לקראת הסדרה הגדולה בעשור הנוכחי. ומשחק 7

הלילה יסתיים הסיבוב השני עם משחק 7 בין דטרויט לקליבלנד. אבל עם כל הכבוד לקרב ההפכפך הזה, ולשאלה מי מהקבוצות המותשות האלה תגיע כאנדרדוג לגמר המזרח מול הניקס, האירוע הגדול יותר הוא גמר המערב שיתחיל מחר בלילה. אוקלהומה סיטי טיילה אליו כמו אלופה איכותית שנהנתה מהגרלה קלה. סן אנטוניו עבדה יותר קשה, אבל הרשימה לא פחות באופי וביכולת לסיים שתי סדרות כשהיריבה על הברכיים, רק רוצה שייגמר כבר, כולל יריבה איכותית ומנוסה כמו מינסוטה. הייתי קורא לזה הגמר האמיתי אלמלא הניקס, שפשוט טובים מדי כבר שבעה משחקים ברצף מכדי להשאיר אותם מחוץ לדיון של הקבוצות שיכולות לזכות באליפות השנה. אז נתחיל מפריוויו לגמר המערב ונמשיך להכנה למשחק 7.

---

לקראת גמר המערב: אוקלהומה סיטי – סן אנטוניו

נתחיל מהסוף: קשה מאוד לדעת איך תתפתח הסדרה הזאת. הכל אפשרי, כולל סדרה חד צדדית לכל אחד מהצדדים. אבל בכל הקשור לנקודת הפתיחה שלה, מדובר בסדרה הכי גדולה שהייתה ב-NBA מזה שנים, כנראה הכי גדולה בעשור הנוכחי. קרב ראש בראש בין שתי ענקיות, הקבוצות הטובות בליגה השנה, שלמרות שהן צעירות כל כך הן נותנות תחושה שלנצח כל אחת מהן בסדרה של הטוב מ-7 זה אירוע. ואולי גם קרב ראש בראש על תואר השחקן הטוב בעולם. הלוואי שהסדרה תעמוד בציפיות, למרות שגם סדרה חד צדדית תהיה סיפור גדול, בין היתר בגלל שזו כנראה רק המערכה הראשונה מבין רבות, בין שתי קבוצות עם כלים להתחזק בשנים הבאות.

יש דרך די פשוטה להתחיל לנתח את הסדרה הזאת, כי כבר הייתה ביניהן סוג של סדרה במהלך העונה. סן אנטוניו ניצחה את הסדרה העונתית 1:4, כאשר השיא היה רצף של שלושה נצחונות מרשימים מאוד תוך פחות משבועיים בדצמבר, כולל במהלך טורניר הגביע ובמחזור הכריסמס, שני אירועים ש-OKC הגיעה אליהם עם מוטיבציה גבוהה מאוד. הסדרה העונתית עוררה את התחושה שלמרות ש-OKC היא האלופה המכהנת והקבוצה השלמה והמנוסה יותר, לספרס יש מאץ'-אפ טוב מולה, את הכלים המדויקים להקשות עליה. אז לפני שנמשיך בניתוח הנוכחי, כדאי להיזכר בניתוח סדרת שלושת המשחקים ההם. ואני ממליץ גם על תקציר משחק הכריסמס כהכנה טובה לסדרה:

מה שהופך את הסדרה הזאת לעוד יותר משמעותית זו העובדה שאוקלהומה סיטי הייתה בריאה מאוד, כולל ג'יילן וויליאמס ששיחק בכל שלושת המשחקים, בזמן שויקטור וומבניאמה רק חזר מפציעה, עלה מהספסל לדקות מוגבלות והיה רחוק משיאו. שאר הספרס היו בריאים, כך שמדובר היה במשחקים עם סגלים כמעט מלאים.

למרות זאת, יש שינויים או סימני שאלה סביב החמישיות שיעלו בגמר המערב. בהנחה שג'יי-דאב יהיה כשיר לסדרה (עושה רושם שזה הכיוון), מעניין האם מארק דייגנולט יוריד את אג'יי מיטשל בחזרה לספסל אחרי הסדרה המדהימה שלו מול הלייקרס, או שיעדיף להעלות את ג'יי-דאב מהספסל, או שיעשה שינוי אחר. אצל סן אנטוניו, וומבי כמובן יעלה בחמישייה וסדרת דצמבר התרחשה לפני השינוי בו ג'וליאן שמפני החליף בחמישייה את האריסון בארנס, שבינתיים יצא מרוטציית הפלייאוף כשאת הדקות שלו מקבל קרטר בראיינט שלא היה רלוונטי בסדרה ההיא.

