זעזוע כוח

ערב יום העצמאות זוכה אצלי בשנים האחרונות לריטואל די קבוע: מסך טלוויזיה פתוח עם טקסים על מיוט, בשר על האש במרפסת, חברים סביב השולחן ואלכוהול בתצורות שונות. השילוב הזה, מטבעו, מביא איתו מיד אחר כך שינה עמוקה שמתחילה מאוחר בלילה ונגמרת בשעות הצהריים המוקדמות של מחר.

האזינו לרואי מקריא את הטור

8:15

השנה - שינוי בתכניות. כל הקונספט הזה של ישראלי שמכדרר ב-NBA בימים האחרונים של אפריל הוא די חדש לעם היושב בציון, וכמו כל קונספט חדשני - הוא מייצר זעזוע בתפיסות הקיימות. אז קיצרתי את הערב החברתי, הפחתתי בשיכר ותלשתי את עצמי מהמיטה בשעת בוקר מוקדמת כדי לצפות במשחק מספר 2 בסדרה שבין סן אנטוניו ספרס לפורטלנד טרייל בלייזרס. משחק שיכול להתברר בדיעבד כנקודת המפנה של הסדרה הזו. ניצחון גדול של פורטלנד -  לשמחתו (או למורת רוחו) של הבעלים טום דנדון.

לא על הדני לבדו

זה לא היה ערב פשוט לאבדיה. למעשה, מדובר באחד המשחקים היותר גרועים שראינו ממנו השנה. לא צריך להיות פרובינציאל גדול כדי להבין את החודש המשוגע שעבר על הטאלנט מהרצליה. בכל המשחקים האחרונים של הקבוצה שלו הוא בקושי ירד מהפרקט, קלע בממוצע 30 נקודות לערב בחודש אפריל, הופיע במשחקים הגדולים והחשובים של סוף העונה הסדירה והפליי-אין, ובעיקר סוחב כמעט לבדו את משחק ההתקפה ומקבל החלטות כמעט בכל פוזשן שהוא על הפרקט.

https://www.youtube.com/watch?v=J6s3SsEcEok

אני לא יודע אם זו עייפות, התמודדות אמיתית ראשונה עם אינטנסיביות של פלייאוף (מול קבוצה שיש לה לא מעט כלים הגנתיים) או סך הכל ערב נתון שבו הדברים שלא התחברו לו, אבל אם ננסה לאפיין את משחק מספר 2 של דני אנחנו נדבר בעיקר על לא מעט רגעים של חוסר ריכוז והיעדר אסרטיביות בהתקפה. הוא שיחק פחות מ-30 דקות לראשונה מאז סוף מרץ וקלע פחות מ-15 נקודות לראשונה מזה חודשיים. למזלם של הבלייזרס, קרו שני דברים לא צפויים שסייעו להם לצאת עם ה-W החשוב: ערב קריירה של סקוט הנדרסון ופציעה של ויקטור וומבניאמה.

הכיוון של הערב הזה הלך והתבהר כבר מתחילת המשחק. דני איבד כדור ברשלנות והוציא התקפה מתפרצת של הספרס. הספרס לא הצליחו לתרגם את התקפת המעבר לנקודות וסקוט הנדרסון ענה מהצד השני עם קליעת חצי מרחק והעלה את הבלייזרס ליתרון ראשון במשחק. הפוזשן הזה הוא בעצם מיקרוקוסמוס שיכול לספר הרבה על המשחק שהיה לנו הלילה.

הבלייזרס פתחו מצוין. דני הצליח לייצר נקודות מתוך הכימיה המצוינת שלו עם דונובן קלינגן במשחק הפיק נ' רול בין השניים. המגמה מהמשחק הראשון אותה אפיין כהלכה אור עמית המשיכה – כאשר אבדיה לא דוחף באגרסיביות לכיוון הטבעת אלא מאט אחרי החדירה הראשונית לצבע בפיק נ' רול, שם את השומר על הגב ומנסה לקבל החלטה מהירה (מסירה או מיד ריינג') לפני שהחייזר הצרפתי יבוא ויסתום את הכל.

