חוויית היורוליג המובטחת

בתקופת לימודי הנהיגה, שזה אומר לפני המון שנים, הפחד הכי גדול היה קשור לזהות הבוחן. יענו הטסטר. כי ווא ווא ווא מה יקרה אם יכנס לך לאוטו האיש המפחיד ההוא עם השפם. הטסטר המיתולוגי, שמעולם-בהיסטוריה-המומצאת-של-הילדים לא חייך, לא העביר ולא ויתר על איזה ברקס אכזרי ומשפיל. וחיכינו וחיכינו וחלמנו ופחדנו והפחדנו ודיברנו ותכננו וכססנו. ואז הגיע הראשון מבינינו, שנכנס לטסט וקיבל את הסיוט בלייב. לזה הוא ייחל בסתר כל הזמן. מזה הוא רעד שלא בסתר כל הזמן. רק כדי לגלות איזה איש נטול כריזמה שגילה אפס עניין והעביר באהלן אהלן. זאת, בערך, החוויה של אוהדי הפועל תל אביב עד כה. יורוליג שמורוליג, זה כל הסיפור? נו, אז לערב אחד הגיחו להם ריאל מדריד אחת ואדי טבארס אחד, כדי לתת איזה רגע של מיתולוגיה. כמו בסיוטים. כמו בחלומות.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

8:32

רגע, באמת שהבטחתי תוצאה. יאללה, קבלו תקציר מורחב

https://www.youtube.com/watch?v=9i6u6unSvf0

טבארס

כאמור, היורוליג אליו הגיעה הפועל תל אביב רחוק מלהיות בפריים שלו. לא נדון כאן בכל הסיבות, אבל כן נגיד שמרבית האייקונים הגדולים של המפעל כבר אינם. הרוב פרשו. חלקם עוד כאן, אבל בגרסה מוחלשת וזקנה. ריאל מדריד היא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לעניין הזה, עם עידן פוסט רודריגס-פרננדס וכו אבל גם דמדומי יוי-קמפאסו-טבארס וגו. אבל מדי פעם, כמו למשל אתמול, עוד רואים שרידים של האימפריה בכלל ושל הוטרנים בפרט. אדי טבארס סיפק אמש משחק נטול מספרים מעניינים. 4 נקודות ב 25% מהשדה + 33% מהקו + מדד יעילות 8 + פיהוק אחד גדול. אבל לא באמת. כי אמש בבולגריה הוא הציב מכשול שהפועל תל אביב לא ידעה לעבור.

מתוך 12 איבודי הכדור של האדומים, 6 הגיעו בעימות ישיר מול הגנת הפיק נ' רול של התפלץ. וזה לפני שדיברנו על 3 הבלוקים שהוא דפק. ועל השליטה המוחלטת שלו ושל הקבוצה שלו בצבע, אם זה בדמות כמות ריב' ההתקפה של המוטלי'ז (4 סך הכל) או בהרתעה המוחלטת שלו מול כל גארד מארח שחשב לרגע להתקרב לכיוון שלו. אולי ה-מספר שמדגים את זה מגיע בדמות כמות הזריקות של הפועל תל אביב ל-2 במחצית א'. רק 9 זריקות (מהן 5 נכנסו). וזה לא שינה אם זה היי פיק נ' רול שקיבל טיפול מכיל אחד או סייד פיק נ' רול שקיבל איזה טיפול אייס אחר. שום דבר לא עזר. וכן, לרגע העניין הזה נפתר ברבע השלישי, עם שלשת פיק נ' פופ של מוטלי שהובילה מיד לאחר מכן לדרייב קל לסל של מיציץ'. נו, תוסיפו את זה לדאנק המפלצתי של אוטורו עליו במחצית הראשונה, כדי שניזכר שמלך קייפ ורדה כבר פגיע לגמרי. נכון?

אולי, אבל לא הפעם.

הקיצר, ולו לכמה רגעים בערב אחד, הפועל תל אביב קיבלה את חוויית היורוליג שלה. את חוויית ריאל מדריד שלה. את חווית טבארס שלה. הלו, מה רע?

התקפת הלבובסקי

את המדיניות ההתקפית של איטודיס עד כה אפשר לתמצת במילה אחת. תקלעו. אתם טובים אתם, אז אתם תקלעו אתם. ואכן הפועל תל אביב של 12 המחזורים הראשונים בליגה השניה בטיבה היא קבוצת קליעה היסטורית. בלי לרוץ, בלי להתאמץ ובטח ובטח שבלי למסור יותר מדי. חיפשתי רפרנסים מספיק מדויקים כדי להמחיש. רפרנסים זה הירש.

כשצופים בהפועל של העונה, אין ברירה אלא להשעות את כל המנגנונים שאיתם אנחנו שופטים בדרך כלל אם קבוצות הן טובות או רעות, מאומנות או לא - נניח עובי ספר התרגילים, מספר מסירות גבוה, מספר כדרורים נמוך, הקצב, האינטנסיביות. זה כמעט כדורסל של סטלנים (כמטאפורה, לא רומז לכלום!). כקולקטיב, הפועל משחקת בקצב של לוקה דונצ'יץ' בגרסה השמנה, אחרי לילה של שתייה לשוכרה. כלומר לאט. הגארדים מכדררים המון. לוקחים זריקות רעות עם יד על הפרצוף. מוסרים רק כשאין ברירה. פרט לתחילת הרבעים, פיק אנד רול גבוה זה המקסימום שאפשר לצפות לו ברמה הטקטית. מישהו בבידוד כלשהו, ואם לא הולך - מוסרים. עם 6 שניות על השעון. כן, הם שיחקו ככה גם כשדרסו את מילאנו והיתלו בדובאי, וגם כשהפסידו בנקודה למדריד. ממש ביג לבובסקי אם היה נולד מחדש כקבוצת כדורסל.

