המשחק המרכזי, שהוא לא ה"סופר קלאסיקו", הפגיש את רמת גן, שרוצה להיות בטופ 8 ולשחק בגביע מול ואסיליה מיצ'יץ', כאילו.. מול הפועל תל אביב. בדרך כלל, כשהפועל לא פוגשת את ירושלים או את מכבי, המשחק אמור להיות קל מאוד. לכן, כל המפגש הזה התרכז במשימה של הפועל: להמשיך את החזרה של מיצ'יץ' לדומיננטיות, ובמקביל לוודא שבמשחק הליגה הראשון שלו הכל עובר חלק, כלומר שלא ירגיש בנוח מידי ובסוף יקבל בראש מהרונאלדו סגוים של העולם. כן התוצאה זה חשוב, האגו של הכוכב הגדול שלך יותר.

מכבי רמת גן - הפועל תל אביב (91-81)

כדי שנבין כמה הפועל "מטיילת" בליגה, ההפרש הממוצע של הקבוצה בניצחונות הליגה שלה (ללא ההפסד הבודד מול ירושלים) עומד על 18.3 נקודות. אם נוציא מהמשוואה את הניצחון הדחוק ב-5 הפרש על מכבי תל אביב, הממוצע הזה כבר מזנק לאזורים המאוד חריגים של מעל 20. מנגד, רמת גן היא אי של חוסר יציבות. היא עוד לא השיגה שני ניצחונות ברצף העונה, אבל למען האמת, את רוב המשחקים "בליגה שלה" היא ניצחה. נכון, במחזור השני התפלק לה הפסד לנתניה, אבל היה גם תיקון עם ניצחון לא צפוי על קריית אתא.

הקבוצה של שמוליק ברנר מבליטה בעיקר שני שחקנים: רונאלדו סגו וז'ורדן ניקוליס. שניהם מקבלים ממני 7 מתוך 10 ב"מדד השמות התשוקתיים".

אם הראשון הוא "לוז קאנון" בכל מובן המילה, מקום שישי בליגה באיבודים ומקום שני באסיסטים, מניקוליס אתה יודע מה תקבל, אבל אני מאמין שהוא יכול לתת אפילו הרבה יותר. עם שורה סטטיסטית של 16 נקודות, 11 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, הוא הראה בדיוק את זה. בנקודות ובריבאונד הוא התעלה בקצת מהממוצעים שלו, אבל באסיסטים? שם הוא כבר באמת הפציץ: 5 אסיסטים לשחקן עם פחות מאסיסט למשחק. האסיסטים גם הראו הבנת משחק, כשרובם היו לקרופורד או אטקינס לסלים קלים. המשחק התנהל כשההפרש נע כל הזמן בין 8 ל-16 נקודות, בלי הרבה סיכון לצד האדום. ועם כל הכבוד לסגו, ניקוליס או אדם אריאל, צריך לדבר על הפועל.

שורה מרשימה לניקוליס. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

אני לא מדבר על הניצחון, שהוא אמנם חשוב טבלאית, אבל מבחינת כדורסל נטו אין לו יותר מדי משמעות כי התחרות הייתה חלשה. מה שבאמת חשוב זה שבמשחק הזה קיבלנו בברכה לליגה שלנו סופרסטאר אירופאי אמיתי. וכן, גם אם זה קורה במגרש ברמת גן אותי זה מרגש.

18 דקות בלבד ערכה הבכורה של ואסה, אבל היא הייתה מלאה בקסם נוסטלגי. אל תתבלבלו, אני לא מסתנוור, זה רק משחק אחד וזה רק נגד רמת גן, ועדיין, לראות את ה-MVP של הפיינל פור האירופי שנתיים ברצף מכתת רגליו על פרקטים ישראלים מול שמות כמו גיל בני ופרדריק בורדיון? זה יותר מנחמד, זה מרגש.

