כמה כדורסל. מאיפה מתחילים?

1. נתחיל עם מי שהרוויחה את הזכות להיות חברה ביורוליג בעונה הבאה. אין לי מושג אם בורק אכן תגיע, אבל זה כבר סיפור למועד מאוחר יותר. בשבוע שעבר רמזתי לכם על הקראש החדש שיש לי אל מול הדברים שעושה הטריו גאץ', קוקילה ומוקוקה בהגנה. לא רק בהגנה, אבל במיוחד בהגנה. אז אחרי שהטריו הזה הדיח טורקית (או טורקיה) אחת בחצי גמר היורוקאפ, הפעם הוא עשה את זה – בגמר - מול עוד נציגה של ארדואן. הנה, קחו היילייטס.

https://www.youtube.com/watch?v=j95yhwBZ2NQ

2. נכון, אתמול זה הלך לה קשה יותר מול בשיקטש. נכון, בניגוד למשחק מספר 1, אתמול השליטה הייתה דווקא בידיים של ברינטון למאר וכו וההתקפה של אלימפייביץ' וגו, במחצית הראשונה. אבל אז הגיע הלוק דאון המוחלט של רבע מספר 3. עזבו רגע את מספר הנקודות שקלעה האורחת ב-10 הדקות האלו (בעצם, למה עזבו? 12). לכו לראות, למקרה שלא הצלחתם כי כדורגל או יורוליג ודו, איך זה קרה. למשל, הפוזשן שבו אנטה ז'יז'יץ' מקבל מעין חסימת וודג' מאוארלו כדי להתמקם בצבע. באמצע הצבע, ליתר דיוק, בדיוק במקום שהוא אוהב. אבל בעוד גאץ' שומר את הכדור ומאיים עליו, מוקוקה שומר מרחק מסירה מאנתוני בראון שליד ומונע כל מחשבה בכיוון, נכנס קוקילה שוב לפרונט על ז'יז'יץ'. ונעל אותו. מילולית. נעל אותו. כל כך נעל אותו עד שהמהלך הזה הסתיים בשריקה ל-3 שניות של הקרואטי הגדול. 

3. הקיצר, מאסטרקלאס של בורק. מאסטרקלאס של קואץ' פוטו. עם כלים מוגבלים וציפיות בהתאם, הקבוצה שהפסידה כבר 9 משחקי ליגה העונה בצרפת עושה שח ומט לכל יריבה בה נתקלה ביורוקאפ. עם זהות, עם איפיון, עם גאץ', עם קוקילה ועם מוקוקה. ובשיקטש? קודם כל, אנחנו האחרונים שנזיל דמעה על מה שנגמר עם טורק, בחצ'שהיר ובשיקטש. ובכדורסל, מי שבונה על אנטה ז'יז'יץ' כזה שיוביל אותו הלאה, מסיים אמנם עם מספרים מצוינים (המדד הכי גבוה בשני המשחקים, 9/11 ל-2 בשני מהלך הסדרה, 8 כדורים חוזרים בממוצע למשחק), אבל עם כל הבעיות ההגנתיות שאתם מכירים, שחלקן התנקזו לכדי מדיניות אי ההתערבות במהלך שבו כיבה עליהם מוקוקה את האור. 

4. האמת היא שהקו ההגנתי הזה, איתו לקחה בורק את היורוקאפ, מוביל אותנו הישר אל המשחק שפתח את פלייאוף הליגה השניה בטיבה בעולם. כלומר, השניה בטיבה בעולם עד שהמכללות בארצות הברית, נו, אתם יודעים. פנר התייצבה אל הפוסט סיזן שלה כשהיא מרגישה שהדימום שלה פסק. עם כמה נצחונות קטנים ביורוליג, רגע לפני אבדן הביתיות. עם כמה נצחונות קטנים בליגה הטורקית. עם רעיונות וזכרונות לגבי מי היא, מה היא ומה היא רוצה לעשות. ומה שהיא הכי רוצה להיות ולעשות זה לשבש. לשבור. להרוס. להכאיב. מבין 8 הקבוצות שעדיין כאן, יש 2 שההתקפה שלהן בלטה לאורך כל העונה כשיטתית, יציבה – ועובדת. ולנסיה היא אחת. ז'לגיריס היא השניה. הראשונה שובשה לגמרי על ידי פאו, ולזה נגיע מיד. השניה שובשה חלקית על ידי הדברים שפנרבחצ'ה יודעת לעשות כשהיא טובה. וכשהיא טובה, הקבוצה של שאראס, זה אומר שהיריבה שלה רעה.

