מתכוננים לגמר: שחקני המפתח

רוצה לעבור לאזורית? שאל עוזר המאמן אלישי כדיר את המאמן הראשי אורלנד, רגע אחרי שהאחרון סיים את אחד מפסקי הזמן שלו מול העמק בחצי הגמר. לא תוך כדי. אחרי. ואז מילמל הקואץ' איזה משהו, ובאלתור של הרגע האחרון תוצרת האסיסטנט, שניה לפני שהם חוזרים אלי פרקט, גילו הסטיאורטים של העולם שעכשיו שומרים זון. זאת, אם אני זוכר נכון, תוך כדי שהיו"ר/ המנהל המקצועי/ עוזר המאמן הנוסף אקוניס מהלך סביב בשקט שמאפיין אותו לאורך כל הקריירה. אותו יו"ר שכמעט חטף מכות מהצ'יף אונוואקו. אותו אונוואקו שידפוק שלשות, יקלע סל נצחון וילך להתחבק עם כולם ואיתו.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

6:36

ערב לפני, בחצי הגמר הראשון, תיכנן קטש בקפידה ושחקניו ביצעו עוד יותר בקפידה חסימת בייסלין המכונה פלקס כדי לערב חילוף רחוק ולייצר מיסמאץ' קרוב. הם התקיפו את הפתרונות ההגנתיים של ירושלים, לפרקים, ברמה הכי קלינית שהכדורסל יודע. הם שיחקו כדורסל מדויק. חכם. וניצחו בקושי ועם לא מעט מזל.

אחד נראה בלי שליטה. השני הכי שולטטטטת שיש. גם זה וגם זה נישאים כרגע על גבי מומנטום פסיכי, בין אם השליטה על שחקניהם אמיתית ובין אם לא. וגם זה וגם זה רחוקים משחק אחד מגביע. 

שתי הקבוצות ושני המאמנים בחרו ללכת עם אותם שני הסגלים שהובילו אותם עד הלום. אורלנד עם הגדולים והרחבים. קטש, באמת של החיים, עם מה שנשאר לו. שזה הרבה. ויש לו לא מעט שחקנים שיכולים להיות אלו שעושים את ההבדל. התקפית, מכבי יכולה לנצח דרך סורקין או דאוטין או בלאט וכו. מצד שני, השילוב בין ההגנה הרעה בצהוב לבין ההתקפה המרשימה בלבן(?) יכולים להביא את האנדרדוגית להגיע ל-90 שלה ולהיות פקטור אמיתי בקרב על התואר. כי גם לה לא מעט אופציות לעשות דברים. אבל בין כולן, אני רוצה למקד את הטקסט הזה בשני שחקני מפתח אפשריים. שניהם שיחקו או משחקים תחת אותו האורלנד באותה ההרצליה. ושניהם משחקים או סוג של שיחקו תחת הצהוב של תל אביב.

מקס

מקס היידגר הוא סיפור בלתי מפוענח. הוא כבר נמצא איתנו לא מעט זמן והוא כולה בן 28. הוא היה לרגע (כלומר, לשני משחקים) במכבי תל אביב. הוא עבר איזה פאקינג 7 קבוצות רק ביבשת הישנה. כולל נגיעה ביורוליג. הוא היה לרגע (כלומר, לשני משחקים) בנבחרת ישראל. הוא דוגל ודבק, ברמת מוכן למות על הגבעה, על העקרון שהגנה זה דרעק. והוא חתכת סקורר פסיכי. הוא הישראלי שקולע הכי הרבה נקודות בליגה (15.4) לפני קרינגטון, החבר כמו אח של איטודיס. הוא כבר קלע העונה 29 מול מכבי תל אביב, כולל 7/12 לשלוש. הוא כבר דפק 27 בחצי הגמר מול העמק, שכללו גם מהלכי אחד על אחד חוזרים ונשנים אל תוך הצבע והטבעת. הוא שחקן שלא צריך כמעט עזרה כדי לטפס במעלה טבלת הנקודות. הוא שחקן שלמיטב זכרוני לא זכה עדיין בדבר.

