יש משחקים מסוימים, נקודות מסוימות, רגעים ספציפיים בחייה של קבוצת כדורסל, שכשבוחנים אותם בדיעבד מבינים שהם מיקרוסמוס של העונה כולה שעוברת עליה. בשעת לילה מאוחרת ישבתי לצפות בקרב המרתק בווסט-לאפייט בין פרדו בולירמייקרס למישיגן וולברינס ותוך כדי הצפייה הבנתי שכשנרצה לסכם את העונה של עומר מאייר ופרדו בעוד כמה שבועות, זו תהיה אחת מהצמתים המרכזיים שנחזור אליהם. ונתעצבן. ואם ניקח את זה לזווית הפרובינצאלית שלנו, היו כמה רגעים במשחק שהם מיקרוקוסמוס לעונה של עומר מאייר. רגעים של חדות, דיוק, אסרטיביות ואנרגיות - שלא באמת מתורגמים לקרדיט אמיתי לאורך זמן. ואז נתעצבן שוב. בחיי שאני מנומס, אבל הקיבעון של מאט פיינטר מאמן פרדו הוא מהגורמים המרכזיים להפסד הלילה, ולעונה הפושרת של מאייר בכלל. בואו נדון, ננתח ונבין את זה לעומק.

האזינו לרואי מקריא את הטור

7:36

משחק צמרת

הייטרים יגידו שאני כותב על מאייר ופרדו רק אחרי הפסדים. הם צודקים. מישיגן, שנמצאת בעונה אדירה ומובילה בגאון את קונפרנס הביג-10, ממש לא התרגשה מהאווירה החמה בהיכל הביתי של הבוילרמייקרס והגיע למשחק בגישה די חוצפנית. בחוסר כבוד מובהק, הוולברינס הגיעו לעשות לפרדו - פרדו. כל האלמנטים שאפיינו את פרדו והעניקו לה יתרונות במשחקים שלה נגד פרוגרמים חלשים יותר, חזרו אליה כבומרנג במשחק הזה. האגרסיביות הבלתי מתפשרת בתוך הצבע, ההגנה הפיזית, וה-Bully-Ball פוזשן אחר פוזשן, של שחקנים שפשוט רומסים את דרכם אלי טבעת. וברגע שעושים את זה עם הכלים הנכונים ועם הסייז הזה - אין באמת פתרונות. הקו הקדמי של מישיגן מציג לראווה את השלישייה האימתנית יקסל לנדבורג - מורז ג'ונסון - אדאי מארה, שפשוט התעללה בפרדו הלא אתלטית ושלטה במשחק כמעט לכל אורכו.

המשחק הזה הגיע לאזורי ה-20 הפרש לטובת מישיגן כבר באמצע המחצית הראשונה, בגלל שני אלמנטים מרכזיים שעבדו לחבורה של דאסטי מיי, למען האמת כבר סמוך מתחילת המשחק.

תזכורת - קליק ראשון על הסרטון ישלח אתכם לצפיה במהלך המדובר. כדי לצפות בו שוב, העבירו את הסרטון לדקה שמצוינת בסיום הפיסקה הרלוונטית.

הראשון הוא הטיפול ההגנתי בבריידן סמית’. מנהל המשחק הנפלא של פיינטר סיים את המחצית הראשונה עם 0 נקודות ועם יותר איבודים מאסיסטים. הרעיון היה להציב עליו שומרים ארוכים ופיזיים שימנעו את החדירות שלו לטבעת ויקשו על הזריקות שהוא לוקח מחצי מרחק. זה עבד מצוין. היתרון היחסי של סמית' במשחק הפיק נ' רול נובע מכך שהוא בו זמנית איום חדירה ואיום מסירה כמעט באותה הרמה. כאשר האפשרות שלו לייצר לעצמו נסגרת כמעט לחלוטין, משחק ההתקפה של פרדו מושתת באופן בלעדי על הכנסת כדור לגבוהים שבצבע. זה גם ככה דבר שקורה בפלח גדול של פוזשנים בשגרה, אבל במחצית הראשונה הלילה זה היה ניכר אף יותר.

