מגדיל טווח: עמית עבו עולה על הרדאר

מניותיו של הרכז הישראלי נמצאות בשנים האחרונות בנסיקה. לא אפריז אם אומר ביטקוין של אוקטובר 2025. לאלו שפחות שוחים באוקיינוס הקריפטו, אחדד - שיא כל הזמנים. שימו כרגע בצד תנודות פנימיות טבעיות (ומובנות לחלוטין) של יכולת ומעמד תוך כדי עונה. ברמת הכמות, הגיוון, והאיכות, אנחנו משגשגים. שיבואו זקני הדיסקו ויגידו אם היה דבר כזה: רכז אחד ב-NBA (בן שרף), שני נציגי יורוליג לגיטימיים ומוכחים (הנמסיסים הנצחיים תמיר בלאט וים מדר), שלושה רכזים איכותיים לרמת הדרג השני באירופה (רועי הובר, ניב משגב ונועם יעקב), ושני פרוספקטים גדולים עם תקרה בשמיים (עומר מאייר ויואב ויטלם). כל זה בעת ובעונה אחת. עומק רציני ביותר שמייצר אחלה כאב ראש למאמן הנבחרת. 

האזינו לרואי מקריא את הטור

8:29

אבל בתוך בליל הרכזים של הכדורסל הישראלי מודל פברואר 2026, מרגיש לי שיש שם אחד שלא מניתי בפסקה הקודמת שבכל זאת הצליח להרוויח את הקרדיט של להיכנס לדיון. לכל הפחות להיות אחד מהשמות שנזרקים שם בשיחות על רכזי האיכות בכחול לבן. הוא לא תמיד היה שם, ולמען האמת בשנותיו הראשונות בקריירה היה רחוק משם, אבל החלטה ספציפית אחת שינתה לו את כל המסלול ועזרה לו להיכנס, אולי דרך הדלת האחורית, לאותה צמרת מדומיינת של מנהלי משחק ישראליים. קוראים לו עמית עבו. 

מסלול קריירה לא שגרתי

העונה הנוכחית של עמית עבו איננה עונה שומטת לסתות במובן הסטטיסטי היבש שלה, אבל כן מביאה איתה בשורה משמעותית בעיניי מבחינת פיתוח הקריירה. בד"כ אני שונא ספוילרים אבל אתן את השורה התחתונה עוד לפני הניתוח המעמיק: היכולת של עבו להיכנס לתרום ולהיות אפקטיבי כשחקן רוטציה מן המניין בליגה איכותית ותחרותית - לא הייתה מובנת מאליה עד העונה הזו, והיא זו שמסוגלת לפתוח לו דלתות לקפיצת המדרגה הבאה. אבל רגע, עצור סוסים. בוא נחזור להתחלה.

עבו התחיל את הדרך כפרוספקט גדול במחלקת הנוער של מכבי תל אביב. הוא הוביל את מחלקת הנוער של מכבי לשני דאבלים רצופים וערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת בעונת 2016/17. הופעת בכורה שתהיה, נכון להיום, היחידה שלו במועדון נעוריו. ברמה הלאומית, הוא שיחק בנבחרת הנוער שבאותם השנים (קיץ 2016) ירדה מדרג א' לב'. המספרים היו טובים, אבל משהו ברמה הקבוצתית בנבחרת ההיא לא עבד (קצת מוטיב חוזר מבחינתו, גם בתחנות נוספות בקריירה). אחרי האפיזודה הקצרצרה במכבי הבוגרת, החלו המסעות לאורכה ולרוחבה של ארץ הקודש במטרה לתקוע יתד בליגת העל שלנו. זה התחיל באילת, המשיך במכבי ראשון לציון, מכבי אשדוד והמשיך לנס ציונה. באף אחת מהתחנות הוא לא הצליח לצבור קרדיט אמיתי ולהיות שחקן משפיע. העונה הראשונה בה הראה ניצוצות של התקדמות הייתה ב2019/20, אצל מכבי אשדוד המפוארת שסיימה את העונה במאזן 2:20 וירדה ליגה. קחו דוגמה מתצוגה נחמדה שלו נגד האקסית מתל אביב. אחח, געגועים לליגת הקורונה.

https://www.youtube.com/watch?v=AIiTd_-agS8

ברמה המקצועית כבר אז ניתן היה להבין שלא מדובר בטייפקאסט הקלאסי של ישראלי צעיר שחוצב את דרכו בליגה. בעיית סייז (1.80 ביום בהיר) ורכות הגנתית הקשתה מאוד על עבו בתחילת הדרך, בליגה שבה ישראלים צעירים מחלחלים אלי רוטציה, ככלל, בעיקר בזכות היבטים של האסל והגנה. ברמה ההתקפית, זריזות הרגליים והטווח האדיר משלוש עזרו לו לייצר נקודות בלא מעט הזדמנויות, למרות בחירת זריקות לא קלה לעיכול, אבל חוסר היכולת להגיע לטבעת או לייצר לאחרים בצורה אמינה שם לו תקרת זכוכית די נמוכה. החל להתקבע סביבו נרטיב של שחקן שלא יצמח סביבו דשא. 

