המשיח ג'ארד הארפר

"משיח, משיח, משיח", שאגו אוהדי הפועל ירושלים בסיום, או שזה היה "גביע, גביע, גביע" על אותו הלחן. זה לא באמת משנה. בזמן שאני תהיתי מי הוא אותו משיח מבחינת אוהדי ירושלים, העדשה תפסה ניגודיות מושלמת. בפריים אחד: הפרצופים הקורנים של אנשי ירושלים, הספסל חוגג ויונתן אלון עובר אחד אחד ומודה לשחקניו. בפריים השני: עופר ינאי נעלם במדרגות ההיכל, עוזב את היציע מאוכזב ומהר.

האזינו להופמן מקריא את הטור9 דק׳

מתן אדלסון המבסוט והשקט אל מול עופר ינאי העצוב והמאוד רועש. זה סיפור המשחק? זה קצת פשטני. הרי ינאי לא אחראי על ההכנה ואדלסון לא זה שרשם את מובלי בטופס. ובכל זאת, אי אפשר לברוח מזה, הפעולות או אי הפעולות של שניהם איכשהו מגיעות לפרקט.

מצד אחד בעלים שלא נח לרגע, מתלונן על כל עוולה (אמיתית או מדומיינת), פונה לשחקנים בליגה באהלן אהלן ומייצר כותרות בקצב של מכונת ירייה. מהצד שני שקט תעשייתי מכיוונו של אדלסון. גם כשהקהל הירושלמי צמא לקצת יותר מעורבות או הצהרות לוחמניות, אדלסון בוחר לתת למערכת לעבוד.

הפועל ירושלים רשמה ניצחון עצום ברבע גמר הגביע. ולמרות פתיחת הטור, ולמרות שבהמשך עוד אתייחס להתנהגות הספציפית של עופר ינאי, הקבוצה הזו ומאמנה יונתן אלון צריכים לקבל את מלוא הקרדיט. נכון, המשבר בליגה ובאירופה עוד פה והיו במשחק לא מעט נקודות שבר שיכלו להתפח למשבר, אבל ירושלים לרגע לא ויתרה. עם כמה גיבורים לא צפויים, היא השתלטה על המשחק ברבע האחרון ויצאה עם הניצחון.

בצד השני, הפועל תל אביב תצטרך להביא דברים חדשים לכל מסגרת שבה היא משחקת. בתחילת השנה משחק הבידודים שלה נראה מרהיב; בלייקני, מיציץ', בראיינט או ג'ונס נתנו הצגות בזמן שכולם שאלו: מה יקרה כשזה לא יכנס? אז הגענו לימים שזה לא נכנס ועכשיו יש לאיטודיס מבחן גדול. ועוד לא דיברנו על סיפור ים מדר שהולך לדעתי לקראת פיצוץ והעובדה שהספורטאי הכי יקר ששיחק בישראל בכל ספורט לא מצליח להזכיר למה הוא מקבל את הכסף הזה.

---

שתי הקבוצות הלכו על הרכבים מעניינים. ירושלים הלכה עם ארבעת הבכירים שלה ומובלי במקום לאמב, שקיבל את כל הזמן שבעולם למצות את הפוטנציאל שבו. אבל רצף ההפסדים, והעובדה שמובלי יכול על הנייר לפתוח את ההגנה בגלל איום הקליעה שלו, בנוסף לדקות שהוא יכול לתת בעמדה מספר 5, גרמו לאלון להחליט ללכת עליו.

מנגד, הפועל, ללא בריאנט הפצוע, הייתה צריכה להחליט אילו גבוהים יירשמו למשחק. איטודיס החליט להשאיר את מוטלי ואודאסי בחוץ מכיוון שבחר לשים את הדגש על הגארדים. אני מניח שהמחשבה שלו הייתה ששלישיית הגארדים של ירושלים קשה מאוד לעצירה, ולכן ניסה לשים דגש התקפי כדי לעייף את הגארדים של ירושלים או להוציא מהם עבירות. אז הוא השאיר גם את מלקולם בחוץ והלך על גארדים שאמורים לתקוף את הרגליים של קרינגטון, ווינסטון והארפר, ונתן אמון בקו הקדמי על הישראלים, אוטרו ואיש ויינרייט בדקות מסוימות.

אז שגב פתח בחמישייה וגינת השלים קו קדמי כל ישראלי. זה היה הימור של איטודיס, שלא בטוח אם הצליח או לא, ואני אסביר: בדקות הראשונות ההרכב הזה נועד לשני דברים. אחד - שווינרייט יעלה בעמדה 3 וישמור על הארפר, וכך אם יהיה חילוף, הוא יוכל להתמודד עם נמרוד לוי או וויילי. הדבר השני היה כדי לתת אוויר לאוטורו בהמשך. המחשבה הייתה שאם שגב יצליח לשלוט קצת בריבאונד או להוציא עבירה מוויילי, מה טוב, ואיש הגדול יעכב את הארפר עם הפיזיות שלו.

