.png)
.png)
.png)
השינויים של האדומים. המסקנות של הצהובים
מודה. סיום המשחק של הפועל תל אביב בבסקוניה, במחזור הקודם, הכניס אותי למוד של דריכות. האם יכול להיות שאנחנו חוזים, אל מול עינינו הטרוטות מאזעקות, בתאונת דרכים ספורטיבית היסטורית ששולחת את הפרויקט משנה המציאות של עופר ינאי מהשפיץ של המפעל ועד מחוץ לפלייאוף במקרה הטוב ומחוץ להכל במקרה שהפך אפשרי? כי יש סדר משחקים קשה במיוחד, כי הקבוצה של איטודיס נראית רע ואפאתית במיוחד. והצעתי כאן למקסם את הסיכויים ולשלוח את הקואץ' המצוין הביתה שלו, ולו כדי לשנות טיפה אווירה ומומנטום.
רגע לפני תחילת המשחק החשוב מול פנתינאיקוס, עם החזרה מהממ"ד וההבנה שהפעם אין כאן אווירה מנומנמת, מאחר שראשי הפועל תל אביב עברו על אחד הקודים הלא כתובים ומכרו כרטיסים לאוהדים של היריבה, אפשר אולי היה לחוש שדווקא הירוק הזה מסביב יכול לעשות לשחקנים שלובשים סוג של אדום טוב. כי יש משהו באוויר שאומר שדממת וחרפת בסקוניה לא תחזור. יש הכל בכדורסל, מונאמי, נהג לומר סוכן העל וחבר שלי אבי זילברמן ז"ל. אף פעם לא יודעים מה יהיה. והנה, דווקא בסצנריו הזה, עם המאמן הזה, סיפקה הפועל תל אביב משחק שבו היא ממש רצתה לנצח. ועשתה כמה דברים נכונים כדי לנצח. והשיגה נצחון סופר חשוב בואכה ענק. והרחיקה ממנה את הסרט הרע שיכול היה לקרות לה בסוף 38 המשחקים. וקירבה אליה, גם בחסות תוצאות אחרות, את הגביע הקדוש שלשמו התכנסה העונה. את השישייה.
ממש עוד רגע נכנסים לניתוח אלמנטים מסוימים מהמשחק. מבטיח. מחשבה נוספת שליוותה אותי בחלקים ממשחקי הערב נגעה למשולש מיציץ'-עתמאן-שורטס. על הקשר בין שיטה ויכולות. על הקשר בין חיבור או אולי אמון לבין הצלחה. טי.ג'יי שורטס הקטן הוא מפלצת ענקית בכדורסל האירופי. שחתם בפאו בכסף כזה גדול, שאם נניח את הדרכמות פר עונה שהוא מקבל, אפילו ברמת שטרות של 100 אירו האחד על השני, סביר להניח שהם יעקפו אותו בגובה קלל. ומאז שהגיע לפאו, הוא בסך הכל עוד גארד קטן מאותגר קליעתית. מצד שני, מיציץ'. שצופה מהצד בעתמאן, מאמנו לשעבר, המתון ונעים ההליכות, שאצלו הפך סופית מגארד גבוה מוכשר ומעט בכיין לאייקון יורוליג מאז ולתמיד. עם אח מקצועי בשם לארקין וסיסטם דרכו הפך בלתי עציר. מאז, דרך תחנה אמריקאית ומצב גופני מתדרדר, מצא עצמו בפוזיציה מתסכלת ומתוסכלת. מצד שני, במקרה שלו, אם נניח את חבילת הדולרים האחד על השני יתכן שנחצה את תקרת ארנת ה 8888 אשר בסופיה.
