
ההפסד של קטש, הקלאס של בראון
צילום: לירון מולדובן, באדיבות ליגת ווינר סלאם את ההפסד בגמר גביע ווינר אפשר לזקוף ללא ספק לחובת איטודיס, אחרי שקבוצתו הובילה ב-23 הפרש על מכבי ת"א ועדיין לא הצליחה להניף את הגביע, את ההפסד של הצהובים אתמול 82:77 בקלאסיקו להפועל ירושלים אפשר לזקוף לחובת עודד קטש.
היו כמה החלטות מוזרות ותמוהות של קטש במהלך המשחק, ואתייחס לשתיים הבולטות שבהן. הראשונה הייתה בשלהי הרבע הראשון, כשהרכיב חמישייה של מדר, וואלאס, ריימן, ליף ותייס במקום ללחוץ על הדוושה ולנסות לברוח, וירושלים אמרה תודה וצימקה את הפער. מאמן הצהובים המשיך פחות או יותר עם אותם שחקנים גם ברבע השני, וראה את האורחת משווה ואף עולה ליתרון על גל המומנטום שצברה.
ההחלטה המשמעותית יותר הייתה הספסול הלא ברור של ים מדר בין הרבע השלישי לרביעי. הכוכב של מכבי ירד לנוח 2:43 דקות לסוף הרבע השלישי וחזר לפרקט 3:42 דקות לסיום המשחק. מצד אחד אפשר להבין את קטש, כי בסוף הרבע השלישי, בלי מדר, מכבי ברחה ליתרון 53:62. אבל כבר בתחילת הרבע הרביעי אפשר היה לראות לאן המשחק הולך, ומאמן הצהובים קפא. עד שהחזיר את מדר, ירושלים כבר שלטה, וגם סלים גדולים של מספר 26 לא הצליחו להציל את קבוצתו. את אותם דברים אפשר לומר גם על ג'ונדי, שיצא 5:28 דקות לסוף הרבע השלישי וחזר רק אחרי שלוש דקות של הרבע הרביעי.
כשמדר וג'ונדי שיחקו יחד על הפרקט, מכבי הייתה בפלוס 13. בלי שניהם היא הייתה במינוס 9. כשמדר לבדו ישב על הספסל, מכבי הייתה במינוס 15. וברגעים שבהם העדיף קטש את הצמד וואלאס וקלארק, זכר לרגעים המטורפים שלהם בגמר גביע ווינר, מכבי הייתה במינוס 9. האירועים האלה הם אולי מיקרו של משחק, אבל אלה דברים שרואים לא מעט אצל קטש, בעיקר העונה (ראו את החמישייה ההזויה שפתחה מול פרטיזן).

בלייב שעשינו בהדיסקו לפני כמה ימים אמרתי שאסור להפועל ירושלים לוותר בשום אופן על לורנזו בראון, גם כשג'ראד הארפר יחזור מפציעה. כשסשה אוברדוביץ' בחר לרשום אותו כאחד מחמשת הזרים שלו לקלאסיקו, הרבה גבות הורמו. אבל המאמן הסרבי ידע שמול הפיזיות שמכבי פיתחה פתאום בתקופה האחרונה, הוא חייב מוביל כדור טבעי ומנוסה שלא יילחץ. וזה בדיוק התיאור של בראון.
אתמול הוא השתלט על המשחק אחרי שעלה מהספסל, וכל סל או אסיסט שלו הוציאו עוד קצת אוויר מהבלון של מכבי ת"א. בראון אמנם סיים עם 8 נקודות בלבד, אבל הוסיף 7 אסיסטים, 5 ריבאונדים, 2 חטיפות ו-14+ בפלוס מינוס ב-28 דקות. מרשים מאוד. העונה עוד ארוכה ולירושלים יש מטרות גדולות. לא מן הנמנע שהיא תצטרך שחקן כמו בראון כשהארפר לא יהיה בשיאו, או כשאחד הגארדים האחרים ייפצע. ניסיון כמו שלו אין להרבה שחקנים ביבשת, בטח לא ברמת היורוקאפ.
כשמשווים את ירושלים למכבי ולהפועל ת"א, תמיד אומרים שהישראלים של הקבוצה מהבירה פחות טובים. עד אתמול גם המספרים תמכו בזה. אבל היכולת האדירה של יותם חנוכי, שלרגעים הזכיר את אותו שחקן נוער מגלבוע/מעיינות שהלך ראש בראש עם דני אבדיה, והקילריות של נמרוד לוי, שדי הפתיעה אותי, היו האקס פקטור שאוברדוביץ' כל כך היה צריך. בטח ביום שבו קני לופטון ג'וניור (3 נקודות ב-1 מ-8 מהשדה, 3 איבודים ו-16- בפלוס מינוס) לא מצא את עצמו. לוי סיים עם 12 נקודות ו-14+ בפלוס מינוס, וחנוכי הוסיף 11 נקודות עם 19+. בכלל, הספסל של ירושלים פירק את זה של מכבי עם 62 נקודות, לעומת 27 בלבד של המפסידה.
אם מישהו עד היום לא חשב שירושלים פייבוריטית לזכייה באליפות, הניצחון הגדול על מכבי ת"א, ובעיקר הדרך שבה הושג, חייבים להפוך אותה לקונטנדרית רצינית.
לא בטוח בכלל שהניצחון 71:78 של הפועל ת"א על הרצליה אמש הוציא אותה מהמשברון שבו היא נמצאת. בעיקר כי השחקנים שהובילו את הקבוצה לניצחון כנראה לא ישחקו בשבוע הכפול ביורוליג, אם בכלל יירשמו. ורוב השחקנים ששיחקו נגד הרצליה ושכן ייקחו חלק במפגשים מול באסקוניה ופריז אינם נמצאים בכושר טוב.

