על מכבי תל אביב, סאנוגו וקווין קוקילה

בפרק האחרון של שוט תהינו, ג'ובה ואני, מי השחקן המצטיין של מכבי תל אביב העונה. מה שלקח אותי לתהיה נוספת לגבי זהות השחקן הכי חשוב של מכבי תל אביב העונה. לא שזה שינה יותר מדי מול באר שבע ברבע הגמר. לא שזה ישנה יותר מדי מול חולון בחצי הגמר. עודד קטש ייצב קבוצת ליגה איכותית, בעלת כוח אש כמעט ובלתי מוגבל, שבאהלן אהלן, עם סגל א' או ב' או ח', ממטיר 100 פלאס על קורבנות מזדמנים. ובכל זאת, מי באמת? על זה רציתי לדבר איתכם בטור הנוכחי. ואז קראתי את הידיעה על קווין קוקילה.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור7 דק׳

לפי בסקטניוז, הסנטר של בורק המכונה בורג המכונה בור, היא אלופת היורוקאפ, בדרך לחתום בדובאי. לחתום, אבל לא כדי לשחק שם העונה. הגענו כבר לשלב, מסתבר, שבו ענקיות התקציב מחתימות שחקנים כדי להשאיל אותם. אחרי שהצליחו בגדול עם בוגר יורוקאפ קודם ושמו בישראל קבנגלה, עכשיו הולכים שם על האנגולי, שנתן פצצה של פוסטסיזן בדרך של הצרפתים אל ההנפה (המיותרת) במפעל האירופאי ואל ההדחה הצפויה ברבע הגמר המקומי. אבל לא כדי לשחק שם. כדי ללכת לעונת התחשלות בבולוניה הענייה יחסית. 

עצירה מתודית, לטובת בחירת השחקן החשוב ביותר של מכבי תל אביב. המועמדים הטבעיים, אלו שנכנסו לחמישיית העונה של מינהלת הליגה, הם הרי רומן סורקין וג'ימי קלארק. לא בטוח שבסדר הזה. הראשון, כי הוא הרי כוח התקפי בלתי עציר ברמה המקומית. ולעיתים, כפי שאנחנו יודעים, לא רק ברמה הלוקאלית. השני, מעבר לנתוני הפלוס מינוס הפסיכיים, כי הוא ה-רכז של מכבי תל אביב. הוא הקצב, הוא (למרבה התדהמה) השליטה שבאה לידי ביטוי ברובריקת יחס האסיסטים אל מול האיבודים. הוא גם האחד שמשחק בשני הצדדים. כאמור, בקבוצה הזאת, זה פחות עניין של מי קולע יותר. ברמת התחרות הנדרשת עבור מכבי תל אביב, קרי הליגה והקרב על כניסה לפלייאין, אנחנו כבר יודעים, זה יכול להיות כמעט כל אחד. היי, זוכרים את דאוטין? היה פעם אחד כזה. וכשצריך היה, זה היה הוא.

אם נניח לרגע בצד את אפקט שטילמן הלא ברור, יכול להיות שהשחקן הכי חשוב במכבי תל אביב הוא זה שמאפשר לה להיות איכותית בעמדה מסוימת וגם להשאיר לה מספיק כסף בצד כדי להתחרות בעמדות שבהם קוטפים קוקילות כדי שיהיו טובים בעתיד. הקו הקדמי של מכבי תל אביב כרגע מורכב משחקנים שאינם זולים במיוחד, בסטנדרטים של מכבי תל אביב, אבל עדיין זקוקים לחיזוק הגדול והיקר. על פי פרסומים זרים שתורגמו נהדר בתוך הסימולטור שלנו, יש את הורד שהעלות השנתית שלו תגיע, עם מיסוי ישראלי, ל 3.8 מיליון דולר לעונה, ואת סורקין ל 1.9. והמספר של סורקין, כולם מבינים, עוד יעלה, בהרבה ובקרוב. יש את הבן של ליף, עם עלות שנתית שמוערכת גם היא באזור ה 1.9. וגור לביא וריימן, אם אתם מתייחסים אליהם כאל גבוהים. בין אם יש בינגהאם ובין אם לאו, מכבי תל אביב זקוקה כנראה לכסף משמעותי כדי להנחית כאן ביג גאי סחורה. כזה של כסף אמיתי, גם אם לא אמירתי.

