.png)
.png)
.png)
רגע האמת הגיע: הדרך של אבדיה לפלייאוף עוברת דרך פיניקס
העונה הרגילה ב-NBA הסתיימה, הפלייאוף מתחיל בשבת, הימים הקרובים יוקדשו לטורניר הפליי-אין. שמונה קבוצות מעניינות מאוד יתחרו על ארבעת המקומות האחרונים בפלייאוף, אבל אותנו תעניין במיוחד אחת מהן. העונה ההיסטורית של דני אבדיה, שהגיעה לשיא הראשון עם הבחירה בו לאולסטאר, תגיע השבוע לשיא השני, עם ההזדמנות שלו להפוך לישראלי הראשון בפלייאוף ה-NBA. מנקודת מבט פרובינציאלית, לא הגיוני שיהיה סוף אחר לעונה הזאת מאשר העפלה של פורטלנד לפלייאוף.
נתעכב רגע על סוגיית השחקן הישראלי הראשון. טי ג'יי ליף שיחק כמה דקות פה ושם בפוסט סיזן בתקופה בה לא הייתה לו כל זיקה לישראל. עומרי כספי שיחק בקבוצה שהגיעה לפלייאוף, ביוסטון של 2014, אבל לא ראה דקה. לאחר שהיה ברוטציה הרחבה של הרוקטס לאורך העונה, הוא לא נכלל בין שמונת שחקני הרוטציה לסדרת הסיבוב הראשון בה יוסטון הפסידה לפורטלנד, סדרה שבאופן נדיר כל ששת המשחקים שלה היו צמודים.
אם אחד מאותם משחקים היה מגיע לגרבג' טיים וכספי היה רואה פרקט לשלוש דקות, האם זה היה משפיע על האופן בו אנו תופסים את הרגע הנוכחי? כנראה כן, כי לאורך השנים ההיעדרות של ישראלי מובהק (בהיעדר מילה טובה יותר) מהפלייאוף הפכה למן מיתוס. עבור הרגע הנוכחי המיתוס הזה נהדר, מאפשר כותרת שנשמעת כמו פרומו: כדי ששחקן ישראלי יגיע לפלייאוף ה-NBA, הוא יצטרך להוביל במו ידיו את הקבוצה שלו לשם.
בינתיים, אבדיה הוביל במו ידיו את פורטלנד למקום השמיני. ההתעלות שלו בשני הנצחונות על הקליפרס הייתה מרשימה אפילו יותר מכל שאר העונה, כי שתי הקבוצות התייחסו למשחקים האלה, שהיו קרב ישיר על המקום השמיני, בתור משחקי העונה שלהן. דני הוכיח במשחקים האלה מנהיגות ואחריות של שחקן שרק מחכה למעמדים האלה, קשה היה להאמין שהוא נמצא בהם לראשונה בקריירת ה-NBA שלו.
הנצחונות האלה היו מעודדים גם ברמה הקבוצתית, ביכולת של הבלייזרס להתחבר כשזה חשוב, ביכולת של טיאגו ספליטר להכין את השחקנים שלו למשחקים מכריעים. קיים סיכוי לא קטן שהשתיים ייפגשו שוב בעוד כמה ימים בקרב ישיר על המקום האחרון בפלייאוף, ופורטלנד נראתה מאוד נינוחה במאץ'-אפ הזה.
הקרב על המקום השמיני היה חשוב משתי סיבות. הראשונה היא שהמקום השמיני נותן שתי הזדמנויות להעפיל לפלייאוף, בעוד שכדי לעלות מהמקום התשיעי צריך לנצח שני משחקים. אם פורטלנד תפסיד הלילה לפיניקס, היא תארח את המפגש מול המנצחת בין הקליפרס לגולדן סטייט, שיהיה לה גם יום אחד פחות לנוח. זאת עמדה נהדרת להשיג ממנה את הכרטיס הנכסף. אגב, אני לא רואה חשיבות לסיכוי לסיים שביעית ולהימנע מ-OKC בסיבוב הראשון, כי סן אנטוניו מרתיעה באותה מידה.
הסיבה השנייה היא שפורטלנד מקבלת יריבה שעל פניו נראית יותר נוחה. גם כשהוא מעבר לשיא ורק חזר מפציעה, סטף קרי הוא מהאחרונים שהיית רוצה לפגוש למשחק נוק-אאוט. בטח כשלצידו דריימונד גרין, וסביבם סגל עמוק ודי מעניין. קשה מאוד לדעת מה לצפות מהווריירס, אבל האפשרות שהם ישתחלו לפלייאוף מהמקום העשירי בהחלט קיימת. פיניקס, לעומת זאת, נמצאת בירידה בחודשים האחרונים, שעוזרת לזכור שמראש לא היו לה ציפיות מהעונה הזאת. הקסם קצת התפוגג והחזרה מפציעה של ג'יילן גרין בעיקר פגעה במרקם העדין שנוצר. לבלייזרס יש הזדמנות טובה לסגור את סיפור הפליי-אין שלה כבר הלילה.
