מעשה בחמש עמדות

על הסיפור "מעשה בחמישה בלונים" גדלתי והתחנכתי . קראו לי אותו לפני השינה כל כך הרבה פעמים, עד שגם היום אני יכולה לצטט אותו כמעט בעיניים עצומות. השבוע החלטתי לנתב את הנוסטלגיה הזאת לעולם שלנו, לקחת את המבנה המוכר ולתרגם אותו לעולם שאנו חיים בו היום: דני אבדיה. כך נולדה לה הגרסה החדשה:"מעשה בחמש עמדות כדורסל".

כי אם יש משהו שהעונה הנוכחית של דני מלמדת, זה שכל משחק שלו מרגיש כמו תצוגת יכולות רב־מערכתית. הוא ממלא כמה תפקידים בו־זמנית, זז בין עמדות, מכתיב קצב, מוביל, מייצר ולעיתים עושה את כל זה בלי הפסקה, בלי הנחות. אבל גם לפעמים בלי מספיק תמיכה סביבו. והשבוע הזה, עם שני שיאי קריירה חדשים בתוך ימים ספורים, הוא הוכיח שוב: בפורטלנד משחק שחקן אחד שהוא בעצם חמישה.

ועכשיו, כשהמשקפיים מכוונות פחות לעבר הילדות ויותר לעבר הפרקט, אפשר להתחיל את הסיפור באמת.

יום אחד בא המאמן, ניגש לדני ואמר: “דני, אין ברירה, אבל היום אתה תנסה לשחק בכל חמש העמדות. דני חייך ואמר, "אין בעיה קואוץ', בוא ניגש למלאכה”

1. הרכז:

“קודם נתן לו המאמן את עמדת הרכז.

דני קיבל את הכדור, כדרר לאט־לאט,

הרים את הראש ובלי למצמץ, מסר מסירה יפייפה.

הקהל מחא כפיים וקרא בקול תרועה ‘דני יודע לשחק רכז!”

הלילה מול טורונטו, דני מסר 14 אסיסטים, שיא קריירה חדש שהיה רק עניין של זמן עד שישבר. דני יודע לנהל משחק באופן מצוין, תמיד מרים את הראש, מזהה יתרונות מתחת לסל, דוחף את הקצב של הקבוצה ומחזיק את כל פורטלנד מאורגנת בהתקפה. אבל כשהוא יורד לנוח? המשחק מתפרק. התקפית והגנתית. ההפרש אט אט נעלם והקבוצה מאבדת כיוון. את הרבע הראשון הלילה פורטלנד פתחה בסערה ועלתה ל-10 הפרש מהיר, ואז, שלוש דקות לסוף הרבע דני יורד לספסל. ומפלוס 7, פורטלנד הגיעה למינוס 5 במהירות הבזק. המחשה מדויקת של הערך שלו על המגרש. כרגע, אין עוד רכז אמיתי בפורטלנד כשעל הספסל יושבים פצועים ווסלי והולידיי. יש רק את דני, כי השאר עדיין לא הוכיחו שהם מסוגלים. וכשהוא לא על המגרש, הכול נראה מבולגן.

2. הקלע

“אחר כך נתן לו המאמן את עמדת הקלע.

דני יצא מחסימה, קיבל כדור,

והופ! זרק שלשה ישר אל תוך הסל.

‘דני משחק קלע!’ התרגשו כולם”

זו יכולת שדני חייב להשתמש בה יותר, וגם לקבל אותה יותר. הלילה כאשר הקבוצה השתמשה בה, גם אם זה לפעם אחת, זה הוביל לנקודות קלות. דני מסוגל לצאת מחסימות ולהתמקם על קשת השלוש בצורה נקייה, בד"כ בפינה. שחקן שמנהל משחק, שחודר, שמייצר מצבים לאחרים וגם צריך לדעת לקבל מצבים לעצמו. כשהוא עומד בפינה וזורק בנוחות, זו תזכורת שהוא לא רק יודע לייצר לאחרים, הוא גם מסוגל לסיים מעבר לקשת. דני מסוגל להיות יותר אקטיבי גם ללא הכדור, לפעמים הוא מצליח להיכנס לקצב המשחק רק כשהכדור בידיים שלו, אבל אם הקבוצה תחפש אותו יותר על הקשת, פורטלנד יכולה הרוויח עוד נקודות באחוזים גבוהים.

