מכבי ת"א. ז'לגיריס קובנה. יום חמישי. יורוליג. יד אליהו. שניות אחרונות. כדור אחרון. ההפרש: 3-. אין פסק זמן. האמת? האמת היא שהגיע לליטאים להפסיד, רק על זה שהם לא שלחו ארבעה שחקנים לקצה המגרש, ושיגרו מסירת קוורטרבק. יצליח, לא יצליח, לפחות תנסו להתנקם כמו שצריך, כמו בספר, כמו גור שלף ודריק שארפ. מה זה הכדור הקצר הזה שאז'ולאס טובליס הוריד למאודו לו? פחחח, אלוהי הכדורסל בחיים לא היה נותן לשלשה הזו להיכנס. עם שלא יודע את עברו, עתידו לוט בערפלאיטיס.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:15

כל התנאים מסביב נבנו לנס ז'לגיריס. אבל לצד ההפוך. זה היה אמור להיות MESS ז'לגיריס.

* 2:20 דקות לסיום (במקום 2.20 שניות) הורה לוח התוצאות על 91:94. בדיוק כמו ב-2004, רק ההפך. הפעם, לזכות מכבי.

* כשעל השעון 8.4 שניות (הנס אירע בתאריך 8.4) ג'ימי קלארק חצי-התחפש לגדריוס גוסטאס והחטיא מקו העונשין.

* מיד אחר כך, בהכנסת הכדור של ז'ל מהצד, מרסיו סנטוס חטף. במקום פשוט להחזיק בכדור עד שהזמן ייאכל והניצחון יובטח, הוא העיף מסירה מוזרה לאיפה לונדברג, שעפה החוצה, ונתן הזדמנות מיותרת לקובנאים לחולל נס. אם רק הם היו יודעים איך עושים זאת נכון.

מעבר לפיניש הדרמטי, היה עוד הבדל אחד מהותי בין הנס של אז למס של אתמול. זמן המשחק. לפני 22 שנה, הוא נמשך פחות זמן, למרות שנגרר להארכה. שלישיית השופטים של 2026 בילתה יותר זמן מול המוניטור לצד המזכירות מאשר במרכז המגרש בין השחקנים.

יש מצב שקצת הגזמנו עם המיסטיקה והסימנים, אבל זה אבוד מראש כשז'לגיריס ומכבי ת"א על הפרקט, וכל כך הרבה דברים מתרחשים. כן, היה גם כדורסל. כדורסל לא רע. כדורסל עם אסטרטגיות וטקטיקות שהסתתרו מאחוריו.

עודד קטש רצה, כיוון והתכוון שהמשחק הזה יהפוך להמשך ישיר של הניצחון על הפועל ירושלים. בלא מעט מובנים, זה קרה. ככל שהעונה מתקדמת, הצהובים לומדים להחביא חלק מחסרונותיהם ולהבליט את יתרונם המרכזי - אותו יתרון שיש להם בעמדת הפאוור פורוורד על פני כמעט כל יריבה (כמעט, חוץ מזו שהם יפגשו במחזור הבא, למשל).

27 מ-36 הנקודות הראשונות שלהם הושגו על ידי שלושה משחקני הפנים: טי.ג'יי ליף עם 11 (5 מ-6 לשתיים), רומן סורקין 9 (3 מ-3) וסנטוס 7 (2 מ-3 + שלשה שנכנסה בטעות, כמו גול שהיה מיועד להיות הגבהה לנגיחה. ככה זה כשברזילאים).

כמו ביום ראשון, חזרה מכבי ת"א מהפסקת המחצית עם הרכב שלושת הגבוהים שהיא מתחילה ממש להתאהב בו - כשלליף ולסנטוס חבר ג'יילן הורד. קצב הקליעה של הליטאים, שירו 49 נקודות ללא כל הפרעה בשני הרבעים הראשונים, ירד והואט באופן משמעותי (וממש זמני) - ובתוך פחות משלוש דקות צמח הפער למחוזות הדו-ספרתיים.

