.png)
.png)
.png)
לא משתפרים. לא רלוונטי?
- שי האוזמן
- 25 במרץ
- זמן קריאה 4 דקות
הפועל תל אביב, אחרי הפסד במדריד, נמצאת כרגע במקום החמישי בליגה השניה בטיבה. בעונתה הראשונה אי פעם. מכבי תל אביב, אחרי נצחון בבלגרד, שיפרה מיקום והתייצבה על המקום ה-12. כל התגובות על המאמן של הפועל תל אביב יהיו ברמת הנגיחות. כל התגובות על המאמן של מכבי תל אביב יהיו ברמת ההללויה. אה, נכון, יש את העניין הקטן הזה של התקציבים (כלומר, שלאיטודיס יש ולקטש לא ממש). אבל זה לא העניין. מכבי תל אביב הולכת ומשתפרת. אפשר לראות את זה ברמת המאזן שלה, נניח, בעשרת המשחקים האחרונים, אבל בעיקר ברמת הכדורסל. אישית וקבוצתית. הפועל תל אביב? אני מנסה לחשוב על דבר אחד שהפועל תל אביב של מרץ עושה טוב יותר מהפועל תל אביב של אוקטובר. של נובמבר. של וואטאבר. וכמעט שלא מצליח. ובכלל לא בטוח שזה רלווונטי, כי היא עדיין סופר קרובה כדי לעמוד ביעדים שלה.
בואו נישאר רגע על העניין הזה. כפי שליהגתי לכם לא אחת, הפכתי עם השנים חסיד קטן יחסית של ענייני שיטה ואסתטיקה. אותי מעניין לראות את מידת השיפור של שחקנים בין עונות ותוך כדי העונה, כמדד לדברים טובים יותר או פחות שעושה המאמן שלהם. אם כך, בואו נעבור על הסגל של הפועל תל אביב, שחקן שחקן, וננסה להבין מי כאן נראה טוב יותר עכשיו לעומת תחילת העונה. בלייקני לא. ג'ונס לא. מיציץ' לא. מלקולם לא. וויינרייט? נראה לי שלא. מוטלי לא. אוטורו של המשחקים הראשונים בעונה היה טוב מאוד, כך שכאן התשובה פחות מובהקת, אבל בעיני היא לא חיובית. הישראלים? צחקתי בלב. אולי בראיינט, שהתחיל מדהים ומאז (בהתעלם מהמשחק מול ריאל) רק הלך ונהיה מדהים יותר. וזה שלו. וזה של המאמן שלו.
עוד רגע נחזור לשחקנים בכלל ולשחקן אחד יקר במיוחד בפרט. לפני כן, בואו נתעכב לרגע על העניינים שכן מוגדרים כקבוצתיים. אחרי כמה מתפרצות אקראיות לחלוטין בחלק הראשון של המשחק, היה נדמה לי ששמעתי איזה מישהו מדבר על איטודיס שכיוון לכך. ששאף לרוץ. שכיוון את השחקנים שלו לרוץ. מדובר, למען הסר ספק, בתאוריה מצוצה מן האצבע בואכה מופרכת לחלוטין. הפועל תל אביב מנסה לעשות מה שעבד לה (בהצלחה אדירה) בחלקים המוקדמים של העונה. אותו סגנון, אותו כדורסל, אותה בלורית שיער. היא לא רצה יותר, היא לא רצה פחות, היא לא מוסרת יותר, היא לא מוסרת פחות. יש לה שחקנים ממש טובים. וכשהם מצליחים לייצר לעצמם יתרונות באחד על אחד, וכשהולך להם, היא גם יכולה לנצח.
לא שחקן רע. משחק רע
אנחנו רוקדים סביב העניין של וסיליה מיציץ' לא אחת. סליחה, בגוף ראשון: אני רוקד סביב העניין של וסיליה מיציץ' לא אחת. קודם כל, בגלל שזה מיציץ'. שנית, בגלל שהוא שחקן עצום. שלישית, כי יש רגעים שבהם מבינים למה. מיציץ', ועזבו רגע את המשכורת שלא אתם ולא אני משלמים, אז מה איכפת לנו, הוא שחקן ענק ברמת הפרופיל. ולא שחקן רע גם בעונת 25/26. לפרטים, לכו לססטיסטיקה היבשה. אבל יותר מדי פעמים, כולל במשחק ההפסד החד צדדי במשחק נטול הקהל במדריד, שהוא משחק רע. שהוא פוגע בקבוצה. כן, הוא לא מפסיק לנסות. לא, אולי עדיף שינסה פחות. וכן, זה חד משמעית עליו.
