ישות ספורטיבית טכנית: הפועל חולון לא הגיעה לוילנה

נתחיל מהסוף, ריטאס וילנה ניצחה את הפועל חולון 78-58. זו לא באמת התוצאה של המשחק, אלא התוצאה של שלושת הרבעים הראשונים בלבד, הרבע האחרון ממילא היה מיותר. הייתה שם איזושהי תוצאת סיום, אבל היא לא רלוונטית לטור הזה, ובטח שלא להמשך העונה של חולון, אז נשחרר ממנה לחלוטין. 

הפועל חולון הגיעה לוילנה מעודדת מהמשחק מול מכבי תל אביב. היא קיוותה שבדיוק כמו בליגה, היא תצליח קודם כל להתחרות. אם הניצחון יבוא, הוא יתקבל באהבה, אבל המטרה העיקרית הייתה לעמוד בכבוד ולהיות שם עד הסוף.

כשהשעון הראה 7:20 לסיום הרבע הראשון, אחרי לייאפ של וולטון על ספידי סמית', לקח המאמן הליטאי פסק זמן. הלייאפ הזה הגיע מלחץ יפה של אותו וולטון על אותו סמית', וחטיפה ממש מהידיים של מי שעד לא מזמן היה מוכר כפנים של הפועל ירושלים.

8 מתוך 10 הנקודות הראשונות של חולון באו במעבר אחרי איבוד. פתיחה מושלמת שבאה להראות בדיוק מה חולון חייבת לעשות כדי לנצח, טוב נו, כדי להתחרות. 10:2 הראה הלוח כשהקבוצות ירדו לאותו פסק זמן מדובר. זה גרם לתחושה שהנה, חולון בעניין. נראה היה שהתוספת של סנוגו, גם אם היא ממש טריה, היא בדיוק מה שחולון צריכה. ראיתי אפילו טיפול מרשים שלו בפיק אנד רול הליטאי באותן דקות פתיחה, בדיוק במקומות שבהם ברוקס או מרטין התקשו בעבר.

וזהו. שם זה בערך נגמר.

היה אמנם עוד משחק ואנסה לפרק אותו כדי להבין ממנו משהו, אבל בפועל פה נגמרה היכולת של חולון ללכת ליתרונות שלה. היתרון המרכזי של חולון היה אמור להיות הפיזיות של הגארדים שלה - וולטון, מקריי ומנפורד - מול סמית', ווקר והארדינג הליטאים, שהם קטנים באופן יחסי. היתרון הזה, שגם כך הוא לא כזה מובהק (כי בואו, מנפורד ומקריי זה לא השומרים הכי טובים במפעל בלשון המעטה, ובהיעדר קרביץ יש גבול לאוויר שוולטון יכול לסחוב), הלך והתפייד לו אחרי אותן 3 דקות בערך. הליטאים התחילו לשחק את הכדורסל שלהם בצורה הרבה יותר נוחה.

המחצית נגמרה ביתרון 12 סביר לליטאים, לאחר רבע מזעזע של חולון שבו היא מפסידה 25-11 ובכל פעם שהרגשת שיש לחולון סיכוי אמיתי לחזור למשחק, קרו טעויות של חוסר תיאום וחוסר יכולת שקטעו את המומנטום.

הרבע השלישי היה צמוד באופן יחסי, והליטאים ניצחו בו "רק" ב-8 הפרש, אבל הם שלטו בריבאונד בצורה כל כך דומיננטית שרק התעלות של מנפורד מנעה מהרבע הזה להיגמר באזורי ה-25. הליטאים, עם 10 ריבאונדים בהתקפה ברבע אחד, לא השאירו לחולון סיכוי - וההפרש, כמו שנאמר, צמח ל-20. הפועל חולון הגיעה למשחק. היא הייתה שם כישות ספורטיבית טכנית, ובטלוויזיה היה ניתן לראות שהיא שם אבל היא לא באמת הייתה שם. ידידי ורעי, וכתב הדיסקו שלנו רואי נחום, לא ריחם:

אם זה נראה כמו גופה, נשמע כמו גופה ומריח כמו גופה - זאת גופה. קבוצה גמורה של מועדון גמור. איזה חודש שחור

— רואי נחום | Roi Nahum (@Roi_Nahum) January 20, 2026

סתיו טבוך מ"הקול סגול", בטור מבוקר המשחק הכין אותנו (נהדר כרגיל, יש לומר) ואמר שהמפתחות לעצור את ריטאס, אוקיי, לנסות לעצור את ריטאס - הם:

• לשלוט בריבאונד, בדגש על הצבע מתחת לסל של חולון.

• לשלוט במספר הפוזשנים, לא לקבל מהם הרבה נקודות במתפרצות.

• לקלוע שלשות באחוזים טובים, כדי לפתוח את ההגנה הליטאית.

האם חולון עמדה במפתחות האלה?

• ריבאונד: 51–31 מוחץ לליטאים. 21 ריבאונד התקפה.

• קצב ופוזשנים: ריטאס רצה ל-21 נקודות במתפרצת מול 15 בלבד של חולון, בתוספת 28 נקודות מפלצתיות מהזדמנות שנייה.

• קליעה לשלוש: 10/22 מחוץ לקשת זה בהחלט אחוז נאה לכל הדעות. אבל 10 שלשות, שהן לא כמות רעה באופן כללי, הן פשוט לא ה"משהו היוצא מן הכלל" שחולון הייתה צריכה כדי להגיע קרוב לליטאים.