גם בהיעדרו של ג'ריאן גראנט והגם שגם הוא נהנה מהדברים שמיציץ' לא עושה הגנתית, שורטס של אתמול לא הגיע לרף 9 הדקות. וירד לספסל בפעם האחרונה כשהשעון הגדול הראה 7:54 והתוצאה 80-71 לפאו. ביחד איתו ירד לנוח – וגם הוא לא חזר – המיציץ'. יאללה, מתמטיקה קלה. מכאן ועד לסיום המשחק הזה ניצחה הפועל תל אביב 21-8. חלק מזה בזכות הדברים הרעים שקרו ליוונים בכל הנוגע לקצב ולדברים מכדרור. חלק ענקי מזה, עוד לפני שמדברים הגנה, קשור בדברים שעשה כריס ג'ונס כשהכדור בידיים שלו.
יאללה. מתחילים. בפיגור 9, כאמור, פיקנ'רול ראשון של ג'ונס, אל מול יציאה גבוהה של לסור, מסתיים במסירה מסוכנת ונהדרת אל בלייקני שבצד השני. שסוחט עבירה, ודרך העונשין שקולע ומספק לג'ונס אסיסט.
תזכורת - קליק ראשון על הסרטון ינגן את הקטע המדובר. בשביל לצפות שוב, תעבירו את הסרטון לנקודת הזמן המצוינת בסיום הפיסקה.
פוזשן שני. פיק'נרול ג'ונס ואודיאסי, כשבמקביל יש שייק בצד השני של בלייקני. שייק = בלייקני נע במעלה קשת שלוש הנקודות, באופן שכופה על השומר שלו להחליט אם הוא בא איתו או נשאר כדי לחפות על/ לתייג את הגבוה שנע לכיוון הסל. הייז-דיוויס בוחר ללוות את הקלע. סלוקאס פלאס לסור מספקים מענה חלוש ומקבלים אודיאסי בתוך פרצוף שלהם. (5:32)
הלאה. מהלך הבא ואסיסט נוסף ג'ונס לג'אמפר מלקולם מהפינה. יפה מאוד. (5:45)
פוזשן אחרי, והנה עוד שייק טעים וזהה שהכין הגארד שפעם היה במונגוליה. עם אותם שחקנים ראשיים ומלווים. הנה בלייקני נע מלמטה למעלה, כשהייז-דיוויס לידו. הנה מסירה מושלמת של ג'ונס. הנה עוד טרחה בתוך פרצוף שלך של אודיאסי. הצגה. (6:08)
הערת אגב: מהשייק המכונה גם ליפט הזה תייצר הפועל תל אביב גם את מהלך העבירה ושלוש זריקות העונשין של בלייקני בהמשך. כי תיקון הטעויות של עתמאן יוביל לכך שסלוקאס הוא זה שישמור על הבלייקני ולא ילווה אותו, כי אם ישאר למטה כדי לתייג את אוטורו החותך. למטה או למעלה, לג'ונס של הרבע הרביעי היו את כל התשובות ההתקפיות.
אה, ועוד מהלך אחד קדימה ואם כבר על כל שאלה תשובה, כאן יש פיקנ'רול ופיקנ'רול חוזר של ג'ונס, מול פאריד המכיל, שמסתיים בלייאפ נהדר (כשבמקביל, לו רק היה רוצה, יכול היה למסור גם למלקולם החותך מלמטה ולנצל את ההירדמות של אוסמאן). הצגה? הצגה. (6:17)
ואם כבר קולין מלקולם. איטודיס, נאמן לדרכו, צימצם את הרוטציה אתמול לכדי 8 שחקנים וקצת שאריות. שאריות, כלומר מוטלי, אדווארדס ורנדולף שנעו באזור ה-4 דקות ומטה. אבל בסוף, ורק הסוף קובע, הלך עם החלטות שהתאימו למה שהמשחק דרש ממנו. אודיאסי כן ומוטלי לא. ג'ונס כן ומיציץ' לא, כאמור. וזה לא מובן מאליו, במשחק שבו מיציץ' נראה היה טוב בהרבה מגרסת העת האחרונה. כמו כן, מלקולם ב-4 כן בעוד וויינרייט ממש לא. וזה ממש לא מובן מאליו ביום שבו היוונים חולשים על תחום ריבאונד ההתקפה. החלטות קטנות, לא מובנות מאליהן, ששוות נצחון שיכול לשנות את התוצאה של עונה שלמה.