בתחילת המשחק הארפר עשה כל מה שהוא רוצה: אסיסט לקרינגטון, האלי הופ לוויילי ששלט שליטה מוחלטת בריבאונד בדקות מול שגב וגם קלע 2 מהקו. שגב, לעומת זאת, נראה לא מחובר. כבר בתחילת המשחק הוא נתקע עם הכדור באמצע הצבע בהתקפה שהסתיימה עם 24 שניות, והוסיף לזה פאול מיותר בהתקפה. אז ההימור לא הצליח, נכון? לא בטוח בכלל. שגב יצא כשהקבוצה מובילה, ואוטורו שהחליף אותו נתן רבע ראשון מעולה אבל הפועל הובילה באופן מינימלי בסיום הרבע הראשון. הצליח ההימור? אתם תחליטו, אני לא חד משמעי פה.

הרבע השני נפתח, ובלייקני, שסיים טוב את הרבע הראשון, התחיל לרקוד. מולו עמד רקדן לא רע בעצמו בשם קשיוס ווינסטון. השניים, עם קריצה אחד לשני הידועה בשם: הסכם קיזוז. אני אוהב לקרוא לזה קצת אחרת: שמור לי ואשמור לך שזה אומר בדיוק ההפך, שנינו נראה שאנחנו מתאמצים ונראה שאנחנו שומרים אבל שנינו נסיים עם הנקודות.

הנה אודי מסביר את הבעייתיות של יונתן אלון עם קשיוס:

ליונתן אלון יש בעיה קטנה: הוא צריך את קשיוס וינסטון בהתקפה, אבל ההגנה שלו שערורייתית בקטע קיצוני. כל חדירה עליו זה סל בטוח

— udi hirsch (@udi_hir) January 31, 2026

הפועל הובילה ב-6 כי בלייקני באותם רגעים היה יותר טוב מקשיוס. ואז הגיע האירוע המרכזי של הערב ועופר ינאי עשה פיני גרשון מלא על מלא. זה כדורסל? זה צריך להיות בטור? אני לא יודע, אבל זה קרה. לפי הדיווחים, עופר ינאי קנה כרטיס ממנוי על הפרקט, הכי קרוב שאפשר ליונתן אלון, רק כדי שיוכל לצלם אותו עובר את קו הטכני של המאמנים. מעשה כל כך קטן ובכייני. באמצע הרבע השני לשופטים כבר נמאס מינאי, שעמד, הלך לכיוון המזכירות, פנה למשקיף המשחק ולא הפסיק לבלבל את המוח גם לאלון עצמו.

ינאי הורחק, אבל אז הוא כמובן לקח את הזמן והתנגד להתפנות. השופטים, בתגובה, ירדו לחדרי ההלבשה – וגם ירושלים ניצלה את הזמן כדי לדבר על הדברים. המשחק, שגם ככה החל בשעה הלא הגיונית 21:30, הלך לכיוון של סיום ביום שאחרי.

הפועל תל אביב המשיכה לתקוף את הטבעות של ירושלים, בייחוד כשוויילי ישב בחוץ. מיצ'יץ' היה נהדר בדקות האלו עם סחיטת עבירות וסלים בצבע, ואפילו בר טימור עם חדירה יפה נכנס שוב ושוב לוואקום הזה מתחת לסל הירושלמי. הפועל כבר עלתה ליתרון 8. כאן ירושלים העלתה הילוך הגנתי. החדירות של מיצ'יץ' וג'ונס נתקעו בעבודת הרגליים של זוסמן או קרינגטון, ובתוספת השתלטות התקפית של הארפר, המומנטום התהפך שוב וירושלים ירדה למחצית ביתרון 2.

זו הייתה מחצית ראשונה מעולה. כדורסל טוב בשילוב אינטנסיביות גבוהה מצד שתי הקבוצות. אפילו סיפור עופר ינאי לא הצליח להרוס לי את המחצית הפנטסטית הזאת.

הרבע השלישי הוא הרבע שבו דברים התחילו לזוז לכיוון העליות של ירושלים, לא לפני שתחילתו היתה עם 11-2 מהיר של התל אביבים אבל כזה שלא נבע ממשהו מיוחד שהם הביאו לחצי השני. הריצה הזאת בעיקר נבעה מטעויות הגנתיות די פשוטות של ירושלים. וכאן יונתן אלון ניצח את המשחק. הארפר ולוי בחוץ, קשיוס ומובלי בפנים. לאחר דקה גם וויילי שהיה מבולבל התקפית באותם רגעים ירד לנוח וסמית נכנס.

סמית' התחיל להתעופף לטבעות, ומובלי שלא תרם כלום עד לאותם רגעים התחיל לשמור טוב מאוד, גם על השחקן שלו וגם בעזרות. השיא הגיע בחסימה על אוטורו, שהסתיימה באסיסט יפה של ווינסטון לסמית'. עד לסיום הרבע ווינסטון המשיך לפנק את חבריו לקבוצה, ושלשה של הובר הורידה את הקבוצות לרבע האחרון כשהירושלמים ביתרון 6. ובשיא הביטחון והאנרגיות.

