וולף יותר טוב. ובן יותר טוב

שלוש דקות לסיום הרבע האחרון. פסק זמן. ברוקלין נטס ביתרון מבטיח, אבל אותי זה לא מעניין. אני באטרף. נכון ששעת לילה מאוחרת, ונכון שאני גמור, אבל אין כמו מנת אדרנלין מזוקקת של פרובינציאליות כדי להישאר ער. דני וולף ובן שרף ערכו בכורה בלתי-רשמית במדי NBA. והם שיחקו וקלעו ומסרו ואיבדו והרביצו. זמן טוב, חשבתי, לזקק תובנות כדורסל מחכימות על השניים, ולנבא נבואות מאירות עיניים על העונה שבפתח. אבל אז הוא הגיע.

ששון שאולוב. באותו פסק זמן הוא נשמע בקולי קולות ברמקולים של הברקלייס סנטר. הוא הסביר שהשם יתברך תמיד אוהב אותו. ותמיד יהיה לו רק טוב. ואלפי היהודים מברוקלין צולמו צוהלים ביציעים. תודה לששון שעזר לי לקבל פרופורציות. אין דבר יותר מסוכן מלהסיק מסקנות מקצועיות ממשחקי אימון. אין דבר יותר מסוכן מלהסיק מסקנות מקצועיות ממשחקי אימון של קבוצות NBA מול קבוצות יורוקאפ.

למשחק הזה היו לא מעט משמעויות בעיניי, בייחוד לאור התקופה המורכבת שבה אנחנו נמצאים. לשמוע את התקווה על אדמה זרה זה דבר שנהיה בכלל לא מובן מאליו. סורי על השמאלץ, אבל זו המציאות שאנחנו חיים בה. למרות הציונות הפועמת, אם נשים משמעויות פוליטיות-תרבותיות בצד, הרבה כדורסל לא היה כאן. הפועל ירושלים היא מועמדת בכירה לזכות ביורוקאפ ועשתה קיץ נהדר, אבל אין באמת ציפייה שתהווה תחרות אמיתית מול קבוצת NBA כמו הנטס.

ועדיין, למרות הסכנה, אין דבר כיפי יותר מלקפוץ למסקנות אחרי משחק אימון אחד. אז יאללה, בואו ניתן בראש.

בן שרף

טפו טפו טפו, בלי עין הרע. עד כה, כל הכוכבים מסתדרים לרכז הישראלי הצעיר. מהקולות שעולים מתוך ברוקלין, דומה ששרף קצת עולה על הציפיות המקצועיות של מי שבחר בו. תראו למשל את המילים החמות של ג'ורדי פרננדס:

"הוא תמיד בשליטה. הגודל שלו ביחס לעמדה והיכולת ליצור מצבים מרשימים מאוד. הסייז עוזר לו גם בהגנה, והוא שיחק נגד בוגרים בליגות מקצועניות במשך שלוש שנים. בשנה שעברה בן שיחק ברמה גבוהה בליגה הגרמנית וביורוקאפ. הוא היה מרשים אז כשהיה בן 18. זו הסיבה שהוא קר רוח".

אז נכון, קדם העונה הוא הזמן שבו כולם אוהבים את כולם בהרמוניה מופתית של קבוצתיות ופרגון, ועדיין - אי אפשר להתעלם מהדברים האלה. תוסיפו לכל זה גם את הפציעה של איגור דמין, יריבו המרכזי על דקות משחק בעמדה 1, ותקבלו יופי של סיטואציה להתחיל לצבור בה ביטחון.

פרננדס חילק עומסים בקפידה, ולראיה אף שחקן לא חצה את רף 20 הדקות. בכל זאת, הוא פתח בחמישייה עם התותחים הכבדים - קאם תומאס, מייקל פורטר ג'וניור וניק קלקסטון, כאשר בן עולה בעמדה 1 לצידו של טרנס מאן ב-2.