את המחצית הראשונה הוא סיים עם 12 נקודות ו-6 אסיסטים, ובעיקר עם התחושה שהמשחק הזה פשוט קטן עליו. כל עוד התחושה הזו נשארת ב"נראות" בלבד ולא מחלחלת למעשים שלו על המגרש, איטודיס והצוות יכולים להיות מרוצים. הקליעה הייתה שם, גם החדירות וקריאת המצבים מול ההגנה של רמת גן בפיק אנד רול, אבל המסירה במעבר לאוטורו הייתה השיא מבחינתי. ואסה מסתכל על ים מדר, מחכה שאוטורו יגיע קרוב לטבעת, ולא עוצר את הכדרור לרגע. בשנייה שבה כולם: ההגנה, הקהל, וגם המצלמה, מסתכלים עליו ועל הכיוון אליו הוא מביט (מדר), הוא משחרר מסירה חדה ביד אחת לסל קל של אוטורו. קסם.

נזכיר, אם מישהו שכח: אניס סיים את העונה, יש מגבלת זרים שניתן לרשום, ומיצ'יץ' יהיה מעכשיו חלק משמעותי מרוטציית הזרים גם בליגה. את המשחק הוא סיים עם 18 נקודות בתוספת 6 האסיסטים מהחצי הראשון. בחצי השני הוא שיחק 4 דקות בלבד פשוט כי לא באמת היה בו צורך.

זה ידוע שהפועל תל אביב מתבססת על קריאת מצבים; יש לה אמנם סטים התקפיים, אבל חלק גדול מהמשחק נשען על אלתור של הגארדים המוכשרים שלה תוך כדי תנועה. הריווח (Spacing) שלהם באמת טוב, מה שמאפשר ניצול מקסימלי של טעויות הגנתיות.

במשחק הזה, רמת גן התעקשה לצאת גבוה בפיק אנד רול, והפועל הענישה בהגעה לזריקות נוחות מחוץ לקשת, חדירות קלות של מדר ומיצ'יץ', וסלים קלים בצבע של הגבוהים. אם הפועל הייתה קולעת מעט טוב יותר מחוץ לקשת, המשחק הזה היה נגמר בהפרש גבוה בהרבה, אבל מלקולם ומוטלי התעקשו להחטיא זריקות נוחות, ודי השאירו את רמת גן בתמונה.

רמת גן תמשיך לחפש ניצחונות בליגה שלה, בעוד הראש של הפועל נמצא במקום אחר לגמרי: ניצחון בליגה תוך כדי הכנסה לכושר של מי שצריך, הכל כדי שיהיה מוכן לדבר האמיתי, היורוליג. כך היה בזיסמן, וכך כנראה ייראה המצב עד סוף העונה.

אליצור נתניה - קרית אתא (80-94)

אלי רבי חזר לכדורסל הגברים, ולצערו, הוא חזר לקבוצה הכי גרועה בליגה. למזלו, הוא פגש את קריית אתא, שנושלה מהתואר "פריז של הקריות" בשבועות האחרונים.

מה מחפש מאמן במשחק השני שלו מול קבוצה שמשחקת הכי מהר בליגה, כשלקבוצה שלו יש ממוצע של 76 נקודות בלבד? "לשחק לאט!", אתם בטח צועקים בבית. "לא, לא, לא", אומר אלי רבי. רבי קם בבוקר ובחר באלימות. שאף אחד לא יחשוב שהכוונה היא למשחק אלים או אובר אגרסיבי. הכוונה היא שהוא לא רק רצה להשוות את האינטנסיביות והמהירות של החבורה מהקריות, הוא רצה לעשות את זה אפילו יותר מהר.

נתניה אכן שיחקה מהר, והקצב הזה התבטא יפה מאוד בסקור הגבוה שהיא השיגה. עד היום, נתניה קלעה באחוזים מזוויעים מחוץ לקשת – 29% עם 7 קליעות מוצלחות בלבד למשחק. אתמול? היא הפציצה 13 שלשות ב-50%. וזה "וואו" גדול.

