שבאופן מסורתי הולך למאמן של קבוצה מפתיעה, ובחצי הראשון של העונה יש שתי הפתעות בולטות. ביניהן אני בוחר במאמן של פיניקס, קבוצה שלא הייתה שום סיבה הגיונית שתתמקם בדבוקת 2-7 של המערב. פיניקס הייתה קבוצת כוכבים כושלת בעונה שעברה, איבדה את רוב שחקני המפתח שלה בקיץ, בנתה סגל שלא נראה שהולך לשום מקום, הביאה מאמן צעיר ואלמוני והכל איכשהו התחבר לקבוצה חזקה. אוט ממקסם את הפוזשן גיים, גם במובן המילולי ביותר: השחקנים שלו מתנפלים על כל פוזשן, מוציאים ממנו את המקסימום בשני הצדדים. לפני כל דבר אחר, אוט הדליק את המועדון הכבוי בליגה, החזיר את התשוקה לפיניקס, ועל כך מגיע לו כבוד.

ההפתעה הגדולה השנייה היא בוסטון, שאף אחד לא היה נופל מהכסא אם העונה שלה הייתה דומה לזו של אינדיאנה. לכן ג'ו מאזולה הוא המועמד הבולט השני לתואר. העונה הזאת מוכיחה שהמאזולה-בול עובד גם בלי השביעייה המוכשרת בליגה, גם כשחצי רוטציה מתבססת על שחקנים שהיו בקצה הספסל בעונה שעברה, בבוסטון ובמינסוטה. לרשימת המועמדים ניתן להוסיף את ג'יי בי ביקרסטף של דטרויט, קבוצה שהיה צפוי שתצליח אבל לא עד כדי כך, שהסגל שלה לא אמור להיות שווה מקום שני בליגה. ומה לגבי המאמן של מי שבמקום הראשון בליגה? הקטגוריה הזאת נוטה לקפח מאמנים שעושים עבודה טובה לאורך שנים והקבוצות שלהם פשוט ממשיכות להיות טובות, אבל צריך לציין גם את העבודה של מארק דייגנולט ב-OKC. 

השחקן המשתפר: דני אבדיה

קשה לקרוא לבחירה הזו אובייקטיבית, במובן בו אני עסוק באבדיה ובשיפור שלו ברמה הרבה יותר יומיומית משאר המועמדים לתואר. אבל דני מוביל גם בהימורים לשחקן המשתפר, כך שזו גם בחירה הגיונית מאוד. הטיעון המרכזי נגד הבחירה בדני הוא שהוא התחיל את השיפור כבר באמצע העונה שעברה, אבל גם אז הוא לא התקרב למספרים ולרמת ההשפעה שלו בחצי הראשון של העונה הנוכחית. הטיעון המרכזי בעדו הוא שהוא עשה את קפיצת המדרגה הקשה ביותר: משחקן טוב לסופרסטאר, לשחקן שנבנית סביבו קבוצה לגיטימית. מכת הפציעות בפורטלנד הפכה את הדומיננטיות שלו לחריגה, במיוחד עבור שחקן שלפני העונה הזאת אף אחד לא חשב שיכול להוביל קבוצה בצורה כזאת. הוא קולע 9.2 נקודות יותר משנה שעברה, מוסר שלושה אסיסטים יותר וכמעט הכפיל את כמות ההליכות לקו, הוא ממשיך להוביל את הליגה בחדירות למשחק וההתקפה של פורטלנד קורסת לחלוטין כשהוא לא משחק. זה באמת בלתי נתפס כמה הוא השתפר.

היריב המרכזי כרגע, לטעמי, הוא קיונטה ג'ורג' מיוטה. קפיצת המדרגה שלו באה לידי ביטוי גם בעליה חדה באחוזי הקליעה, שמסמלת את המעבר שלו מסקורר לא יעיל לשחקן הרבה יותר חד ומדויק שיכול להיות בסיס לקבוצה טובה. גם ג'יילן ג'ונסון בתמונה, עם ממוצע שמתכתב עם טריפל דאבל, אבל הוא הראה את הניצנים ליכולת הזאת בעונה שעברה לפני שנפצע, השיפור שלו הרבה פחות מפתיע. בפתיחת העונה ראיין רולינס ממילווקי נראה מועמד חזק שמגיע משום מקום אבל הוא נחלש, בחודש האחרון אנתוני בלאק מאורלנדו ופייטון ווטסון מדנבר הכניסו את עצמם לרשימה המקוצרת אם ימשיכו לשחק ככה. ויש את החבורה שבאה כמעט משום מקום שקשה יותר לדעת איך להתייחס אליה, בראשות קולין גילספי מפיניקס. קשה להשוות את עונת הפריצה שלו ליכולת העבר כי הוא בקושי שיחק ב-NBA עד השנה. 

