טריצות = גביע?

נתחיל בעובדות, בנתונים ובמספרים. 3 מ-4 קבוצות הקליעה הכי טובות בליגת העל מופיעות בפיינל פור הגביע הזה. מכבי תל אביב ראשונה עם כמעט 40% ל-3. הרצליה שניה עם 37% וקצת. ירושלים שלישית עם 37%. מכבי תל אביב היא גם זאת שזורקת הכי הרבה שלשות בליגה (מעל 32 למשחק) ובפער מהשניה. והשניה היא הרצליה. הפועל ירושלים היא השלישית, בקטגוריה, ביורוקאפ. מכבי תל אביב קלעה 20 שלשות ב 61% בפעם האחרונה שהיא שיחקה ביד אליהו הישן. ירושלים הסתפקה ב – 17 טריצות ב-50% כשביקרה לאחרונה באולם אשר ברחוב יגאל אלון. וכשאנחנו מתכוננים למשחק שיכריע את זהות העולה הראשונה לגמר הגביע, צריכים כנראה להתחיל ולסיים בפרמטר הזה. ולשאול את עצמנו ובכלל: האם טריצות = גביע?

האזינו להאוזמן מקריא את הטור10 דק׳

נמשיך בעובדות. שתי הקבוצות המסוימות שתיפגשנה הערב מאותגרות הגנתית. הקשיים ההגנתיים של הקבוצה מתל אביב הן בבחינת מן המפורסמות. גם אחרי השיפור וגם עמוק בתוך המומנטום הנוכחי. ברמת דירוגי יורוליג, היא במקומות האחרונים בכל מיני קטגוריות הגנתיות, לרבות נקודות שחוטפת מחיתוכים, פוסטאפים, פוטבאקס (יענו השלמות), בידודים וכו. וגם בנקודות של קאץ' נ' שוט, יענו מצב שבו שחקן מקבל כדור כשהוא מסודר ופנוי לזריקה, בלי כדרור. עוד מעט נגיע לזה.

הפועל ירושלים הנוכחית התפשטה סופית מדיבורי וגינוני די.אנ.איי. ביורוקאפ, למרות שסיימה ראשונה בכל המפעל, יש 9 קבוצות שספגו פחות ממנה. כולל כאלו שבכלל לא ממשיכות איתנו לשלב הבא. ואפילו היא רואה את תחתית הטבלה בפרמטרים הגנתיים מסוימים, נניח הגנת פיק נ' פופ. ועזבו רגע מילים שעברתנו מאנגלית. כבר אי אפשר לדבר על נפילות מתח הגנתיות, אלא עדיף לדבר על התעלויות הגנתיות, כשיש. ככה זה במעבר משחקנים כמו כריס ג'ונסון ואור קורנליוס בדרך ללאמב והאיש המכונה קאש. 

ואם מאותגרות הגנתית, אז גם מאלתרות, מרמות ומנחשות הגנתית. שתי הקבוצות הללו, מסורתית, מנסות לסמן פראיירים בתחום הקליעה בצד השני. קטש בהחלטה ופניני בסימון יראו לרוב על מי מוותרים. ממי מרמים. יונתן אלון, ותשאלו את איטודיס, יודע ללכת אול אין על אלמנט התקפי מסוים אחד, כמו כדרור, גם במחיר של. כי אין לו ברירה. כי אין להם ברירה. כי גם זה וגם זה לא מאמינים באמת בהגנה שלהם ככזאת שתכריע באופן שיטתי וקלאסי.

ועכשיו נתכנס לתחום הקליעה. מבחוץ. כשאני כותב מרמים, הכוונה לרוב היא משחקנים שאינם מאיימים מבחוץ. עוד מעט ההסברים. לפני כן, בואו נלך אל ההיסטוריה הקרובה. של הגמר שלפני.

תודה אהרלוס. ועכשיו לעונה הזאת.

