מכבי תל אביב אמורה הייתה לשפר. מכבי תל אביב אמורה הייתה לשמר. לא לשמור, לשמר. בהתקפה

התסריט. ההתקפה

התסריט של המשחק הזה, לפני שהתחיל המשחק הזה, היה פשוט למדי. הטורקים יזרקו קצת מבחוץ וכנראה שיקלעו קצת מבחוץ. מכבי תל אביב תרקוד על ההגנה החלשה שלהם עם ההתקפה החזקה שלה ותתפנה מהאולם בסרביה מהר כדי להספיק עוד איזה קבב של תנאסיס, במונסטרקי שבאתונה, רגע לפני מפגש באואקה נגד פאו וז'לקו.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור11 דק׳

כאילו, בחיאת: אם מריצים פיקנ'רול צהוב כלשהו, כשבצד ההגנתי מערבים גם את האקס ווילבקין וגם את האקס ז'יז'יץ', המהלך הרי יכול להסתיים רק ככה, כן? (13:57)

• תזכורת: קליק על הסרטון ינגן את הקטע הרלוונטי. כדי לחזור אליו ולצפות בו שוב, העבירו לזמן שמצוין בסיום הפיסקה.

עוד רגע נרחיב והרבה על מכבי תל אביב. נתחיל דווקא בצד של בשיקטש. הירש, תארוז לי חתכה טייק טורקי טו גו בבקשה:

התגעגעתי לקבוצות כמו בשיקטש, אפילו בלי שידעתי. מאמן סרבי צעיר יחסית, אבל אחד שעשה דבר או שניים ביורוקאפ וכבר מחלק הערות לנקולה יוקיץ' בנבחרת, כזה שלא נכנע לצו המודרנה ונמנע מלשחק באותו סגנון ששוטף את היבשת הישנה, כתופעת לוואי של מבול האמריקאים (ומיעוט האירופאים האיכותיים). הטורקים הם קצת קבוצה של פעם, במובן הטוב של המילה: רצים רק כשיש יתרון מספרי מובהק – עדיף 1 על 0 – ובשאר הזמן יודעים בדיוק מה הם רוצים בכל פוזשן, תוקפים חולשות הגנתיות (וכמה חולשות הגנתיות יש לתקוף במכבי) משלבים בין פיק אנד רול לנעילות בצבע של הגבוהים, מוסרים בעיתוי מושלם ויורים 30 שלשות כמעט בלי לקחת זריקה רעה אחת. חוץ מבדקות של ווילבקין, שעושה מה שווילבקין עושה. אבל אלימפייביץ' לא צריך יותר מווילבקין אחד, ולכן דיוויד דג'וליוס לא קם מהספסל בזמן שברק פאקינג אוגורלו משחק 15 דקות.

והגבוהים? מורגן לא קופץ ואפילו לא שיחק בקולג' אמריקאי (הסתפק בקנדי), אבל יש לו תועפות של שכל; ואצל אלימפייביץ', אנטה זיזיץ' נראה פתאום כמו וטרן חכם ומנוסה (הילד בן 30. פחות 3 חודשים), שאפילו עושה עבודה לא רעה – בי נשבעתי – בהגנת הפיק אנד רול, שנעה בין דרופ לשואו/הדג'. הדג'! גבוה! אגרסיבי! זיזיץ'! וכן, הספייסינג הרע בהתקפת מכבי בהחלט לא הזיק בגזרה הזאת.

עד כאן לגבי החברים של ארדואן הרשע. החבר האוזמן כבר מרחיב על מכבי, ובכל זאת, אם יורשה לי, מילה אחת. ליתר דיוק, מכתב:

רגע, אודי, חכה עם זה קצת. נחזור למכתב המרגש שלך בסיום. מבטיח. עלי.