לא בטוח אם ההחלטה לרדת לליגה הלאומית ב21/22 היא תוצר של אסטרטגיה מושכלת או פשוט היעדר ביקוש בליגה הבכירה (תרשו לי להמר על האופציה השנייה), אבל בשלב הראשון - הנרטיב השלילי ההוא רק התחזק. עבו השתלט על משבצת הרכז הפותח בהפועל רמת/גן גבעתיים ורשם נתוני שיא אישיים בהיבטי דקות, זריקות, נקודות ואסיסטים - כל הדרך למאבקי ירידה קשים, מרחק יריקה מירידה לליגה הארצית.

דרך ארץ אחרת

העונה שלאחר מכן ברמת השרון כבר הייתה הרבה יותר חיובית ברמה הקבוצתית. ההחלטה המעניינת הגיעה אחריה, והיא היציאה לניכר. עבו, שמחזיק בדרכון פולני, יצא לקומארנו הסלובקית כדי להמשיך להיות שחקן מוביל. הליגה הסלובקית, שלא רחוקה ברמתה מהליגה הלאומית, הייתה אחלה של פיט בעבור הרכז. חצי עונה אדירה הספיקה לו כדי לקצר את הדרך ולעשות את קפיצה המדרגה הבאה - נבז'יס מתחתית הליגה הליטאית. פה אנחנו כבר מדברים על ליגה בכירה, שאמנם סובלת מפערים עצומים בין קבוצות הצמרת לתחתית, אבל בהחלט כזו שמהווה אתגר מקצועי רציני ראשון מאז הימים העליזים תחת בראד גרינברג.

לקחו לעבו פחות מחודשיים מרגע הנחיתה בליטא כדי להשתלט על משבצת הרכז הראשון בקבוצה. המשבצת בה הוא מרגיש הכי בנוח. החיבור היה מידי, והוא הצליח להמשיך בליטא בקו שהתחיל בליגה הלאומית: פיתוח יכולת המסירה וקבלת ההחלטות בפיק נ' רול. ההופעות המצוינות בליגה משכו תשומת לב, וזו הייתה העת לבחינתם מחדש של נרטיבים ישנים, שהתקבעו אי שם בשנים הקשות בארץ. עבו של ליטא התגלה עד מהרה כרכז אסרטיבי, זריז, ששיפר באופן משמעותי את ראיית המשחק שלו וגיוון את משחק ההתקפה שלו. 

שימו לב למהלכים מהמשחק ההיסטורי שבו דפק דאבל-דאבל של 24-21 ושבר את שיא האסיסטים של הליגה הליטאית בכל הזמנים. אז נכון שהסגנון האינסטינקטיבי של עבו בולט גם מסרטון ההייליטס הנחמד (שמחסיר 6 איבודי כדור ו-7 החטאות מהשדה), אבל משהו באינטנסיביות הזאת, בחדות, בזריזות הפיזית, במהירות המחשבה וקבלת ההחלטות בפיק נ' רול, גורם לך להבין שהוא הגיע לשלב בו הוא רכז הרבה יותר שלם ממה שהיה בתחילת הדרך. 

https://www.youtube.com/watch?v=osnWtRmLRdg

בשורות טובות בצרפתית

אחרי עונה אישית מצוינת נוספת בנבז'יס, הגיעה הקפיצה המיוחלת ללבל הבא - בולזאק הצנועה מצרפת, שרק עלתה לליגה הבכירה ומחפשת סך הכל להישאר בליגה. מאפיין מרכזי של הקבוצות הצרפתיות שמאוד עושה שכל עם הבחירה של בולזאק בעבו, הוא שלטון הגמדים. בצרפת אוהבים סקורינג פוינט גארדס קטנטנים. זה מתחיל מטיג'יי שורטס, הדוגמה המובהקת ביותר לכך בשנים האחרונות, וממשיך בשמות כמו דייויד הולסטון, טיג'יי קמפבל, ברנדון ג'פרסון ועוד רבים וטובים שמגרדים 1.80 ביום בהיר אבל עושים חיל בליגה הזאת בשנים האחרונות.

