שלא יעבדו עליכם. כן, אנחנו מדברים על הגודל

תמונת AI
שי האוזמן

גולת הכותרת של ערב חצאי הגמר הייתה ההגנה של אולימפיאקוס. שהגיעה לשחק מול הקבוצה הכי קשוחה שיש וניצחה את פנרבחצ'ה בדיוק באלמנט שלה. היא חנקה אותה, היא נשכה אותה, היא מנעה ממנה לקלוע. עזבו לקלוע: היא מנעה ממנה, לפרקים, לזרוק. לכדרר. לנשום. זה היה מאסטרקלאס של טים ברצוקאס בצד שבו נוהגים לשמור. ועכשיו, רגע לפני שהיא נותנת בסירטאקי על הפרצוף ובבית של הירוקים, נותר לה אתגר אחד בדרך להנפה. אתגר שהוא טריקי במיוחד.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור8 דק׳

נחזור ברשותכם לחצי הגמר מול פנר. רק בצפייה שניה אפשר להתרשם כמו שצריך מהדברים שעשתה אולימפיאקוס כדי לשבש את משחק ההתקפה של שאראס. יש כאן אלמנטים פרסונליים מופתיים, מובלים בידי ווקאפ, מילוטינוב ו-וורד. הראשון, עם היכולת יוצאת הדופן להתמודד באחד על אחד ולהישאר באחד על אחד מול כל מכדרר אשר מולו. לא להיכנע לחסימות פיקנ'רול. לא לאפשר יתרון מספרי ליריבה. וזה עוד לפני הדברים שהוא עושה נהדר גם כשהוא בנחיתות פיזית במצבי רוטציה או חילוף. השני, ביכולת הקריאה יוצאת הדופן – ובשיווי המשקל החריג – גם כשהוא כביכול שומר הגנה נסוגה (דרופ) וגם כשלא. השלישי, כי הוא פשוט עילוי אתלטי שכל כולו מכוון מטרה.

יש כאן אלמנטים קבוצתיים נדירים, לרבות יכולת ההתאוששות במצבי רוטציה, עליה ליהגתי בטור הקודם, לרבות היכולת לשמור איכותי וקשוח גם עם טיפולים הגנתיים בהם כל שחקן שואף להישאר על האיש שלו וגם כשמחליטים ללכת על סוויצ'ים בהגנה. שניהם עבדו איכותי וטוב, כאשר המשתנה המרכזי נגע לסוגיית האם ווקאפ ומילוטינוב משחקים אם לאו.

אבל, יש כאן אבל. פנרבחצ'ה היא קבוצת התקפה מוגבלת. שבה יש לא מעט שחקנים שאפשר להניח להם לנפשם ולהאמין שיהיה טוב. ככל שהתקדם המשחק בחצי הגמר, כך אטמה אולימפיאקוס את הצבע יותר ויותר, התלבשה על המכדררים והחותכים, ולא משנה על איזה סוג של טיפול או פיל סוויץ' אנחנו מדברים, ונתנה להם להשליך. ארוע התשליך, כזכור, הסתיים ב 8/36 טורקי מחוץ לקשת שלוש הנקודות. ריאל מדריד היא ממש, אבל ממש לא קבוצת התקפה מוגבלת. גם בסגל הבריא. גם, ואולי יותר, בסגל הנוכחי. 

עזבו לרגע את 14 השלשות שקלעה הקבוצה של סקריולו בחצי הגמר מול ולנסיה, ב 41%. עזבו את העובדה שהיא אחת מקבוצות הקליעה הטובות במפעל (שלישית באחוזים ל-3). זה רלוונטי, אבל פחות. כשהיא מוצאת עצמה פתאום בלי כל הסנטרים שלה, כלומר בלי טבארס, לן וגארובה, יכולה האימפריה מספרד לחשוב יתרונות. אוקקה או ליילס ב-5 זה בעייתי מהרבה בחינות, אבל השני אוחז כרגע בממוצע 44% ל-3 והראשון רק ב 39%. אין יותר התרעת פיקנ'פופ מזה. כל התכניות ההגנתיות שהיו רלוונטיות להתמודדות מול סנטרים כמו סילבה, בירץ', טבארס ודומיהם בטלות בסיטואציה הזאת. וזה לא רק עמדת הסנטר שאיננו סנטר הזאת. לריאל מדריד יש חמישיות קליעה אימתניות. כולל זאת של 42% האחוזים העונתיים של פליס נטול הפחד.

