.png)
.png)
.png)
הפועל ירושלים מציגה: לא כוחות
- שי האוזמן
- 9 בפבר׳
- זמן קריאה 5 דקות
האמת היא ששקלנו לרגע, במערכת הדיסקו, להגיד לכם שפאק איט - ופשוט להעלות מחדש את הטורים שכתבנו אחרי נצחון מספר 1, 2 או 3 של הפועל ירושלים על הפועל תל אביב. אבל כידוע, אצלנו מכבדים אתכם, ולכן אוטוטו ניכנס לניתוחים והסברים. ובסוף נחזור לתובנה אליה הגענו בסיום נצחון מספר 3: נכון לעכשיו, כל עוד לא יקרו דברים משמעותיים במי מהקבוצות, הפועל תל אביב שייכת להפועל ירושלים. היא לא מסוגלת עליה. היא לא יכולה איתה. בראש בראש בין שתיהן, אין לה מה לחפש.
יש כמה רגעים אתמול שהגדירו את ההבדל בין שתי הקבוצות. וכן, גם בין שני המאמנים. ליתר דיוק, בין מידת האמון של יונתן אלון בשחקניו ולהיפך. ובין דימיטריס איטודיס לבין שחקניו ולהיפך. ג'ארד הארפר ספג עבירה שניה כבר במהלך הרבע הראשון. ובזמן הזה, נראה שהאורחת מתל אביב שולטת במתרחש. קואץ' אלון יכול היה לספסל ארוכות, יכול היה לחפש מקומות של חילופי התקפה - הגנה. יכול ויכול. אבל הוא הלך עם האיש שלו. והימר על האיש שלו. הדקות של הארפר על הפרקט בבירתנו הקדושה, מהלך הרבע השני, סימנו את המהפך במשחק. גם כי הנוכחות שלו בהתקפה. גם כי הפועל תל אביב הפסיקה לשחק כדורסל. במקום הדברים שעבדו לה יפה עד לשלב הזה, היא עצרה הכל וחיפשה רק את הארפר. הנה בידוד של בראיינט עליו. והנה עוד אחד. והנה עוד נסיון. וכלום. לא שריקה, לא נקודות ולא כדורסל.
אנתוני לאמב הוא אכזבה, ואני עדין. הוא לא טוב. והוא אמור היה להיות ממש טוב. וכן, התבשרנו לפני המשחק שהסיבה לכך שהוא התלבש נעוצה במצבם הרפואי של מובלי ו/או טריפל ג'יי. וכשנכנס לראשונה במחצית הראשונה, זה נראה היה בדיוק כמו שחששו אוהדי ירושלים. לאמב מבולבל, לאמב אבוד, לאבד מפריע. לאמב גם לא מחזיק מעמד מול מוטלי. לאמב גם יאבד במשחק הזה 4 מ-6 האיבודים של הקבוצה כולה. מצד שני, זה לא שיש חלופה אמינה אחרת בעמדה מספר 4, למרות השלשה שנמרוד לוי כן הבקיע. אז יונתן אלון הולך עם הלאמב בתחילת רבע מספר 3, ומקבל ממנו 3 שלשות ב-3 דקות. ומקבל אחלה עמדה מספר 4 עם פתרונות שונים מאשר זה שאיתו פתח בחמישיה. וכולם עבדו.
אין מוצא
מסתכן שוב בחזרה על עצמי, אבל גם כשהיא סופגת 4528923 נקודות בהגנה וגם כשהיא קולעת 51 נקודות במחצית השניה, הבעיה הכי גדולה של הפועל תל אביב היא בהתקפה. בהתקפה בכלל ומול ההגנה של ירושלים בפרט. כי ירושלים היא זאת שפיצחה את הקוד, עוד בשלהי העונה שעברה. מול התקפת הכדרורים הבלתי פוסקים של קואץ' איטודיס, צריכים לחנוק. כלומר, להביא עזרות גבוהות על הכדור, קודם כל מהגארדים. ולכן לא משנה אם בערבובי העלאק אזורית בהתחלה או בהגנה היותר קונבציונאלית בהמשך, קו הגארדים של ירושלים שומר מעל לקו המסירה. ולא מפחד מחיתוכים ללא כדור של הפועל תל אביב, כי אין כאלה. ולא מפחד מהנעת כדור מהירה של האדומה מתל אביב, כי זה כמעט ולא קורה.