למשחק כל כך חשוב מגיע ניתוח משלו, אחריו אתייחס בקצרה גם לשלושת המשחקים הנוספים שיהיו ביומיים הקרובים.
(7) פיניקס – (8) פורטלנד: רק לא לאבד את הראש (ואת הכדור)
הנתון שיכול להכריע את המשחק הזה הוא האיבודים של פורטלנד. הקבוצה של ספליטר מאבדת הכי הרבה כדורים ב-NBA בפער לא קטן, בזמן שפיניקס מדורגת שלישית בכפיית איבודים על היריבה. לבלייזרס יש נטייה לחוסר תשומת לב גם בפעולות פשוטות, דקות של חוסר ריכוז, שחקני הסאנס מקשים על כל מסירה ומחפשים את החטיפה כמעט בכל הזדמנות. זה היה הסיפור של המשחק היחיד בו אבדיה שיחק מול פיניקס השנה, משחק מאמצע נובמבר אותו פיניקס ניצחה בקלות בזכות לא פחות מ-19 חטיפות. ככה זה נראה, וכדאי לשים לב גם לכמה נקודות קלות זה הוביל:
במילים אחרות, במה שעשוי להיות המשחק החשוב בקריירה של אבדיה עד כה, הוא יתמודד מול יריבה שמתמחה בניצול נקודת התורפה המרכזית שלו השנה: ריבוי איבודי הכדור. בתור הכוכב והמנהיג של פורטלנד, דני יצטרך לתת את הטון בכל הקשור לאחריות וריכוז, לתת דוגמא אישית ולסחוף אחריו גם את שאר השחקנים. הוא עשה את זה נגד הקליפרס, אבל הפעם מדובר ביריבה שיודעת להציק הרבה יותר, קבוצה שיודעת להוציא את היריבות שלה משיווי משקל. דילון ברוקס, שסביר שיהיה השומר העיקרי על דני, יעשה כל מה שהוא יכול כדי להיכנס לו מתחת לעור. אם אבדיה יידע לא להתרגש, ובמקרה כזה סביר שגם יצליח לסבך את ברוקס בעבירות, הוא יעביר מסר חשוב לחבריו לקבוצה.
רבים מאיבודי הכדור של דני מגיעים מחדירות לשום מקום, מצבים בהם הוא מתעקש לנסות להגיע לטבעת למרות שההגנה מאורגנת, מנסה לסחוט פאול וברגע שאין שריקה הוא כבר לא יציב וקשה לו לבצע פעולה חיובית. זה קורה הרבה פעמים כשההתקפה תקועה והוא השחקן שנותנים לו את הכדור כדי לנסות להוציא משהו מכלום. בסגל כמעט מלא (ג'רמי גרנט כנראה לא ישחק) יש לפורטלנד מספיק יכולת יצירה משנית כדי למזער את כמות ההתקפות התקועות. ניתן יהיה גם להשתמש יותר בג'רו הולידיי המנוסה ברגעים שצריך ליצור משהו מכלום.
אבדיה הוא לא שחקן שנכון לתת לו את הכדור, להביא חסימה פשוטה ולתת לו להסתדר. הוא הרבה יותר אפקטיבי כשנוסף קצת תחכום למהלך: כשהחסימה מדורגת, כשהוא מוסר ומקבל חזרה, כשהוא מקבל את הכדור בתנועה. ברגע שיש לו יתרון ראשוני קשה מאוד למנוע ממנו להגיע לטבעת, אבל עדיף לעזור לו ליצור את היתרון הראשוני הזה. ההגנה של פיניקס ממעטת יחסית לבצע חילופים, מה שמקל על התקפה לא שבלונית ליצור מולה יתרונות ראשוניים שיש לפורטלנד הרבה כלים לנצל.
