קוראים לזה שגעת. קוראים לזה טרפת

חודש מרץ תמיד היה בעבורי הבטן המשעממת של עונת הכדורסל. כדורסל ישראלי, אירופי ו-NBA כאחד. שלב ביניים יבש כזה שהדבר היחיד שטוב זה שהוא חולף. ההתרגשות מפתיחת העונה כבר חלפה מזמן, ההייפ סביב הטרייד דדליין והאולסטאר התפוגג, הדרמות של פגרות הגביע האירופאיות הסתיימו, והפלייאוף עדיין לא נראה באופק. התנועות בשוק השחקנים מתחילות לדעוך (במציאות ללא מלחמה), מגיעה בשלב מסוים איזושהי פגרת נבחרות משמימה, חוזרים ללופ של משחקי הליגה ולרוטינה הקבועה. יאללה, שיגיע כבר פסח.

בשנים האחרונות, ובעונה הזו במיוחד, גיליתי את הפיצ'ר המגניב הזה שאפשר להתקין על לוח השנה של הכדורסל, והופך את בטן העונה להכל חוץ ממשעממת - המרץ' מאדנס. עכשיו בואו, זה לא שלא הכרתי את המאורע לפני כן. ההייפ האמריקאי על כדורסל המכללות בשלב הזה של העונה הוא אחד מאבני היסוד של תרבות הספורט שם עשרות שנים. אבל רק כשאתה נובר באמת פנימה  ללו"זים, לשמות, למאבקים, לכישרונות, למאמנים – בשונה מלקרוא איזו כתבה, לראות סרטון יוטיוב או לצפות בהיילייטס בטוויטר - אתה מבין באמת את גודל המאורע. העונה, מספר הנציגים הישראלים שמעורבים עמוק באירועים מהווים סיבה נוספת לנבור עמוק פנימה למחילות הארנב של הקונפרנסים. 

סדר בבלאגן

בואו ננסה לעשות סדר בבליל המשחקים והלו"זים. בשבוע הראשון של מרץ קיבלנו את המשחקים האחרונים של העונה הסדירה. מיד לאחר מכן החלו הטורנירים בקונפרנסים השונים. 31 קונפרנסים שמנהלים טורנירים פנימיים ומכתירים אלופות. לרוב, הקונפרנסים הקטנים מתחילים את הטורנירים קודם. למשל, תנו הרבה ריספקט ליואב ברמן שזכה עם קווינס באליפות קונפרנס ה-ASUN, עם ניצחון בהארכה בגמר על סנטרל ארקנסו. ברמן עובר עונה מצוינת מבחינה אישית וקבוצתית, ולא מן הנמנע שיכנס לטרנספר פורטל בקיץ וימצא את עצמו בפרוגרם גדול יותר.

הלאה. כל האלופות זוכות לכרטיס ישיר לטורניר הNCAA הראשי, שמורכב מ-68 קבוצות סך הכל. שאר המשתתפות בטורניר (37 קבוצות נוספות), שאינן אלופות, מגיעות על בסיס הזמנה מוועדת הבחירה, שמשקללת הרבה מאוד תבחינים ושיקולים בתהליך די מסובך. בשורה התחתונה, בתחילת השבוע הבא נקבל את רשימת המשתתפות הסופית ונוכל להתחיל למלא בראקטים. הטורניר הגדול משוחק בשיטת נוקאאוט וממשיך עד לימים הראשונים של חודש אפריל. ד"ש לשעות השינה שלי. יאללה, טייקים קצרים על מה שראינו השבוע. 

---

אלו שנפרדו מאיתנו (?) 

שני נציגים שנכנסו למעגל המשחקים וכבר הספיקו להיפלט ממנו, הם שון אבייב ואלון מיכאלי. שניהם שיחקו השבוע בטורניר הביג-12 והודחו. סינסינטי וקולורדו עברו עונה סדירה די הפכפכה, וסיימו במקומות ה-10 וה-11 בקונפרנס, בהתאמה. לא בטוח אם הן יקבלו הזמנה לטורניר הראשי.

אבייב פתח את העונה כפרוספקט עם יומרות NBA מוצהרות, אבל הדברים די הסתבכו בדרך, וכרגע הוא רחוק מאוד מהיעד שהוא הציב לעצמו. הוא פתח את העונה כשחקן חמישייה שמקבל דקות משמעותיות, אבל הסגנון הסוליסטי, חוסר היכולת לייצר לאחרים והקליעה מבחוץ שפשוט לא נכנסה – דחקו אותו לקראת סוף דצמבר מהרוטציה. כל זה למרות שעל הנייר, ההתאמה שלו לסגנון הסופר-מהיר של ווס מילר היא אופטימלית. תוסיפו לזה בעיות הגנתיות, פציעה במהלך העונה שהשביתה אותו לחודש, ירידה לספסל וצניחה בדקות המשחק – ותקבלו עונה מאכזבת מאוד. בסיבוב הראשון בטורניר, הוא עלה ל-12 דקות מהספסל ובהחלט נראה כמי שרוצה להילחם בשביל הקבוצה. זה הספיק לניצחון על יוטה. בסיבוב השני הוא נמחק כמעט לחלוטין מהרוטציה. סינסינטי נחנקה במאני טיים והפסידה בהארכה לUCF. 

