הפועל חולון היא קבוצה שטוחה

פתיחת רבע אחרון, חולון במינוס 5. רבע שיכול להשפיע, בצורה ישירה, על המשך דרכה במפעל. חולון, שעד לאותה נקודה לא שיחקה מדהים אבל הצליחה להישאר קרוב, פשוט מתפרקת. 19-2 לזכות הצרפתים. זו הייתה תוצאת חמש הדקות הראשונות של הרבע המכריע. 19-2 שהסתיימו ב-30-15 מעליב דווקא ברבע הכי חשוב של העונה האירופית.

שלושה ימים לפני המפגש מול לה מאן, הפועל חולון של יואב שמיר נתנה 30 הפרש קליל בקריית אתא. הסנטר החדש, סאנוגו, עם דאבל דאבל, הוא בדיוק מה שהרופא המליץ לקבוצה נטולת הסנטרים מעיר הילדים. אלו היו שלושה ימים שנטעו בי סוג של אופטימיות זהירה. אופטימיות שאפשר לנצח את לה מאן, שגם היא, בדיוק כמו חולון, הגיעה לשלב הזה דרך הפליי אין.

אחרי המשחק מול אתא, כתב האוזמן בטור שסיכם את משחקי שישי שבת בליגה, שהוא לא יודע מה הוא למד מהמשחק הזה. הוא בעיקר הצביע על היעדר תחרות מצד הצפוניים ושכדאי יהיה לבחון את חולון אחרי המשחקים באירופה ובגביע. 

אז הנה הגיע לו המבחן הראשון, קבוצה צרפתית חסרת סנטרים וחסרת המאמן שלה. במשך שלושה רבעים גם אני לא יודע מה למדתי על הפועל חולון הזאת. קשה לי להגיד אם עמדה במבחן או אם אפשר לתת עליה איזה מסקנה ברורה וחד משמעית. הרבע האחרון, שאיתו פתחתי, כבר לימד אותי.

לה מאן הגיעה פצועה מאוד, כאשר אקס חולון וירושלים טיישון תומאס מתפקד כסנטר. כמיטב המסורת של הקבוצות הצרפתיות במפעלים האירופיים, לה מאן היא קבוצה שמשחקת מהר וזורקת המון שלשות. הסגנון שלהם מבוסס על כניסה מהירה מאוד לפיק אנד רול במעבר, כשוויליאמס או האדגינס מחפשים לתקוף מיד את הטבעת או להוציא כדור לשלשות מהירות, בעיקר של דילאו או ברהנמסקל. אין שם יותר מדי תחכום, אבל מספיק רגע אחד של חוסר ריכוז והם כבר מגיעים לזריקות שלהם. ברגע שהם מגיעים למבטים האלה, אתה כבר לא תלוי בעצמך, אלא נתון לחסדיהם של אלוהי האחוזים.

ברבע הראשון, שהסתיים ב-29-22 ללה מאן, ראינו בדיוק את סגנון המשחק הצרפתי ובעיקר כמה חולון מתקשה להתמודד איתו הגנתית. כבר אחרי שלוש דקות קיבלנו שלושה מצבי פיק אנד רול רצופים במעבר שהסתיימו בנקודות קלות של הגארדים על הטבעת. חולון בחרה לבצע מעין דרופ עם סאנוגו אבל הגארדים הצרפתים פשוט ניצלו את השטח, הגיעו עד הטבעת פעם אחר פעם, ואילצו את שמיר לקחת פסק זמן מוקדם. 

שימו לב למילה בחרה, מהפסקה למעלה. האם חולון בחרה לטפל בדרופ? התשובה הישירה שלי היא לא. בפיק אנד רול במעבר, בטח עם גבוה כבד כמו סאנוגו שצריך לרדוף אחרי גבוה אתלטי ונייד כמו תומאס, המגן יתקשה להישאר קרוב לחוסם ולכן בלית ברירה הוא מבצע דרופ ולא פתרונות אדג' או חילוף. במעבר, לרוב החסימה תהיה מאוד גבוהה, מה שנותן המון שטחים לגארדים מהירים וטובים עם הכדור את ההזדמנות לייצר מהירות ולתקוף את הטבעת. 

הרבע השני כבר נראה טוב יותר, חולון אפילו ניצחה אותו 25-24 אבל עדיין לא באמת הצליחה להאט את הקצב של הצרפתים. בכלל, המשחק הזה היה כל כך מוזר. עד לאותו רבע אחרון מזעזע, חולוניה הייתה בסוג של נדנדה. רגע אחד היא לגמרי במשחק, רגע אחרי זה היא נעלמת, ואז שוב חוזרת - וחוזר חלילה. לא הצלחתי להחליט מה אני מרגיש: האם חולון מרגישה קרובה אבל בעצם רחוקה קילומטרים, או שהיא מרגישה רחוקה אבל היא למעשה במרחק נגיעה? חוסר הוודאות הזה ליווה אותי לאורך כל שלושת הרבעים הראשונים. 