בצד השני, ההתקפה של פיניקס מתבססת מאוד על היכולת של שחקני החוץ שלה ליצור מצבי זריקה. הרוטציה של ג'ורדן אוט מורכבת בעיקר מגאנרים ונגרים, בלי מנהל משחק אמיתי, מה שבולט עוד יותר בתקופה האחרונה בה קולין גילספי פחות ופחות משפיע על משחק ההתקפה של הסאנס. במשחק מכריע ניתן לצפות שהכדור יהיה בעיקר בידיים של דווין בוקר, שבשבועות האחרונים של העונה איפס את הידית. בוקר בשיאו הוא מהסקוררים היעילים ב-NBA, אבל לפורטלנד יש הרבה מאוד שומרים איכותיים לשים עליו. סביר להניח שהולידיי, שחקן שנבחר שש פעמים לאורך הקריירה לאחת מחמישיות ההגנה של העונה, יהיה השומר העיקרי עליו. רגע, הולידיי ובוקר? מאיפה הצמד הזה מוכר לי? אה, כן, מאחד הרגעים האייקוניים של העשור הזה:
אז הולידיי הוא לא השחקן שבוקר משתוקק לפגוש למשחק מכריע. אבל זו גם תזכורת לכך שבוקר הוביל קבוצה לגמר וכיכב בגמר הזה. במשחק ממנו לקוח הקליפ הוא קלע 40 נקודות, במשחק שלפניו 42. שנתיים לאחר מכן היו לו שני משחקים רצופים בסיבוב השני מול דנבר בהם קלע ביחד 34 מ-43 מהשדה. אם בוקר תופס את אחד מהימים האלה שהוא לא יודע להחטיא, זה עשוי להיות הגורם הכי משמעותי במשחק. היתרון של פורטלנד הוא שברוטציה הנוכחית אין כמעט חוליות חלשות בהגנה שבוקר יוכל לחפש בחילופים, אולי פרט לשיידון שארפ שרק חזר מפציעה ולא בטוח שישחק יותר מדי. השאלה הגדולה היא איך פורטלנד תתמודד עם יום קליעה איכותי של בוקר בפיק נ' רול, בו דונובן קלינגן רגיל להיות בדרופ שנותן למוביל הכדור שטח להשתחרר לקליעה.
שני הגאנרים העיקריים הנוספים הם ברוקס וגרין. שניהם לוקים מאוד בקבלת ההחלטות והמטרה של ההגנה צריכה להיות להכריח אותם לחשוב ולמסור, כולל בעזרת דאבל-טים. באופן כללי, פיניקס זו קבוצה שאם מונעים ממנה את המהלך הפשוט, את ההשתחררות לקליעה או הזריקה ממסירה ראשונה, היא יכולה להסתבך. אם הרוטציות של פורטלנד יהיו מהירות ומדויקות מספיק כדי להכריח את הסנטרים של פיניקס ואת ראיין דאן לקבל החלטות, או את רויס אוניל לכדרר, זה יהיה נצחון עבור ההגנה. הבשורה הטובה היא שמול הקליפרס פורטלנד הראתה יכולת לבצע רוטציות ברמה גבוהה ביותר. לאבדיה היה חלק חשוב בכך, במיוחד ברבע האחרון של המשחק השני, בו היו הדקות ההגנתיות הטובות ביותר שלו שראיתי השנה. אבל מי שבולט בכך במיוחד הוא התופעה שנקראת מאטיס ת'ייבול, משחקני ההגנה המרהיבים בליגה. פיניקס זאת יריבה שלת'ייבול יכול להיות מולה תפקיד חשוב מהרגיל. הנה תקציר נרחב שלו מהמשחק האחרון מול הקליפרס, עם דגש על ההגנה:
(7) פילדלפיה – (8) אורלנדו: המשחק עם הכשרון
נעבור בזריזות על שאר משחקי הסיבוב הראשון בפליי-אין. במזרח הלילה ייפגשו שתי קבוצות שלא ציפו להיות פה, שתיים שהכשרון שלהן אמור היה להספיק לטופ 6. אבל שתיהן סבלו מהרבה מאוד פציעות וחוסר יציבות ומוצאות את עצמן במאבק ראש בראש על מקום בפלייאוף. שאלת המפתח היא האם ג'ואל אמביד יהיה כשיר לשחק, לאחר שבנוסף לכל שאר הצרות הבריאותיות עבר לאחרונה ניתוח בתוספתן. איתו פילדלפיה מצאה לאורך העונה איזון טוב בינו לבין טייריס מקסי ופול ג'ורג', מצאה את הדרך לתת לכל אחד מהשלושה את המקום שלו, עם סיוע של וי ג'יי אדג'קומב כצלע רביעית בשלה מהצפוי. זאת רביעייה שכשהיא בריאה ובכושר יכולה להקשות על כל יריבה, ואני מניח שבוסטון שמחכה למי שתסיים שביעית תשמח להימנע ממנה.
אבל גם לאורלנדו לא חסר. החבורה של ג'מאל מוזלי סוף סוף בריאה, שזה כולל את כל חמשת השחקנים הבכירים: פאולו בנקרו, פרנץ ווגנר, דזמונד ביין, ג'יילן סאגס ואנתוני בלאק שפרץ השנה. אותי מסקרנת במיוחד האפשרות של המג'יק לשחק עם כל החמישה ביחד, בהרכב חמישה שחקני חוץ שלא יהיה מאוד נמוך ויהיה קשה עד בלתי אפשרי לשמור עליו כי לכולם יש יכולת יצירה. לא ברור, למשל, על מי אמביד ישמור מול חמישייה כזאת (כנראה בלאק, אבל זה לא אידיאלי) ויהיה קשה מאוד להחביא מולה שחקני הגנה חלשים. יש בחמישייה הזאת גם הרבה מאוד כשרון הגנתי, למרות מחסור בנוכחות בצבע. זו לא תהיה החמישייה הפותחת של אורלנדו, אבל אם המשחק יסתבך אני מקווה שמוזלי, שהכסא שלו הולך ומתחמם, ייתן לה צ'אנס.