וכאן מגיע האלמנט השני, והוא הפיזיות ויתרון הסייז שאזכרתי כמה פסקאות למעלה. הגבוהים של פרדו, TKR (זוכרים?) ואוסקר קלאף, ניסו לייצר סמוך לטבעת ולהגיע לזריקות הקבועות שלהם. כאשר עומד מולם סבן-פוטר כמו מארה וגבוהים פיזיים נוספים, המשימה הופכת למאוד מורכבת. ולראיה, פרדו סיימה את המשחק עם פחות מ-40% מהשדה לראשונה מאז נובמבר 2022. לא נעים. רוצים דוגמה? קחו: (28:04)

אותו יתרון בסייז ובאגרסיביות עבר כחוט השני גם בצד ההתקפי. הלחץ שהפעילה מישיגן על הטבעות אפשר לה להשיג 13 כדורים חוזרים בהתקפה מתוך 30 ריבאונדים שנפלו בצד של פרדו (למעלה מ-43%). ההגנה של פרדו שהתכווצה לצבע מאימת הריבאונד, גם לא הסתדרה עם הנעת הכדור המהירה של מישיגן שהשאירה בלא מעט הזדמנויות שחקנים עם מבטים חופשיים לגמרי מחוץ לקשת. הוולברינס קלעו 13 שלשות ב-56% ורצו במחצית הראשונה 16-0. בחוץ. וואו. באמת שוואו. מהמועמדות הבכירות ביותר ללכת עד הסוף. (16:36)

אז אם מנתחים את הדברים שראינו במשחק הזה, בייחוד במחצית הראשונה, כדי להבין לעומק את פרדו הזאת ומגבלותיה, אנחנו יכולים לזקק מספר תובנות. קודם כל - המובן מאליו: בריידן סמית' הוא צינור החמצן של הקבוצה הזאת והתלות בו מוגזמת. הוא סיים את המשחק עם 20 נקודות, שהגיעו בעיקר בדקות הגארבג' במחצית השניה, אבל כשהוא נעצר - הקבוצה משתתקת. זה מתחבר לביקורת הכללית שלי על פיינטר במהלך כל העונה ביחס לכך שהוא לא מייצר אלטרנטיבות התקפיות אמיתיות בסגל הזה. הוא קיבל 15 נקודות מהספסל לעומת 34 של מישיגן. בנוסף, הקו הקדמי של פרדו הוא אגרסיבי ומוכשר, אבל הוא לא אתלטי מספיק כדי להתמודד עם פערי סייז. לפיינטר גם אין מספיק כלים (או נכונות) ללכת להרכבי סמול-בול ולצאת מהקופסה. חבל.

הצצה לעתיד

טוב, סיימנו עם בעיות הרוחב של פרדו. בואו נשים פוקוס על הטאלנט מרמת השרון.

ברגעים מסוימים במחצית הראשונה, קיבלנו מעומר מאייר הצצה לעתיד. הצצה למציאות שבה סמית' ושאר הסניורים בקבוצה לא נושפים בעורפו, והוא באמת מקבל בטבעיות את המושכות להיות הבוס בסגל. הוא נכנס לפרקט כ-7 דקות לתוך המשחק, כשפרדו משותקת לגמרי בהתקפה. תחילה לצידו של סמית' בהרכב של שלושה גארדים לצד סיג'יי קוקס. בדקות האלה, באופן לא מפתיע, הוא בקושי הורגש. מהרגע שפיינטר שלח את סמית' לספסל - ריקודים.

העצירה הטוטלית של משחק הפיק נ' רול הצריכה משהו אחר. פיינטר שיווע לשחקן שיודע לייצר לעצמו במהלכים פשוטים. בכדורסל איכותי אבל לא מסובך. אינסטנט סקורינג. ואת זה עומר מאייר יודע לספק מצוין. בואו נראה. היי פיק נ' רול בין מאייר לדניאל יאקובסן הנפיל, אדאי מארה נשאר בצבע והישראלי מנצל את זה לפול-אפ יפהפה לשלשה שנותנת אוויר לקבוצתו החנוקה. (16:47)

