תעצמו רגע עיניים ותדמיינו - השעה שלוש וחצי לפנות בוקר. השכנים ישנים, הרחוב דומם, ורק אתם יושבים מול המסך עם עיניים טרוטות ומתפללים שהפעם זה לא ייגמר בנגיעה מהוססת בטבעת, במסירה לשום מקום או בעוד משחק של שבע נקודות ושלוש זריקות מהשדה. ועכשיו תדמיינו מחדש - השעה שבע וחצי בבוקר, השכנים חלקם כבר התעוררו, מכוניות מתחילות להתניע ואתם עדיין מול המסך. רק שהפעם, עם עיניים מלאות בגאווה.

האזינו לדניאלה מקריאה את הטור

10:34

במשך השנים הראשונות בקריירה שלו, אבדיה היה עבורנו סוג של פרויקט לאומי של סבלנות, דמות שחיה על התפר שבין "הנה זה קורה" לבין "אולי פשוט ככה הוא נראה". היינו נאחזים בכל רצף של שלושה משחקים טובים כאילו מדובר בבשורה, ומנסים לשכנע את עצמנו שהבעיה היא במאמן, בשיטה או בכוכב שלצידו. אבל אז הגיעה שנת 2025 וטרפה את כל הקלפים. פתאום, הילד שפעם היה מחפש את האישור של הספסל אחרי כל טעות, הפך למפלצת כדורסל שהכדור מגיע אליה בפוזשן האחרון, ולא כברירת מחדל, אלא כהצהרה. זה לא קרה בגלל רגע אחד מקרי, אלא כי זו הייתה השנה שבה אבדיה הפסיק לבקש רשות והתחיל פשוט לקחת. שנה שבה הוא קיבל את המושכות לידיים ועשה עימן פלאים. מה שהיה פעם פוטנציאל תיאורטי שצריך זכוכית מגדלת כדי למצוא אותו, התגבש לכדי שחקן שמשנה את הדרך שבה הליגה כולה מסתכלת על פורטלנד ככלל ועליו בפרט.

השינוי הזה התחיל לבעור כבר בחודשיים הראשונים של 2025. זה היה השלב שבה המילים "פוטנציאל" ו"תקרה" יצאו מהלקסיקון והוחלפו במילה אחת פשוטה: בעל הבית. הוא בנה לעצמו תדמית חדשה/ישנה ושינה את כל האטיטיוד שלו. אבדיה לא רק שיפר את המספרים שלו, הוא שינה את המעמד שלו בתוך ההיררכיה של ה NBA. בחודשים ינואר ופברואר הוא כבר העמיד ממוצעים מרשימים של 16.3 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים למשחק, כשהוא מציג יעילות חסרת תקדים מכל הטווחים. הוא הפך לשחקן שקבוצות יריבות בונות עבורו תוכנית משחק ספציפית, כזה שכל חדירה שלו לצבע מכריחה את ההגנה להתכווץ בבהלה.

גם כשהיריבות התחילו להבין עם מי יש להן עסק ושלחו לעברו שמירות כפולות כדי לתסכל אותו, כאן גם נחשפה השכבה הבאמת מרשימה שלו - הבגרות המנטלית. הוא לא נגרר למאבקי אגו או לזריקות כפויות; הוא פשוט הפך למנוע שמשאיר את הקבוצה בחיים דרך קריאת משחק ברמה של דוקטורט. אלו לא היו רק הסטטיסטיקות היבשות, אלא התחושה שבכל פעם שהכדור אצלו, משהו טוב עומד לקרות. בשונה משאר חברי קבוצתו. הוא למד לשלוט בקצב, להרגיע את המשחק כשצריך וללחוץ על הדוושה ברגע שהגנת היריב נרדמת לשנייה. הקפיצה הזו לוותה כמובן בחוסר יציבות קל, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. בתקופה הזו אבדיה התחיל ללמוד גם את עצמו.

בתוך הרצף הזה הגיע חודש מרץ, ואיתו רגע מפתח חשוב - השני למרץ, מודה סנטר, קליבלנד מגיעה להתארח. המשחק הזה סימן את קפיצת המדרגה הסופית והמוחלטת. מול אחת הקבוצות הטובות בליגה שסומנה באותם ימים כקונטנדרית ברורה ללכת עד הסוף. אבדיה נתן הופעה שלא התבטאה רק בשורה סטטיסטית של טריפל דאבל, שגם היה הראשון בקריירה שלו, אלא בהצהרת בעלות על המגרש. בהארכה, כשכולנו כבר בקושי נשמנו והרגשנו שהכדור שוקל טון, אבדיה נראה כאילו הוא משחק בגינה בבית. הוא לקח את האחריות, ניהל כל התקפה, והראה שליטה מוחלטת בנעשה. הלילה הזה היה הרגע שבו הספקות על המעבר לפורטלנד התאדו סופית.