(9) הקליפרס – (10) גולדן סטייט: המשחק עם ההיסטוריה
אם פורטלנד תפסיד לפיניקס, מכאן תגיע היריבה הבאה שלה, אבל גם בלי הקשר ישראלי זה משחק מאוד מסקרן. גולדן סטייט, שעם סטף, דריי וסטיב קר על הקווים עדיין מזכירה מדי פעם את הקבוצה שהיא הייתה, תפגוש שתי דמויות מוכרות מאוד. טיי לו אימן את קליבלנד בשלושה מארבעת הגמרים הרצופים של הווריירס והקאבס, כולל הנצחון של קליבלנד ב-2016. יש מעט מאוד אנשים, אם בכלל, שיודעים להתכונן למשחק מול סטף והשיטה של קר טוב יותר ממנו. קוואי לאונרד פיתח יריבות עם גולדן סטייט עוד בימיו בסן אנטוניו, יריבות שהשיא העצוב שלה היה אותה פציעה שגרם לו זאזא פאצ'וליה:
את הנקמה שלו קוואי השיג בגמר 2019, כשהוביל את טורונטו לזכייה על חשבון הווריירס החבולים. מאז הוא נחשב לאחד השחקנים הטובים בעולם כשהוא בריא, הבעיה היחידה היא שזה לא קורה יותר מדי. אז יש פה שני שחקנים שהובילו קבוצות לאליפות ונחשבים לשניים שהכי קשה לשחק נגדם בסדרת פלייאוף, ולשניהם יש סביבם צוות מסייע מתקבל על הדעת. אם אחת מהן תגיע לפלייאוף היא יכולה להתברר כמוקש, הבעיה היא שזה יהיה נגד OKC. מבחינתי, שאלת המפתח למשחק הזה היא הכושר של קוואי, שבמשחקים מול פורטלנד לא נראה בשיא בו היה חלק גדול מהעונה. יכול להיות שהוא מרגיש את המעמסה של העונה הרגילה השנייה בלבד בשמונה השנים האחרונות בה שיחק יותר מ-60 משחקים. במקרה כזה גולדן סטייט פייבוריטית ברורה במשחק הזה. אם צריך לסמן מהלך אחד שכדאי לשים לב אליו, זה הפיק נ' פופ בין סטף לקריסטפס פורזינגיס. איך אמורים להתגונן מול דבר כזה?
(9) שארלוט – (10) מיאמי: המשחק של עכברי הכדורסל
המשחק שיעורר הכי מעט עניין בקהל הרחב עשוי להיות זה שהכי מעניין את עכברי הכדורסל. שארלוט ומיאמי הן שתי קבוצות של מאמנים, עם סגנון ייחודי ושורה ארוכה של שחקנים חכמים. מצד אחד הכוח העולה משארלוט, עם החמישייה מהטובות בליגה, עם קון קנופל שכבר כרוקי מבין את המשחק ברמה הגבוהה ביותר, עם לאמלו בול כקלף הלא צפוי, עם החסימות המרובות והתנועה על קו השלוש. מצד שני מיאמי, עם הניסוי של אריק ספולסטרה בו היא נמנעת כמעט לחלוטין מפיק נ' רול, עם באם אדבאיו שתמיד בא לעבוד בשני הצדדים, עם נורמן פאוול וטיילר הירו שהיו להם בשנתיים האחרונות ניצוצות של אולסטארים, עם סגל של עשרה שחקנים לגיטימיים.
שארלוט מגיעה כפייבוריטית כי כבר חצי עונה היא משחקת ברמה של קבוצת טופ 5 בליגה, אבל בשבועות האחרונים היא נחלשה מעט, בעיקר קנופל שאולי גילה בסופו של דבר את קיר הרוקיס. לא הייתי מזלזל באפשרות שהסיפור הנפלא של ההורנטס יסתיים כבר מחר מול מיאמי. ספולסטרה הוא שועל קרבות וותיק וכך גם כמה מהשחקנים שלו, יש למיאמי אפשרות להעמיד הרכבים שיבצעו חילופים על חמש עמדות ויקשו על הסגנון של שארלוט. יכול להתפתח פה קרב שחמט מרתק בו כל פוזשן הוא מאבק מוחות בין מאמנים ושחקנים.
תגובות