הרבע הזה, מבחינת התל אביבים, המשיך בדיוק את מה שהפועל עושה כל השנה: בידודים לבלייקני או לכל שחקן אחר. העניין הוא שדווקא במומנטום שלילי, אני מצפה משחקנים מנוסים לחשוב קצת אחרת; אני מצפה גם מאיטודיס שיצא מהקיבעון שלו, אבל זה לא קרה. הפועל המשיכה בזריקות קשות ל-2 ארוך, ובכך עזרה מאוד לירושלים לצאת עם ווינסטון וסמית' להתקפות מעבר מהירות. זה בעיקר תסכל את אוטורו שהיה צריך לאסוף את הזבל שהחטיאו מיציץ', ג'ונס או בלייקני.

החילופים של אלון, בתוספת הגיבורים הלא צפויים כמו הובר ומובלי, עזרו לירושלים לא לשמוט את היתרון עד לסיום. הנה דוגמה למחשבה של אלון כשהחליט לשתף את מובלי במקום את לאמב: ירושלים בשיא המומנטום, איטודיס מבקש מאוטורו לקפוץ חזק בפיק אנד רול על ווינסטון, והוא עושה בדיוק את זה. סמית' לא פראייר ומנצל את זה ל"סליפ". הוא בקושי נוגע במגן בחסימה ופשוט רץ בספרינט מפתיע לכיוון הטבעת. המהלך הזה קרה גבוה מאוד במגרש, מה שאומר שיש הרבה זמן לשחקני ההגנה שלא מעורבים בפיק אנד רול להגיב. אבל, מכיוון שאיש ויינרייט - האיש שאמור לחכות לסמית' במרכז הצבע ולמנוע ממנו לייאפ קל, נאלץ להיצמד למובלי בגלל איום השלשות שלו, אף אחד לא הפריע לסמית' לסיים בסל קל ומתסכל מבחינת איטודיס.

מובלי עוד הוסיף שלשה ברבע הרביעי כדי לקשט את המשחק הטוב שלו, אבל עם כל הכבוד לו או לכל שחקן אחד, לירושלים יש מנהיג התקפי והוא בטופ שחקנים שרצים על פרקט ישראלי. לירושלים יש את הארפר. ג'ארד הארפר ברבע האחרון לקח על עצמו מההתחלה. זה התחיל עם 4 נקודות קשות מול הגנת החילופים של הפועל כאשר מצא את עצמו פעם אחת מול אוטרו ופעם אחרת מול ווינרייט ואת שני המהלכים סיים עם ג'אמפ קשה.

לאחר מכן הפועל שיחקה מעין דרופ והוא קלע שלשה מכדרור. כאשר ירושלים החליטה לקפוץ עליו מהגארד הקרוב וככה לא לאפשר לו חדירה, הוא לא התעקש ושחרר את הכדור הצידה לשלשה שאילצה את אוטורו לצאת עם יד עד הפינה ולהשאיר את וויילי לדאנק קלילי באופנס ריבאונד. עשר הפרש. עד לסיום הוא הרים האלי הופ שחתם ערב אדיר מבחינתו ומבחינת ירושלים. 24 נקודות כולל 11 ברבע האחרון היו לגארד הכי טוב בארץ. תוסיפו לזה 9 עבירות שהוא סחט ואולי הוא בכלל המשיח הזה שאוהדי ירושלים שרו לו. מתאים לו "משיח הארפר".

לאן הולכים מכאן?

האדומים מתל אביב חייבים לבוא עם משהו חדש. אני לא יודע מתי בדיוק יש להם זמן להכניס סט התקפי חדש בלו"ז הצפוף הזה, אבל אין להם ברירה אחרת. לחשוב שפיטורים של איטודיס הם הפתרון זה לטעמי חילול הקודש, אבל אולי עופר ירצה לייצר זעזוע ולו רק כדי להרחיק קצת את האש מההתנהגות שראינו ממנו בליגה ובגביע. לא נראה לי.

האדומים מירושלים צריכים קודם כל לעצור את המפולת שאליה נקלעו באירופה. הקבוצה חייבת לנצח, להביא את אותה תחושת דחיפות שהיא מייצרת במשחקים נגד התל אביביות ולתעל אותה למשחקי היורוקאפ. אסור לה בשום פנים ואופן לאבד את המקום הראשון שם. בליגה, היא חייבת ללמוד לסמוך על שחקנים נוספים, והתרומה של הובר ומובלי מהמשחק הזה אמורה לעזור לה מאוד גם בזירה המקומית.

אז אם קוראים לך יונתן אבל חבריך קוראים לך יונצ'וק, אם אתה אוהב את כדורסל הבידודים של איטודיס או אתה סולד ממנו. אם איכשהו החלטת לראות במקום המשחק את המירוץ למיליון או דווקא אהבה חדשה, ראוי שתזכור או תזכרי:

הכל, אבל הכל אמת לשעתה.