וזהו בגדול. תחילת הרבע הראשון היה החלק היחיד של דני במשחק הזה של רצף התקפות טובות ומשפיעות מבחינתו. בהמשך המשחק זריקות המיד ריינג' לא נכנסו (12 נקודות במחצית הראשונה, 2 בשנייה), הוא לא הצליח למצוא ולהפעיל את החברים, איבד כדורים ברגעים קריטיים ועשה לא מעט פאולים שגרמו לדקות שלו להצטמק בצורה משמעותית. לזכותו ייאמר שהערב הלא פשוט בצד ההתקפי לא השפיע עליו בצד שבו שומרים, והוא הצליח להתמודד מצוין עם כל אחד מהגארדים של סן אנטוניו. ברמה הקבוצתית, קיבלנו משחק פינג-פונג של ריצות, כאשר לריצה המצוינת של פורטלנד בפתיחה הספרס השיבו עם ריצה משלהם לקראת סוף הרבע הראשון, וכך חוזר חלילה בלופ עד רגעי הסיום – בהם הבלייזרס הצליחו לייצר את הריצה המנצחת (מ-90:99 ל-106:103).

אחת הקלישאות המאוסות אך המדויקות היא אין ואקום בכדורסל. את החלל ההתקפי שהשאיר דני מילא סקוט הנדרסון. בימים בהם שאר שחקני הבלייזרס לא מסוגלים לקנות סל (גראנט בכושר איום ונורא, קמארה והולידיי לא יציבים, שארפ מקבל מעט דקות) - ההופעה של סקוט הייתה גלגל הצלה שמיימי למאסטר ספליטר. אמנם לא ביצירה לאחרים (0 אסיסטים ב-38 דקות) אלא בערב מטורף של סקורינג שבו כמעט הכל נכנס. המון סימני שאלה היו סביב הנדרסון  - בחירה גבוהה בדראפט עם מסלול קריירה לא שגרתי לפני כניסתו לליגה, אחד שלא הצליח להתמודד עם הציפיות הגדולות ממנו.

בעיות קליעה לא פשוטות שליוו אותו בתחילת הדרך, פציעות וחוסר יציבות, והנה מגיע המשחק שבו הוא מתחיל להראות שהוא יכול להיות שחקן משמעותי בקבוצת פלייאוף בליגה הזאת. ברור שמוקדם לצאת בהצהרות כי זה סך הכל משחק (משמעותי) אחד, ולא בכל ערב הוא ימטיר 11/17 מהשדה, אבל זה בהחלט סימן מעודד לפורטלנד לעתיד הקרוב והרחוק - שלא על אבדיה לבדו היא בונה את משחק ההתקפה שלה, אלא יש לה אלטרנטיבה. אלטרנטיבה שאוהבת להתחכם במסיבות עיתונאים, אבל אלטרנטיבה.

נטישת החייזר

אה כן, וומבי נפצע. וזה קרה בשלב מוקדם של המשחק. וכל המחצית השנייה הספרס שיחקו בלי העוגן ההגנתי והיתרון ההתקפי הכי גדול שלהם. עם כמה שלוק קורנט זה מגניב ומפתיע ועולה על הציפיות, ועם כמה שהרכבי הפורוורדים עם האריסון בארנס, קלדון ג'ונסון וקרטר בריאנט (לא פרייאר בכלל) הצליחו להחזיק - זה לא אותו דבר. היציאה של וומבי מהאירוע בתוספת היכולת הפושרת של אבדיה הביאה אותי לתהות תוך כדי המשחק – אם נוציא את הסופרסטאר מכל קבוצה, מי תיקח את הסדרה?

במנותק (עד כמה שאפשר) מהתוצאה הסופית בערב הספציפי הזה, נטיית הלב והשכל שלי הולכת עם פורטלנד. כשמוציאים את החייזר מהמשוואה, משחק ההתקפה של הספרס בנוי כמעט כולו על היכולת של הגארדים לייצר לעצמם מהכדרור. אז אמנם בהקשר הזה יש עומק, ויש שלושה יוצרים איכותיים מאחורה – דיארון פוקס, סטפון קאסל ודילן הארפר מהספסל – אבל אסור לשכוח שבצד השני יש חבורה הגנתית שבהחלט יש לה את הכלים לעצור אותם כמעט לחלוטין. ברמת הסייז, ברמת האתלטיות, ברמת האנרגיות.