תקציר הפרקים הקודמים

ב 21.9.25, שזה כבר די מזמן, נפגשו שתי הקבוצות במה שנקרא הסופרקאפ החברתי. בכיף. באותו האולם שבו ישחקו הערב. וזה נגמר בנצחון ירושלמי 84-79. והשלשות? המנצחת עשתה 11 שלשות ב 41%, כולל 4 כאלו של הארפר, 2 של לאמב ו-2 של פריצקי(?!). המנוצחת הסתפקה ב 6 שלשות ב 29%, כולל 0/4 של ג'ימי קלארק בימים שבהם הוא עוד החטיא. כולל 3 מ-3 ל-3 של קפטן ג'ון די. הקיצר, מי שקלעה טוב יותר מבחוץ ניצחה.

חמישה ימים מאוחר יותר, באולם טוטו חולון, מפגש חוזר והפעם בחסות חצי גמר גביע ווינר. שזה גם סוג של גביע. ירושלים מנצחת 79-69. ודופקת 14 שלשות בתוך הפרצוף של היריבה שלה, ב58%. הארפר את קרינגטון עם 3 טריצות האחד, הובר, לאמב והטריפל עם 2 איץ'. מכבי תל אביב? 9 שלשות ב-24%. כולל 2 מ-8 של שחקן העבר לוני ווקר ו 0/3 של שחקן ההווה דאוטין. ושוב, מי שקלעה טוב יותר מבחוץ ניצחה.

הלאה. קפצנו לשנת 2026. 11 בינואר, ליתר דיוק. וחזרנו תל אביבה. הפעם הצהובים והמומנטום מנצחים 95-84, למרות פתיחה רעה. הפעם, להבדיל משני המשחקים הקודמים, נתון השלשות דווקא ניטראלי. הצהובים 9 ב – 33%. האדומים 10 ב – 31%, אבל כולל יום רע של הארפר עם 2 מ-10 מחוץ לקשת, שזה כן משמעותי, כשהשתיים שנקלעו על ידו היו ברבע הראשון בלבד. 

הכר את הקולע. ואת זה שלא

הטקסט הזה נכתב ועולה טרם מוכרזים השחקנים אשר יטלו חלק במשחק. הנחת העבודה, מן הסתם, שמכבי תל אביב תחסר שוב את ווקר, מעבר לפציעות של לונדברג וליף ג'וניור. ותסתמך לא מעט על דאוטין. מספרית, זה אומר לשחק בלי שחקן של 42% מבחוץ בליגה (ווקר), 56% לשלוש בליגה (לונדברג) ו- 42% ביורוליג (ליף). אוקיי, יש כאן קצת מניפולציה במספרים מצידי. תתמודדו. מצד שני, יעלה ויבוא והדאוטין שאמנם מפרק טבעות בליגה, ולא בקטע טוב, אבל ביורוליג דווקא 43%.

בצד האדום של המשחק אנחנו לא סגורים על מצב הכשירות של הטריפל, של המובלי ושל הלוי. ובהתאם, על זהות הזר הנוסף שירשם. האם לאמב? לכולם יש משמעות, מכל מיני סיבות. נמרוד לוי הוא זה שמכבי תל אביב, ולא רק היא, מרמה ממנו כדי לעזור לאחרים. מובלי הוא האופציה הכי מסוכנת מבחינת הצהובים בקטגוריה הזאת. והטריפל? לא שראינו את זה ממנו לאחרונה, אבל הוא זה שמחכה בפינה. שקלע שתיים משמעותיות בנצחון ההוא בחולון. אגב, שני האחרונים שהזכרנו כרגע שווים 50% ומעלה עד כה בכל הנוגע לידויי שלשות במסגרת משחקי ליגה העל בכדורסל. ויש את לאמב, שבשלושת משחקי פברואר עד כה קלע 2 שלשות בממוצע למשחק.

יעלה ויבוא הדאוטין. והלאמב, או שלא? צילומים: עודד קרני (ימין), אלן שיבר (שמאל). באדיבות ליגת ווינר סל

אוקיי. אז מה עושים?