הסיפור הגדול של הצהובים במסגרת השבוע הראשון בליגה השניה בטיבה נוגע לקשיים שלה בהתקפה. את החריקות מול החבורה הקופצת של וילרבאן עוד היה קל יחסית להסביר, כי ככה זה נראה לא אחת מול הצרפתים האלו. מול בשיקטש, במשחק השני, זה כבר דורש התייחסות אחרת.

כשאנחנו מדברים על העליונות ההתקפית שהנחיל קטש לחבורות המשתנות שלו במכבי תל אביב, המחמאות או ההתפעלות אינן מכוונות בהכרח לאיכות התרגילים. תרגילים יש לכולם. הייחודיות של מכבי נובעת מרמת הביצוע, מיכולות הקריאה המדויקות והאוטומטיות אל מול מצבים משתנים בהגנה שממול, מהריווח והתזמון. ועד כמה שהדבר נראה לעיתים בלתי שביר, בסוף מדובר בריקוד קבוצתי עדין. ואם אלמנט כלשהו בריקוד קבוצתי משתבש, הכל משתבש.

למרות שקלעה 93, מכבי תל אביב נראתה (שוב) לא טוב בצד שאליו היא נוהגת להתקיף. אל תתלהבו מה 64% שלה ל-2 או מ-20 האסיסטים שייצרה. חלק לא קטן מהדברים הטובים קרה כשנגמר הכדורסל והתחיל אלמנט האינדיאנה ג'ונס שבו מתמחה ג'ימי קלארק, כלומר כזה שבו נמצאים בפיגור ומתחילים להתפרע. חלק לא קטן אחר, כאמור, בגלל שבשיטקש קבוצת הגנה לא טובה.

ונכון, צריכים לתת כאן הנחה משמעותית בגלל שהכדורים פאקינג לא נכנסים. אחרי תצוגת קליעה רעה בצרפת במחזור הבכורה, עוד מופע נורא של 5 טריצות מוצלחות בפחות מ 28% אחוזים. ההתקפה הרעה מובילה לאחוזים נמוכים, זה נכון, אבל אחוזים נמוכים – גם מזריקות לא רעות בכלל, מקשים עוד יותר על רמת הביצוע, הדיוק, הריווח וכו וגו ודו.

כבר בשלבים מוקדמים של המשחק ראינו שמכבי תל אביב מתקשה באלמנטים שמבחינתנו (ומבחינתה) הם בבחינת על עיוור. שהובילו, בין היתר, להרבה איבודים רשלניים כבר בדקות הפתיחה. פעולת הריג'קט, שבה המכדרר של קטש הולך נגד כיוון החסימה, הושבתה גם על ידי עבודת רגליים טובה של דוטסון ושות' אבל גם אודות לאי דיוקים רבים מאוד. שחקנים שצריכים לחסום ולקבל כדור אחרי הגלגול הקצר נשארו למעלה או חיפשו את החסימה החוזרת. אופציות מסירה טובות הלכו לאיבוד בעיקר בזכות המוסר. לא מעט שחקנים צהובים נראו פשוט לא מכוונים.

הישראלים. ההגנה

רגע לפני שמתחילים לשחק, קיבלנו בשידור את קואץ' אלימפייביץ' מתראיין ומשתף בחששות שלו. כשנשאל ממה צריך להיזהר, או משהו בסגנון הזה, ענה ים מדר. והרחיב. והסביר מדוע. נו, אז כפעולת תגמול ציונית הולמת, החליט עודד קטש ללכת לשינויים בחמישיה הפותחת שלו ולהתחיל בלי רומן סורקין. ובלי ים מדר. האמת? הרגעים הראשונים בהם נראה היה שהפאנצ'ים ההתקפיים בהתקפה יוצאים לפועל היו כששניהם נכנסו ושיחקו ביחד את הפיקנ'רול, בדרך להגבהות שמסתיימות בהנחתות. 6 נקודות היו אתמול לים מדר. 6 אסיסטים היו אתמול לים מדר. אבל האמת היא שמעט מאוד השפעה על המתרחש. ורומן סורקין? חמוש בחוזה חדש ומשודרג (שמגיע לו) ובאותה חדווה הגנתית מוכרת, סיים עם 9 נקודות על החטאה אחת ובלי עבירה אחת לרפואה בקצת יותר מ-11 דקות.