קחו את זה ותוסיפו, באופן רוחבי, את הפורוורדים האתלטיים שחיים על חסימות וחיתוכים, כאלה שתוכלו למצוא כמעט בכל סגל צרפתי, ותקבלו סביבה מאוד מתאימה לסגנון של עבו. גם ברמת החופש לייצר לאחרים, וגם ברמת המאצ'-אפים ההגנתיים, שהופכים הרבה יותר נוחים בשבילו. 

עבו של השנה הוא חלק מקו אחורי עמוק יותר, שמונה חוץ ממנו שלושה מקבלי החלטות נוספים. הוא רושם את ממוצע הדקות הנמוך ביותר מאז ימי ליגת העל (קצת יותר מ-22 בממוצע למשחק), אבל מצליח לייצר תרומה התקפית נאה בדקות שלו על הפרקט. שינוי הסטטוס מתבטא גם בפילוח המהלכים: בעונה שעברה בליטא רק 15% אחוזים מהפוזשנים של עבו הסתיימו במהלכי ספוט-אפ, כלומר מייצר מקליעה או מחדירה כשהוא מתחיל את המהלך רחוק מהכדור. העונה בצרפת המספר הזה מזנק ל-25%, כשהוא מצליח לשמור על אותה רמת יעילות: 1.06 נק' לפוזשן בליטא, לעומת 1.05 בצרפת. היכולת להיות אפקטיבי רחוק מהכדור היא בשורה גדולה מבחינתו, על אחת כמה וכמה בנתח פוזשנים גדול יותר, והיא זאת שיכולה לשכנע אנשי מקצוע בשדרוג המקצועי שלו - משחקן שאין לו זכות קיום על הפרקט אם הוא לא בעל בית מוחלט, לגארד מגוון שיכול להתאים את עצמו גם לקווים אחוריים עמוקים יותר.

נתון מעניין נוסף בהקשר הזה הוא אחוז האסיסטים של עבו (AST%). כלומר, כמה אסיסטים הוא מוסר ביחס לכלל האסיסטים שנמסרים בקבוצה בדקות שלו על הפרקט. בליטא הנתון עמד על 51% פסיכיים - כל אסיסט שני, העונה הנתון צונח לקצת יותר מ-26%. לא בוס. אבל עדיין יעיל.

זמן לשאלות

לא מסכמים עונה בפברואר, זה ידוע. מה שכן עושים, זה שואלים שאלות רוחב על בסיס חצי העונה שכבר ראינו. בולזאק עוד רחוקה מלהשלים את המשימה שלה והיא תילחם בתחתית עד סוף העונה, אבל ההתקדמות של עבו מצריכה נעיצה של שלוש קושיות מרכזיות, בייחוד על רקע רחשי התעניינות שאנחנו שומעים סביבו מקבוצות בכירות בשוק הישראלי. 

1. האם הוא יכול להיות רול פלייר? אני לא צופה שקבוצה עם שאיפות תיתן לעבו את המפתחות להיות הבוס הבלעדי בקו האחורי, כמו שהיה בליגה הלאומית ובליטא. אבל - עונה יעילה אישית ומוצלחת קבוצתית בצרפת יכולה להפוך אותו לסחורה חמה כחלק מאורגניזם שלם של קו אחורי עמוק בקבוצה בכירה. נכון לפברואר - עוד מוקדם לענות על השאלה.

   
   

2. האם הוא מסוגל לשמור? עבו לעולם לא יהיה גארד הגנתי. אבל - הנתונים המתקדמים מהשנתיים האחרונים מספרים שהוא התקדם מלהיות שומר גרוע לשומר סביר. שזה המון. העונה בצרפת, בולזאק סופגת 0.75 נק' לפוזשן במהלכי פיק נ' רול אותם עבו שומר. בליטא המספרים מחמיאים יותר, גם בהגנה רחוק מהכדור. שומר סביר זו חבילה הרבה יותר אטקרטיבית מבור הגנתי.

   
   

3. לחזור ארצה או להמשיך בחו"ל? החלוקה בין ישראל ל-'לא ישראל' היא גסה מידי. כתבתי בעצמי את השאלה הזו ואני חושב שהיא גרועה. אבל בכל מקרה, התשובה צריכה להיות "לליגה שמתאימה לו". שתי בחירות נכונות של יעדים שדרגו לו משמעותית את הקריירה. הוא יהיה חייב לקדש את ההתאמה המקצועית לסגנון הליגה על פני כמעט כל פרמטר אחר (טוב נו, חוץ מכסף).