למכבי תל אביב יש 2 פתרונות הגנתיים מרכזיים. הראשון הוא לקלוע יותר בצד השני. השני, כאמור, לרמות. מול חמישיה של הארפר-קרינגטון-זוסמן-לאמב-וויילי, כשהאחרון ממילא יושב בתוך הצבע, קשה. כלומר אפשר לבדוק את השלישי ואת הרביעי ברשימה, וסביר שכך יהיה, אבל לא פשוט. ואז גם עולים ווינסטון והובר, מהם אי אפשר להתרחק. אבל יש גם אולי הרכב סמית'-וויילי, ואז כן. ואם פריצקי, כי בלעדיו ובלי לוי ירושלים ברוטציה של 8 בלבד, אז גם כן. 

דווקא המפגש העדכני ביותר, זה שהתקיים לפני חודש בינואר, סימן איזשהו כיוון מעט שונה. מספרית, מתוך העשיריה שקלעה היריבה מהבירה, 7 היו בזריקות נטולות כדרור. מעשית ואולי רלוונטית, מאחר שלאמב היה שם הזר החמישי שמתלבש, ראינו את הצהובים נאלצים להתמודד. ודוחפים קצת יותר. בטח עם וויל.פאקינג.ריימן ובריסט. ומנסים להימנע, לאורך שלבים משמעותיים, ממצבים של חילוף הגנתי אוטומטי שמוביל או לחדירה שכופה עזרה או לפוסטאפ שכופה שמירה כפולה. גם זה וגם זה מובילים בסוף, הרי, לשלשות נוחות יחסית. הגנתית, סביר להניח שנראה רעיון דומה גם הפעם. 

מכבי תל אביב תשאף, שוב, ללחוץ על הארפר. הפועל ירושלים חייבת ללחוץ על הכדור. בהיעדרו של לונדברג, כשהיא יודעת שדיברתולומיאו הוא המון אבל לא אחד שיכול להחזיק ולסדר עם הכדור, נשארים רק קלארק ובלאט. על הראשון היא תלחץ ותכווץ בבחינת מיציץ', ג'ונס ומדר. על השני היא תהיה פיזית ככל האפשר, במיוחד כשהוא יביא לעברו את הגבוה שלה. ויש כנראה גם דאוטין. לא יודע איך להתייחס אליו.

אחרי שראתה מה עשתה לה ונציה בכל הנוגע לניצול מצבים של גדול מול קטן בכלל ומול הארפר ו-ווינסטון בפרט, ירושלים תהיה ערנית במיוחד למצב שבו קטש עובר להתנסות בסיטואציות האלו. גם ברמת חילופי הגנות וגם בכל הנוגע לחידוד נהלים. והשאלה היא, במצב שבו מכבי תל אביב הנוכחית ולאחרונה, מחד, איננה מחטיאה, ומאידך – שהיא מתייצבת אלי משחק בלי כמה מבכירי קלעיה, האם תרשה לעצמה ירושלים להמר עוד יותר. ויש עוד דבר: מאחר שקטש כבר הוכיח ליונתן אלון שהוא יודע להשתנות מולו התקפית, כמו במפגש הקודם שבו העביר את הפוקוס לאמצע במקום לצדדים, מעניין אם גורם ההרתעה הזה ישפיע על התכנית ההגנתית. בטח בהתחלה. בטח בכל הנוגע לויתורים.

בשורה התחתונה, יכול להיות כך ויכול להיות אחרת. בסוף יש זריקות חופשיות שמחטיאים וזריקות קשות שקולעים. וזה בתלוי יותר בקולע, בהלך המחשבה שלו באותו ערב ולעיתים קרובות גם ביד הגורל בואכה השפיץ של הנעל. הקבוצה שתקלע הערב טוב יותר מבחוץ, סטטיסטית, אמורה להיות זאת שתיקח את המשחק. ככה זה לפחות אמור להיות.

ומאחר שבסוף זה על הקלעים, חיפשנו מישהו משלנו שיתן בהם את הדרבון הנכון. קדימה, יא הופמן, תן איזו מילת עידוד לקלעי שתי הקבוצות. משהו שיכניס אותם לטרוף. שירים להם את הבטחון. משהו קלאסי כזה, של חדרי הלבשה, של שחקנים.

אין בעיה. קבל משהו חזק: בהצלחה למשליכים.

וואו הופמן. התפרעת.

זהו. עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.