מלבד השחקנים, גם דימיטריוס איטודיס לא נראה חד בתקופה האחרונה, וכך היה גם אתמול. כמה נקודות מוזרות בניהול המשחק של היווני נגד הרצליה:
הבחירה שלא לשתף את אמיר קופי אף שרשם אותו לסגל, גם אם קופי שיחק 32 דקות נגד מכבי ביום חמישי. אפשר היה לרשום זר אחר שיתרום, אז למה לתת להרצליה יתרון לכאורה של חמישה זרים מול ארבעה?
חמישיות מוזרות שאיתן שיחק אתמול, שיש סיכוי טוב שאפילו באימונים לא חלקו יחד את הפרקט. למשל בלאט, בלייקני, פלטין, וויינרייט ואודיאסי ברבע השני, חמישייה שהרצליה ניצלה כדי לצמק לנקודה בלבד. או החמישייה המוזרה שסיימה את הרבע השלישי ופתחה את הרביעי, עם ג'רמן, בלייקני, פלטין, וויינרייט ושגב, שבזכותה חזרה הרצליה למשחק.
ובעיקר העובדה ששכח את טימור וגינת על הספסל לדקות ארוכות ברבע הרביעי, ובזכות זה חזרה הרצליה שוב.
טימור וגינת הם סיפור בפני עצמו. ביורוליג הם לא נספרים, ואתמול, עם הניסיון שלהם, הובילו את קבוצתם לניצחון במשחק שבו מלבד אודיאסי אף אחד לא תפקד. גינת סיים עם דאבל דאבל של 14 נקודות ו-15 ריבאונדים (המשחק השני בקריירה שלו מבחינת מספר הריבאונדים; את השיא, 21 כדורים חוזרים, רשם בדרבי), וטימור עם 10 נקודות, 6 אסיסטים, 3 ריבאונדים ו-2 חטיפות. שניהם, כמובן, עם מדד הפלוס מינוס הגבוה ביותר במגרש (18+ ו-17+ בהתאמה).
הלכתי לבדוק מה עשה טימור בבריחה הגדולה של האדומים ברבע השלישי, כי בעין זה נראה מרשים: ב-7:11 הדקות ששיחק הוא קלע 5 נקודות, מסר שני אסיסטים, שניהם להטבעות של אודיאסי, וחטף פעמיים. שלשה שלו העלתה את קבוצתו ליתרון שיא של 42:58. ארבעה מתוך ששת האסיסטים שלו במשחק היו להטבעות של אודיאסי.