ואיטודיס, נאמן לדברים שכבר ראינו במשחקים האחרונים, באמת ניסה לעשות קצת אחרת. כלומר כן לכפות איזשהי הנעת כדור לצד החלש, בין היתר באמצעות חסימות פלייר (כלומר חסימה לכיוון הרחוק מהכדור). משם קיבל קצת נקודות בלייקני, למשל. בנוסף, הוא פתח עם הרכב הסקוררים שלו, קרי בלייקני ובראיינט ב 2-3. ויש להניח שאם היה לו ישראלי זמין שעליו הוא סומך, היה פותח גם עם ג'ונס ב-1. בכל מקרה, ההנחה היא שההגנה תתקשה לרמות כשיש בלייקני ובראיינט באזור. וזה עבד ממש לא רע בחלק הראשון של המשחק, כשהפועל תל אביב גם פוגעת וגם או במיוחד נעזרת בתזזיתיות ותשוקה של ים מדר כדי להבקיע באחוזים גבוהים.
העניין הוא שזה לא באמת פתרון וזה לא באמת יכול לעבוד מול ירושלים הזאת, בהיעדר מחשבה עמוקה ועגולה יותר. בסוף, הפועל תל אביב חוזרת לדברים שהיא מכירה ושאינם עובדים יותר. בסוף, אוטורו לא נדרש להארד דייב (כלומר חיתוך עמוק, עד לטבעת) אחרי חסימה, אלא מוצא עצמו מתקשקש באזורים שלא נוחים לו. גם מול הגנת הסייד פיק נ' רול של ירושלים. גם בכלל. בסוף, מדר, בראיינט, ג'ונס, בלייקני הם שחקני דריבל, כל עוד לא נדרש מהם אחרת + מתן מענה מהקווים שעליו הם סומכים. ואז, אם למשל תיזכרו בדוגמא של מדר דופק שלשת פינה אחרי הבאזר, השילוב בין הנעת הכדור הלקויה לבין המוכנות ההגנתית של ירושלים מייצרת אין מוצא. אין לאן ללכת. אין איך לנצח.
הדיוק
הכי קל בעולם לייצר תאוריות על ההתקפה המנצחת כשקבוצה אחת קולעת 17 שלשות ב-50%. זה די טוב בכדורסל, על פי הנטען. כלומר, קחו כל תובנה שיוצאת מכאן בפרופורציה, כי אם הזריקות לא נכנסות, אנחנו מנהלים כאן שיח טיפה שונה. בכל מקרה, ירושלים של אתמול הייתה כל כך, אבל כל כך מדויקת בהתקפה שלה. זה נראה קל כשיש לך, כמעט בכל רגע נתון, שניים מתוך שלישיית הארפר-קרינגטון-ווינסטון, והפעם עם גיבוי של הובר שסיפק 13 דקות של אומץ. של שחקן.
זה נראה קל שיש לך בעל בית כמו הארפר. שאל מול הטעויות החוזרות של הפועל תל אביב בהגנה, מצא בכל פעם את האיש הפנוי. פעם מעזרה מוטעית מהצד החזק. פעם מעזרה מוגזמת מהצד החלש. פעם ככה ופעם אחרת. ובסה"כ 7 אסיסטים על 0 איבודים. שליטה מלאה במתרחש. קרנבל. הצגה. הסנופי של הדיסקו.
ויש גם את הדיוקים הקטנים. בכדורסל יש חיתוך קטן, אלמנט קטן שנקרא סטמפיד. כן, שעטה. כמו בפמפלונה. יציאה מוקדמת של השחקן אל תוך קשת שלוש הנקודות, רגע לפני שהכדור נמסר לו. כלומר, לא מחכים למסירה ואז קאץ' נ' דרייב, אלא מתחילים את התנועה שניה לפני. כשאתם רואים את קרינגטון או את לאמב וכו מריצים את העניין פעם אחר פעם, יתכן שזה לא מקרי. זה פשוט נראה טוב. ממש טוב.
אה, אם מחפשים הסבר מקיף לענייני הסטמפיד, קחו בבקשה את הסרטון הנאה הזה.