השינוי בחמישייה של סן אנטוניו יוצר דילמות מעניינות עבור דייגנולט. בעונה הרגילה וומבי כמעט לא שיחק מול חמישיות עם צמד הגבוהים של הת'אנדר. איזיאה הרטנשטיין הופך להיות שחקן משמעותי מאוד, כי סביר להניח שהוא זה שישמור על וומבי בפתיחת המשחקים והוא זה שוומבי ישמור עליו, בתור היחיד ברוטציה של OKC שלא קולע מבחוץ. הנקודה האחרונה הופכת את הרטנשטיין לתואם רודי גובר מהסדרה מול מינסוטה, השחקן שיכול לאפשר לוומבי לחנות בנחת ליד הצבע ולהפוך את הנסיונות של שחקני הת'אנדר להגיע לטבעת לקשים במיוחד (יש להם פחות חודרים איכותיים ממינסוטה).

את הדקות שלו הרטנשטיין יצטרך להרוויח בהגנה, להוכיח שהוא מסוגל להיות מהבודדים שיכולים להקשות על וומבי גם בפנים וגם בחוץ, גם עם הפנים לסל וגם כחוסם בפיק נ' רול. בכל מקרה, לא אתפלא אם יתברר מוקדם שהחמישייה הגבוהה של OKC מתקשה והרטנשטיין יהפוך לשחקן שמשחק בעיקר מול לוק קורנט.

השאלה המעניינת הבאה היא על מי ישמור צ'ט הולמגרן. בחמישייה של הספרס אין שחקן שניתן להחביא עליו את צ'ט כדי שיהיה בעמדת עזרה, ומאוד יכול להיות שדייגנולט יעשה מה שניסו גם בסדרות הקודמות – לתת לו לשמור על סטפן קאסל ולקחת ממנו מרחק. הבעיה היא שקאסל בדיוק סיים משחק בו הוא קלע בלי בעיה את הזריקות החופשיות שנתנו לו והבהיר שלהחביא עליו סנטרים זה לא פתרון מוצלח. זו עוד סיבה לכך שההרכב הגבוה של OKC עלול להתקשות מול החמישייה הנמוכה של הספרס. 

(שבירה: ציוץ עם שלשות של קאסל על גובר:

The Wolves made an interesting adjustment last night by putting Gobert on Castle. Despite shooting close to 40% from three this postseason, the gameplan was simple, dare Castle to shoot. By having Gobert sag off him it allowed the Wolves to recover in the paint faster while… pic.twitter.com/Whna8OBLA0

— Inside The Arc (@insidethearc__) May 16, 2026

מה יקרה כשיהיו הרכבים נמוכים של OKC, במיוחד כאלה בהם צ'ט הוא הסנטר כך שכל החמישה קולעים מבחוץ? סביר להניח שכמו בעונה הרגילה, נראה לא מעט את וומבי מול קארוסו בשני הצדדים. במשחק השלישי בין השתיים וומבי ממש התעלם מקארוסו שהחטיא עוד ועוד שלשות. היכולת של קארוסו, ושל שחקני משנה אחרים שניתן להמר מהם כמו לו דורט, לקלוע את השלשות החופשיות שלהם עשויה להיות מכריעה. בפלייאוף רובם קולעים טוב, בינתיים. אם אפשרויות אחרות לא יעבדו, לא אתפלא אם נראה את וומבי שומר גם על ג'יי-דאב ומתעלם ממנו על קו השלוש. מראש מדובר בקלע חוץ לא עקבי ושחקנים שחוזרים מפציעה נוטים להתקשות במיוחד במקומות שהם פחות טובים בהם.