פתאום הבנו כמה אבדיה היה צריך את המעבר הזה - לא כדי "להיוולד מחדש", אלא פשוט כדי שיסירו ממנו את הכבלים. הבנו כמה הוא היה צריך שיאמינו בו. הטרייל בלייזרס לא יהיו עוד תחנה בקריירה, הם יהיו החמצן שהוא היה זקוק לו כדי להתפרץ. באותו לילה הבנו שמה שראינו בוושינגטון היה רק קדימון מצונזר, וכאן, באורגון, אנחנו מקבלים את הגרסה המלאה והלא מצונזרת של שחקן NBA מוביל. מה שכולנו ידענו מההתחלה שאבדיה שווה. לאורך חודש מרץ 2025, דני כבר לא עצר והעלה את הרף ל-23.8 נקודות למשחק לצד כמעט 9 ריבאונדים.

הפריצה הזו לא קרתה בחלל ריק, אלא בזכות החיבור המדויק עם הכלים שפורטלנד הציבה סביבו. הכדורסל של אבדיה זקוק למשלימים הנכונים, וב-2025 הוא מצא אותם בדמותם של טומאני קמארה, שיידון שארפ ודנובן קלינגן. השילוב הזה הפך לקטלני וטקטי. קמארה, שחקן בעל הגנה אימתנית ויכולת לחפות על חורים, אפשר לאבדיה להמר יותר בהגנה ולצאת למתפרצות מהירות. שיידון שארפ, עם האתלטיות המטורפת, הפך ליעד המועדף למסירות הקוורטרבק של אבדיה ממגרש שלם, או לשחקן שחותך ללא כדור על הבייס ליין ואתה יכול בקלות להרים לו להאלי-הופ. ודנובן קלינגן בצבע העניק לו את העוגן ההגנתי ואת שחקן הפיק-אנד-רול שמושך אליו את הגבוהים ומפנה לאבדיה נתיבי חדירה. אבדיה הפך לציר המרכזי שדרכו הכל עובר - הוא זה שמפעיל את שארפ, הוא זה שמנצל את החסימות של קלינגן, והוא זה שסומך על קמארה שישמור לו על הגב. סימפוניה של כדורסל מודרני, שהמנצח הראשי בה הוא אבדיה.

אבל המהלך שבאמת חתם את נתיב הקריירה שלו קרה בכלל מאחורי הקלעים בקיץ האחרון. כשפורטלנד החליטה לשלוח את אנפרני סימונס לבוסטון ולהביא את ג'רו הולידיי, היא לא רק עשתה טרייד - היא ביצעה מהלך אסטרטגי עבור אבדיה. סימונס היה מחסום מקצועי; שחקן שחייב את הכדור בידיים כדי להרגיש רלוונטי, מה שלעיתים קרובות דחק את אבדיה לפינה והפך אותו לצופה מהצד ברגעים המכריעים. הנהלת הבלייזרס הבינה שבשביל שאבדיה יהפוך לכוכב שהוא אמור להיות, היא צריכה לתת לו את המפתחות. הבאתו של ג'רו הולידיי, ווטרן מנוסה עם טבעת אליפות שמעדיף ניצחון קבוצתי על פני תהילה אישית, הייתה המהלך שנועד להעמיד לצד אבדיה שותף שישלים אותו ולא יתחרה בו. הולידיי הגיע כדי לעשות את העבודה השחורה, לשמור על הגארדים היריבים ולתת לאבדיה את השקט הנפשי להוביל את הקבוצה. זה היה הרגע שבו המועדון אמר בקול רם לעולם כולו: "הקבוצה הזאת שייכת לאבדיה".

הביטחון הזה תורגם באופן מיידי לפתיחת עונת 25/26, שבה כל סימני השאלה התפוגגו והפכו לסטנדרטים חדשים. אבדיה הגיע לעונה הזו כשהוא כבר לא צריך להוכיח שהוא שייך, אלא שהוא שולט. הוא הפך לשחקן של 25 נקודות לערב ולא כי הוא הפך ל"חגורה שחורה" בקליעה, אלא כי הוא למד לנצל כל טעות של ההגנה. הוא התחיל להוביל את הליגה בנתונים כמו חדירות לסל או ביצוע מהלכי סל ועבירה, סטטיסטיקות ששייכות לטובים ביותר. נכון להיום, אבדיה מעמיד ממוצעים עונתיים מדהימים של 25.5 נקודות, 7.1 ריבאונדים ו-6.8 אסיסטים למשחק.וגם כשהקבוצה עברה טלטלות, פציעות של מרובות או אפילו רעשים, פרשיות הימורים וחילופי מאמנים, אבדיה נשאר הסלע היציב. שום פרשה ושום חוסר יציבות ארגונית לא חדרו את השריון המנטלי שהוא בנה לעצמו. הוא הפך לשחקן שמופיע בדפי ההיסטוריה של המועדון, לא כאורח לרגע או כהברקה חולפת, אלא כעמוד השדרה של הפרויקט כולו. פתאום, הדיבור על אולסטאר הפך מחלום רחוק של אוהדים אופטימיים ליעד ריאלי, כמעט מתבקש, כזה שמתחיל להרגיש טבעי ולא מופרך בכלל.