לעומתו, מיכאלי הצליח לנצל פתיחת עונה טובה ומפתיעה לקבלת קרדיט יציב ואמיתי בקולורדו. ולקנות לעצמו מעמד ודקות משחק. דיברתי עליו לא מעט במשך העונה, והסברתי עד כמה הוא גבוה מגוון, שיכול לייצר לעצמו ולאחרים נקודות בהתקפה, וכמה הוא חשוב במערך ההתקפי של קולורדו המוגבלת. מהצד השני, כשהגיעו היריבות האיכותיות יותר, דקות המשחק והתפוקה התכווצו. 7 נקודות במצטבר נגד אריזונה, יוסטון, BYU, טקסס טק ואיווה סטייט בחודש פברואר, באחוזים רעים, אומרות הרבה. ההפסד בסיבוב הראשון של הטורניר לאוקלהומה סטייט (של דניאל גואטה) היה די אכזרי. רק לפני שבועיים הבאפלוס נתנו 15 הפרש לאותה OKSU , במשחק נהדר של מיכאלי.  אבל לפלייאוף חוקים משלו. הדיווחים בקולורדו מדברים על מאמצים של הארגון להשאיר את הליבה המוכשרת של הקבוצה. מעניין יהיה לראות מה יחליט מיכאלי לעשות, כשאני טוען שאם יחליט לחזור לארץ הקודש, הוא יהיה סחורה רותחת. 

אופטימיות פזיזה

הלאה לנועם דברת ואיתן בורג. שני השחקנים המבוגרים והמנוסים ביותר שעזבו את הליגה שלנו בקיץ לטובת המכללות, נעים במהלך העונה מהבלחות נדירות לקצה הרוטציה. המשותף לשניהם הוא האופטימיות המאולצת שהפגנתי כלפיהם בחודש האחרון. סימני החיים שהראו לאחרונה לא הספיקו להם כדי לפרוץ את תקרת הרוטציה ברגע האחרון. יכול להיות שבדיעבד זו הייתה פנטזיה די מנותקת שלי. רוב מוחלט של המאמנים מגיעים לסוף פברואר מגובשים מידי עם הסגל שלהם כדי לשנות ולהזיז דברים לפני המאני-טיים. התסריט היחיד שיכול לבלגן קלפים הוא פציעות.

אם להיות כן, דברת קיבל כאן מעט מאוד יחס במהלך העונה. ת'כלס, כי היה די משעמם. מיאמי החזקה רצה לעונה מצוינת ב-ACC עם מאזן 25-7, כשטרה דונאלדסון המוכשר הודבק לעמדת הרכז עם דבק מגע ולא זז מילימטר. דברת אסף שאריות בקו האחורי, ונאלץ להתאים את עצמו לסיטואציה ולשחק יותר לצד הכדור. בשלושת המשחקים האחרונים של העונה הסדירה זה סוף סוף התחבר, עם 11.0 נק' למשחק במעל 60% מבחוץ. עונתית, דברת עומד על 49% מבחוץ, הגבוה ביותר בקבוצה והאחוז הגבוה ביותר שהוא רושם בקריירה. אז נכון, הווליום נמוך אבל זו בדיוק הדרך לחצוב דקות בתוך רוטציה קשיחה של סגל איכותי.

נגד לואיוויל ברבע גמר ה-ACC הוא שותף ל-7 דקות ולא קלע מהשדה, אבל סביר להניח שהמשחקים האחרונים נתנו למאמנו ג'יי לוקאס מספיק ביטחון כדי לשלוף אותו כשפן מהספסל, גם במאני טיים.

טנסי של איתן בורג רשמה ניצחון מרשים על אובורן בסיבוב השני של טורניר ה- SEC שהגיע בזכות ריצת 20:0 מטורפת במחצית השנייה. 

במבט מאקרו, גם העונה של בורג היא אכזבה גדולה. אז בואו נשים את הבאסה בצד רגע ונדבר כדורסל. בואו נתענג על ההופעה של נייט אמנט, חברו לקבוצה של בורג ופרוספקט לוטרי בדראפט הקרוב. מהסגנון שכל כך אוהבים ב-NBA. פורוורד אול-אראונד ארוך ואתלטי שיודע לעשות הכל. קליעה מבחוץ. משחק פנים. האסל. רים פרוטקשן. הצגה.

---

ספירת העומר

הבוילרמייקרס לא ממש התקשו נגד נורת'ווסטרן בסיבוב השלישי של טורניר הביג-טן, שהיה המשחק הראשון שלהם בלו"ז. למען האמת. ממש לא התקשו. ושום דבר לא היה שונה ביחס לדברים שראינו במהלך העונה הסדירה: הולכים פנימה. פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם.