https://www.youtube.com/watch?v=fDOcXhkuUxg

5. ולא, לא מדובר כאן במאסטרקלאס הגנתי. פנר עדיין לא שם, או שז'לגיריס היא לא הסחורה שאותה אפשר ללוש בכזאת קלות. אבל היו רגעים, בטח ובטח ברבע השני. עזבו רגע את מספר הנקודות שקלעה האורחת ב-10 הדקות האלו (בעצם, למה עזבו? 9). וגם עזבו את החלק הפסיבי שמילא בחלק מהרגעים של הבעיות ההתקפיות של הליטאים אחד גידראיטיס, ממנו עזרו ועזבו. לטורקים יש כמובן לא מעט שחקני הגנה טובים עד מעולים. בחלק הראשון של הרבע השני נהניתי במיוחד מאחד יאנטונן. יש הרבה קבוצות (אהמ, הפועל תל אביב) שיודעות ממי הן עוזרות וממי מרמות. אצל שאראס בכלל, כולל עם הפיני שלו בפרט, זה לא ברמת הלרמות. אם עוזרים לרגע מטובליס, הכוונה היא לא שעוזבים את טובליס. יאנטונן ידע, נהדר, מתי ואיך להראות את עצמו, מבלי להפקיר. ונכון, סטטיסטית אפשר לרשום שם בעיקר צ'ארג' אחד יפהפה שלקח מהכדרור פנימה מברזדייקיס, אבל המשמעות שלו, הנוכחות שלו, הייתה גדולה בהרבה.

   
   

6. בסדר, הגנה זה אחלה, אבל את הפער שנוצר ברבע השני חצבה פנר גם דרך דברים שעשתה בצד שאליו נוהגים להתקיף בכלל ובאמצעות הטריצות של ביברוביץ' בפרט. בקטע הזה, אם תרצו, יש מקבץ מלהיטיו אמש.

ואני? אני נהנה גם ממידת האולד סקוליות של השלשות. לא מספוט אפ כשהוא עומד בפינה. הנה שלשה ממדורגת. הנה שלשה (אמנם בדרגת קושי גבוהה) אחרי שדווקא הוא מייצר חסימת האמר. הנה שלשה מחסימת עומק מתוחכמת של יאנטונן (מאחר שהוא יודע שהחילוף ההגנתי מתקרב, יאנטונן חוסם את השחקן שלו ולא את זה של ביברוביץ'). הנה שלשה (בדרגת קושי פסיכית) שמגיעה אחרי חסימה שמגיעה מהאנדאוף. הנה משחק שעליו השתלט ביברוביץ' לחלוטין.

7. הלאה. נמשיך בשיבושים. אמרנו כבר שיש שתי קבוצות שההתקפה שלהן בלטה העונה, מבחינתי, מעל כולן. המרכזית היא ולנסיה של פדרו מרטינס. שאם יש משהו שאף אחת באירופה לא יודעת לעצור, כולל מי שתרצו, זה את הפלואו של המונטרו'ס. כלומר, אף אחת באירופה, עד שמגיעים למשחקי הכרעה (אהמ, הפועל תל אביב). עד שמגיעים לדו קרב מול מאמן ומועדון שפחות מתמחים ברעיונות כדורסל. שיותר מתמקדים ויודעים לנצח משחקי כדורסל. משחק מספר 1 הסתיים בנצחון קטן של עתמאן בהפרש, אבל בוואחד נצחון גדול בטקטיקה של פנאתינאיקוס.