גם במציאות ללא הטורבו, הולידיי (פשוט אדיר הלילה) וקמארה מכתיבים את הטון ההגנתי בחמישייה, מאטיס תייבול, ג'רמי גראנט ושיידון שארפ מחזקים מהספסל עם האורך והאינסטינקטים להתמודד עם טובי היוצרים של הליגה. קאסל ופוקס סיימו את הערב עם 13/36 משותפים מהשדה – וההתקפה של הספרס נתקעה בסוף הרבע האחרון כמעט לחלוטין. בנוסף, בעולם שבו שמוציאים את וומבי מהתמונה והצבע של הספרס נפתח לחלוטין – המגבלות ההתקפיות של פורטלנד מיטשטשות. החופש להגיע לטבעת יקל מאוד על הנגרים של ספליטר לייצר נקודות. ולכן לדעתי, בדיון שנקווה שיהפוך במהרה מתיאוריטי למעשי, פורטלנד פייבוריטית בכל משחק ללא וומבניאמה. על אחת כמה וכמה עם דני ביכולת סבירה.

לא מסכימים איתי? בואו ותנו לי בראש בפריגיים של משחק מספר 4 ביום ראשון הקרוב. אני אהיה שם כדי להסביר את עמדתי ולהתווכח עם מי שצריך.

המהלך האחרון

אני מרגיש שהייתי אכזרי מידי כלפי דני בטור הזה. היכולת שלו לתת גם במשחק פושר רגע של עוצמה -  ראויה להערכה. הגדולה של שחקן היא להצליח לייצר מתוך ההרגלים הטבעיים שלו דווקא כשהכי קשה, כשהכי מתוח, כשהכי לחוץ. אבדיה נראה מפוזר ברוב שלבי המשחק, אבל 30 שניות לסיום בהתקפה ה-קריטית הוא חזר להיות עצמו. המהלך שסידר לפורטלנד את הניצחון היה מהלך שכל כולו המאפיינים הטבעיים והרגילים של דני. אני קראתי לזה זעזוע כוח.

אחרי משחק של מיד-ריינג'ים, איבודי כדור ובלגן, ולאחר שישב על הספסל דקות ארוכות ברבע האחרון, אבדיה מקבל את הכדור בהתקפה הכי חשובה ועושה את מה שהוא עושה הכי טוב -  לדרוס כל הדרך לטבעת. השילוב בין האסרטיביות והפיזיות לאינטליגנציית המשחק והיכולת לקבל החלטות בשברירי שנייה הוא זה שייצר את המהלך הזה. הוא מקבל את הכדור באיזור קו מחצית המגרש. חסימה של הנדרסון מכריחה חילוף ושמפני מופקד על הישראלי. דני דורס את דרכו עמוק עמוק לתוך הצבע, ומכריח את לוק קורנט לצאת מעט לכיוונו. הוא מתחיל את הצעד וחצי מעט מוקדם מדי, ומצליח לעצור על רגע אחת שנייה לפני הצעדים. קורנט מנסה לחסום, בזמן שהטיים-לורד, אחרי משחק מצוין מבחינתו, מזהה חרך קטן וחותך לכיוון הטבעת. דני רואה את החיתוך ובהחלטה של רגע מחליט להרים לו מעל ידיו המושטות של קורנט. וויליאמס נועץ בדאנק עוצמתי שגומר את הסיפור.

אז אם בחלקים רבים מהמשחק חיפשנו את דני ולא מצאנו, קיבלנו אותו מייצר מתוך החוזקות הטבעיות שלו במהלך הכי חשוב וזו הגדולה של השחקן הזה. מבלי לקחת קרדיט מהשחקנים שסחבו את הבלייזרס לכל אורך המשחק – הנדרסון והולידיי – ספק אם מי מהם היה מצליח לייצר מהלך כזה ברגע הזה. ההסתברות להפתעה בסדרה הזו עלתה פלאים.