עוד שינוי משמעותי, ואולי הכי מוצלח בערב הזה, הגיע מהכיוון של עמית גרשון. גרשון קיבל את המושכות בחמישייה והחזיר עם משחק מצוין של 19 נקודות ו-5 שלשות. מי ששילם את המחיר של השינוי הזה הוא קורנליוס. השחקן ששיחק עד היום 27 דקות למשחק, הסתפק אתמול ב-17 דקות בלבד, כשהוא מפנה את הבמה לגרשון שהיה פשוט לוהט.

עלה בחמישיה והחזיר, עמית גרשון. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

בנוסף, נתניה קיבלה חזרה את קרבאצ'ו (8.5 במדד השמות התשוקתיים), שלא שיחק מהמחזור החמישי. הנוכחות שלו הופכת למשמעותית מאוד עכשיו, כשניק אונגנדה "מצפין" להפועל העמק.

מנגד, קריית אתא נראית בדרך ללו"ז קשוח מאוד. בקצב הזה, יכול להיות שכל מה שיישאר מהעונה הזו באמצע הסיבוב השני הוא רק המחמאות על שני השלישים הראשונים שלה. אולי זה הזמן, בכל זאת, לחשוב על חיזוק בדמות גבוה קצת יותר מאסיבי, כזה שאפשר באמת לקרוא לו סנטר.

ברכות לאלי רבי על החזרה לכדורסל הגברים והניצחון הראשון עם נתניה. ברכות גם לשחקנים הנתנייתים שינסו, אולי בכל זאת להישאר בליגה. יהיה להם קשה. יהיה להם קשה מאוד.

בני הרצליה - נס ציונה (73-90)

הרשו לי רגע להרחיב על הדבר הכי מעניין מהמפגש הזה. שון דאוסון.

בשבוע שעבר הכרזתי כאן ששון חזר. כבר למחרת הוא החליט להתיר את החוזה הזמני שלו בהרצליה ולמחרת הוא כבר חתם בנס ציונה. אלייז'ה סטיוארט שיתף את פוסט קידום המשחק של מנהלת הליגה עם אימוג'י של ליצן על פרצופו של דאוסון, והגדילו לעשות אוהדי הרצליה שהדפיסו שטרות דולרים עם הפרצוף של שון.

הקטע עם סטיוארט הוא כנראה יותר עקיצה חברית, אבל את הלהט התמידי של אוהדים להיכנס לכיס של השחקן, לא אבין לעולם. תתכבד הקבוצה שלכם (מי שלא תהיה) ותשלם לשחקן כמה שהיא חושבת שהוא שווה. לא הגיעו לסכום ששני הצדדים מסכימים עליו? הוא ילך למקום שכן. זה לא כזה מסובך, וזה לגיטימי לחלוטין.

צריך גם לזכור שני דברים: הראשון הוא שמדובר בחוזה זמני, כזה ששני הצדדים חתמו עליו בידיעה שזו הסיטואציה. השני הוא שלא מדובר כאן באיזה שחקן בית שחייב הכל למועדון וגדל בו מגיל אפס. בסוף, זה מקצוע. אם התנאים בחוזה מאפשרים את זה ושני הצדדים הסכימו להם מראש, כל הדרמה מסביב פשוט מיותרת.

הדרמה מיותרת, שון דאוסון. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר ל

נס ציונה ניצחה בשבוע שעבר ביחד עם טפירו על הקווים וקיוויתי למשחק יותר דרמטי מול הרצליה של סטיוארט והצ'יף. את הרבע השלישי הם פתחו עם יתרון 4 אבל רבע רביעי אדיר של המארחת לא הותיר סיכוי לתקוות שלי.

ומה לגבי שון דאוסון? האמת היא שאין הרבה מה לספר הביתה. שש דקות בלבד, בלי השפעה אמיתית על המשחק של נס ציונה. בכל זאת, הוא נמצא רק ימים ספורים בקבוצה. קיוויתי לראות אותו משחק מול הקבוצה שרק עזב, אבל הנה, עוד תקווה שלי נגוזה מהר מאוד. לפחות נהניתי מהגיוון ההתקפי של הרצליה: 90 נקודות, 27 אסיסטים וחמישה שחקנים בדאבל פיגרס. לוגשי לא היה מדויק משלוש וקלע רק 1/9. אין מה לעשות, אלה פערי הרמות כרגע בין הקבוצות.

