.png)
.png)
.png)
מכבי תל אביב מצאה על מי להישען
- שי האוזמן
- 12 בינו׳
- זמן קריאה 5 דקות
אומרים שמשחק ההתקפה של קבוצה נשען על היכולת של האיש בעמדה מספר 1. בעברית קוראים לזה רכז. פעם קראו לזה מרכז. ותמיד יש את בדיחת הבומרים הזאת של האם הוא מרכז או שמא מפזר, שאני מניח שזה משהו שהצחיק מישהו מתישהו. אם מכבי תל אביב צריכה להישען על היכולת של הרכז שלה, אז אין לה על מי להישען. לא על בלאט, על גחמותיו וחסרונותיו, לא על דאוטין כי, אתם יודעים. בטח שלא על ג'ימי קלארק שנוטה לשחק לעיתים כדורסל של אללה איסטר. לעיתים, אבל לא אתמול, מול הפועל ירושלים. אתמול הזריקות של קלארק נכנסו. הקצב של קלארק עבד. וביחד עם עוד כמה דברים משמעותיים שהגיעו מאזור הקווים של יד אליהו הישן, מכבי תל אביב מצאה את הדרך לייצר את העוצמה ההתקפית לה היא הייתה זקוקה כדי לנצח משחק אותו היא הייתה צריכה.
החמישיות
נתחיל במספרים, כדי להגיע לסיבה מספר אחת לדומיננטיות הצהובה ולנצחון הצהוב. החמישיה הכי פוריה התקפית שהציב אתמול עודד קטש, ברמת נקודות פר פוזשן, הייתה קלארק-לונדברג-הורד-ליף-סורקין, שקלעה 9 נקודות ב-5 פוזשנים. שזה 1.8 נקודות פר פוזשן. שזה וואו.
החמישיה השניה הכי פוריה בצד שאליו נוהגים להתקיף הייתה קלארק-לונדברג-הורד-סנטוס-סורקין, שקלעה 7 נקודות ב-4 פוזשנים. שזה 1.750 נקודות פר פוזשן. שזה וואו.
עודד קטש מריץ את הליינאפים הגבוהים שלו, במשורה, משך תקופה ולא רק העונה. כולל וויל.פאקינג.ריימן. ואתמול הוא הלך עם זה כפאנץ' ספציפי מול הפועל ירושלים, ומכמה סיבות מרכזיות.
קודם כל, כי אין יותר מדי אופציות בעמדה מספר 3 בצהוב. כלומר אין את האפשרות לשחק עם שלושה גארדים כולל ווקר. כי בריסט, נניח, זה נחמד ולא יותר. אבל לא רק. למשל, שהרעיון של ללכת גבוה מול ירושלים הלך טוב אפילו להפועל תל אביב, שמשום מה הצליחה בכך במחצית הראשונה אבל לא חזרה לשם אח"כ. למשל, שדרך ההרכב הגדול הוא יוכל להגיע לפואנטות התקפיות בצורה קצת אחרת, שמייצרת פתרונים מול הדברים בהם ירושלים מצטיינת הגנתית, אבל לזה נגיע עוד מעט. למשל, שהפועל ירושלים, בהגדרה, היא קבוצה קטנטונת מבחינה פיזית.
כאמור, עודד קטש רכב על החמישיה הגדולה שלו לא מעט. כולל בפתיחת הרבע השלישי, הוא הרבע שהפך כמעט קבוע מבחינתו של סנטוס. ותחשבו לרגע על המאצ'אפ, אוקיי?
אם יש הורד פלאס סורקין פלאס סנטוס בעמדות 3-5 בצד המארח, איך מסדרים את המאצ'אפ ההגנתי עם זוס-לאמב-וויילי בצד השני? וכך, כבר בפוזשן הראשון, נכנסים לצבע ומייצרים דאנק הורד על תנועה ללא כדור. (8:08)
וכך זה המשיך. למשל כאן. מי שומר על לונדברג? זוסמן. מי שומר על הורד? קרינגטון. וכשהורד נע ללא כדור, זה איום מיידי על ההגנה האדומה, גם אם הכדור הולך למקום אחר. ושוב, שימו לב גם לתנועה ללא כדור. במקרה הזה של סנטוס. (8:55)
הפיצוח ההתקפי
אז אמרנו חמישיה גבוהה. והזכרנו תנועה ללא כדור. עודד קטש שונא את המונח הידוע כפוזשן גיים. ומבלי להיכנס כאן לעובי המונח, האיש לא מת על הקטע של לכדרר למעלה, סטטית, ולחפש את המיסמאץ'. כמו שעושות למשל מרבית היריבות של מכבי עת בלאט על הפרקט. קטש אוהב את הפיק נ' רול שלו. את הריסקרין שלו. את האלמנטים שלו. אבל אתמול? אתמול מכבי תל אביב חיפשה – ומצאה – לא מעט יתרונות מתוך מצב סטטי. הנה קטן שומר על גדול, אז בואו נמסור לו פנימה. ו-ויתרה על לא מעט פיק נ' רולים חוזרים לטובת התגלגלויות פנימה של הגבוהים, גם מול טיפולים הגנתיים אגרסיביים על הכדור וגם מול החילופים ההגנתיים של יונתן אלון, וזה השיג את המטרות הצהובות ככה וככה.
