יש רכז ישראלי בברוקלין. או אולי בעצם שניים?

תמונת AI
רואי נחום

בשבוע שעבר התחלנו רשמית במלאכה. בן שרף ודני וולף נכנסו תחת זכוכית המגדלת. צמד הישראלים פגש את הפועל ירושלים למשחק אימון ראשון במסגרת ההכנה לעונה. הייתה אווירה נחמדה, היו יהודים שמחים ביציעים, והיה אחלה של פלייליסט, כולל כמה להיטים ישראלים חמים במיוחד. וכן, היה שם כדורסל. ולא, לא באמת הייתה שם יריבה. לכן, זה לא משחק שאפשר היה לבנות עליו תילי תילים של תיאוריות וניתוחים, אבל בהחלט כזה שעזר לנו לסמן ניצנים של מגמות.

האזינו לרואי מקריא את הטור8 דק׳

השבוע הרמנו הילוך. כלומר, ברור שזה לא הדבר האמיתי שיתחיל בסוף החודש, ועדיין זה משחקי אימון, ובלה בלה בלה. ובכל זאת - מתחילים לקבל חומר לעבוד איתו. וולף ושרף נסעו בחול המועד לחופשה במקאו, ועל הדרך פגשו לצמד משחקי בק-טו-בק את פיניקס סאנס. כלומר קבוצת NBA. כלומר התנגדות קצת יותר רצינית. יאללה, בואו נבין מה היה לנו שם.

אני (לא) לעצמי

את עיקר הכותרות משכה השבוע ההופעה של שרף במשחק השני נגד הסאנס. 11 אסיסטים על 3 איבודי כדור ב-22 דקות על הפרקט זה נתון שקשה להתעלם ממנו, גם אם הוא מגיע אחרי הופעה מאוד פסיבית במשחק הראשון מבין השניים. כפי שהערכתי בזהירות טרם טרום העונה, וכפי שנוכחנו לראות במשחקי האימון (ומטבעם של משחקי אימון) - ברוקלין עדיין לא יודעת מה היא רוצה מעצמה התקפית. כישרון יש, יצר תחרותי כנראה שלא, וגם שטף התקפי קבוצתי לא. ההתקפה של ברוקלין תיראה איך שקאם תומאס ומייקל פורטר ג'וניור ירצו שהיא תיראה. ואם אני צריך להמחיש לכם באיזה מיינדסט השניים האלה ככל הנראה נמצאים, מה יותר טוב משיר של ראפר מוכשר?

בתוך כל הבלאגן הזה נכנס שרף. בבטחון ובבגרות האופיינית לו הוא מצליח לתפעל את משחק ההתקפה של הנטס בדקות שלו על הפרקט. כדורסל, כידוע, הוא משחק מאוד פשוט. המטרה: לקלוע יותר מהיריבה. הדרך: לשים את הכדור בידיים של השחקן הנכון במקום הנכון. נגד הסאנס ראינו את בן מפשט את המשחק. בין אם זה בקבלת החלטות במעבר ובחירת הטיימינג המדויק למסירה; חדירה לצבע וזיהוי החיתוך מהצד החלש לדיש קליל; קריאת מצבים נהדרת בפיק נ' רול ששמה את הספוט אפ שוטרז של ברוקלין במבטים נוחים לסל; חצאי חדירות שמסתיימים בבולט פאס החוצה אחרי כיווץ של ההגנה. הכל נראה פשוט. וברור. ובתוך השטף. ובשקט. בניגוד לשאר שחקני הנטס בתצורתה הנוכחית, בן הוא היחיד בסגל שניתן להגיד שהמשחק שלו כרגע מושתת על יצירה לאחרים. לא לעצמו. "he makes the common play uncommonly well". שבו ותראו את ההילייטס של שרף מהמשחק אחרי שהמשפט הזה יושב לכם בראש, ותראו עד כמה זה זועק מהפרקט.

המצב של שרף משתפר אם לוקחים בחשבון גם את האנמיות של נולאן טראורה בקדם העונה עד כה. הגארד הצרפתי שסומן כיריבו המרכזי של שרף על דקות משחק - מתקשה לבוא לידי ביטוי במשחקי ההכנה. למרות שהוקפץ לחמישייה בצמד המשחקים בסין (חמישייה/ספסל זה עדיין מעניין היום?) בעמדה מספר 1, הוא לא מצליח להשפיע על ההתקפה. בטורים הקודמים הערכתי שטראורה יתקשה להתפתח כמנהל משחק איכותי בNBA, וייתן את האימפקט שלו בעיקר במישור הסקורינג. ברור שעוד מוקדם לאשש את הטענה, אבל שישה אסיסטים ב-53 דקות במצטבר על הפרקט בשלושה משחקים מתחילים לסמן משהו. משהו שמשאיר הרבה מקום לבן.

ברור שיש פיל ענק בחדר, וקוראים לו איגור דמין. אוטוטו הוא יגיע להילחם על דקות משחק. במבט הלאה, יכול להיות שהיכולת המצוינת של שרף תגרום לפרננדס לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לשימוש בדמין ולנצל יתרונות אחרים שיש לו (בעיקר הסייז) למשימות אחרות על הפרקט. אולי, למשל, כמנהל משחק מעמדה 3 (ג'ו אינגלס כזה?). במילים אחרות - יכול להיות שהמצב בקו האחורי לא כזה אנוש, ולא צריך להזעיק את דמין כמושיע בהובלת הכדור.  