מהבחינה הזאת, השחקן הכי משמעותי הוא זה שיכול גם להחזיק את העמדה ברמת אמצע יורוליג וגם להשאיר מספיק כסף כדי להביא מה שצריך בעמדות החלשות. ג'ימי קלארק, אם הוא מסוגל להתחיל את העונה הבאה מהנקודה שבה מסיים את הנוכחית, יכול לתת פייט לרכזים בכירים אחרים, וזה כו-לה בעלות של כ 1.6 מיליון דולר לעונה. רגע, אלא אם ג'ימי קלארק בכלל מתוכנן להיות הרכז השני של העונה הבאה.

בינתיים, אם נחזור לרגע למרדף אחר הצלחת, הפציעה של קלארק וחולשת היריבות היא זאת שחוסכת כרגע מקטש את הבחירה בין איפה לונדברג ללוני ווקר. כשמגיעים לסדרת הגמר, בהנחה שחייבים שם את בריסט, זה אמור להיות או זה או זה. לא בטוח שההחלטה שם, אגב, תיגזר רק משיקולים שקשורים בעונת המשחקים 25/26.

היריבה הקרובה של הצהובים כחולים תהיה חולוניה. שגברה על הרצליה, בתכלס, בנשק של הרצליה. היא רצה, היא יורה, היא מעיפה. היי, אתמול אפילו היה לה את הקלע ההוא, שדפק 4 שלשות. שעומד העונה על מעל שלשה אחת למשחק, בקצת מעל 58%. העובדה שאדאמה סאנוגו משחק בהפועל חולון העונה, ואפילו סוג של חתום בה גם הלאה, היא סוג של נס גלוי. בתכלס, זה לא הגיוני בעליל. להזכיר לכם שוב את הסיפור של קוקילה? בסיטואציה הנוכחית של היבשת הישנה, הוא לא אמור לשחק כאן. הוא לא אמור לשחק בכסף שכזה. אני לא יודע מה בדיוק היה בשיחה או פגישה בין לנציאנו לבין הסוכן של הביג גאי, אבל זה שווה כפיים. כי אם ישוחח הסנטר ממאלי עם שמאי מתאים, יכול להיות שהבעיטה שלו אתמול באזור של שולחן המזכירות תיראה פתאום עדינה יחסית.

הקיצר, כשחולוניה מסתכלת קדימה, היא מחפשת שילוב בין ניצול מקסימלי של 26-27 הדקות של סאנוגו על הפרקט, מול הסורקינים של העולם, לבין היכולת של הגארדים קלי הרגליים שלה לייצר משחקים בהם יחס האסיסטים/איבודים סביר. אולי לא ברמת ה 6-0 של קרופט מול האין הגנה של הרצליה, אבל כן כזה שבו הוא וחבריו לקו שורדים ולא מתבלבלים כשהם רואים מולם הורד. או בריסט. או ג'ימי קלארק.

שתי נקודות לסיום:

1. ויטלם – פצצה של עונה סיפק לנו השחקן המשתפר של. מספרים של שחקן. נוכחות של שחקן. אפסייד של שחקן שחקן. ועכשיו, כחלק מנדידת השחקנים הגדולה לארצות הברית של אמריקה, הוא הולך למקומות כיפיים יותר. עם כסף אחר. בן שרף, עומר מאייר, ים מדר(?), נועם יעקב וכו וגו ודו. כמעט כל אצולת הרכזים שלנו לא פה. כמעט כל שכבת הגיל של ויטלם, זאת שטובה בכדורסל, לא פה. סחטיין על יואב ויטלם, שדפק כאן עונה מופתית. מה זה אומר על העתיד הקרוב של הליגה שלנו? לא בטוח שדברים טובים.

2. יהוא – אני לא יודע מה מבשר העתיד עבור יהוא אורלנד. האם נשאר מאמן ראשי? האם בדרך להיות האסיסטנט של איטודיס בהפועל תל אביב? מאחל לו להיות במקום שבו הוא נהנה מכדורסל. בכל מקרה, עושה רושם שהאיש הולך ומתחדד, ברמת הדברים שבהם הוא מאמין ורוצה שיקרו. הקבוצה שלו, עוד לפני הפירוק הגדול, הייתה מקבוצות ההתקפה הכיפיות והיעילות בסביבה. סחטיין על אורלנד. זה שלו. אלמלא הפירוק הגדול, סביר להניח שהעונה שלו לא מסתיימת ברבע הגמר. אם ישאר מאמן ראשי, מעניין אם יוכל לשלב שם אלמנטים שקשורים גם לרצון, ידע או מחשבה בצד שבו הרצליה כמעט ולא גילתה עניין.

עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.