בינתיים, הכסף הגדול של נס ציונה לא קונה לה ניצחונות. במועדון עושים הכל כדי שמושקוביץ' יסכים להשתחרר, הקואץ' נותן דקות לבן שלו וזה משאיר טעם רע בפה. אין לי טענות ליאנג טפירו, אבל כל מה שהוא יעשה יהיה תחת הצל של אבא המאמן. יעשה טוב לאור וטוב למאיר אם הם יפרידו כוחות. לדעתי יעשה גם טוב שיחזירו את מושקוביץ' לרוטציה. אבל זאת דעתי בלבד והיא לא נחשבת.

מכבי רעננה - ראשון לציון (69-93)

73-53 בשלושה רבעים לסגלוביץ' בויס. מה??? 20 הפרש בשלושה רבעים לרעננה מול הקבוצה הכי חמה בליגה? 20 הפרש? מה קורה פה?! אוקי בוא נרגע, ראשון זו לא הפועל תל אביב, אין סיבה שרעננה לא תנצח אותה, פשוט הדומיננטיות של החצי השני והרבע השלישי בפרט תפסה אותי לא מוכן.

רעננה הגיעה עם סגל מלא. 11 שחקנים שותפו במשחק הזה, כש-9 מהם משחקים מעל ל-10 דקות. האם קבוצת התחתית הזו, שהפסידה לפני המפגש הזה תשעה משחקים רצופים, מצאה פתאום עומק? זה לא באמת משנה כשיש לך מנהיג כמו ג'ו רגלנד. הרכז הוותיק סיפק דאבל דאבל של 12 נקודות ו-10 אסיסטים, כשאליו מצטרף מצטיין המשחק טייריס רדפורד, עם שורה סטטיסטית אדירה של 25 נקודות, 10 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.

טייריס רדפורד נראה טוב. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

האם רעננה, עם העומק שכביכול מצאה מחדש, יכולה לעשות את הקפיצה לחלק האמצעי של הטבלה? מוקדם לדעת, אבל המשחק הזה יכול להפוך את הדרך שבה הם מרגישים מול שאר קבוצות האמצע והתחתית.

לראשון לציון לעומת זאת, אין באמת זכות קיום כשסטיבנס קולע 4 נקודות בלבד ולוקח ריבאונד אחד בודד. גם אמאד, שהראה בעבר ניצוצות של "מיני כוכב" היה אדיש, לא היה שם לא ממש עזר לסיטואציה.

אם איכשהו פספסתם את הטורים של האוזמן ואהרל'ה על המשחק המרכזי של המחזור אני פה בשבילכם, לכו לקרוא.

לטור של האוזמן
לטור של אהרל'ה

מזכיר שגם אם קוראים לכם גארבאצ'ו או הוכשטטר, אם אתם האוזמן או אהרל'ה, אם אתם גרים בפריז של הקריות או בעיר האורות - יבנה, הכל אבל הכל הוא אמת לשעתה.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אלעד הופמן

בכיתה ב׳ התחלתי לשחק כדורסל, אבל האמת? זה היה בגלל שבן־דוד שלי זכה בכיף כף, וגם אני רציתי שוקולד. פאסט פורוורד 12 שנים ואני שחקן ״מקצוען״. 22 שנים שילמו לי על התחביב, הייתי בכל הסרטים: אולמות ריקים ומלאים, עליות ליגה וירידות, וגם הפסדים כואבים לצד ניצחונות מתוקים. בן 40, עדיין מחכה לפריצה או לפחות לספר עליה.
שיחקתי עם זר שאמר לי: "Yavne is a basketball factory". כמה שהוא צדק.
נשוי, אב ל־3, באתי לרקוד.