יכול להיות, אולי, שהדקות של סורקין הוגבלו מאוד בגלל מהלכים הגנתיים בלתי מרשימים בעליל כמו זה, שבו הוא גם עומד במקום הלא נכון, גם מזהה לאט וגם מגיב לאט מאוד עד לטריצה המכאיבה של ווילבקין. (7:22)

או היציאה האיטית שלו למסירת הסקיפ, מצד לצד, שהסתיימה בשלשה הזאת של מורגן. אם נהיה הוגנים, אז לא רק הוא הגיב לאט למסירה החוזרת הזאת של בשיקטש. (2:33)

או היציאה המשונה מאוד שלו בהדג' מנותק על הפיקנ'רול של ווילבקין כאן. (2:02)

מצד שני, תנסו רגע לעצור את המסך כשהשעון הגדול מראה 2:54, ותראו בבקשה איך הרוטציה ההגנתית של מכבי בכלל ושל קיטון וואלאס בפרט היא לא פחות ממחרידה.

ומצד שלישי, איך אפשר לבוא בטענות להגנה של רומן סורקין, כשרואים מה עשה אתמול דניאל תייס בצד שבו הצטיין הגרמני מהלך רוב הקריירה המעוטרת שלו? הבנאדם גרם לאנטה ז'יז'יץ', לערב אחד, לא להיראות כמו נטל הגנתי. הבנאדם גרם לאנטה ז'יז'יץ', בערב אחד, להיראות לפתע כאיזה עילוי התקפי. בחיאת, תראו את הנעילה הזאת של האקס הקרואטי על הנוכחי מגרמניה. (1:08)

הבעיות ההגנתיות של מכבי תל אביב חוזרות על עצמן ומוכרות לכולנו. אתמול, ניתן היה לחלק אותן לשתי קטגוריות עיקריות. הראשונה, זאת שאפשר אולי לקבל בהבנה מאחר שמדובר בקבוצה שבה לא מעט שחקנים חדשים, קשורה לענייני תקשורת לא טובה.

כאן, למשל, מעורבים הגנתית תייס ולונדברג. תייס מנסה לפתור את החסימה באמצעות היצמדות לז'יזי'ץ, א-לה PUSH AND UNDER ואולי בכלל PUSH AND OVER ? האיש מדנמרק חשב ופעל אחרת. סל קל. (0:49)

כאן, למשל, מכבי תל אביב ניסתה לפתור את התרגיל הטורקי באמצעות חילוף רחוק מהכדור של הורד וקולסון. הראשון יצא כדי לנסות לעצור את בראון והקולסון נשאר מאחור כדי לסגור את מורגן. איזה נשאר, איזה מאחור ואיזה מורגן. מה זה? (6:44)

ויש גם את היופי הזה. למה יוצאים גם לונדברג וגם הורד, עוד לפני המסירה, על ווילבקין? פשוט מאוד: חוסר תקשורת. שמלווה אח"כ באדישות במקרה הטוב של כל האחרים. מה זה? (3:42)

מה שמוביל אותנו לקטגוריה השניה. קטגוריית ה-לא שומרים כי אין לנו חשק. הפעם, ברשותכם, בלי הסברים. (8:07) (3:32)

לא עזרו הפעם פתרונות הקסם בדמות ריימן שנכנס ומתחיל לייצר פרובוקציות. גם ההגנה של ריימן נלעסה על ידי כל מיני קורקמאזים מזדמנים.

