אולסטאר 2026: הבריחה מאירופה

שני אירועים משמעותיים סביב שילוב שחקנים מרחבי העולם בכדורסל האמריקני מתרחשים בימים אלה במקביל, לכאורה בלי כל זיקה ביניהם. הראשון, והמובן מאליו, הוא טורניר משחקוני האול סטאר (המושג הכי קרוב שמצאתי לתיאור האירוע המוזר הזה) בין שתי קבוצות אמריקניות לבין נבחרת של כוכבי NBA מרחבי העולם, ובהם דני אבדיה הישראלי. הקמת קבוצה שמייצגת את הכדורסלנים מרחבי העולם אמנם נבעה מהמצוקה שאליו נקלע האירוע החגיגי בשנים האחרונות, אבל משקפת הכרה מאוחרת בתרומה של שחקנים בינלאומיים לליגה, שהגיעה בעונות האחרונות לשיאה: ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ', שיי גילג'וס אלכסנדר (קנדה), יאניס אנטטוקומפו וויקטור ומבניאמה נחשבים לכוכבים הכי גדולים ב-NBA, וכולם נולדו מחוץ לארצות הברית. וקצת, אבל לא הרבה מאחור, נמצא אבדיה, השחקן הטוב ביותר בפורטלנד טרייל בלייזרס, היסטוריה פרטית שלו - וקצת שלנו. 

האזינו להירש מקריא את הטור

6:31

האירוע המשמעותי השני נוגע בכלל לשחקן פיני שאמור ללמוד בכיתה י"ב, מיקה מורינן שמו. אתם בטח זוכרים אותו מהריצה ההיסטורית של פינלנד לחצי גמר היורובסקט בקיץ האחרון, כולל דאנקים מטורפים וניצוצות כישרון מעלפים של הילד שלמד בתיכון באריזונה ומתנשא לגובה 2.11 מ'. אפילו היה לו כינוי משלו - סלים ג'יזס. הכל היה מוכן לכיבוש צמרת דראפט ה-NBA ב-2027. ואז קיבל מורינן החלטה מפתיעה, לנטוש את התיכון ולשחק בפרטיזן בלגרד מהליגה האדריאטית והיורוליג.

מפתיעה ורעה, מתברר. במקום לימודי כדורסל מתקדמים מהטוב בהיסטוריה בתחום, ז'ליקו אוברדוביץ', נקלע הפיני שלא בטובתו לשיט שואו של מרד שחקנים, משבר כלכלי, התפטרות של המאמן האגדי ומחאה של הקהל. הדבר האחרון שמעניין את המועדון כרגע הוא ההתפתחות האישית של הפיני. המאמן הנוכחי של הסרבים, ז'ואן פניארויה, הסביר לאחרונה מדוע ישו הצנום כבר לא משותף אפילו בליגה האדריאטית: "הוא לא מבין את הצד הטקטי של המשחק, וזה לגמרי נורמלי, כי הוא שחקן צעיר ושיחק כדורסל אחר. היורוליג היא ליגה קשה, וגם לא כל שחקני ה-NBA מסוגלים לשחק בה. נראה לי שהוא פשוט מחכה לחזרה לארצות הברית". אאוץ'. 

https://www.youtube.com/watch?v=pDQWrm5kNwY

רגע, מה הקשר בין נער פוסטר פיני לאול סטאר האמריקני? נסביר. הכדורסל האירופי, ולמעשה העולמי, סובל ממגמה של נהירה המונית לארצות הברית בגילאים צעירים. זה מתחיל בתיכונים, שמציעים מתקנים ברמה הגבוהה יותר, שעות ארוכות של אימונים ואווירה מקצוענית - בטח כשמגיעים ממדינה כמו פינלנד. במכללות, הטפטוף הופך למבול: האפשרות הטרייה לשלם סכומי עתק לשחקנים הובילה לנטישה של כמעט כל צעיר אירופי מוכשר, בין הגילאים 18 ל-24, לליגת ה-NCAA. גם מישראל. נסו לחשוב מתי לאחרונה ראיתם אירופאי צעיר בולט באמת ביורוליג. סרחיו דה לראה מולנסיה הוא אולי דוגמה בודדת לשחקן בגילאי עשרה שעדיין נשאר בקבוצה מובילה באירופה. אם צעירים אירופאים ילמדו מהניסיון הרע של מורינן, סביר להניח שהם יעזבו בהזדמנות הראשונה לניו ג'רזי, או לאריזונה, או לקליפורניה, בעקבות הכסף הגדול - וגם החשיפה טובה יותר לסקאוטים של הליגה הטובה בעולם.