חלק מההרכב הגבוה המוצלח, טי ג'יי ליף. צילום: capture_il.sport

רק שז'לגיריס הנוכחית היא קבוצה שלא ממהרת להישבר. היא השיגה לא מעט סלים בסופי שעון. ובניגוד לחוקי הפיזיקה. וכשהיא מאתגרת את חוקת הכדורסל.

החתמתו של נייג'ל וויליאמס-גוס הייתה מהסוג הגאוני, והאיש היה האחראי מספר 1 לניצחונה של הקבוצה הזו בהיכל לפני כשבועיים, אבל צריך להודות: כשהוא פצוע (וזה קורה לא מעט העונה), סילביין פרנסיסקו משתחרר מהכבלים והופך לאחד הגארדים הטובים ביורוליג, עם מספרים של MVP.

לסיסקו יש 19 נקודות בממוצע בערבים נטולי וויליאמס-גוס (רק 13.6 לצידו). עם 3 שלשות ב-50% (2.1 ב-35% כשהשותף משחק). ו-7.4 אסיסטים (6.5 איתו). ומדד 23.9 (16 לידו). עד אתמול, גם המאזן הקבוצתי ללא הרכז האמריקאי המוביל עמד על 3:6. אולי במרחק מסירת קוורטרבק אחת מ-3:7.

אלוף הפעולות המקריות, מרסיו סנטוס. צילום: capture_il.sport

דברים מוזרים קרו במשחק הזה. מכבי ת"א פתחה עם שתי חטיפות בדקה הראשונה, אבל הגיעה לאזור הצבע רק בהתקפה הרביעית. אושיי בריסט היה אחראי ישיר לכל זריקות העונשין של ז'לגיריס ברבע הפותח (עבירה אחת בשלשה + עבירה נוספת כשעל השעון 0.2 שניות = 5 נקודות). הוא גם עשה טאנוקה בירד ונכנס מוקדם מדי לרחבה, כדי לזכות את מוזס רייט בנקודה נוספת.

וסנטוס. טוב, סנטוס הפך לאלוף הפעולות המקריות. על החטיפה המקרית שהובילה לאיבוד המקרי בסיום כבר סיפרנו. וגם על השלשה המקרית שבכלל הייתה מסירה שהגיעה לכתובת בלתי צפויה. והייתה לו עוד חטיפה, מתחת לסל, שהפכה מיד לדאנק של ליף. מקרי, כמובן. האיש פשוט היה בכל מקום. בעיקר במקומות שבהם הוא לא היה אמור להיות.

מה עוד היה מוזר? למרות הצלחת הליינאפ הגבוה, את הבליץ המשמעותי שלה במשחק הביאה מכבי מכיוון אחר לחלוטין, בזכות ארבע שלשות בשתי דקות, בשלהי הרבע השלישי ותחילת הרביעי. שם היא חזרה להוביל בדאבל דיג'יטס.

והכי מוזר? שתמיר בלאט, אחרי שתי צליפות מרשימות בבליץ מהפסקה הקודמת, התחיל לאבד את הראש ולזרוק כל מיני כדורים מהירים ומוזרים ומיותרים, אז קטש שלף מהספסל רכז שיעלה כדי לסדר קצת את העניינים ולהחדיר אחריות בלב הקבוצה. לרכז האחראי והמסודר הזה קראו, שומו שמיים, קלארק.

כך או אחרת, יתרון 78:90, כשעל הלוח שבע דקות לסיום, היה אמור להספיק לניצחון נינוח. אלמלא הייתה זו ז'לגיריס. או ולנסיה. או דובאי. הקטשים שוב הצליחו להסתבך, וראו איך כוכב היריבה שלהם מתחמם, מתלהט ועומד להתפוצץ. הם ספגו מטח זריקות בחצי הדקה האחרונה, שכל אחת מהן הייתה יכולה ואמורה לחולל שוויון ולכפות הארכה. רק שכולן נחתו מחוץ לטבעת.

למה? פשוט, כי לליף הגיע לנצח. ולמאודו לא.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!