מכבי תל אביב הזאת אמורה הייתה ואמורה עדיין לשמר ולשפר. כשאנחנו מדברים שיפור, אנחנו מתכוונים גם לצד ההגנתי שלה. יש לה שחקני הגנה טובים יותר העונה. אין לה שום תירוץ להיות קבוצת הגנה רעה. אז נכון, רק התחלנו ושום דבר לא קרה, באמת. אבל ולו בבחינת נורת אזהרה, עם פתיחתו ותחילתו של חודש אוקטובר, נגיד את זה פשוט: אם לא תהיה התקדמות הגנתית, זה לגמרי על השחקנים שלה. זה לגמרי אבל לגמרי על המאמן שלה.

תגיד, בוזוקי, מה אתה אומר?

שלוש נקודות לסיום

• החדשים – טקטיקה זה נחמד, אבל השדרוג של מכבי תל אביב אמור להגיע מהחדשים שלה. עמדת הסנטר המשודרגת נראית כרגע בדיוק כמו רמת החדות של תייס ורמת העניין של בייקוט המסופסל. עמדה מספר 3, זאת שזלגה אתמול גם ל-4, אמנם ייצרה מספרים יפים (בריסט + קולסון = 25 נקודות) ועדיין לא השתכנעתי ששניהם ביחד כרגע, עדיין, זה משהו שעובד. על מדר דיברנו ואותו נניח כרגע בצד. וקיטון וואלאס? למרות שהוא אחר לגמרי, עם רמת כשרון שונה לגמרי, הוא לגמרי במוד לוני ווקרי מבחינת האופן שבו הוא חושב ומבחינת הבנתו את מה שקורה מסביבו. לגמרי לוני ווקרי, עם הבדל אחד קטן שאליו נתייחס בנקודה מספר 3.

• כמו חיילות בעזריאלי – תשאלו כל אוהד של כל קבוצה, והוא יסביר לכם שאין מעצבן כמו לחטוף מאקסים. סקוטי ווילבקין של אתמול, ולו לערב אחד, היה וינטג' סקוטי. ההוא שבלאט נתן לו את הכדור בדאצ'קה וידע שיהיה בסדר. ההוא שכל יד אליהו הישן נתן לו את הכדור ביד וידע שיהיה בסדר. מילא הוא, אבל גם ז'יז'י'ץ, יא וולי, הסתובב לאוהדים של מכבי בראש אתמול כמו חיילות בעזריאלי. מזל שבסגל של פנתינאיקוס אין אקסיות.

• באמת שמצטער על המכתב – אוקיי הירש. ביקשת כל כך יפה לכתוב מכתב לוואלאס. הנה, תן אותו עכשיו בבקשה.

מכובדי, צפיתי במשחקים לא מעטים שלך, ב-NBA, בליגת הקיץ וגם כאן, במכבי תל אביב. לג'י ליג לא הגעתי, קבל את התנצלותי. אם תרשה לי להיות ישיר, הזריקה שלך משלוש – שים לב שלא כתבתי קליעה, ולא במקרה – לא כל כך טובה. זה בסדר שהזריקה קצת מכוערת, קורה לפעמים לשמאליים. העניין הוא שכשקלעים טובים מחטיאים, בדרך כלל הם מחטיאים עם היגיון. אפשר להבין את הרעיון הכללי של הקליעה, את ההמשכיות בתנועת הגוף, מקצות אצבעות הרגליים ועד לקצות אצבעות הידיים, את הקשת, את הטכניקה. אצלך זה לא קורה. משהו שם שבור. כשאתה מחטיא, הכדור עף בדרך כלל רחוק ונופל מהטבעת בזווית מוזרה, שקוראת תגר על חוקי המשיכה. זה בסדר לא לדעת לקלוע משלוש, לא בושה. אולי עוד תתפוס יום העונה, אפילו יותר, זה עניין הסתברותי. אבל בכללי – לזרוק פחות. הטבעות יודו לך.

עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.

---

שימו לב - ביום חמישי הקרוב (1/10) בערך בשעה 21:00, רגע אחרי סיום המשחק בין הפועל ת"א לריאל מדריד, נעלה ללייב יחד אתכם במסגרת "הדיסקו לייב - יש עם מי לדבר". הכינו את השאלות! לחצו כאן להרשמה!