וממש שלא במקרה, ההחלטות הללו הובילו לאחד מהרבעים ההגנתיים הכי טובים שראינו מהקבוצה הזאת. את המחצית הראשונה סיימה פנתינאיקוס עם 14/18 ל-2 נקודות. לא טוב. את הרבע האחרון היא תסיים עם 13 נקודות בטוטאל. חלק מזה נובע מעניינים טקטיים, כמו ההחלטה המודעת ממי מרמים וממי לא. חלק משמעותי מזה נובע מבחירת השחקנים של איטודיס על המגרש, כי אתמול לפחות אודיאסי>מהאופציות האחרות בצד ההגנתי, מלקולם מוויינרייט ו-ודאי שג'ונס בהשוואה למיציץ'.
זה, ובלייקני. יא ראבי, יא בלייקני. שעליו נדבר הפעם רק בצד הפחות כיפי של מגרש הכדורסל. שניצח לא אחת את המאצ'אפ ההגנתי שלו. כולל הייז-דיוויס. כולל רוטציות וקלוז אווטים לא רעים בכלל מול אוסמאן (כלומר, גם ברמת המתי יוצאים בכל הכוח ומתי לא). כולל כמה פוזשנים מול קנדריק נאן, שהתפרצו החוצה עם הגג שהחטיף לסקורר שמנגד כשהשעון ירד מגבול 3 הדקות. הפועל תל אביב הגיעה אתמול עם כמה רעיונות הגנתיים יפים/ נחמדים. אפילו ברמת רוטציה הגנתית יפה מול תרגילי הבייס ליין אאוט של עתמאן. בסוף, וזה לזכותו של המאמן, רמת הביצוע האישית של שחקנים שלו בהגנה הייתה טובה יותר מאשר זאת של הקבוצה השנייה, והייתה שווה נצחון.
הפועל תל אביב מנצחת את היריבה החזקה בירוק דווקא ביום שבו אלייז'ה בראיינט מתפקד הרבה פחות בדקות האחרונות. ובלי מיציץ'. עם הרכב שמורכב ברובו ממחליפים או מלקולם כזה שמשחק מחוץ לעמדה שלו. עם קצת מזל. עם הרבה רצון. עם התאמות טובות בהתקפה ונחישות גדולה בהגנה. כפיים.
ועכשיו לקבוצה מהצד השני של העיר. ולדברים שהיא מכינה מזה זמן רב, לנסיונות ולניסויים, שכולם כרגע מוכיחים את עצמם.
לפני רגע דיברתי איתכם על אחוזי הקליעה ל-2 של פנתינאיקוס במחצית הראשונה. את המחצית הראשונה שלה מול אנאדולו אפס סיימה מכבי תל אביב עם 7/27 ל-2. זהו. ועם 7 אסיסטים בלבד (על 7 איבודים). זהו. ועדיין סיימה את המחצית הזאת עם 49 נקודות. מה זה? כלומר, ההגיון אומר שניתן להסביר את זה בריבאונד ההתקפה. כי לצהובים היו 13 כאלו ב-20 הדקות הראשונות. מצד שני, הנקודות לא הגיעו משם. בתכלס, מכבי תל אביב שיחקה בערך את אותו הכדורסל גם בהתחלה וגם בסוף. נכון, היא החטיאה לא מעט זריקות בהתחלה. נכון, במחצית השניה היא כבר עשתה 10/15 ל-2 ו 9/13!!! ל-3, אבל העיקרון די דומה. היא עשתה את זה מהקצב שלה, מהסיסטם שלה, מהבטחון שלה, מהדברים שעליהם היא עבדה משך העונה ועוד לפני.
