לפחות מדר

את טור סיכום הפועל תל אביב וילבראן סיימנו כאן עם שאלת ים מדר. כלומר, תהינו איך בדיוק ישתלב בסגל היורוליג של הקבוצה שיושבת בבטחה במקום הראשון בליגה השניה בטיבה. ובכן, בסיום משחק החזרה של ים מדר אל המגרשים שלנו, התשובה היא שאין לנו שמץ של מושג. ולא בטוח שלמישהו אחר, כולל מדר, כולל איטודיס, יש מחשבה ברורה על איך זה אמור לעבוד. מה שאנחנו כן יכולים להגיד לכם זה שעם מדר על הפרקט, לפחות נכון לאתמול, הרבה יותר כיף היה לראות את ולכתוב על הקבוצה האדומה של תל אביב.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

6:01

נתחיל דווקא

כלל האצבע בטורים של אחרי משחקים בין שתי ישראליות הוא שתמיד מתחילים מהמנצחת. מאחר שהדיסקו לא כפוף לשום כלל שהוא, נפתח דווקא עם החבורה מהעמק של אברהמי. כי היו רגעים אתמול במשחק שגרמו לתהיה בסגנון איפה הכסף? הרי מן המפורסמות הוא שתקציב הקבוצה הזאת הוא מהגבוהים שיש לליגה של מתחת ל-3 הגדולות להציע. בהיעדרו של ניב משגב אתמול (ואני שם בצד כרגע את רפי מנקו), בקלות ניתן היה לבהות בחמישיות השונות של האורחת ולתהות במה בדיוק הם טובים. כולל, אך לא רק, בחמישיה שעוד ניסתה לקחת את המשחק בדקות האחרונות, שכללה את נציה, גולדנברג וגיל נויוביץ'.

גישה, רגליים, רצון ומחשבה. שרון אברהמי. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

מצד שני, העמק הייתה ממש שם. ואלמלא רצף בלתי סביר בעליל של איבודי כדור במהלכים משמעותיים ברבע הרביעי ועוד טיפה שיקול דעת, היא גם יכולה הייתה להיות במצב של לגנוב את זה. אני יודע שמחמאות בעברית למאמנים עוברות דרך מילים מסובכות באמריקאית. ואם מדברים על עניינים מנטליים וכל מיני דברים שקשורים באגרסיביות, זה כאילו מקטין את העבודה של הקואץ'. אבל הפועל תל אביב היא קבוצה סופר מוכשרת, גם ברמת סגל הליגה שלה, והעמק גרמה לה משך דקות ארוכות להיתקע בהתמודדויות האחד על אחד. הגישה שלה, הרגליים שלה, הרצון שלה, המחשבה שלה – כל אלו הקשו מאוד על שחקני הכדרור של איטודיס לייצר לעצמם יתרונות קלים עד משמעותיים. ושם ההישג הגדול. ובזכות זה, גם בזכות זה, הקבוצה הזאת משתייכת קללל לצמרת ליגת העל.

אגב, דווקא כשהיא הלכה הגנתית לסימן היכר בולט שלה, כלומר לשמירות הכפולות וההתפרעויות, היא נענשה יחסית מהר. כולל במהלך שהזכיר את שלשת הנצחון של וויינרייט רק יומיים לפני – אחרי שמירה כפולה על בלייקני. כי גם אתמול, מול העמק, הובילה שמירה כפולה על בלייקני לשלשה סוגרת עניין. של וויינרייט.

כשחושבים על זה, באותה מידה שנקודות וויינרייט הן ביטוי להתקפה שהגיעה לפאנץ', כך נקודות וויינרייט גם מעידות על טעות או על תגובה איטית מדי של ההגנה. כמו למשל כאן.

