לברון ג'יימס, שחקן משלים

התבגרות, שלא לומר הזדקנות, היא תהליך לא פשוט עבור כל אחד אבל במיוחד עבור אנשים שהמחייה שלהם תלויה ביכולת הפיזית. ב-NBA שחקנים לרוב מכפרים על הדעיכה הפיזית הזו בפיתוח יכולות אחרות: מספיק שנזכיר את ההפיכה של וינס קרטר ממכונת ההטבעות למומחה שלשות. גם לברון ג'יימס עבר את התהליך הזה - כמות זריקות השלשות מסך זריקות השדה שלו עומדת על בערך פי 1.5 לעומת הימים בקליבלנד ובמקביל הוא מתפקד יותר כעושה משחק מאשר כמסיים.

העונה קרה משהו נוסף שהוא תהליך טבעי של כוכבים שנמצאים בירידה: הוא הפך להיות מעין שחקן משלים. הוא זורק רק 15.5 זריקות שדה למשחק (הנתון הנמוך בקריירה ובפער משמעותי) וממוצע הנקודות שלו הוא הנמוך ביותר מאז עונת הרוקי. לא הכל רע, אגב: הוא גם נמצא בשפל (או שיא?) של איבודים בממוצע למשחק עם 3 בלבד, שווה לעונת 12-13 במיאמי.

אין נתון שמבהיר יותר את ההפיכה של לברון לשחקן משלים מאחוז הסלים שהוא קולע מאסיסט של חבר לקבוצה. בכל עונה לאורך הקריירה לברון קלע לפחות 55% מסלי השתיים שלו ללא אסיסט, וממוצע הקריירה שלו עומד על 64% סלי שתיים שייצר בעצמו. העונה - רק 47% מסלי השתיים שלו הגיעו מייצור עצמי. גם מדד היוסג' שלו (אחוז ההתקפות של הקבוצה שמסתיימות אצלו בידיים) שעמד על 31% גם בשנותיו בלייקרס, עומד השנה על כ-27% בלבד. בצד המשלים - רק 32% מהסלים של הקבוצה בדקות שלו מגיעות מאסיסט של לברון, הנתון הנמוך ביותר מאז עונת 13-14.

אבל להפיכה של לברון לשחקן משלים היה אפקט בלתי צפוי, תנועה הפוכה להתפתחות של לברון כקלעי לעומת הדעיכה האתלטית: אחרי שכמעט שליש מזריקות השדה של לברון הגיעו מזריקות מבחוץ בשנים הראשונות שלו עם הלייקרס, העונה רק 27% מזריקות השדה שלו הן שלשות (הנתון הנמוך ביותר מאז עזב את קליבלנד ב-2018). במקביל הוא גם רושם את אחוז הקליעה משלוש הנמוך מזה עשור. לברון, לפי כל העדויות, הוא איש של מספרים ונתונים. אם הוא בחר להוריד את תדירות הזריקות משלוש כנראה יש לו סיבה טובה, אבל אם הכדור לא נמצא אצלו בידיים, והוא מקבל אותו לזריקת קאץ' אנד שוט - איזו זריקה עדיפה יותר? ובכן, ההטבעה.

הניצחון על יוסטון באמצע חודש מרץ היה משחק הקליעה היעיל בקריירה של לברון. את המשחק הוא סיים עם 30 נקודות ב-13/14 מהשדה, לא פחות מ-6 מתוך 13 סלי השדה שלו הגיעו בדאנקים. זו הייתה הפעם הראשונה שלברון מטביע שש פעמים במשחק אחרי 9 שנים ושבוע. נכון לכתיבת שורות אלו ללברון יש 82 הטבעות העונה - יותר ממפלצות אתלטיות כמו ג'ון קולינס או מטאס בוזליס ויותר ממה שהיו לוינס קרטר בשבע שנות הקריירה האחרונות יחד. מדובר במספרים חריגים גם בסטנדרט של לברון - 82 ההטבעות האלו הן כ10.8% מסלי השדה שלו, יחס שאליו הגיע רק פעמיים בקריירה - בעונת 2014 עם מיאמי (10.9%) ובעונת 2017 עם קליבלנד (11.2%).

לברון בעצם מנצל את העובדה שהכדור לא אצלו בידיים לטובתו. בחלק ניכר מההתקפות לברון נמצא בצד ההופכי לכדור, בזמן שלוקה או אוסטין ריבס מנהלים את ההתקפה. זה מוביל את המגן של לברון להיות בעמדת עזרה וכשהכדור מגיע ללברון המגן צריך לסגור את הפער עד אליו, מה שמאפשר ללברון לתקוף את התנועה של המגן ולהגיע לסל. הוא מזהה מצוין את המצבים בהם המומנטום של המגן עובד נגדו ויודע גם להתחיל את התנועה לכיוון הסל עוד כשהכדור נמצא באוויר, מה שנותן לו יתרון ראשוני על המגן.

העובדה שלברון - אפילו לברון - עושה דברים כאלו בגיל 41 היא לא טריוויאלית. לברון כבר יצר לעצמו שגרה שבה הוא מוריד מהמשקל הרגיל שלו במהלך הפגרה כדי להוריד עומס מהרגליים (והגב) לפני תחילת השנה, והוא מעלה משקל תוך כדי העונה כדי להגיע למשקל השיא שלו באזור פברואר-מרץ, אבל העונה נראה שהוא לקח את התהליך הזה לקצה חדש: לפי הדיווחים הוא הגיע אל פתיחת העונה כשהוא שוקל 235 פאונד - בערך 7 ק"ג מתחת לסטנדרט שלו - וכשפציעת גב דחתה את הבכורה שלו העונה הוא אפילו הקצין עוד יותר: כדי להחלים מהר יותר לברון ויתר על שתיים מההנאות שהוא מאפשר לעצמו בדרך כלל - היין ועוגיות השוקולד צ'יפס. את התוצאה רואים כשהוא נע על המגרש.

קשה להעריך איך תראה סוף הקריירה של לברון או אפילו כמה רחוק ה'סוף' הזה. אבל אפשר לכל הפחות להתרשם איך גם בגיל שבו רוב השחקנים דועכים לברון מצליח עדיין להמציא את עצמו מחדש ולשים את עצמו בתפקידים בהם לא היה עד היום.