הדבר הראשון שקופץ לעין עם העלייה לפרקט הוא השדרוג הגופני של שרף, שהעלה לא מעט מסת שריר בקיץ הזה. סביר להניח שהתהליך עדיין בעיצומו, אבל כבר עכשיו רואים תוצאות ראשוניות. למה אני חופר על זה? כי זה מה שהכניס אותו למשחק. בתחילת הרבע הראשון שרף הלך בלא מעט פוזשנים לניצול יתרון הסייז ליצירה מאזור החצי-פינה, על הראש של ג'ארד הארפר וקאדין קרינגטון. הנה דוגמה טובה לכך:

ובכלל, המאפיין המרכזי של שרף הלילה הוא ה-CourtVision. שימו רגע את הנתונים היבשים בצד (6 אסיסטים על איבוד בודד) - ראיית המשחק וקבלת ההחלטות בפיק-אנד-רול שלו הן תכונות כמעט ייחודיות ברוסטר הזה. תכונות שככל הנראה יקנו לו הרבה דקות.

בואו נעבור אחד-אחד (מהחמישייה, אין לי כוח לכולם): מאן הוא שחקן אוף-בול שתלוי באחרים שייצרו לו (בשנה שעברה פחות משליש מסלי השדה שלו הגיעו ללא אסיסט); תומאס לא רואה שום דבר חוץ מטבעת כשהוא עם הכדור; פורטר קלע בדנבר בעיקר מהפינות, אך בקבוצה הזאת סביר להניח שיעשה מה בא לו; קלקסטון הוא רים-ראנר בלי זכות קיום עצמאית בהתקפה העומדת.

בכל הנוגע לנולאן טראורה (טוב, לא רק חמישייה, שיקרתי), אני לא פוסל תסריט שבו הוא יתפתח להיות פחות מקבל החלטות והרבה יותר פינישר ב-NBA. במשך דקות ארוכות במשחק הוא שיחק בעמדה 2 כשטייריס מרטין ניהל את ההתקפות. אם פרננדס ירצה לראות איזשהו בסיס לכדורסל מסודר העונה, בניגוד לחבורת שחקנים שלוקחים כדור לטבעת בתורות (היי וושינגטון), התפקיד של שרף יהיה חייב להיות משמעותי.

למשל, כמו בפוזשן הזה שבו הוא חודר לצבע אחרי פיק-אנד-רול ומזהה את קובי באפקין פנוי לשלשה מהפינה:

בגזרת סימני השאלה, אני מסרב להתרגש במיוחד מחמש עבירות ב-18 דקות במשחק ראווה, אבל אולי בעצם אני כן צריך להתרגש מחמש עבירות ב-18 דקות במשחק ראווה. 5:52 לסיום המחצית הראשונה, השופט הדביק לשרף את החמישית, והוא ירד לספסל וקיבל נזיפה מפרננדס. אז כן, הארפר הוא סוחט עבירות סיטונאי גם ברמת NBA, אבל ההתאמה בין הכדורסל האירופי לכדורסל עונה סדירה בקבוצת טנקינג צריכה להתבצע גם במישור הזה. ברומא תהיה רומאי, אחי.

בגזרת השלשות, כאן דיברנו על החשיבות של ההתפתחות של שרף כאיום קליעה אמיתי. הלילה, או הבוקר, הוא זרק וקלע שלשה בודדת, ובמשחקי טרום העונה נמשיך לעקוב אחרי מפת הזריקות שלו כדי להבין, במישור הנפח והאיכות, את מצב הקליעה.

דני וולף

היוניקורן היהודי ישב בסבלנות על הספסל וחיכה להזדמנות. פרננדס זרק אותו לפרקט רק במחצית השנייה, 6:43 דקות לסיום הרבע השלישי, והנוכחות ההתקפית שלו הורגשה למן הרגע הראשון. במובן הזה, השוני בינו לבין שאר הגבוהים של ברוקלין הוא ממש בבחינת שמיים וארץ.