אז כן, במחצית הראשונה זה בא לידי ביטוי בעיקר בעניין זריקות העונשין (17/17). וכן, היא עשתה זה מהליינאפים הלא הגיוניים שהפכו לדבר הכי הגיוני שיש. במצב 31-29 צהוב, כשהשעון הגדול מראה שנותרו כמעט 7 דקות להיום הרבע השני, הלך קטש לחילוף של סורקין על בריסט. מה שהוביל לחמישיה של סורקין, הורד וסנטוס ביחד. הגיוני? לא. הגיוני במכבי תל אביב הזאת? ברור. כי היא כבר מכירה את זה, כי היא כבר ניסתה והתנסתה בזה. כי היא בישלה את זה משך תקופה, און אנד אוף. כשהתצורה הזאת תשתנה, אחרי 4 דקות, מכבי כבר תוביל 9 ותשלוט במתרחש.
אוקיי. זה כבר משהו שמריצים הרבה זמן. ויש גם תובנות חדשות יחסית. 1:43 לסיום הרבע הראשון, כשהטורקים עוד מובילים, נכנס הנקינס במקום סורקין. הנקינס בפנים = מעבר לאזורית או דמוי אזורית. הניסוי של קטש בעניין הזה, בעת האחרונה, סיפק את המסקנה. במיוחד כשגם דיברתולומיאו על המגרש לצידו. אתמול, אגב, 9 דקות של הקפטן עם מדד פלוס מינוס 7. בנוהל. ולא במקרה. הניסוי מאפשר לשחקנים כבדי רגליים או קטנים מדי לשחק ביחד. אתמול, למשל, זה התחיל עם בלאט ודיברתולומיאו ביחד. ועבד. הניסוי הזה מוציא קבוצות מהקצב שלהן, ואנאדולו עד לשלב זה נראתה לגמרי בעניין.
ויש את ניסוי הלוני ווקר. בדברי הימים של העונה הזאת, ולא משנה איך היא תסתיים, הפרק של הווקר יתפוס מקום של כבוד. החל מאי שיתופו במשחק שהוביל לצרחות של שימון על קטש ולערעור מעמדו של האחרון (כלומר, בסופו של דבר, להחלטה שהקבוצה לא הצליחה לממש – ולפטר אותו). המשך בנסיונות לגרום לאיש המוכשר להתאהב בסגנון ההתקפי של הצהובים. לאחר מכן, בהתעקשות של קטש להמשיך וללכת איתו, למרות שהוא עושה כל מאמץ לחרב את המשחק, משני צידי המגרש.
תבחרו אתם מהי הביצה ומי כאן התרנגולת, אבל הפאסון של מכבי תל אביב, זה שדרכו היא מסלקת מעליה פיגורים משמעותיים בנקישת אצבע, כאילו כלום, מאפשר לשחק גם עם הרכבים בעייתיים או עם ווקר סופר בעייתי. יש זמן. יש סבלנות. ממילא יהיה בסדר. והנה, גם אתמול החל עוד משחק רע ועם פיגור דו ספרתי, כשהסקורר הוא חלק משמעותי מהבעיה. אבל בסוף, לפחות אתמול, הוא גם היה הפתרון. 5/7 לשלוש זה טוב, לדעתי. בטח כשהשתיים שנרשמות כהחטאות, אם אני זוכר נכון, הן כאלו שבכלל לא הגיעו לכיוון הכללי של הטבעת.
ובכן, רשמנו שלושה דברים שרקח כאן קטש, שהם לחלוטין לא מובנים, שהופכים את העונה הזאת על פיה. בטח מול יריבה שבורה כמו אפס, בטח באחוזי הקליעה האלו מבחוץ, בטח כשבלאט וסנטוס וקלארק ומי שבא לכם בריקודים, בטח כשבריסט והורד פותרים בעיות נקודתיות שהאחרים לא יכולים, החיים ממשיכים להיות יפים. פלייאין? בחסות הדברים שהיא עושה בעצמה, עם קורטוב של תוצאות טובות מסביב, מכבי תל אביב לא צריכה יותר טובות מאף אחת. היא רק צריכה לעבור בהצלחה את הדאבל וויק הטריקי שלפניה.
עד כאן. שבת שלום. שיהיה לנו טוב.
תגובות