3. הסמול־פורוורד

“אחרי זה ניסה דני את עמדת הסמול־פורוורד.

הוא לקח ריבאונד, רץ מהר־מהר

ועשה סל גדול בצד השני.

‘דני משחק שלוש!’ אמר המאמן בגאווה”

הפעולות האלה של דני, ריבאונד בהגנהוריצה מ-0 ל-100 לכל המגרש, הן החתימה שלו. או בכינויו המעולה - טורבו. זו פעולה שהוא מבצע בטבעיות ואנחנו רואים את זה שוב ושוב: דני לוקח ריבאונד הגנה גבוה, יוצא קדימה במהירות, מנצח בספרינט את שחקני היריבה, ומסיים בצד השני. זה לא “שלוש” קלאסי, זו גרסה משודרגת של שחקן כנף שעושה את הכול. כשפורטלנד צריכה מומנטום, זו בדיוק הדרך שבה הוא יוצר אותו. ולמרות זאת, במשחקים בקצב איטי או מול קבוצות שיורדות להגנה מהר, החלק הזה במשחק שלו מתקשה לבוא לידי ביטוי, ופורטלנד עדיין לא בנתה מבנה התקפי שעוזר לו לייצר את אותם מצבים גם בחצי מגרש.

טורבו

4. הפאור־פורוורד

“אחר כך ניסה את עמדת הפאור־פורוורד.

דני עמד חזק בצבע,

דחף קצת בכתף,

ועשה סל עם פאול.

‘דני משחק ארבע!’ צעקו השחקנים”

דני יכול להיות ארבע מצוין פיזי, קשוח, חזק ממה שנראה מבחוץ.

הוא יודע לקחת שחקנים עד הטבעת, גם כשההגנה מתכווצת עליו, גם כשהדאבל־אפ בא מוקדם. גב לסל, סיבוב, מגע, סל ועבירה. ואם הוא היה משחק בקבוצה שמייצרת עבורו ספייסינג אמיתי, היינו רואים את זה הרבה יותר. הוא מסוגל להיות אופציה התקפית לגיטימית בעמדה הזו, פשוט לא תמיד נותנים לו. דני הפך למטרה ממוקדת עבור קבוצות, הוא מקבל שמירה מכל כיוון, כל ניסיון חדירה ימינה נגמר בשני שומרים. קבוצות לוקחות את הסיכון הזה גם אם זה על חשבון השארת שחקן פנוי אחר על קשת השלוש. הן עושות זאת כדי להוציא את דני מקצב המשחק ולהכריח אותו למסור או לאבד ריכוז, וגם את הכדור.

5. עמדת הסנטר

“ובסוף – העמדה האחרונה.

המאמן אמר: ‘עכשיו תנסה להיות סנטר.’

דני קפץ גבוה־גבוה,

לקח ריבאונד גדול, ועוד אחד, ועוד אחד.

‘דני משחק חמש!’ קראו האוהדים”

וזה כבר ממש מה שקרה לפני יומיים: 19 ריבאונדים מול אוקלהומה סיטי, שיא קריירה חדש. הרבה לפני המשמעות הסטטיסטית, זה היה מבחן הישרדות בתוך צבע ברגע שבו קלינגן בחוץ. ודני פשוט סגר את הצבע. הוא שמר, הוא ביצע בוקס-אווטים לשחקנים כדי למנוע ריבאונד התקפה, הוא היה הראשון לכל כדור. הוא היה חמש לגמרי, בלי לקבל את הקרדיט של חמישייה אמיתית. זו לא העמדה בה צריך דני לשאוף לשחק על המגרש, אפילו לא קרוב. אבל זו עוד נקודת ציון או עוד רגע בו בפורטלנד נופלת ההבנה שיש לה שחקן שרוצה לנצח, ושהוא יהיה היכן שלא צריך אותו. "צריך גלגל? אני גלגל!" צריך ריבאונד? אני אקח. צריך מישהו שירד מהר להגנה אחרי החטאה ויסגור את הצבע? אני אהיה שם. 

