הג'ימי: ערב אחד, שני משחקים שונים, גוף שלישי

"ג'ימי מוכן". "לג'ימי יש מהלכים חדשים". "תראו את ג'ימי!". במילים הדרמטיות הללו תיאר ג'ימי, דמות משנית אך אייקונית ב"סיינפלד", את עצמו - בגוף שלישי, כמובן - בפרק שזכה לשם "The Jimmy". איליין נותרה נבוכה, ג'רי התבונן מהצד וג'ורג' ניסה לחקות אותו והתפרק. קצת כמו הפועל ירושלים מול ג'ימי קלארק, אתמול.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור4 דק׳1x

פתיחת המשחק בהיכל מנורה הייתה נוסטלגית משהו גם היא. לפני שנה, כשהאדומים היו אלה שאירחו את מפגש הליגה הראשון בארנה, הם פתחו ב-2:18. אתמול הם עמדו על 3:16. זה היה עניין של יכולת: בחמש הדקות הראשונות הם ירו 4 שלשות מ-7 ניסיונות. וזה היה גם עניין של רצון: באותו פרק זמן הם קטפו 9 מ-11 הריבאונדים שהיו למשחק להציע.

קצת אחר כך זה נגמר. ג'ימי שיחק חזק, וג'ימי נתן את כל מה שיש לג'ימי. מכבי ת"א, שברוב התקפותיה בפתיחה נגעו שחקן אחד או שניים בכדור, החלה לפלס את דרכה על לוח התוצאות. היא הקטינה ל-19:13, וכשהחלה רכבת החילופים הקבועה של עודד קטש ויונתן אלון - ניתן האות להשלמת הקאמבק. ידה ידה ידה (זה מפרק אחר, אבל לא נורא), עוד לפני שירד המסך מעל הרבע הראשון, הצהובים כבר הפכו ועלו ליתרון.

זה היה המשחק של הסקנד יוניט, של חמישיות המחליפים. לטוב ולרע. בצד הצהוב, דווקא כשג'ימי סופסל, ג'ימי ירד לנוח וג'ימי צפה מהצד, הגיעה הריצה הראשונה בחסות מרסיו סנטוס, טי.ג'יי ליף וג'ון דיברתולומיאו. אחר כך, כשג'ימי חזר, ג'ימי המשיך לחדור ולקלוע ולחגוג. בצד האדום, לקאש ווינסטון בוודאי היה מונולוג משל עצמו על עצמו, רק פחות מוצלח. וקבוצתו הפסידה ב-17 הפרש ב-15 דקותיו על הפרקט בשלושת הרבעים הראשונים. 4 מ-7 קבוצתי לשלוש בחמש דקות? עד תחילת הרבע הרביעי פגעה ירושלים ב-4 מ-19 הזריקות הנוספות שלה.

קטש מצא את הנוסחה המנצחת בהרכבי שלושת הגבוהים. תחילה עם ג'יילן הורד לצד ליף וסנטוס, ואחר כך עם רומן סורקין במקום הבן-של. מנגד, שני השחקנים המובילים בעמדת הפאוור פורוורד באדום, נמרוד לוי ואנתוני לאמב, חיברו יחד סל שדה בודד ב-11% לאורך 42 דקות משותפות.

תרופת הנגד הירושלמית הגיעה ברבע האחרון, וכמעט הפכה את המשחק. ההרכב הננסי עם הארפר, ווינסטון וקאדין קרינגטון (שהיה השחקן הטוב בקבוצה, בפער, ממש כמו זר ו... לא משנה), לצד יובל זוסמן בעמדה מספר 4, החל פתאום להזין את אוסטין וויילי כמו שצריך. הארפר הפסיק לזרוק מבחוץ בלי הכרה, וגילה מחדש באיזו קלות הוא יכול להגיע לטבעת, ואפילו ווינסטון השחיל קליעת מומנטום חשובה. 

בסוף, כמו שכמעט תמיד קורה, הגיע רגע הקליק. זה ששינה הכל, או לפחות היה יכול לשנות הכל. הארפר עלה לשלשה בפיגור 84:79, כשעל השעון 3:33 (זמן מצוין לשלשה, אגב), וכולם הריחו מה עומד להתרחש אם יקלע. רק שהוא החטיא. ושם הכל נגמר. 100 שניות אחר כך, מכבי ת"א כבר ברחה ל-79:92.

למעט דקות הפתיחה, המשחק הזה היה מנוגד לחלוטין לשני המפגשים הקודמים בין הקבוצות, בסופרקאפ ובגביע ווינר. אז, בספטמבר, ירושלים ניצחה פעמיים לאחר שעצרה את מכבי על 69 ו-79 נקודות, והפעם היא הפסידה אחרי שספגה 95. אז, בספטמבר, ליף וסנטוס נראו אבודים ורכים עם 5 נקודות ב-35 דקות (במצטבר), והפעם הם חיברו 26 ב-33. 

ואז, בספטמבר, הארפר נראה כל יכול, והפעם זה היה קצת שונה. עד אתמול, בניצחונות ובהפסדים, עמד הגארד מספר 1 על 24.2 נקודות ו-8.7 ביקורים על קו העונשין בממוצע מול הנמסיס בצהוב. אמש הוא פחות חיפש את הנתיב הפתוח לסל, הירבה לזרוק מבחוץ (2 מ-10) והיה פחות אפקטיבי. לא משהו שירושלים צריכה לדאוג בגללו בהסתכלות קדימה, כי בכל זאת זה הארפר, אבל בירידה לחדר ההלבשה הוא בטח מילמל לעצמו "Jared is getting upset".

סליחה מראש וגם בדיעבד ממי שלא מבין את הרפרנסים של "סיינפלד". בהצלחה עם זה.