אז אחרי שעברנו את שלוש הדקות הראשונות ונגענו במספרים היבשים שבסוף חוברו ל-108:81 מהדהד (הנה, רשמתי גם את התוצאה הסופית האמיתית), בואו ניגע בכמה דברים מהמשחק ואיזה דברים חולון יכולה ללמוד לטוב או לרע מהם.

ריטאס משתמשת הרבה ב"דאון סקרין" (Down Screen) כדי לשחרר את הקלעים שלה למהלך. נסביר: דאון סקרין הוא מהלך שבו החוסם יורד לחסום לשחקן שנמצא בפינה, כדי שאותו שחקן יוכל לעלות לקבל את הכדור באזור ה-45 מעלות. מפה יש הרבה וריאציות, אבל ריטאס לרוב פשוט רוצה שהארדינג או ווקר יזרקו, או ימשיכו עם המומנטום מהעלייה לחסימה ישירות לחדירה לסל.

בשלב מסוים, באחד מפסקי הזמן ברבע השלישי, ביקש יואב שמיר מהשחקנים שלו, כשהוא מסתכל ספציפית על רוסר, להשאיר את השחקן שלו בפינה. המטרה הייתה ברורה, אבל הביצוע? פחות. במהלך הבא הארדינג יצא על החסימה וקלע שתיים ב"ג'אמפ" יפה, ומיד אחרי זה גרין ג'וניור לא הצליח לעצור את אותו הארדינג וביצע עבירה על החוסם.

יואב שמיר בעצם ביקש למנוע בעיה עוד לפני שהיא צצה. מעולה, אני חייב להגיד. אבל אם הפתרון לא דובר לפני כן, כדאי היה להסביר לשחקנים - שגם ככה מתוסכלים מכל הריבאונדים שלוקחים להם על הראש ומהפרש שרק הולך ותופח - איך בדיוק אתה רוצה שהם ישאירו את אותו שחקן בפינה. אני מתאר לעצמי ששמיר רצה שמירה עם הפנים (פייס גארד), כזו שבעצם תחסום את נתיב התנועה לשחקן ההתקפה ותאלץ אותו ללכת לצד השני. טוב, כיוון שהוא לא אמר את זה במפורש לשחקנים יהיה להם תירוץ טוב למה ווקר סיים עם 20 והארדינג עם 13.

בליגה, עוד בתקופת פרנקו, היו משחקים שחולון ניצחה, שלא לומר שדדה, כשעברה להרכבים נמוכים, יצרה בלאגן ועמדה בלחץ בקלאץ'. באירופה זה לא ילך. גם שסנוגו היה על המגרש הנחיתות הפיזית בפורוורדים ובעמדת הסנטר הורגשה אבל כשהוא לא היה על הפרקט במחצית הראשונה? קשוח לצפיה.

כבר הזכרנו את עניין הריבאונד, אבל גם בגזרת הפאולים חולון ביצעה 11 עבירות יותר מהיריבה. ויש לזה סיבה: חוסר היכולת להתמודד עם הקצב וההליכה האגרסיבית של הליטאים לריבאונד. יותר מדי פעמים במהלך המשחק, ראינו ב"פריימים" שאחרי זריקה ליטאית את סנוגו או קררה קופצים לבד לריבאונד מול שניים או שלושה אדומים. 

כשזלי לא היה אמור לשחק וטוד וית'רס (שעדיין משחק עם מסכה על האף) נמצא רחוק מ-100 אחוז כושר, המסקנה ברורה: כדי לנצח משחקים באירופה לא מספיקים רק רצון או תוכנית משחק גנרית. צריך סגל מלא, וצריך להשתמש בשחקנים שלך בעמדות הטבעיות שלהם. בלי אלו, הדרך ל-25 הפרש על הראש היא קצרה מאוד.

כמה נקודות לסיום:

• רוסר הוא לא רכז. הוא ממש רוצה ומשקיע, אבל הוא פשוט לא רכז ובאופן כללי שחקן התקפה מוגבל מאוד. בסיטואציה הזו, עדיף רוזנברג.

• במבט ראשוני: אחלה סנוגו. נראה שהוא יתאים מאוד לוולטון, והוא אפילו הראה כמה פוזשנים הגנתיים סבירים. הוא אמנם מאוד לא מתואם - כל כך לא מתואם שבמהלך אחד, במקום "הנד-אוף" פשוט עם מקריי, הוא "בחר" לזרוק לו מסירה ממטר ישר לתוך הרגליים, אבל אני מהמר שזה יהיה טוב.

• ג'ורדן מקריי: בכל פעם שהוא קיבל חילוף ונשאר מול גבוה, הוא העדיף זריקה מבחוץ. זה לא טוב, וזה בטח לא מה שאתה רוצה לראות מהכוכב שלך כששום דבר לא הולך. מעבר לזה, הפרצופים והגישה השלילית לא מתקבלים על הדעת, בטח לא כשהקבוצה מחפשת מנהיג שירים אותה מהקרשים.

• משרת המאמן: ב-29.12 יצאה הודעה רשמית ששמיר הוא המאמן הזמני ומחפשים מאמן ראשי קבוע. מאז אין מאמן חדש ואין הודעות מהמועדון. זה לא מובן, לא ברור, ובעיקר לא פייר כלפי יואב שמיר. קשה לצפות משמיר להצלחות כאשר הוא והשחקנים לא יודעים מי ישרוק לפתיחת האימון בעוד יומיים. 

אז אם קוראים לכם סנוגו או אם אתם עוזרי מאמן בשם אופיר פרחי, אפילו אם לעיתים מכנים אותכם "יוקיץ' הישראלי" אל תשכחו שהכל, אבל הכל אמת לשעתה.