דיירון שארפ וקלקסטון הם בהחלט גבוהים איכותיים בלבל השני-שלישי של הליגה, אבל כמו שכבר חפרתי לכם לפני - הם מאוד פסיבים ולא תלויים בעצמם. הזאב מייצר לעצמו ולאחרים באופן שהופך את ההתקפה של ברוקלין לבלתי צפויה. זה מתחיל במהלך Give and go מגניב עם בן שרף, שחותך לצבע על הראש של יובל זוסמן המבולבל ומקבל את הכדור חזרה ללייאפ קל; וממשיך במהלכים כאלה:

הקלילות שבה הוא מוריד כדור לרצפה ונכנס לטבעת, על הרגליים של שומר זריז ועירני כמו ג'סטין סמית', פשוט מהפנטת בהתחשב בסייז. תראו גם את חצי-ההטעיה הקטנה לקראת הסוף שמאפשרת לו לחמוק תחת היד המושטת של סמית'. השאלה הנשאלת היא ביחס להתאמה הנכונה בקו הקדמי - עד כמה יהיה לדני חופש לעשות מהלכים כאלה לצד גבוה נוסף שלא מרווח. הנה, תראו את קלקסטון מתחיל תנועה לתוך הצבע, מעט לפני שוולף מתחיל בשעיטה. נראה שהוא ציפה שיקבל את הכדור בלואו פוסט, והעמיס את הצבע בעוד שחקנים אדומים.

מה שעוד ראינו מדני זה את אותה יכולת מסירה שציפינו לראות. כרגע זה קריטי לבניית הכימיה הקבוצתית, גם אם זה מגיע נגד שחקנים ברמה נמוכה יותר. היו גם פוזשנים שבהם הוא העביר את החצי, עבר על שתי חסימות וקיבל את ההחלטה, ממש כמו רכז. אני צופה שבמשחקי כדורסל אמיתיים, לפחות בשלבים הראשונים של העונה, לא נראה הרבה מהלכים מהסוג הזה.

חצי הכוס הריקה טמונה בצד שבו שומרים. תראו דוגמה להייטר שלוקח ברצינות (כמעט כמוני) משחק קדם עונה לקהילה היהודית:

מרגיש שלא פרגנתי מספיק לסמית' (הטוב שבשחקני ירושלים), אז הנה אני ממשיך: הוא שחקן עם אתלטיות ברמת NBA. במובן הזה, זה היה אחלה מבחן בעבור וולף, שאם ישחק בעמדה 4 יתמודד בליגה עם פורוורדים ניידים ואתלטים לפחות כמוהו. והוא התקשה.

הגבוה הקופצני מהבירה הרגיש חופשי להיכנס עליו לטבעת, לסיים בפלואוטרים האופייניים ולעשות נקודות. שימו את כל הכוכביות הרלוונטיות: משחק אימון בטמפו נמוך + רבע אחרון + הגנה שלא באמת מעניינת אף אחד. או.קיי, אז מה? אותי זה מעניין. נכון שבציוותים עם קלקסטון/שארפ יהיה מאחוריו רים פרוטקטור שיוכל לחפות בצבע, אבל וולף לא יוכל להסתמך על זה באופן קבוע. נתנחם בזה שזו דאגה לטווח הבינוני-ארוך וממש לא לעכשיו.

טוב, אז זה רק משחק קדם עונה. ויש שגידו הכנה לקדם העונה. סיכוי גדול שלקחתי את העסק יותר מידי ברצינות, הכוכביות באחריותכם. בכל זאת, אף פעם לא מוקדם מידי להתחיל לסמן מגמות.אז מה הלאה? צמד משחקים מול פיניקס ועוד מפגש מול טורונטו, לקראת הדבר האמיתי שיתחיל ב-23 באוקטובר. שיהיה בהצלחה.