ההגנה של קארוסו על וומבי תהיה עוד מוקד של עניין. קארוסו מתפקד כפאוור פורוורד לכל דבר בזכות היכולת שלו להקשות על שחקנים הרבה יותר גבוהים ממנו, זכורה ההגנה שלו על ניקולה יוקיץ' במשחק 7 בשנה שעברה. וומבי והספרס התמקצעו לאורך העונה בניצול הנסיונות לשים עליו שומרים נמוכים, הוא מרבה לשמש כחוסם בפיק נ' רול ולתפוס עמדה קרוב לסל, אבל קארוסו הוא ליגה אחרת, אחד משחקני ההגנה הטובים והחכמים בעולם. המרפק וההרחקה מול מינסוטה יהפכו את וומבי לשחקן שמסתובב עם מטרה, מסומן בתור אחד שניתן להוציא משיווי משקל, וגם בכך קארוסו מומחה.

הרבה מאוד מהסדרה יוכרע בקרב הגארדים, ובכך אני מתכוון לכל השחקנים שיוצרים מצבי זריקה והשחקנים ששומרים עליהם. שלישיית הגארדים של סן אנטוניו נראתה נהדר מול סוללת השומרים של OKC במהלך העונה, הגיעה למקומות שהיא רוצה בעקביות. סטפן קאסל בזכות הכוח שלו, דיארון פוקס בזכות הזריזות, דילן הארפר בזכות הליטוש של יכולת החדירה שלו. דייגנולט ינסה להבין במשחקים הראשונים מי מהשומרים שלו (דורט, קארוסו, קייסון וואלאס, מיטשל וג'יי-דאב) מסתדר הכי טוב עם מי מהגארדים של הספרס. אם הוא ימצא מאץ'-אפים הגנתיים טובים זה יכול להיות משמעותי מאוד.

בצד השני, מספר שחקנים יתחלקו בהגנה על שיי גילג'ס אלכסנדר. הם יפעילו עליו לחץ בידיעה שבצבע מחכה וומבי, ואם הוא יתחמם יותר מדי מחצי מרחק יביאו גם דאבל-טים שהרוטציה אחריו תהיה הרבה יותר דינמית מזו של הלייקרס בסיבוב הקודם. יכול להיות שנראה יותר מתמיד את שג"א, ג'יי-דאב ומיטשל משחקים ביחד, כדי למקסם את יכולת היצירה והחדירה מול יריבה שקשה כל כך להגיע לצבע שלה, הסיכוי של שאר שחקני החוץ לקלוע סל בצבע בסדרה הזאת קלוש.

כדאי לשים לב במיוחד למיטשל והארפר, שני אקס פקטורים פוטנציאליים. שני הצעירים האלה הפתיעו מאוד בעונה הרגילה בבשלות שלהם, ואז ביצעו קפיצת מדרגה בפלייאוף. נראה שהם משתפרים כל משחק. שניהם יעמדו למבחן מול התנגדות ברמה הגבוהה ביותר שיש ואם אחד מהם יככב בזמן שהשני ידעך זה יכול לעשות את ההבדל בין קבוצה שיש לה מספיק אופציות התקפיות לקבוצה שחסר לה משהו. 

אסיים עם שחקן שכמעט לא הזכרתי כי הוא בקושי היווה פקטור במשחקי העונה הרגילה. צ'ט הולמגרן כנראה נבחר לאחת מחמישיות העונה והיה לאורך השנה מספר 2 ראוי לשג"א. רוב הזמן הוא ימצא את עצמו במיס מאץ' מול שחקן נמוך ממנו משמעותית, ואם הוא יידע לנצל את המיס-מאץ' הזה, מה שלא קרה עד כה, זה יהיה יתרון משמעותי נוסף לאלופה. הוא לא שחקן פוסט שתופס עמדה קרוב לסל, אבל אולי בסדרה הזאת זה יהיה הזמן שלו להתחיל לעשות גם את זה יותר, או ללמוד שיעור מוומבי על ניצול יתרון גובה בנעילת שחקן על הגב ותנועה ללא כדור לכיוון הטבעת.

---

לקראת משחק 7: דטרויט – קליבלנד

הסדרה הזאת נראתה חצי גמורה פעמיים. פעם ראשונה לטובת דטרויט אחרי שני המשחקים הראשונים, בהם קליבלנד לא תפקדה כמו קבוצת פלייאוף, ופעם שנייה אחרי שלושת המשחקים הבאים בהם נראה שקליבלנד פתרה את דטרויט וחשפה את החסרונות שלה. אבל דטרויט התעלתה במשחק 6 ועומדת כרגע על 0:4 במשחקי הדחה בפלייאוף הזה. היא שוב מגיעה פייבוריטית קלה למשחק 7 בבית, גם בגלל ההיסטוריה העגומה של כוכבי הקאבס ברגעים כאלה.