ועל המאמן שלו. כשאתה משחק כדורסל שכל כולו מבוסס על היכולות של הגארדים שלך לייצר יש מאין, קואץ' איטודיס, אתה מפשט את המשחק – שזה סבבה לגמרי – ואתה מפשט גם את המסקנות, ואני לא בטוח שאתה סבבה עם זה. הדריבל של מיציץ' שמוביל לדברים רעים. הדריבל של ג'ונס שמוביל לדברים רעים. הדריבל והדריבל והדריבל. לא פשוט להתמודד מול שחקנים בסדר הגודל של וסיליה מיציץ', זה נכון. אבל בדיוק בשביל זה הוחתם בהפועל תל אביב מאמן שברמת הרזומה והקרדיט, הוא אמור להיות כזה שמסוגל להישיר מבט אל כל שחקניו, ולנהל אותם. ולהגיד להם. ולהתמודד מולם. ולהעיר להם. ולגרום להם לשחק כדורסל שיטיב עם הקבוצה שלהם. וזה הפוך ממה שקורה בקבוצה הזאת.
יש כאן גם צד שני
רגע. יש כאן גם צד שני. הפועל תל אביב הזאת, בגדול, מפסידה לגדולות ומנצחת את הקטנות. עם השחקנים האלו. עם הכדורסל הזה. ויכול להיות שזה מספיק. כלומר, בואו נניח לרגע שיש כאן מחשבה מושכלת ומוקדמת (ואל תדאגו. אין כזאת). אליפות בכדורגל הרי אפשר לקחת, תאורטית, כל עוד מקפידים שלא לשמוט נקודות מול היריבות שבאות מלמטה, מבלי לנצח במאבקי הראש בראש. כשאתה מכוון שישיה ותו לא, השיטה הזאת יכולה לעבוד גם מבחינת עופר ינאי והצוות שלו.
רגע, בואו נעשה חשבון. האדומים עכשיו עם 20. היריבות הקטנות שעוד לפניהן, ברמת המיקום הנוכחי בטבלה, הן בסקוניה ו... אה, מכבי תל אביב. נצחונות על שתיהן ויש 22 נצחונות. שממש לא בטוח שיספיקו 6. בעיה.
3 נקודות לסיום
בראיינט – העונה המופתית של אלייז'ה בראיינט מתאפיינת גם בלא מעט דברים שרואים בסטטיסטיקה, אבל לאו דווקא ביחס אסיסטים איבודים יוצא דופן. אתמול, מול כל האבאלדות של העולם, הוא סיים עם אסיסט 1 וחמישה איבודים. חלקם בגלל אובר כדרורים. רובם המכריע בגלל בעיות ריווח בהתקפה של הקבוצה שלו.
צחוקים, אה? – החבורה של ריאל מדריד, מסורתית, נחשבת כאחת השחצניות שיש ליבשת הישנה להציע. אתמול, לצד היהירות, הגיע מינון גבוה במיוחד של צחוקים, סימונים ודאחקות של השחקנים שעל הספסל. חלק לא קטן מהם של איש ושמו יוי. מצד שני, אחרי הפעם ה 2398472948 שהוא דופק שלשה כזאת בקריירה שלו, מותר לו.
בסקוניה – כאמור, נצחונות על הקבוצות שכרגע מחוץ לפלייאין, לבדן, שוות 22 בטבלה. כדי להגיע ולו לזה, הפועל תל אביב צריכה, חייבת, מוכרחה לנצח את בסקוניה בשישי הקרוב. אין אפשרות ריאלית אחרת לעשות שישייה.
זהו. עד כאן. שיהיה לנו טוב.
תגובות