אנדרס פליס, נטול הפחד
אנדרס פליס, נטול הפחד

כאשר ברצוקאס מנסה ולא מצליח להירדם לפני המשחק הזה, שבו רק לו יש מה להפסיד, מזה בדיוק הוא מפחד ברמה ההגנתית. והתקפית, מאזורית הבונקר שהוא יקבל. ולא משנה אם זה אזורית ה 3-2 שריאל כבר הראתה. ולא משנה אם זה הבוקס אנד וואן שסקריולו ידע בעבר לשלוף מן השרוול (אחד אישית על דורסי/ פורנייה?). ולא משנה אם פתאום זה יהפוך לטריאנגל אנד טו (כלומר 2 אישית: נניח על דורסי/ פורנייה + וזנקוב/ פיטרס). ולא משנה כלום, למעט העובדה שבה הווקאפים מוצאים עצמם חופשיים וממש לא מאושרים, אל מול הגנה שמאתגרת אותם להשליך. ערבובים הגנתיים של מאמן שיודע לערבב, יכולים להפעיל לחץ על קבוצה שממילא מתייצבת למשחק הזה כשהיא בהיסטריה. כשהיא יודעת שמצופה ממנה לשלוט לחלוטין בצבע, בריבאונד ובכלל. כשהיא יודעת שכל רגע שעובר, מבלי שהיא מבססת את הדומיננטיות המקצועית הזאת, מקרב את ריאל מדריד לעוד רגע אחד של קסם מגזרת היוי על הבאזר.

האלמנט הכי חשוב מבחינת ברצוקאס, לעניות דעתי המרודה, הוא לנסות לגרום לקבוצה שלו להתעלם מיתרונות המאצ'אפ שלה. כל מחשבה על ללכת בכוח על משהו, בין אם פנימה או ריב' התקפה וגו, רק יקרב אותה למוד הפאניקה הצפוי. היא חייבת להתעלם מזה. היתרונות, מאחר שהם קיימים, יגיעו ממילא, משטף המשחק. היא צריכה לרוץ. היא צריכה להרים את הזריקות שלה, כולל את אלו שסייעו לה לדרוס את ריאל מדריד בפעם האחרונה בה הן נפגשו. היא צריכה שלא לחשוש מהשעון. היא צריכה לשחק דווקא את הכדורסל השחצני שמאפיין את היריבה שממול. כדורסל של יהיה בסדר. אנחנו נסתדר. אוקיי, לא תמיד זה עבד, יו נואו, אבל נראה לי שהבנתם.

שלוש נקודות לסיום:

  1. אלמאנסה? כולנו זוכרים סנסציות גמר מהעבר. כולל איציק כהן השמאלי, למטיבי לכת. מכירים איזן אלמאנסה? פתאום, בחסות הריק בעמדה מספר 5, אנחנו יכולים לראות פתאום דקות של העלם הצעיר. שאמור להפוך לשחקן שמקבל דקות רק בעונות הבאות. שיכול, בכמה דקות בלתי צפויות בעליל, לייצר כאן את אחד הסיפורים.

  2. פאפא – הוא אמנם רק בן 35, ששיחק 3 עונות בניכר (ברסה, יוסטון ודנוור) אבל על פי פרסומים זרים, זוהי העונה ה -15 של קואסטאס פאפאניקולאו באולימפיאקוס. את הקדנציה הראשונה שלו בפיראוס סיים לאחר הבאק טו באק ב 2012 ו 2013. זוכרים את גמר 2012? כו-לם זוכרים את הגואיבה של פרינטזיס שכיבתה את האור על צסק"א. מעטים אולי זוכרים שרגע לפני, פאפאניקולאו קלע שתי זריקות עונשין שהורידו למינוס 1. ושאת המשחק הזה הוא סיים עם 18 נקודות מושלמות ומדד היעילות הכי גבוה על הפרקט (למעט קירילנקו). הרבה גיבורים פוטנציאליים יש לאולימפיאקוס הערב. הגיבור המסוים הזה יקבל, כמו ווקאפ, מבטים פנויים. יאתגרו אותו. יבדקו אותו. פאפאניקולאו אוחז העונה בממוצע של 3 נקודות למשחק. בחצי הגמר הראשון שיחק 17 דקות נטולות סקור. הערב, אף אחד לא יתפלא אם סיפור המשחק יעבור דרך הפאפא.

  3. הזוניה, פורניה, קמפאסו, דורסי, מלדון, ג'ונס, דק, ניליקינה-לרנזקיס-מוריס-פאל (שלא התלבשו, מסיבות שונות, בחצי הגמר). זאת רשימה קצרה במיוחד של שחקנים שלא הספקתי להגיע אליהם בטור הזה. יא ראבי, כמה איכות יש בגמר הזה. איזה כיף.

אנחנו נמשיך להתכונן, ללהג, להמר, לקלס ולקשקש הערב בפריגיים מיוחד של הדיסקו. אהרלוס ואני מחכים לכם החל מהשעה 20:00. תכינו שאלות משלכם, כי אנחנו מצפים מכם להשתתף. לינק להרשמה וכו כאן. בואו.

עד כאן. שיהיה לנו טוב.

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

שי האוזמן

פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4.   אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו.  שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.