כשיש רכז ראשון ברמה כזאת, בריידן סמית', שגם שובר על הדרך את שיא האסיסטים למשחק בודד בביג טן (16), זה קל. וכשיש שתי מפלצות צבע שדורסות את דרכן פנימה ושולטות לחלוטין בצבע, קאופמן-רן ואוסקר קלאף, זה קל. וכשהקבוצה היריבה בוחרת לטפל הגנתית בפיק נ' רול של סמית' עם דאבל טים עצל שלא באמת מפעיל עליו לחץ וסוגר לו נתיבי מסירה, זה קל. כשההפרש הגיע קרוב ל-20 במחצית הראשונה – כבר זפזפתי למשחקים אחרים. זה סך הכל עוד משחק שהוכיח את התזה המרכזית ביחס לפרדו של השנה: דורסת את הקטנות, מג'עג'עת מול הגדולות. קחו דוגמה לטייק מעניין בנושא, אליו הפנה אותי יקיר המערכת א. הירש. 

ומאייר? נראה כמי שמבין בשלב זה את מקומו ותורם בהתאם. אנרגטי מהספסל, זורק את השלשות הפנויות, מנהל את המשחק בתוך החללים הקטנים שנותרים בדקות בהם סמית' יושב על הספסל. אני ממשיך לטעון בתוקף שהוא האופציה ההתקפית הכי אמינה בקו האחורי של פיינטר, פרט לסמית'. עם כל הכבוד לקליעה האימתנית של פלטשר לויר, הכדורסל שייך למי שמייצר לעצמו מכדרור. קחו פוזשן מגניב של שיתוף פעולה לא שגרתי בין סמית' למאייר.

https://youtu.be/tkFjTkY0Lms?si=_5lLeW7I943W3hOP

משחק של גדולים

המשחק המרכזי של אמש הפגיש בין יוסטון לבריגהאם יאנג בטורניר הביג-12. לפני שניתן כמה מילים, תקציר - כי זה באמת משחק ששווה מבט. 

https://www.youtube.com/watch?v=v3Gw_eloCKg

יוסטון, המדורגת חמישית, חזקה, עמוקה, ועוצמתית. ראינו את זה לכל אורך העונה. הפרשמן שלה, קינגסטון פלמינגס, הולך להיבחר בטופ-5 בדראפט הקרוב, וממש אפשר להבין למה. אקספלוסיבי, אינטנסיבי מאוד בשני צידי המגרש, יציב בקליעה מבחוץ ומקבל החלטות באופן שרחוק שנות אור מילד שרק לפני חודשיים חגג 19. קחו דוגמה, ועל זה תוסיפו שלשת דאגר דקה לסיום שגמרה את המשחק.

בגזרה הסמי-ישראלית, זה היה משחק מאוד מעודד מבחינתי לעמנואל שארפ. כן, גם אחרי 1-9 מהשדה. מילת המפתח היא אגרסיביות. הצליח לייצר 13 נקודות בערב קליעה רע, בעיקר בזכות הליכה לקו. זו הייתה סך הכל הפעם השלישית שלו העונה שהוא זורק כמות דו-ספרתית של זריקות עונשין במשחק. די הגיוני לשחקן שחי על הקשת ולא מצטיין ביצירת יתרונות מכדרור ובחדירה. 10-10 סופר מרשימים מהעונשין במשחק צמוד וקשוח. לא משחק לקלטות, אבל מספיק כדי לייצר אצל הסקאוטים את הרושם שיש לו זכות קיום על הפרקט גם בערבי קליעה כאלה. וזה עוד לפני שדיברנו על הגנה. המשימה ההגנתית עליה הופקד שארפ במשחק הייתה וואחד משימה- לעצור את מלך הסלים של ה-NCAA, המועמד המוביל לבחירה מספר 1 בדראפט הקרוב - אייג'יי דיבאנטסה.

הפורוורד הבלתי עציר של BYU מייצר נקודות כמעט בכל דרך אפשרית. גם במשחק הזה הוא הגיע ל-26, אבל היכולת של שארפ להתמודד איתו פיזית ולהקשות עליו בלא מעט פוזשנים, מלמדת הרבה על הפוטנציאל ההגנתי הגבוה ועל היכולת שלו לזוז גם לעמדה מספר 3 בהרכבים נמוכים. מאמניו העתידיים יכולים לחיות עם זה בשלום בלי "לשלם" מחיר הגנתי. וזה הופך את המניה שלו לעוד יותר אטרקטיבית. לא יודע אם יהיה שם NBA בדרך, אבל בפוטנציה מדובר בשחקן טאפ יורוליג להרבה שנים. 

הטירוף ממשיך

סוף השבוע הזה ימשיך לספק את הסחורה עם המאני-טיים של הטורנירים בקונפרנסים הגדולים. איתן בורג וטנסי יפגשו את ואנדרבילט ב-SEC, מאייר ופרדו ישחקו בחצי הגמר נגד נברסקה, מיאמי תתמודד נגד וירג'ינה, ועמנואל שארפ ימשיך לתת פייט למפלצות של ליגת המכללות, כשיתמודד מול קנזס של דארין פיטרסון הבלתי עציר. יודעים מה? אני מתחיל לאהוב את הקונספט הזה של מרץ מפוצץ אקשן.