מה הבעיה, בעצם? שיגדלו בארצות הברית, באירופה או בקוטב הצפוני - העיקר שיתפתחו ויהפכו לשחקנים. זהו, שלא בטוח שיהיה מי שיפתח אותם עד שיגיעו לתיכון או למכללה. ריאל מדריד טיפחה את לוקה דונצ'יץ' מגיל 13. ניקולה יוקיץ' קיבל רישיון לטעות ולזרוח בחממת הכדורסל של הסוכן מישקו רזנטוביץ', מגה בסקט. ויקטור ומבניאמה התפתח, בין השאר, בקבוצת הייצוג של מרכז האימון למצטיינים בצרפת, האינספ. ברצלונה מפתחת ממש כיום את מוחמד דאבון מבורקינה פאסו, ילד בן 14.5 שמתנשא ל-2.11 מטר (טוב, יש הטוענים שהוא מבוגר יותר, אבל זו לא הנקודה כרגע). רק שבשתי האימפריות של הכדורסל הספרדי כבר עולות תהיות מה האינטרס לאתר שחקנים באפריקה בגיל צעיר ולהשקיע בייבוא כשרונות מרחבי העולם, לאור העובדה שהטובים שבהם ינטשו למכללות בגיל 18, ועוד בלי הפיצוי שקבוצות NBA מחויבות לשלם עליהם.

זו לא שאלה תיאורטית: ריאל כבר איבדה כך את הרוסי יגור דיומין, שעזב ל-BYU (לפי השמועות - בשכר דומה לכוכב הקבוצה הבוגרת, פקונדו קמפאצו) וכיום משתף פעולה עם בן שרף בברוקלין נטס, וברצלונה את קספראס יאקוצ'יוניס, כיום במיאמי היט ובעונה שעברה באילינוי, ואת דאמה סאר, שחקן דיוק. הנה דוגמה למגמה הבינלאומית בכדורסל המכללות: כתבת של ESPN מראיינת בספרדית את הפרשמן של מכללת דיווידסון, איאן פלאטיאו, ה-MVP של אליפות אירופה האחרונה עד גיל 18 - ועוד שחקן שעזב את קבוצתו (בדאלונה) בלי פיצוי. 

השאלה היא גם מה האינטרס של מכבי תל אביב, ושל מועדונים אחרים בארץ, להשקיע בגידול דני אבדיה או בן שרף הבאים. אם אבדיה היה היום בן 18, הוא היה מן הסתם בוחר לשחק בעונה הבאה במכללה גדולה תמורת שכר גבוה, ולא להיות מחליף ביורוליג. ממילא, הכדורסל הישראלי לוקה במחסור במתקנים, בשעות אימון ובתנאים ראויים למאמנים. כעת, המלאכה הסיזיפית של גידול שחקנים הופכת לעוד פחות מתגמלת. 

האבסורד הוא שבעוד בארצות הברית מתקנאים ביסודות של השחקנים האירופאים ומבכים את התרבות האנוכית בכדורסל האמריקני (שיח שלוקה במידה רבה של בורות ובהכללות, אבל זה כבר לטור אחר), הם שוכחים שארה"ב רק מחזקת את ההגמוניה הבלתי מעורערת שלו בעולם. השחקנים המובילים בעולם בעונות האחרונות הם אמנם זרים, אבל מסתמן שקופר פלאג, הבחירה הראשונה בדראפט האחרון, ודארין פיטרסון, אולי הבחירה הראשונה בדראפט הבא, ישנו זאת בשלב מסוים. במקביל, היורוליג, הליגה השנייה בטובה בעולם, שמשוחקת באירופה (וקצת באסיה) הפכה לליגה בשליטה אמריקנית מוחלטת, שמחוזקת בשאריות של אירופאים מבוגרים שלא הצליחו להשתלב ב-NBA או לא יצאו למכללות. מיקה מורינן הבא, כמו גם ויקטור ומבניאמה הבא, או ריקי רוביו ורודי פרננדז הבאים (שהרכיבו לפני 20 שנה את הקו האחורי של בדאלונה ביורוליג) יעזבו לארצות הברית בגיל צעיר הרבה יותר. 

אז כן, אול סטאר בין ארצות הברית לעולם הוא מחווה יפה לפועלם של דראז'ן פטרוביץ' זצ"ל, ארווידאס סאבוניס, טוני קוקוץ', דירק נוביצקי, טוני פארקר ורבים אחרים. דני אבדיה הוא עוד חוליה בשרשרת המפוארת הזאת. נותר לקוות שישאר מי שיטרח לגדל את יורשיהם - בידיעה שבהזדמנות הראשונה הם ירכשו כרטיס לכיוון אחד, בדרך לכסף האמריקני הגדול.