https://www.youtube.com/watch?v=n4RGEBTXkBQ

8. כאמור, הסיפור הגדול הוא ההתקפה של ולנסיה. שלא אמורה, מול שום קבוצה, ולא משנה באיזה מגרש, לסיים עם SIX SEVEN. סליחה. הדרך הכי קלה להביא את העניין לביטוי מגיע מהאחוזים לשלוש. כשקבוצה של כמעט 12 שלשות למשחק ב 36% מייצרת 6 שלשות ב 18%, משהו פה קרה. מה קרה? החל מהשלשה הראשונה שפראדיה החטיא (מול הייז-דיוויס) והשלשה שקוסטלו כן הצליח לקלוע, כמעט הכל היה כשידיים הגנתיות בסביבה. עם יציאות גבוהות של לסור וכו על הכדור מחד ועם רוטציות וקלוזאווטים נהדרים מאידך. וכן, חלק מההחטאות הן פשוטות החטאות, בלי הסברים גדולים, אבל בשורה התחתונה הצליחה ולנסיה להגיע למעט מדי זריקות "שלה". כן, היו שתי שלשות בטרנזישן. כן, הייתה שלשה אחת שהגיעה מקיק אאוט אחרי שורט רול, אבל לא הרבה מעבר לזה. היא לא רקדה. היא לא שטפה. היא לא שיחקה את הכדורסל שהביא אותה עד הלום. היא נחנקה. זה רק בגלל עניינים שקשורים בכדורסל?

   
   

9. בצד השני, יש כאן איזה שחקן קטן בשם שורטס. שאין אי התאמה יותר גדולה בין הדברים שהוא יודע לעשות לבין הדברים שהמאמן הנוכחי שהוא יודע לאמן. או רוצה. ועונת הביכורים של העלם מחוץ לפרויקט איסאלו עד כה היא לא פחות מסיוט אחד מתמשך. אבל משהו טוב מאוד קרה לו ולהם במשחק הפלייאין מול מונאקו. ועכשיו, כשאין סלוקאס לסדרה הזאת, אין מנוס אלא לתת לו לעשות דברים שהובילו את שורטס והקבוצות שלו לתארים בכלל ותארים אירופאיים בפרט. תשאלו את דג'יקיץ'. כן, הוא צריך לכדרר והוא צריך זמן והוא צריך ריווח. להגיד ששורטס היה יוצא דופן מול ולנסיה יהיה לכפות את התאוריה על המציאות. אבל כן היו כמה מהלכים שהם שורטס של פריז. כולל זה שעשה פלוס 2 לקראת הסוף. כולל כמה כאלו, שתוכלו לראות בשרשור הזה. אם עתמאן רוצה עוד פיינל פור צפונה, הדרך לשם תעבור עוברת בשורטס. בסדר, ובנאן. 

10. יאללה, למשחק הרביעי והאחרון. ספק אם מישהו ציפה למשהו אחר, אבל אוליפיאקוס עברה דרך מונאקו, בדרך לנצחון חד משמעי של הקבוצה הכי עמוקה שיש מול אחת שפתאום נהייתה טיפה פחות קצרה, עם החזרה של טארפיי ונדוביץ'. לא כוחות. בטח שלא לאורך 40 דקות. 

https://www.youtube.com/watch?v=RtmjLDtuUBI

11. אני מנסה לחשוב מה מונאקו יכולה לקחת מהמשחק הזה הלאה. כלומר, ברור שהיא תגיד לעצמה שעוד ערב קליעה כזה לא אמור לחזור. היא לא אמורה לקלוע 4 שלשות. שטראזל לא אמור לעשות 0/7 ולהיראות ככה. זה נכון. מצד שני, זה משחק שהיא לא הייתה מנצחת גם אם חלק מהזריקות הפנויות שלה היו נכנסות. דברים שעבדו לצוות האימון הזמני של המועדון הזמני הזה ושהובילו אותה עד הלום נתקלו בקיר שהוא הדברים שאולימפיאקוס עושה בהתקפה שלה. יש בכלל אופציות לרעיונות אחרים?

    
    

12. הרגע הכי מותח במשחק הזה, ואולי נגלה בסוף שבסדרה כולה, הגיע עם הפציעה של וזנקוב במהלך המחצית השניה. לצערה של מונאקו, האיש חזר ברבע הרביעי והספיק לקנח עוד הופעת קרנבל עם 2 טריצות. ואם נלך לשמונת סלי השדה שלו בגיים 1, 6 הגיעו בלי אף כדרור מקדים – ואותם 6 כשוזנקוב מגיע אל הכדור ואל הזריקה כשהוא בתנועה. למשל כאן:

כמו לשחקנים הגדולים, יש לוזנקוב מהלך כדורסל שקרוי על שמו (חיתוך/ תנועה ללא כדור). כדי לנצח את המשחק האחרון של העונה, באתונה, אולימפיאקוס תצטרך שיהיה לה את המישהו שיקלע את הזריקה הקשה מתוך הכדרור. זה יכול להיות וזנקוב?  

עד כאן. שיהיה לנו טוב.