פוזשן של מנהיגות? קחו. הוא מעביר את החצי ונפטר מהכדור לטובת אקשן שפרדו מנסה להריץ לפלטצ'ר לויר. התרגיל נשבר וכל השוקיסטים מתחילים למסור אחד לשני בבהלה. מאייר מזהה את המצוקה ועולה מהפינה כדי להושיע. הוא מקבל את הכדור בסיטואציה לא נוחה - לחץ של שעון, עם מורז ג'ונסון האתלטי שנצמד אליו. הוא אפילו מסתבך עם הכדור בעצמו, אבל מצליח לייצר עליו יתרון, לחדור לצבע ולסיים מעל הידיים המושטות של מארה בסקופ-ליי אפ יפהפה. כפיים. (17:15)

אלו היו הדקות שלו. תוסיפו בתווך עוד שתי החטאות מהשדה (לקח על עצמו כמעט כל זריקה עד שסמית' חזר), ושני אסיסטים נהדרים לגבוהים עם זיהוי מיס-מאצ' בתוך הצבע. זו הדומיננטיות שרצינו לראות מתחילת העונה. זה הכדורסל שפרדו צריכה לשחק ברגעים האלה - פשטני, מוכשר, לא מתחכם, פאנצ'ים קצרים. באותם רגעים ראיתי את פרדו מודל 26-27, עם בוס ישראלי על הפרקט.

מגיעה התייחסות גם לפוזשן נוסף שבו מאייר מצליח להציל את פרדו מעצמה. הוא שוב מעביר את החצי, שוב שוקע לפינה לטובת תרגיל מורכב ומסובך ללויר שההגנה של מישיגן מצילחה לפצח, ושוב עולה מהפינה כדי לייצר משהו מכלום בלחץ של שעון. הפעם זה נגמר עם שלשה אדירה וקריטית בדקות בהן פרדו נלחמה על להישאר בחיים. (23:54)

כאילו כלום לא קרה

בסיום המחצית הראשונה, הכל כמו חזר לקדמותו. פיינטר חזר לייבש את מאייר על הספסל, חזר לכדורסל הסכמטי והמורכב, חזר ללכת שבי אחר בריידן סמית'. זה לא קירב את הקבוצה שלו לניצחון, בערב שבו מישיגן משחקת בקצב כל כך מהיר. גם אם איכות ההתקפה של פרדו בחצי השני השתפרה (1.33 נק' לפוזשן לעומת 1.03), לא היו באמת קולות של חזרה. מאייר במחצית השנייה שותף לכ-5 דקות בלבד ולא רשם אף נתון סטטיסטי. הרחוב הספורטיבי בפרדו מתחיל לאבד את הסבלנות לקיבעון של המאמן הוותיק ולחוסר האמון שהוא נותן בפרשמן הישראלי, גם במשחקים בהם הוא מראה הרבה מעבר לניצוצות. אספתי לכם כמה טייקים טובים מהרשת על אתמול. של אנשים פשוטים כמוני שסך הכל לא מבינים למה לא ללכת עם משהו שעובד.

בסיכומה של העונה נחזור למשחק הזה. שהראה עד כמה פרדו הזאת מוגבלת. שהראה עד כמה המאמן שלה מקובע לעיתים די קרובות. שהראה שעומר מאייר בשל לקחת יותר על עצמו. הפתרון המתבקש הוא להחריף את סגנון המשחק ולשחק יותר ויותר "סוליסטי" מבחינתו, ככל שהעונה מתקדמת. קוראים לזה חוצפה ישראלית.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

רואי נחום

אין טייטל מכובד יותר מ"אוהד כדורסל". בין לבין אני מבזבז את הזמן בלהיות עורך דין.
מתרגש מעסקנות, מתלהב מנרטיבים, ומכור למילים פרוגרם, רוסטר, פרנצ'ייז, פיירול ואופסיזן.
בעל זיקה בלתי מוסברת לאנדרדוג, כלומר הפועל חולון ושארלוט הורנטס (זמין בפרטי לשאלות נוקבות).
מגיש פודקאסט "הקול סגול". שוקל כל דל"פ בקפידה. מעריץ את קמבה ווקר, מרקו גודוריץ' וגלן רייס (האב והבן).