ועוד משהו. ירושלים הזאת, שניצחה את מכבי והפועל תל אביב פעם אחר פעם, הצליחה לחנוק הגנתית את הגארדים של קטש. חניקה, בעגה, זה מצב שבו המתקיף שמכדרר מקבל עזרות קשוחות וקרובות משחקני ההגנה שליד. בעזרת כמה התאמות, כולל ניתוב ההתקפה מהצדדים אלי אמצע, מכבי תל אביב חנקה את החונקים.
תוסיפו לזה את הקצב הגבוה שהצליחה להכתיב, במיוחד כשניצבה בפני פיגור גבוה כבר בדקות הראשונות, ואת היכולת של ג'ימי קלארק לדפוק את הג'אמפרים הלא קלים שלו, במיוחד בדקות בהן ראה מולו את וויילי, ותקבלו בובה של משחק התקפה צהוב. (6:43)
וההתקפה הצהובה ניצחה את המשחק הזה.
ירושלים
הזכרנו מקודם את הקושי המוקדם של ירושלים דווקא מול האדומה של תל אביב, עליו היא התגברה מאוחר יותר. יונתן אלון הלך אז קטן מול גדול. בהתחלה זאת הייתה קטסטרופה. אח"כ, בחסות בחירת ההרכבים של איטודיס, זה נהיה קרנבל.
אפרופו איטודיס, אומרים שהיפוקרטס היווני טבע את האימרה Desperate Times Call for Desperate Measures, יענו שזמנים נואשים דורשים צעדים נואשים. אחלה היפוקרטס שבעולם. כמה שאהב כדורסל. הקיצר, החזרה של ירושלים למשחק אתמול, מרחק מינוס 5 וזריקה לא רעה של הארפר, הגיעה כשהיא הלכה סופר נואש וסופר נמוך. עם שלושת הסקוררים הקטנים שלה. אפילו עם זוסמן ב-4. שזה כמובן לג'יט וסביר בנסיבות העניין, אבל מחזיר אותנו לענייני החוסרים.
ההפסד אתמול לא גרם להפועל ירושלים נזקים משמעותיים. ההפסדים הקודמים הם אלו שהציבו אותה במקום לא נעים בליגה. אבל הוא מחזיר אותנו לנקודת המוצא הרלוונטית לעניין בחירת הזרים למשחקים משמעותיים תחת חוקי המינהלת. הבחירה בשני קטנים שאינם שומרים (ווינסטון ולאמב) עבדה נהדר מול האיטודיסים. לא בטוח שהיא תתאים כדי לקחת אליפות.
הסייז אתמול דיבר. ההגנה אתמול דיברה.
הספסל האדום
למרות ההפסד, מבחינתי יש לירושלים לא מעט דברים טובים לקחת מהמשחק הזה. למשל את הריקודים של תחילת המשחק. זאת לא הייתה רק התפוצצות של טריצות, אלא כדורסל התקפי מתואם ובקצב אש. שהביא למשל למהלך הזה.
שהביא למשל למהלך הריקודים הזה.
למשל את הידיעה שהקו האחורי שלה הוא כרגע הכי מוכשר שיש לליגה הזאת להציע. עם כוכבית הגודל. מעבר לענייני הגודל, הפערים בין שתי הקבוצות אתמול הגיעו בעיקר עת עברו לשחקני הספסל. אפשר לראות את זה בא לידי ביטוי בנתוני הפלוס מינוס. סמית' מינוס 19 ב 15 דקות; לאמב מינוס 22 ב 26 דקות. ואולי בעיקר הובר, במשחק בלהות, עם מינוס 14 ב 5 דקות, כולל איבוד כדור קשוח מול טראפ על קו החצי. גם כאן, אגב, יש אפקט מסוים לבחירת הזרים, מרגע שהולכים על ווינסטון.
3 נקודות לסיום
למסור זה טוב – ההתקפה הצהובה, כאמור, ניצחה. עם הגודל, עם הקלארק, עם יחס של 26 אסיסטים אל מול 7 איבודים בלבד. עם 6 של בלאט, 5 של קלארק ו-5 של לונדברג, כולל כמה שהגיעו משיתוף פעולה עם סורקין בסוף, שסגרו עניין.
הארפר – המספרים של הארפר לא יספרו את הסיפור, כי אין רע ב-17 נקודות ו-6 אסיסטים, אבל האמת היא שצריכים לספור אותם (ואת 4 האיבודים) כמו שצריך. למעט ההתפרעות של הפתיחה, כל עוד שיחקה ירושלים התקפה של 5 מול 5, כפתה ההגנה של הצהובים על הארפר דברים שנוחים לו פחות. וכן, הוא הפעיל יפה מאוד את הקרינגטונים, אבל את הדומיננטיות האישית שלו החזיר רק כשירושלים עברה למוד של הגש ורוץ לרשת.
פה זה לא אירופה – באמת של החיים, מה שחשוב כרגע לירושלים במיוחד הוא המקום הראשון ביורוקאפ, ולא רק בבית שלה כי אם בשני הבתים יחדיו. ודרך המשחק מול אריס, היא יכולה להוסיף ולהתקרב אל היעד. באמת של החיים, מה שחשוב כרגע למכבי תל אביב במיוחד הוא המקום הראשון בליגה. כי היורוליג, יו נואו. ובליגה, כרגע, כדי להיות במצב שבו היא תארח את כל הסדרות, היא תלויה רק בעצמה.
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.
תגובות