אבל לכל זה יש מחיר. כשהוא משחק בכל עמדה הוא גם סוחב כל עומס. דני ראשון בליגה ב-Drives, חדירות לסל. כן, ראשון. לפני SGA ולפני קנינגהאם. זה נתון מפלצתי, אבל זו גם שחיקה. זה עוד חיכוך, עוד מגע, עוד פעם שהגוף שלו חוטף. והבעיה? הוא פחות יעיל מהם. הוא חודר, יוצר, פותח מצבים, ואז? מוציא את הכדור החוצה לחברים שלו שלא ממש מספקים את הסחורה. דני מוסר יותר מדי מסירות החוצה, עם הרבה פחות מדי סיומות אישיות שלו. לא כי הוא לא יכול, אלא כי הוא נאלץ לעשות הכול בו־זמנית. וכשאתה עושה הכל, קשה לסיים לבד.

וכאן מגיע החלק הכואב. יותר מדי פעמים דני בונה מהלך, ושחקנים לידו הורסים לו. הוא חודר ימינה, מושך שני שומרים, אבל אף אחד לא חותך. הוא מנסה להניע כדור, אבל השחקן לידו מתעקש ללכת לבד.

לא צריך לקרוא את “מוקף באידיוטים” כדי להבין את זה. מספיק לראות שלוש דקות בלי דני על המגרש. הקבוצה מאבדת מהלכים פשוטים, מאבדת סדר, מאבדת יתרונות.

דני הוא השחקן שעושה לאחרים חיים קלים, ורוב הפעמים לא עושים לו חיים קלים בחזרה. הלילה דני ראה אור בקצה המנהרה בדמותו של טומאני קמארה שגם בעצמו שבר שיא קריירה אישי וקלע 6 שלשות. אבל רק הוא זה לא מספיק. האור חלש מדיי בשביל לראות את היציאה.

פורטלנד הפסידה הלילה שוב 121-118 לטורונטו כשדני מסיים עם 25 נקודות, 14 אסיסטים ו-8 ריבאונדים. כל המחמאות אליו, אך שוב ללא ניצחון. דני גם נכנס לרשימה יוקרתית של שחקנים שיש להם 25+ נקודות, 10+ אסיסטים ו-5+ ריבאונדים העונה, דני רביעי עם 4 משחקים כאלה ומעליו נמצאת רשימה לא ממש מוכרת – איזה יוקיץ' אחד, דונצ'יץ' אחד ועוד איזה קנינגהאם מסוים.

בסוף הסיפור נכתב:

“חמש עמדות היו למאמן - ואת כולן הוא נתן לדני.

ואף עמדה לא הייתה קשה לו,  לא נעלמה בין כולם"

וזה בדיוק הוא.

דני מוכיח ממשחק למשחק שאפשר לסמוך עליו, שהוא עדיין לא הגיע לתקרת הזכוכית שלו. הוא פשוט ממשיך לשחק, ממשיך להחזיק קבוצה שלמה. ממשיך להיות העמדה שהקבוצה צריכה בכל רגע.

ואולי בקבוצה פחות פצועה, כל זה היה מתורגם לניצחונות. וזה יקרה. כי כשיש לך שחקן שמשחק את כל העמדות, זה רק עניין של זמן עד שכל הבלונים האלה יתפוצצו. ועכשיו אם תסלחו לי, יש לי גלידת חלבון במקפיא.