בכל מקרה, שרף חייב להמשיך ב"אלמנט" שלו (כמו שהאוזמן אוהב להגיד) ולקנות בשקט את דקות המשחק בשלב הראשון של העונה. כדי לבטח את עצמו עוד יותר, הוא יהיה חייב לשכנע את פרננדס ביכולת שלו גם לייצר לעצמו. אז ראינו השבוע מספר חדירות אגרסיביות לטבעת שהראו לנו ניצול חכם של פיזיות וסייז (איזה קלאסה זה להשאיר שחקן על הגב, אה?) אבל המשכנו לא לראות קליעה מבחוץ. לא בנפח ולא באיכות. בסדר, אל תצעקו, מוקדם עדיין, אבל אני פה רק לשים זרקור. תשליך, אחי. תמצא את הבאלאנס. שחקנים שנבהלים מהטבעת הופכים מהר מאוד למצורעים בליגה הזאת, גם אם יש להם יכולת מסירה אדירה. תשאלו את בן סימונס.

זאב בודד

הידד. אפשר להכריז על טייק ראשון שלי העונה שלא עמד במבחן הזמן. בטור הראשון הערכתי שלפחות בשלב הראשון, דרכו של דני וולף לדקות משחק משמעותיות תהיה קלה יותר. ושגיתי. בצמד המשחקים מול הסאנס - הוא נדחק לקצה הרוטציה ושותף רק ברבע האחרון. קלקסטון, שארפ וקלאוני נראים כמי שיאכלו את מירב הדקות בעמדות 4-5, לכל הפחות עד שתבוא ההצעה המפתה שתגרום לשון מארקס לבעוט במי מהם החוצה.

ברוב הזמן שבו וולף בילה על הפרקט, התרוצצו בעיקר שחקני קצה הרוטציה, במצב מעניין שבו הוא משמש כיוצר המרכזי בהתקפה. זה שמקבל את ההחלטה. זה שעל פיו יישק דבר. למשל כאן, תראו מי השחקן שמוביל את הכדור בהתקפת המעבר ומנהל אותה מקצה לקצה:

או כאן, בפוזשן שבו הוא מקבל את הכדור ומחליט להתעלל בקאמן מלוח במהלך קאץ' אנד דרייב כל הדרך לטבעת. למי שתהה איך הופכים ממלוח לחמוץ, בדיוק ככה:

סורי, אני חייב עוד אחד. שימו לב לריווח הפסיכי בהתקפה של הנטס, במצב שבו הסנטר הוא בעצם הרכז שמכדרר מחוץ לקשת. איג'יי לידל עולה מהפינה לקבל את הכדור ולוקח איתו את השומר שלו. וולף מזהה 7 דונם להשכרה באיזור הצבע ועושה פייק-הנד אוף פתאומי, שמשאיר אותו באחד על אחד על מלוח האומלל. הצבע כאמור ריק מאדם, החמוץ נצמד לוולף וכמובן שלא יכול להתמודד איתו ברמת הזריזות והדריבל. איזה יופי.

בראייה לטווח הרחוק, אני חושב שיחמיא לזאב לשחק, לפחות בשלבים הראשונים, עם חמישיות משניות שבהן הוא אכן יוכל להפגין את מלוא הארסנל ההתקפי שלו. הבנו כבר מהשלב הראשון: מדובר בגבוה לא שגרתי. דקות המשחק לצידם של שחקני המשנה (גם אם יגיעו בגארבג' טיים במשחקי עונה סדירה) יסייעו לו לשפר ולחדד את אותן תכונות שהופכות אותו ייחודי כל כך, ויאפשרו לו להגיע למקומות שנוחים לו בהתקפה. מובן שלצידם של תומאס, פורטר ג'וניור ושאר הגאנרים, נדרשים גבוהים הגנתיים שבהתקפה לא עושים הרבה יותר מלחסום ולנגוח לטבעת. דני וולף לא עונה על אף אחת מהדרישות הללו.

ואם נהיה כנים, קשה להעלים עין מהמון זיופים של וולף בצד שבו אמורים לשמור. אני אמשיך להתעקש שזו תהיה תקרת זכוכית משמעותית שהוא יצטרך לשבור. הדרך לדקות משחק משמעותיות (לא רק בכמות הדקות אלא באיכותן) עוברת בלא להיות אוויר בהגנה. במשחק הראשון נגד פיניקס ראינו 5 עבירות ב-13 וחצי דקות. פרט לעבירת תוקף אחת, שאר העבירות היו תוצר ישיר של חוסר יכולת להתמודד עם רגליים זריזות שתוקפות את הטבעת. המשחק ההגנתי שלו רחוק מלהיות נקי כרגע.

אז שני הישראלים שלנו בנטס מחממים מנועים ונדמה שכבר התקבעו על מקומם ברוטציה של הקבוצה, לפחות לשלב הראשון של העונה. בעוד קצת יותר משבוע מתחילים לרוץ על אמת, ובינתיים גם דני אבדיה עושה צעדים ראשונים עם פורטלנד בהכנה אחרי קיץ עמוס עם הנבחרת. יאללה, תנו לנו את זה כבר. מעולם לא חיכיתי ככה לפתיחת העונה בליגה הזאת.

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

רואי נחום

אין טייטל מכובד יותר מ"אוהד כדורסל". בין לבין אני מבזבז את הזמן בלהיות עורך דין.  מתרגש מעסקנות, מתלהב מנרטיבים, ומכור למילים פרוגרם, רוסטר, פרנצ'ייז, פיירול ואופסיזן. בעל זיקה בלתי מוסברת לאנדרדוג, כלומר הפועל חולון ושארלוט הורנטס (זמין בפרטי לשאלות נוקבות). מגיש פודקאסט "הקול סגול". שוקל כל דל"פ בקפידה. מעריץ את קמבה ווקר, מרקו גודוריץ' וגלן רייס (האב והבן).