ים מדר

עם כל הרצון הטוב, בחיי שאין יותר מדי דברים טובים להגיד על הכדורסל של הפועל תל אביב אתמול. כן, הגנתית היא הראתה דברים בכלל ואת וויינרייט ומלקולם בפרט. הידד. ובחיי שאין יותר מדי דברים רעים להגיד על הכדורסל של הפועל תל אביב אתמול. גם כי קשה לבוא בטענות למשחק של מוצ"ש אחרי משחק של חמישי. אוקיי, סליחה, יש כמה דברים רעים להגיד, אבל לא חדשים. כי קצת התרגלנו לאחרונה לכך שהיא תקועה בהתקפה. כי הפנמנו כבר, למרבה ההפתעה, שברגע שהמשחק נהיה צמוד אין לאיטודיס שום רעיון אחר זולת לתת את הכדור לבלייקני, כן – גם מול העמק – להזיז את כולם ולקוות לטוב. העמק, וילרבאן, ווטאבר. הכל אותו הדבר.

גם אחרי ההתרגשות הגדולה בקהל נוכח חזרתם של תומר גינת ובמיוחד ים מדר, ברור לגמרי מהו סדר העדיפות הנוכחי במשחק ההתקפה של איטודיס. בטח ובטח כשאין מיציץ' ואין בראיינט. לא מפתיע, אגב, שהנקודות הראשונות של ים מדר העונה הגיעו לאור תשומת הלב ההגנתית המוגברת שקיבל אנטוניו בלייקני. כאן.

בכל מקרה, אחרי כמה דקות מהוססות, הרכז הראשון של בית הלחמי השתחרר והזכיר. הנה שליטה בכדור ובגוף שמובילה לג'אמפר אחרי סיבוב. הנה החתוליות הזאת שמענישה אי התאמה הגנתית עם טיול עד לטבעת. מדר נראה נהדר עם 14 נקודות ו-4 אסיסטים (בלי איבודים) על 22 דקות אישיות טובות שלו, שהובילו למדד היעילות הכי גבוה בקבוצה שלו. עכשיו נראה מה זה שווה במשחק אמיתי מול בולוניה, בשישי הקרוב.

3 נקודות לסיום על דרבי השרון

1. רגלנד – כיף היה לשמוע על חזרתו של ג'ו רגלנד לכדורסל שלנו וכיף היה לראות את הרכז הוותיק מוביל את ההתקפה של רגלנד, באופן ניכר, כבר במשחקו הראשון ברעננה. את הנקודות שלו (18) הוא עשה. את האסיסטים שלו (12) הוא עשה די בקלות. כלומר, כבר במשחק הראשון הוא הבהיר למי שצריך את מה שאמור להיות ברור מאליו. מה שפחות ברור מאליו הוא אם הקבוצה הזאת, גם איתו, באמת שווה ליגת על.

עשה את שלו, רגלנד. צילום: לירון מולדובן, באדיבות ליגת ווינר סל

2. אקוניס – בניגוד לחברים/אויבים שלו ממכבי תל אביב, אצל אקוניס לא שמענו על ישיבות ליליות או אחרות בקשר למאמן שלו. גם כשנדמה היה שהמשבר בהרצליה יוביל לשחרורו של יהוא. גם כי, בינינו, אף אחד לא באמת מסקר את זה בתקשורת שלנו. בכל מקרה, מגיעות לאקוניס מחמאות על אי נקיטת המהלך, לפחות נכון לעכשיו. עם רצף נצחונות מקומי ועם סגנון התקפי די מאופיין, ברור (ומהיר במיוחד), נראה שלפחות כרגע הכל בסדר. בטח כשסטיוארט והיידיגר נמצאים ביום כזה שבו הם מסרבים להחטיא.

3. להקטין – כולנו מתים על כדורסל. רואים כדורסל בכמויות. בטח ובטח שכדורסל של קבוצות משלנו. מאחר שחלק גדול מדי מהמשחקים איננו ראוי לצפייה, מעניין אם יש עדיין אנשים מבינינו שחושבים ש-14 קבוצות בליגת העל זה משהו שנשמע הגיוני, עושה טוב למותג או אפילו לחיה המוגנת הקרויה השחקן הישראלי. אגב, לא בטוח שגם 12.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.