מצ'עמם לה?

לכולם כבר ברור שפרויקט עופר ינאי הפך את הפועל תל אביב למכבי על סטרואידים. במסגרת המהפך, הגיע אתמול משחק שהזכיר את ימיה היפים של היריבה בצהוב במסגרת הליגה. בבית. כשהיא מפהקת, כשהקהל מפהק, כששימון ממש לא. כי לכולם כולל כולם כולל כולם ברור איך יגמר המשחק, ולא משנה מה תוצאת הביניים. גם אם תוצאת הביניים היא 51646516516 הפרש 5 שניות לסיום. לכולם, חוץ מלשימון.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

7:02

https://www.youtube.com/watch?v=A_WYp-4t4j0&pp=ygUKZXVyb2xlYWd1ZQ%3D%3D

תודה לפופה

לפני שמתחילים לדבר רוחב, את המשחק הזה צריכים לנתח דווקא דרך שני מהלכים של פייריק פופה, שהוא גם המאמן של וילרבאן וגם אח על מלא. ננדו דה קולו רקד אתמול. כמו שרקד גם נגד ברסה במחזור שלפני הפגרה. כמו שרקד מי יודע כמה פעמים בקריירה שלו, כשהמחשבה של הפועל תל אביב ביורוליג הייתה אז הגיונית כמו פרישה של אירלנד מהארוויזיון. כן, ג'וני לוגן, אני מדבר אליך ואל העם שלך: Téigh ag lorg do chairde.

הקיצר, דה קולו עשה מה בראש שלו, וניצל בעיקר את הפיהוק האדום. זה התחיל מהמהלך הזה.

וזה המשיך משם הלאה. מלקולם, בלייקני, אוטורו – לא משנה מי לוקח את דה קולו, כי הוא לוקח את השומר ימינה ואל הטבעת.

אני מכיר אחד שדי מסמפט את דה קולו. אהרלוס, איכה?

הפועל ת"א ניצלה מחתכת פאדיחה, אבל האמת היא שעם ננדו דה קולו, הקבוצה שבמקום האחרון ביורוליג לא כזו גרועה. עובדה: איתו היו לווילרבאן ניצחונות על באסקוניה ודובאי, לצד הפסדים ב-3 הפרש, ב-6, ב-7, ב-10, ב-14 ואתמול שוב ב-7. הבעיה הייתה בלעדיו: 1 מ-5 במשחקים שהחמיץ, ו-37- בערב שבו נפצע.

תודה לך. אז שמע סיפור: אתמול, פחות מ-6 דקות לסיום, כשוילרבאן מובילה 9 ובדרך לחולל וואחד סנסציה בסופיה, מחליט פופה לתת לכוכב שלו לנוח. כשהוא חוזר, שתי דקות אחרי, התוצאה כבר ירדה ל-3 בלבד.

ועזבו את זה. כשדה קולו נכנס, הוא מקבל כמשימה הגנתית את (אני יודע שאתם במתח) בלייקני. בפעם הראשונה בחילוף. בפעם השניה בלי חילוף, בדרך לשלשה בפרצוף שהפכה את התוצאה.

משך שנים אנחנו מנהלים כאן דיונים על מה הסיפור של המאמנים הצרפתיים. למה הם עושים את מה שהם עושים. ואיך לעזאזל אנחנו מעיזים לבקר אותם, כי ללא ספק הם יודעים כדורסל ואנחנו כאן בעיקר יודעים לדבר על כדורסל. אבל וואלאק, הפעם אין מקום לדיון. הפעם יש מקום להכרת הטוב.

תודה לבלייקני

הרגע דיברנו על הציוות ההגנתי על בלייקני. לא שזה באמת חשוב. בלייקני החטיא במחצית הראשונה כי הוא החטיא. לא בגלל משהו יוצא דופן שעשתה ההגנה של האורחת. והוא קלע 10 נקודות ברבע האחרון, סליחה – 10 נקודות בפרק זמן של פחות מ 2:20, החל מ 4:19 לסיום ועד 2:01 לסיום, כי הוא קלע. אין שום דבר שבאמת אפשר לעשות כנגד התופעה הזאת.

וכאשר פופה כבר החליט שדי ושלח הגנתית את באסה כדי שזה יעזור להריסון במשימתו הקדושה, שילח בלייקני את הכדור אלי וויינרייט, שדפק שלשה שדי קיפלה את הארוע. באסה לוילרבאן. הנה, כך זה נראה מקרוב:

אחרי שצחקקנו, זמן לטיפה מחשבה. האם זה מה שנשאר ממשחק ההתקפה של הפועל תל אביב? כי בחלק הראשון של המשחק הכל נראה היה בשליטה. ודרך הגארדים שלה, הכדורים הגיעו בקלות אל אוטורו את מוטלי, שעשו מספרים והפרש. כשהדברים טיפה הסתבכו, לא נותר אלא בלייקני.