היידה הירש. אני לא רוצה לצאת מגדרי כדי לספק כאן מסקנות מיוחדות לגבי משחק שחשיבותו לא לגמרי ברורה. ברור שהפועל תל אביב חד מימדית בהתקפה. ברור גם שהפועל תל אביב מדהימה בהתקפה. גם אם זה אומר שהיא מתקשה לעשות סל מול ריאל או פנר או אולימפיאקוס. איטודיס, מצידו, התפרע לא אחת ברמת המיקרו כדי לנסות ולפתור את הבעיה. כולל ללכת מוקדם מאוד להרכב מגה סמולבול עם וויינרייט ב-5.

בתכלס, יכול בהחלט להיות שאם המשחק הזה מתחיל מחדש עכשיו, תחת אותם התנאים בדיוק, בראיינט את בלייקני ודו קולעים כמה זריקות שאתמול הם החטיאו. שבדרך כלל רואות רק רשת. ואז הכל בסדר.

מעניין יהיה לעקוב אחרי עניין הכדורים שלקחו לה אתמול מהידיים. ריאל שלקה לפחות 3 כדורים מהדריבל של בלייקני (פעמיים) ושל בראיינט. כולל ברגעים שעשו אתמול את ההבדל. כולל כאן.

תוסיפו לזה עוד איבוד כדרור של ג'ונס ושל מיציץ', כדי שנדבר אתמול על משהו רוחבי. וכל עוד לא הוכח אחרת, רק על אתמול. כאמור, נעקוב בעניין.

הזוניה

הפועל תל אביב לא הפסידה את המשחק אתמול בהגנה. האמת היא שהיא עמדה הגנתית לא רע בכלל לאורך חלקים משמעותיים של המשחק, עם כוכבית שקשורה בדברים שמיציץ' לא עושה בצד שבו אין לו כוח לזוז. וכן, איטודיס סוג של הוציא אותו בגלל עוד רגע שבו ויתר, אבל לא באמת.

הקשיים שכן הגיעו – הגיעו מגזרת מריו הזוניה בכלל ומהלכי גב לסל בפרט. עם או בלי בייסליין סקרין, בטח בהרכב הנמוך יחסית של איטודיס (כלומר כל הרכב שבו יש 3 שהוא לא מלקולם), קיבל שם הקרואטי את הכדור וכיבה את האור. וכשהגיעו טראפים, וזה לא קרה הרבה, פתאום הגיע בהתאם גם העונש כמו בדמות לייאפ קל של קמפאסו לקראת סיום המחצית הראשונה. אבל, שוב, לא זה מה שעשה את ההבדל.

מה שכן כמעט ועשה את ההבדל הוא הזיית הזריקה של הזוניה כמה שניות לסוף. המהלך הזה שכאן.

תן לי רגע פרשנות לזה, יא הופמן:

אמריקאים קוראים לזה פלוץ מוחי, טוב באנגלית זה נשמע טוב יותר: brain fart. זה בדיוק מה שקרה למריו הזוניה 5.5 שניות לסוף המשחק. זה קורה לפעמים, פשוט בדרך כלל לא בשניות המכריעות של משחק יורוליג מול המקום הראשון, אבל למריו זה קרה: ניתוק מוחלט של הראש מהמציאות.
ריבאונד חשוב, הפנים לסל, השעון מתאפס, שמור על הכדור ותנצח את המשחק - אבל המוח אומר רק דבר אחד: "תתעלם… זרוק."
מריו זרק והחטיא, מיצ'יץ' החטיא אחריו ולכן אף אחד באמת לא יזכור את המהלך המסריח הזה. הוא פשוט יתפייד באוויר כמו… נו, הבנתם. אגב: אל תשכח מריו, מותר לך לעשות את זה גם מול הנבחרת.

3 נקודות לסיום

1. התצורה – איטודיס שוב מתאים את תצורת החמישיה שלו לתצורת הפצועים שלו. אם אין גינת ואודיאסי, אז קודם כל אוטורו ומוטלי ב-5 וקודם כל וויינרייט ומלקולם ב-4. דוגמטי וצפוי.  

2. הרוטציה  - למעט אלכס לן (פצוע), סקריולו שילב את כל שאר השחקנים שלו, כלומר 11 מהם, כבר במחצית הראשונה. איטודיס, מהצד השני, הסתפק ב-8 משך משחק שלם. אני לגמרי מכבד את זה שהקואץ' הלך אול אין, כמו גמר גביע, כדי לקחת את זה. ולא היה רחוק משם. למרות ההפסד, היכולת הכי מרשימה שלו כיום היא לנהל בקשיחות אגואים של הרבה מאוד שחקנים. כל עוד הוא ממשיך לקבל מענה מהם גם אחרי ייבושים, סחטיין עליו. מצד שלישי ואם כבר אול אין, אז כשאתה עושה הכל בשביל הנצחון המסוים ובסוף אתה מפסיד, זה עליך.

3. מיציץ'. ג'ונס – הירש כבר כתב כאן על הלבובסקי'ז, שזה קודם כל מיציץ' וג'ונס. הראשון החטיא לא רק את שלשת הנצחון, אלא גם דפק איזו הפצצת קרש קצת לפני. השני הוא הדוגמא החיה ללא רואה ממטר, גם ביכולת לעשות עצמו כאילו הוא לא שם לב שהסרבי המעוטר דורש כדור במהלך פוזשן, כדי לקחת ולסיים בעצמו. אתמול זה לא הספיק. אם הסיפור יחזור על עצמו במשחק הבא מול וילרבאן, נכתוב כאן שיש בעיה.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.