אני נוטה לומר שאתמול תמיר בלאט עמד במבחן אצל איטודיס. זה לא סוד שאילו זה היה תלוי במאמן, הרכז הישראלי לא היה בקבוצה. קשה לו עם העובדה שבלאט הופך למטרה של היריבות בהגנה, ואתמול שחקני הרצליה עברו אותו מתי שרק רצו. איטודיס הריץ את בלאט 20 דקות והיו לו כמה ניצוצות, אבל בלאט חלוד מאוד, וממש לא בטוח שבמשחק אחד בשבוע, כשגם לא ברור שיקבל כל כך הרבה דקות במשחקי הליגה הבאים, הוא יצליח להשיל את החלודה.
עוד שחקן חלוד, ואצלו המצב חמור אפילו יותר כי היו ממנו ציפיות גדולות, הוא קאדין קרינגטון. אתמול הוא שותף 13 דקות, והיו רגעים שבהם איטודיס ניסה להכניס אותו בכוח למשחק, אבל קרינגטון לא ידע לנצל זאת וסיים עם 2 נקודות. מדהים איך מי שהיה אולי הישראלי הטוב בליגה בשנים האחרונות נראה כמו צל של עצמו.
למרות סגל איכותי על הנייר, קבוצתו של יהוא אורלנד פתחה את העונה לא טוב, עם הפסדים מביכים לקריית אתא ולאשדוד. דווקא ניצחון על הפועל ת"א, שנמצאת בתקופה לא טובה, יכול היה להוביל את האורחת אולי לדרך חדשה. מנגד, ההפסד גם הציב לה מראה מול הפנים: הגיע הזמן לשינויים וזעזועים. למה הדרמה, אתם שואלים? כי הפועל ת"א ואיטודיס עשו אתמול הכול כדי לתת להרצליה את המשחק, אבל שחקניו של אורלנד פשוט לא ידעו לקחת.
שימו לב להזדמנויות שהיו לאורחת לקחת את המשחק במאני טיים. במצב של 69:73 להפועל ת"א, כשנותרו קצת יותר משתי דקות ועד חצי דקה לסיום, רשמה הרצליה ארבע החטאות רצופות מהשדה (האנאס משלוש, בראיינט, ברוטון ונייט מתחת לסל), ובדרך נשרקה גם עבירת תוקף של בראיינט על אודיאסי. הפועל ת"א הבינונית אמרה תודה, ברחה ל-69:77 וסגרה סיפור.
הרצליה קיבלה מזאק בראיינט, הכוכב הגדול שלה עד כה, את משחקו האנמי ביותר: הוא סיים עם שפל עונתי בנקודות (5), בזריקות מהשדה (7), באסיסטים (3) ובמדד (1-), ועם שיאים שליליים באיבודים (5) ובפלוס מינוס (22-).

אם איטודיס שיחק אתמול מבחירה עם ארבעה זרים בלבד, אורלנד ניסה את כל החמישה שלו, אבל רק שניים התייצבו. ברוטון להט עם 21 נקודות, ולצדו נייט עם 15 נקודות, 13 ריבאונדים ו-3 חסימות, אבל קרטר, ברנס ובראיינט היו חושך.
להרצליה נותר עוד משחק אחד, בחוץ מול העמק, לפני פגרת הנבחרות. אם תחכה עם החילופים עוד משחק, ומסתמן שברנס יהיה זה שישלם את המחיר כי הפוטנציאל והאיכות של שאר הזרים בסגל ברורים, היא עלולה לרדת למאזן 5:2, להתרחק מהעפלה לגביע המדינה, וחמור מכך, אולי להסתבך בקרבות התחתית.

דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

ברק חקלאי
אחרי "קריירת משחק" בינונית שהסתיימה עם הגיוס לצבא, החלטתי להפוך את התחביב למקצוע, רק מיציע העיתונאים. בין לבין הייתה גם אפיזודת אימון קצרה (מי המשוגע שבוחר בזה?). מקומונים, ספסל, נקודות בצבע, ואז ידיעות אחרונות ו-ynet. היום כבר כותב ועורך דברים ברומו של עולם... הכלכלה, אבל חיידק הכדורסל ובעיקר העכברות לא יעזוב אותי. אוהב את הכדורסל הישראלי, אבל לא אוהד קבוצה. מתרגש מכל הצלחה כחול-לבן באירופה, ומתעצבן מכל הפסד מאכזב. ושלא נתחיל לדבר על נבחרת ישראל