שני המאמנים ניסו הרבה מאוד דברים לאורך הסדרה, גם בהגנה וגם בהתקפה. במשחק 6 נראה שדטרויט מצאה כמה פתרונות שעובדים. בהגנה על דונובן מיטשל וג'יימס הארדן, הם השתמשו יותר מהרגיל בחילופים, לתת לכוכבים לעבוד באחד על אחד כאשר בעמדות העזרה מחכים שחקני הגנה מצוינים. זה עבד טוב יותר מנסיון לדאבל טים או לכך שהשומר של החוסם יחכה בקו החסימה, כי זה שחרר את משחק ההתקפה הזורם שכן יש לקאבס. במיוחד זה לא עבד כאשר אוון מובלי, שנהדר בשורט רול, חסם להארדן שמפורסם במסירות הכיס שלו. הארדן קולע במשחקי 7 בקריירה ב-35.5 אחוז מהשדה ו-22.4 אחוז משלוש, הגיוני להכריח אותו להיות סקורר ולא מוסר במשחק הזה.

בהתקפה, ג'יי בי ביקרסטף ויתר במשחק 6 כמעט לחלוטין על הפיק נ' רול בין קייד קנינגהאם לג'יילן דורן, שגם אורלנדו וגם קליבלנד די נטרלו. במקום, את החסימות לקייד סיפקו שחקני חוץ, שהתגלגלו בשלל דרכים החוצה וניצחו כל טעות קטנה של ההגנה. דורן מצא סוף סוף דרך להשיג נקודות בעצמו, כשתקף את ג'ארט אלן מאיזור קו השלוש עם הפנים לסל. זו איכות של דורן שלא נוצלה מספיק עד למשחק הזה, ואם תבוא לידי ביטוי גם במשחק 7 זה יהיה יתרון גדול לדטרויט.

Jalen Duren drives and lays it in with the left 👏

Pistons lead by 3 at the break in Game 6! pic.twitter.com/ztKCcy3ygs

— NBA (@NBA) May 16, 2026

גורם מרכזי שהביא לפיסטונס את הנצחון במשחק 6 הוא העומק. ביקרסטף שלף במשחקים האחרונים את הרכז השלישי מרכוס סאסר והסנטר השלישי פול ריד והיה לשניהם חלק משמעותי בנצחון הזה. זה היתרון של קבוצה שרצה בהצלחה כל השנה ומשתמשת ברוטציה רחבה, של שחקנים שיודעים את התפקיד שלהם במערכת שעובדת. סאסר הוא סיפור נפלא. הוא נכנס לשחק פחות משלוש דקות לסיום משחק 4 בסוג של גרבג' טיים וקלע 7 נקודות. זה שכנע את ביקרסטף לתת לו הזדמנות ברוטציה, והוא גמל על כך ב-9 נקודות ופלוס 27 ב-18 דקות במשחק 6. כדאי להראות לכל שחקן צעיר איך ניתן להרוויח הזדמנות בגרבג' טיים:

היתרון של קליבלנד הוא שהיא עדיין הקבוצה המוכשרת יותר. יש לה שני סקוררים בכירים מול אחד של דטרויט, מה שבולט עוד יותר כשנראה שטוביאס האריס נגמר באמצע הסדרה. יש לה את מובלי, הגבוה המגוון בסדרה, שבמשחק 7 יכולת היצירה שלו עשויה להיות משמעותית יותר. ואין לה שחקנים שיוצרים בעיית קליעה מבחוץ כמו אסאר תומפסון. סוגיית אסאר ממשיכה להיות הפכפכה כמו כל הסדרה, יש משחקים בהם בולט האופן בו הנוכחות שלו תוקעת את ההתקפה ויש משחקים בהם בולטת ההגנה יוצאת הדופן שלו. במשחק 7, שנוטה להיות הגנתי והקליעה מבחוץ מעורערת בו במיוחד, שני הצדדים של המטבע יכולים להיות משמעותיים.