הקיצר, יופי של עבודה של ירושלים. תגידו, זאת אותה קבוצה שמרדימה את כולנו לאחרונה ביורוקאפ?
לא לא
אם הם עוד היו צריכים ראיות לכך שהקבוצה שלהם בצרות, בהנחה שיש עדיין מאסה של אוהדי הפועל תל אביב שבכלל לוקחת ללב, הגיע ראיון סיום המשחק של איטודיס והבהיר שספק אם האיש מבין את הבעיה. כי איטודיס, מול המיקרופון של נועה פופלינגר, דיבר על חוסר הרצון בהגנה. ואמנם לא נקב בשמות האשמים לשיטתו, אבל כן הצביע על גיא פלטין ככזה שעשה הכל ולפיכך יקבל העלאה במעמד ו/או בדקות. ובכן, גיא פלטין אתמול נכנס כחלק מהרכב הפאק איט של איטודיס, במהלך הרבע השלישי, בעמדה מספר 4. עכשיו, נכון שבסגל שלו אתמול היה רק 4 אחד ושמו בישראל עוז בלייזר, אבל פלטין שם איננו הפתרון.
ונכון, ההגנה של הפועל תל אביב התרסקה אתמול, אבל הבעיה היא לא רק ענייני מוטיבציה. היא נוגעת לא מעט באמון. ובאימון. שחקנים שלא יודעים מה הפתרון לאקשן הראשון. שהולכים לאיבוד באקשן השני. וכן, גם מוותרים לעצמם. אחלה אחלה פלטין, שמזמן היה ראוי לקבל הזדמנות להשתטח על הפרקט במשחקים שבהם הוא יכול להעיר או לברדק את העסק, אבל לחשוב שהפתרון הוא רק כאלו שמתלחמים זה להתעלם מכך שכרגע יש קבוצה סופר מוכשרת שאיננה ממצה או אפילו מתקרבת למצות את הפוטנציאל שלה. וזה על המאמן שלה. כולל הזריקה הרעה שלקח פלטין, כחלק מדברים שמותרים בקבוצה הזאת מאז שהולחמה לה יחדיו, בשיא המומנטום שהוא עזר לייצר.
3 נקודות לסיום
וואו, זוס - כמה דברים כבר אמרנו על יובל זוסמן לאורך הקריירה שלו. שהוא לא רוצה. שהוא לא מוכן. שהוא לא יכול. שהוא משהו כזה. שהוא משהו אחר. שהוא משהו משהו. אין דברים כאלה כמו המשחק של זוס אתמול מול הפועל תל אביב. הגנתית, כולל 3 החטיפות שלו, כולל במצבים בהם מצא עצמו מול כל מיני מוטלי'ס, זה היה הכי הנפלדי שיש. התקפית, הוא היה שם כדי למסור 4 אסיסטים (בלי איבודים). הוא היה שם כדי להרים שלשות גדולות וחשובות. הוא היה כדי לייצר לייאפ שקיפל סופית כל מחשבת קאמבק תל אביבי. וואו, זוס.
ועכשיו מה, מה עכשיו? מעניין מאוד שבמועדון אימפולסיבי פינת קפריזי כמו הפועל תל אביב, בגזרת המאמן המתרסק ניכרת דממה שאיננה דקה. מצד אחד, סחטיין על בעלים או הנהלה שנמצאים שם כדי לגבות את המאמן שלהם. מצד שני, ברור לכולם שהדבר מסייע לכל מיני תאוריות קונספירציה לצאת אל חלל האוויר. הפועל תל אביב זועקת לשינוי משמעותי וקרוב. מעניין איך, מתי ומה הוא יהיה.
משחק של אליפות? ובסוף, אחרי המריבות של האדומות, יש צהובה אחת שמחייכת מאוזן לאוזן. כשהיא קרובה במיוחד למקום הראשון, יכול להיות שיתרון הביתיות של מכבי תל אביב יגיע אליה בזכות המשחק שראינו אמש. ואם כך תגיע לפלייאוף, יכול להיות שצריכים לסמן את ה 8.2.26 כיום משמעותי ביכולת שלה לקחת אליפות.
שיהיה לנו טוב.
תגובות