ולא, היידגר הוא לא ההתקפה של הרצליה. שיודעת לייצר נקודות מלא מעט סיטואציות ושחקנים. לרבות היכולת להפעיל בפנים את השחקן היעיל בליגה (סטטיסטית) אונואווקו ואת שותפו למאסה ברנס ולהביא את הקבוצה כולה לממוצע של 62% ל-2 נקודות, הרבה מעל לכל קבוצה מקומית אחרת. לעשות את זה במשחק קבוצתי שבא לידי ביטוי במיקומה גם בראש טבלת האסיסטים המקומית (24.2 למשחק). לרבות היכולת להפעיל את סטיוארט, הסקורר המוביל בליגת העל. לרבות קלעים נטולי מצפון מבחוץ, כולל הלוגשי'ס, שזורקים וקולעים שלשות הכי טוב בארץ הקודש, אחרי הצהובים. הרצליה יודעת לעשות נקודות בהתקפה המסודרת ויודעת לא פחות לרוץ מהר מהר במגרש הפתוח.

סיפור בלתי מפוענח, מקס היידגר. צילום באדיבות איגוד הכדורסל

אחרי שאמרנו את זה, נחזור להיידגר. מול ההגנה הרעועה של קטש מחד, אבל בעלת היכולות והמוטיבציה מאידך, הוא יצטרך לזרוח ברגעים שיעשו הבדל. לקחת בפיק נ' רול את סורקין וכו זה פחות אישיו. להחזיק מעמד מול שומרים מתחלפים, כולל אופציות להורד, בריסט וקלארק, מול רגעים של לחץ, מול דקות של מומנטום, זה משהו שגדולים ובכירים ממנו כשלו, בעבר הרחוק ובהווה שכעת, מול מכבי תל אביב ביד אליהו הישן. מכבי יכולה להחליף עליו, היא יכולה לנסות איתו דרופים כדי לבדוק את היכולת שלו להחליט בכדורסל של בין לבין והיא גם יכולה לצאת לכיוונו חזק במטרה לבדוק אם ירתע. אם ירתע, שחמט. אם לא, יש כאן על מה לדבר.

ג'ימי

ג'ימי קלארק דווקא הרגיש סופר מפוענח עד לא מזמן. אחרי שנשלק מידי הרצליה במסגרת עסקה בין חברים, נראה היה שהוא די קל להגדרה. סופר אתלט. סופר קפיצי. סופר שומר על הכדור כשהוא אצל היריב, או לפחות לפרקים. מצוין במצבים של יתרון מספרי. הרבה פחות מצוין כשצריכים לשחק בקצב אחר בכלל ובסופי משחק בפרט. 

ועכשיו הסיפור משתנה. קלארק מוביל את ליגת העל ביחס אסיסטים/איבודים. קלארק קולע סלים שמנצחים משחקים גדולים. קלארק הוא הרכז הראשון, כן - הרכז הראשון, של מכבי תל אביב. לא רק ברמת החמישיה הפותחת, אלא ברמת מידת החשיבות שלו. מעבר לרצון ויכולת של האיש להטיל זריקות בדרגת קושי גבוהה וכשהשעון הקטן בקושי הספיק להתאפס, הוא גם מסוגל - מסתבר - לזוז הצידה אם הדאוטינים מחליטים שהם בעסק. 

הרכז הראשון של מכבי ת"א, ג'ימי קלארק. צילום באדיבות איגוד הכדורסל

מלא מעט בחינות, דווקא ההגנה של הרצליה יכולה להיות אתגר. כשיש כל כך הרבה חורים ופיתויים, קשה לדעת במה לבחור. בהרכב של ברנס את אונוואקו יש שניים שהם כמעט וכלום. תוסיפו לזה את היידגר ותקבלו שלושה. והאמת? בכל הרכב של הרצליה יש גבוה שלא יודע או רוצה לשמור בפיק נ' רול. ופיק נ' רול ומכבי, יו נואו, זה משהו שדי עובד ביחד. העמק, יריבתה הקודמת של הרצליה, הרי הסתדרה בקלות עם כל מה שהיה לה להציע, בשני הצדדים. ועדיין, כפי שכתב יפה הופמן בטור שלו המשחק השתנה כשאורלנד עבר לשחק כדורסל שמתאים לאופי של הקבוצה שלו ושלו עצמו: חריאנה. טראפים, שמאפים וזינוקים, לרוב בלי סדר ולעיתים בלי הגיון.

כאן נכנס לתמונה הידיד קלארק. לא בטוח שקטש יכול לסמוך על הדאוטין לתפקד תחת הבלאגן. בלאט? לפעמים כן ולפעמים לא. ואם כך, זה על הג'ימי. הוא זה שיכול ואמור לעשות את ההבדל. גם כשרגוע וגם כשלא.