הרבע השלישי רק חיזק אצלי את תחושת הבלבול. הוא נפתח נהדר מצד חולון: וולטון וסאנוגו נכנסו לעניינים, כשהסנטר החדש לא רק מסיים מתחת לסל אלא אפילו קובר שלשה שהורידה את ההפרש ל-4 בלבד. אבל אז, ברגע אחד, הקצב הצרפתי חזר להכות. ברהנמסקל ודילאו הענישו עם שלשות במעבר, ופתאום ההפרש שוב קפץ ל-10 וחולון נראתה רע. ואז? עוד תפנית. קרביץ וזלמנסון חזרו לפרקט והביאו איתם אנרגיות אחרות. שלשות של גרין וקרביץ, יחד עם סל יפה של זלמנסון, הורידו אותנו למינוס 5 בלבד בסוף הרבע.

זהו זה, הרבע המכריע. חולון יודעת שהיא צריכה להתעלות עכשיו. היא צריכה להוריד את הצרפתים לאזורים של 15-18 נקודות ברבע, וזה לגמרי יכול להיות שלה. אסור, פשוט אסור, לפתוח את שלב הבתים השני עם מאזן של 0–2. האנרגיות היו צריכות להיות בשיא, הריכוז חייב היה להופיע בשני צידי המגרש, תחושת הדחיפות היתה צריכה להגיע לשיא שלה כדי שיהיה סיכוי לנצח.

אבל לא. זה לא קרה.

ברבע האחרון קיבלנו את פתיחת המשחק על סטרואידים. חולון התפרקה לחלוטין. שבע דקות לסיום, וההפרש כבר עמד על 16. מנפורד וקרביץ רדפו אחרי וויליאמס והאדגינס, ובעיקר אחרי הזנב של עצמם. וגם כשוויליאמס כבר החטיא מקרוב, כולם פשוט עמדו והסתכלו על האדגינס לוקח ריבאונד התקפה קליל ומסיים ב-2. ישר אחרי פסק זמן חולוני, סאנוגו המתוסכל ביצע עבירת תוקף בחסימה - וחולון נענשה בשלשה מיד בצד השני. פתאום, ברגע אחד, זה כבר 21 הפרש. רק לפני שנייה זה היה 5. מביך.

עד סוף המשחק ההפרש עלה וגדל. בשלב מסוים תוצאת הרבע עמדה על 25-4. בשלב מסוים הצרפתים קצת הורידו רגל מהגז וחולון צמצמה נזקים עד לתוצאה הסופית של 106-85. אז כן, שלושת הרבעים הראשונים בלבלו אותי, אבל הרבע האחרון עשה סדר והבהיר לי משהו אחד: חולון היא פשוט קבוצה פלאט. שטוחה. היא כנראה תמשיך לנצח את הקטנות בליגה שלנו, אבל אני לא רואה איך היא מדגדגת את הגדולות, ובטח לא רואה איך היא ממשיכה לנוקאאוט באירופה.

בעיקר, אני לא מצליח לראות איך החבורה הזאת מייצרת כדורסל טוב וסוחף - כזה שאולי ראינו קצת בפתיחת העונה עם סגל שונה ומאמן אחר. הם יעלו תיכף למשחק הגביע נגד העמק כדי לנסות להוכיח שאין לי מושג, אבל אם הייתי איש מהמר? הייתי שם את הכסף שלי על האברהמי בויז.

נקודות לסיום:

• מנפורד - איפה אתה? לא באמת, איפה? נעלם לחלוטין אחרי שתי שלשות ברבע הראשון.

• קררה - בדרך כלל אי של יציבות אבל היום במהלך הרבע הראשון כבר חטף שני גגות ולא השפיע בכלל על המשחק, מצפה ממנו ליותר.

• מקריי - למרות 17 נקודות זה עדיין לא שם. חייבים יותר מנהיגות ממנו ומספיק עם האדישות והפרצופים.

• וולטון  - נפצע פתיחתו של הרבע האחרון. לא טוב. אם זה רציני אז באמת אין לחולון סיכוי מול העמק.

• יואב שמיר - האם הנהלת הפועל חולון חושבת שזה היחס שמגיע למאמן הצעיר הזה? האם לא הגיע הזמן לשחרר הודעה ברורה ששמיר הוא המאמן הראשי עד לסיום העונה לפחות? אם אתם עדיין בשוק ומחפשים אולי כדאי להסביר את זה לקהל ולתקשורת שמנסים להבין. בכל מקרה המצב בזה לא בריא למאמן מול השחקנים שמרגישים אולי יותר מידי בנוח מול "מאמן זמני".

אז זכרו: אם מישהו המציא לכם שם ארוך כמו ברהנמסקל, או שאתם כולה טיישון ששיחק פעם בארץ, אם יש לכם ג'וניור בשם או קרביץ, כמו חנות הספרים - הכל, אבל הכל אמת לשעתה.