הרוקי: קון קנופל

כמו רבות מהקטגוריות השנה, גם זה מירוץ של שניים מרכזיים עם שורה של מועמדי משנה ראויים. שניים שכבר עכשיו הם כנראה השחקנים הטובים ביותר בקבוצות שברמה מסוימת מנסות לנצח ויש להן שחקנים שבנויים לכך. קנופל מגיע לנקודת האמצע כשחקן היציב והשלם מבין השניים. שחקן הכנף שנבחר רביעי מצדיק את התווית של מומחה שלשות עם 3.4 שלשות למשחק ב-43.4 אחוזים, כבר עכשיו אחד הקלעים האיכותיים ב-NBA. אבל הוא מוכיח שהוא גם הרבה מעבר למומחה שלשות. הוא קולע 19.2 נקודות למשחק ומראה יכולת להגיע לטבעת, יכולת לתפקד גם כמוביל כדור וגם כחוסם בפיק נ' רול, רמה גבוהה של קבלת החלטות שבאה לידי ביטוי גם ביכולת מסירה והגנה טובה מהצפוי. אין קבוצה בליגה שלא הייתה לוקחת אותו לתפקיד משמעותי כבר עכשיו.

קון קנופל כבר שובר שיאי שלשות

השני הוא, כמובן, קופר פלאג, שהולך ומשתפר ככל שהעונה מתקדמת וממצב את עצמו כסופרסטאר בהתהוות. פלאג מתקשה בקליעה מבחוץ, אבל טוב בכל השאר, במיוחד ביכולת לתקוף שחקנים נמוכים ממנו ולהגיע לזריקות נוחות בצבע. עם מספרים של 18.8 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-4.2 אסיסטים הוא הופך להיות השחקן המרכזי של דאלאס בהיעדרו של אנתוני דיוויס. הוא אתלט אדיר, שומר נהדר, יש לו אופי של מנהיג והוא השחקן הצעיר בליגה, חגג 19 לפני חודש. מחזור הרוקיז הנפלא כולל גם את וי ג'יי אדג'קומב שיש לו תפקיד משמעותי בהצלחה של פילדלפיה מהרגע הראשון בעונה, את סדריק קווארד השלם והיציב של ממפיס, את דילן הארפר המלהיב של סן אנטוניו, את דריק קווין וג'רמיה פירס של ניו אורלינס שלא יציבים אבל מאוד מרשימים בימים מסוימים. ויש עוד שורה ארוכה של שמות מעניינים, כולל שחקנים שלא נבחרו בדראפט, כולל שחקני רוטציה בקבוצות גדולות. מחזור נפלא. 

השחקן השישי: אג'יי מיטשל

עוד קטגוריה עמוסה בכל טוב עם שורה של מועמדים מעניינים. בשנים האחרונות שיניתי את עמדתי לגבי הקטגוריה, ואני מתייחס לא רק לתפוקה של שחקן מהספסל אלא גם ליכולת שלו לעלות במקרה הצורך בחמישייה כדי להחליף שחקן פצוע (בהינתן שהוא עדיין עולה רוב הזמן מהספסל). השינוי הזה עוזר לי לבחור במיטשל, שפורץ בעונה השנייה שלו כשחקן רוטציה חשוב מאוד באלופה והמוליכה מאוקלהומה סיטי. מיטשל יודע גם לשחק לצד הבכירים, להביא ידי ביטוי יכולת יצירה משנית, קליעה מספיק טובה והגנה נהדרת, וגם כמוביל הכדור הבכיר, דקות בהן ההתקפה של OKC נוטה לזרום טוב מתמיד. עם 14.2 נקודות למשחק הוא רביעי ברשימת הקלעים של OKC אחרי שלושת הגדולים, הוא יעיל מאוד ויש לו את אחד מנתוני הנט רייטינג הגבוהים בקבוצה ובליגה. 

שני השמות המרכזיים שיתנו קונטרה הם נאז ריד, ששנה נוספת יהיה מועמד חזק מאוד לתואר והמחליף הבכיר לגבוהים בליגה, והיימה האקז של מיאמי, שמשתלב נהדר בשיטה החדשה של אריק ספולסטרה. אני מתרשם יותר מהאקז, שלוקח על עצמו את המשחק לכמה דקות, יצירתי מאוד ביכולת להגיע לצבע וביכולת המסירה ומספק 15.9 נקודות ב-53.7 אחוזים ו-4.7 אסיסטים למשחק מהספסל. יש עוד רשימה ארוכה של מחליפים איכותיים, אציין שלושה שתורמים לקבוצות מנצחות: קלדון ג'ונסון מכניס אנרגיות חיוביות מהספסל של הספרס, טים הארדווי ג'וניור מביא את יכולת הקליעה שלו מהספסל של דנבר וקוונטין גריימס ממשיך את הפריצה מהעונה שעברה מהספסל של פילדלפיה.