מצ'עמם לה

בחיי שהיו רגעים במשחק, במיוחד כשהפועל תל אביב תפסה לה איזה יתרון נחמד פה ושם, שהרגיש שכמו לא מעט אנשים בבית, גם שחקניה החליטו לזפזפ לרגע כדי לראות מה קורה במשחקים המקבילים. בפשטות, הפועל תל אביב משחקת לעיתים בכלל ואתמול בפרט כאילו מצ'עמם לה. נו, אתם מכירים את הרפרנס.

https://www.youtube.com/embed/AmRXZIxCYN8?start=105&end=120

אודי הירש דיבר על זה בטור קודם: הקבוצה של איטודיס משחקת לפעמים כאילו היא בתפקיד הדוד בסרט ביג לבובסקי. בהליכה, בלי להתאמץ. היא מרימה זריקות קשות כברירת מחדל. ואם מוסרת, זה לא אחת גם בדרגות קושי שמשדרות שיעמום או עצלות.

אתמול, בדקות בהן כמעט ואיבדה את המשחק, קיבלנו שתי דוגמאות מובהקות:

הנה אלייז'ה בראיינט, זה שנחשב בדרך כלל למקבל ההחלטות השקול יחסית, מרים לו טריצה בלתי סבירה בעליל כשהשעון הגדול מראה 7 דקות וחצי ו -7 נקודות יתרון לצרפתים. מכדרר, מעביר מאחורי הגב ונותן בסטפ בק בלי שום סיבה נראית לעין.

הנה כריס ג'ונס, כדקה אחרי וכשהפיגור כבר 9, מוסר איזו מסירת דאווין לפינה הרחוקה ולבלייקני, אשר מיורטת בקלות על ידי ההגנה.

אפילו איטודיס, בדרך כלל טיפוס שמשדר אינטנסיביות מוקפדת ומוחצנת על הקווים, הרגיש ונראה מצ'ועמם. כולל בפסקי הזמן יוצאי דופן בשלוותם מצד אחד ובחוסר המעורבות שלו מצד שני. ואגב, זה בסדר גמור להיות מצ'ועמם בחודש דצמבר וכשאתה במקום הראשון ביורוליג, בהנחה שזאת ורק זאת הבעיה שמטרידה כרגע את הפועל תל אביב. עכשיו צריך רק לבדוק טוב טוב אם זאת באמת הבעיה שמטרידה כרגע את הפועל תל אביב.

2 נקודות לסיום

1. מיציץ' – אני מאלו שחוזרים ואומרים שמיציץ' בסדר גמור. עזבו את משקולת השכר, כי היא לא באמת משנה לנו כצרכנים. כן, הוא פרוע. כן, הוא לעיתים עושה דברים שמזכירים את אדם סנדלר משחק כדורסל בשכונה. אבל הוא פאקינג שחקן ויהיה בסדר גמור וכשהמשחקים יהפכו להיות מעניינים יותר. מצד שני, ולא בפעם הראשונה העונה, אתמול הוא הפריע בואכה הזיק. ואם איטודיס לא מוריד אותו לנוח לקראת סיום המשחק, גם בכל הנוגע לאימפקט ההתקפי ובטח שלזה ההגנתי, את המשחק הזה הוא מפסיד. הרבה בגלל מיציץ'. אהרלוס, תן לי טייק על ואסה:

המטוטלת בקו האחורי המשיכה להתפרע. אחרי שטיילר אניס הוכנס לפריזר ולא שותף בכלל בהפסד לריאל מדריד, הוא שוב פתח בחמישייה. ומי נשאר בחוץ? ואסילייה מיציץ', בפעם הראשונה העונה, שסיים עם 4 נקודות ב-2 מ-7 מהשדה. הפעם הקודמת שבה עלה מהספסל ביורוליג אירעה לפני יותר משנתיים וחצי. אנאדולו אפס הובסה בבית בידי מכבי ת"א. ואסה, שבדיוק חזר מפציעה, נכנס כמחליף ותרם 5 נקודות ב-2 מ-5 מהשדה. דומה, לא? ובקיצ, עדיף שיהיה בחמישייה וזהו, לא?

2. מדר – נשאלת השאלה, במנותק מהמשחק אתמול, מה אמור לקרות עכשיו עם ים מדר. כלומר, בהנחה שהכל כשיר וסבבה, ישחק מן הסתם דקות משמעותיות מול העמק במשחק הקרוב ובכלל. אבל באירופה, איך זה אמור לעבוד באירופה? כל עוד הסגל הזה נותר כמות שהוא ולא מתחיל להתדלדל, כפי שרמז אתמול עופר ינאי בראיון הראשון אותו קיים מזה מספר דקות, איפה ימצאו דקות בקו האחורי שכולל רק בעמדה מספר 1 את מיציץ', ג'ונס ואניס? בין הפותרים נכונה יוגרלו וכו וגו ודו.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.