כשמסתכלים על כל התהליך הזה, מבינים ש-2025 לא הייתה רק שנה של שיפור סטטיסטי, אלא שנה של התבגרות. ראינו את אבדיה לומד מתי לקחת את המשחק עליו ומתי לתת לאחרים לזרוח, איך להישאר ממוקד גם בערבים שבהם הכדור מסרב להיכנס, ואיך להפוך למנהיג שקט בחדר ההלבשה. הוא הפך לשחקן פחות תנודתי, כזה שכמות המשחקים שבהם הוא "נעלם" פחתה לאפס. גם משחק שכיום מבחינתנו נחשב ל"לא טוב" או "חלש" הוא בעצם משחק שבוושינגטון היינו מסתכלים עליו ונהנים מהרגע.

היציבות של אבדיה היא המרכיב הסודי שהיה חסר לו בשנים הראשונות בליגה, וברגע שהוא מצא אותו, השמיים כבר לא היו הגבול. הוא כבר לא מחפש את המקום שלו בליגה - הוא יוצר אותו במו ידיו בכל ערב מחדש על הפרקט במודה סנטר. ואם כבר אנחנו מדברים - אם למישהו עוד היה ספק, מה שאני לא חושבת שכבר אפשרי, קיבל את התשובה הסופית במשחק הלילה מול דאלאס וקופר פלאג. אחרי שבמפגש הקודם אבדיה פספס שלשת ניצחון – הלילה הוא בא לנקום. ותחת אור הזרקורים של הטלוויזיה הארצית בארה"ב, דני היה השחקן הטוב ביותר על הפרקט. הוא סיים עם שורה סטטיסטית מפלצתית של 27נקודות, 9 ריבאונדים ו-11 אסיסטים, תוך שהוא מנהל את המשחק בביטחון של ווטרן ומוכיח לכל אמריקה, ולא רק לנו - שכל מי שמפקפק, מצקצק, נאנח ומתפלא, טועה.

בסופה של שנה, עבורנו, הצופים שקמים בלילה או רואים תקציר בבוקר, אבדיה הפך להרבה יותר מכדורסלן מוצלח, הוא הפך לכדורסלן הישראלי הבכיר ביותר איי פעם. ובשנה כל כך מורכבת, כואבת ומטלטלת עבור כולנו כאן בישראל, אבדיה סיפק לנו אי של שפיות וגאווה. השעתיים וחצי האלה באמצע הלילה, שבהן יכולנו לנקות את הראש מכל החדשות והכאוס ולהתרכז רק בביצועים שלו, היו מתנה של ממש. לפחות עבורי. לראות את אבדיה מנצח משחקים, מחלק אסיסטים גאוניים ומחייך בביטחון, נתן לנו רגעים של אושר ושלווה בתוך מציאות רועשת. אז תודה לך דני אבדיה, לא רק על הטריפל דאבלים, על השיאים האישיים ועל הדרך שבה הפכת לכוכב NBA לגיטימי. תודה על זה שנתת לנו סיבה אמיתית לקום בלילה, לחייך מול המסך ולהרגיש, ולו לרגע אחד, שהשמיים הם באמת כבר לא הגבול. ושבין כל החושך - נמצא לו כוכב קטן גדול, שמביא לנו גאווה אמיתית מעבר לים.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

דניאלה ברקוביץ'

האהבה הראשונה שלי זה כדורסל, ולמזלי עדיין לא נשבר לי הלב.
מנתחת משחקים עד לפרט הקטן ומתרגשת מכל דאנק או תזוזה מיוחדת על המגרש, גם אם בחיים לא הצלחתי לכדרר בלי לאבד אחרי שתי שניות.
מלכת הבוקס סקור, אוהבת לגלות דברים חדשים, להיתקע על מהלך ולפרק אותו לגורמים או לשמוע פרשנות ולהתחיל לנסח על בסיסה חצי טור.
חלק מצוות ״מכביבול״ האדיר, בזמני הפנוי גם סטודנטית למערכות מידע ומנסה איכשהו לשלב בין הקודים שאני כותבת לבין הכדורסל.
מעריצה שרופה של ראסל ווסטברוק ניקולה יוקיץ וארון גורדון.