השורה התחתונה של ירושלים

הדבר הכי חשוב מבחינת הפועל ירושלים, סליחה - הדבר היחידי שחשוב להפועל ירושלים הוא השורה התחתונה. אחרי נצחון דחוק ודרמטי על קלוז', הבטיחה הקבוצה של יונתן אלון את המקום הראשון בבית א' המכונה בית A ביורוקאפ. המשמעות היא שאין שלב שמינית גמר. המשמעות היא שהמשחק האמיתי הבא שלה בדרך אל היורוליג מתקיים או ב 17 או ב 18 למרץ. שזה נצח. משכך, כל קשר בין הקבוצה של תחילת פברואר לבין זאת שתתחרה מול כל מיני טורק טלקומים בעוד חודש וחצי הוא מקרי בהחלט. מקרי, כמו הנצחון שהושג אמש.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור8 דק׳

עזבו שטויות

לפרשן משחקים בדיעבד זה הכי כיף בעולם. יש לי מלא דברים (שנשמעים) חשובים לספר לכם על ניואנסים הגנתיים, ריווח התקפי וכו וגו ודו. בשורה התחתונה, כל העניין כולו במשחק הזה או בעונה הזאת או בכלל מתכנס לארוע שנקרא ג'ארד הארפר. זה הכל. הפועל ירושלים היא הארפר. הפועל ירושלים נשענת על הארפר. הפועל ירושלים תלויה בהארפר. וזה רע. וזה כל כך טוב.

לא ככה, הופמן?

יש נטייה לכל חובב ספורט, ברגע שצץ שחקן שהוא רמה מעל הקבוצה, לשלוף את משפטי האזהרה הקבועים: "כן, אבל הם תלויים רק בו", "ביום לא טוב שלו אין להם סיכוי", או הקלאסי - "אם חס ושלום הוא נפצע...". אבל למה בעצם? מה רע בקבוצה שמנצלת עד תום את השחקן הכי טוב שלה? מה שאני בא להגיד זה שאם יש לך שחקן כמו ג'ארד הארפר, אז כל מה שאתה רוצה וצריך זה להיות תלוי בו. קחו נתון מההארכה מול קלוז': מתוך 8 פוזשנים, 6 עברו דרך הידיים של הארפר. השניים שלא? אחד נגמר באיבוד כדור של לאמב, והשני בעבירה שנסחטה על זוסמן (קצת במזל). הארפר היה אחראי ישיר על 15 נקודות בהארכה הזו. כשלא סיים בעצמו בטבעת או הלך לקו, הוא ידע למצוא פעמיים את קרינגטון לשלשות שסגרו את הסיפור. בקיצור, כשיש לך נכס כמו הארפר, אל תפחד מהתלות, תחבק אותה בכל הכוח.

אמת דיברת, יא הופמן. וכדי להמחיש את הדומיננטיות של הארפר אתמול בכלל ובסופו של משחק בפרט, קבלו אינפוגרפיקה הצגה מבית היוצר של סר אהרלה ויסברג. 

מסודרת. ל-19 דקות

בואו נישאר ברמת השחקן הבודד. בסדר, לירושלים יש את השחקן הכי טוב במפעל. בנוסף אליו, יש לירושלים גם את הריבאונדר הכי טוב במפעל. אני זוכר במעומעם ימים שבהם נשבר לחלקנו הגדול סופית מאוסטין וויילי. שאמרנו שדי כבר לדבר על התקופה שלו בטורקיה. שדי כבר עם הבעיות ההגנתיות או חוסר היכולת לשים איזה לייאפ מסכן. הימים האלו, למי שהספיק לשכוח, היו ממש לא מזמן. והם אינם עוד.

וויילי של העונה הקודמת שיחק בממוצע 19 דקות למשחק יורוקאפ. ולקח בממוצע 6.3 כדורים חוזרים פר משחק. וויילי של העונה הנוכחית משחק בממוצע 19 דקות למשחק יורוקאפ. ושולק בממוצע 9.3 ריבאונדים למשחק. שזה, כאמור, ממקם אותו במקום הראשון מבין כולם. וההבדל המרכזי הוא בריבאונד ההגנה. 

מילא זה, אבל וויילי הפך גם לאופציה ההגנתית העדיפה מבחינת הקבוצה הזאת. וכן, אני מדבר על הגנה גם ביום שאחרי שהקבוצה שלו סופגת 96 נקודות בתום 40 דקות. חלקו בעניין הזה הרי איננו קטן. מצד שני, ועזבו רגע את נתוני החסימות (4 אתמול, 1.7 בממוצע עונתי), וויילי הוא כן הבדל הגנתי. גם בזכותו. גם בכל הנוגע לזהות המחליף שלו. הריצה ההתקפית של קלוז' אתמול, אשר איימה למחוק את היתרון הגדול והמוקדם, הושגה בעיקרה על סמית'. החל מהנקודות הקלות של סיזר והמשך בטיולים של וודברי עליו. 

כולם יודעים שהפועל ירושלים הנוכחית נעדרת את עמוד השידרה  ההגנתי אותו הכרנו. מתוך הבעיה הזאת, החלק שעליו אפשר יחסית לסמוך נוגע לדקות של וויילי בעמדת הסנטר. שהיו, בין היתר, גם 5 הדקות שלו בהארכה ובדרמה מול קלוז'. 

כשהפועל ירושלים מביטה קדימה, אל עבר שלבי הנוקאווט, היא יודעת שבעמדה 5 היא מסודרת. לפחות ב-19 הדקות של אוסטין וויילי.

המטלדאון

כן. היה גם מלטדאון. כזה שהביא את ירושלים ממצב של פלוס 23 עד לכדי הפסד. פייר? לא בטוח שיש כאן יותר מדי מסקנות רוחב לייצר. ספציפית, מול לחץ על מגרש שלם וחצי מגרש, קרסו ואיבדו הגארדים מהבירה. כולל בהרכבי גארדים. ספציפית, מול לחץ חזק על הכדור של הטיילורים של העולם, ראינו איבודי כדור בכדרור של השלישיה הבכירה (הארפר, קרינגטון, ווינסטון). בסה"כ 13 איבודי כדור. רובם המוחלט במהלך הרבע השלישי, הרבע של איבוד הכדור ואובדן הבטחון.

התקפית, אני ממש לא בטוח שיש ליונתן אלון מה לקחת מכאן הלאה. הגנתית? נו, את הבעיות ההגנתיות של ירושלים עד כה לא נצליח לסכם רק בטור אחד.

בשולי - כולם מעתיקים מכולם

במינוס 4, הריצו הרומנים וואחד תרגיל אאוט, שהסב באחת עור ברווז לכל עכבר כדורסל בנמצא. כדי לפשט, רק נגיד שהרומנים מריצים שתי חסימות לצד החלש, פלאס טוויסט: חסימת עומק של מילטיץ' לוודברי, שעולה למעלה ודופק הטריצה. ולמה ההתרגשות?

כל מי שקצת חובב שרטוטי כדורסל מכיר את התרגיל על שם בראד סטיבנס, מי שהיה מאמנה של הסלטיקס והבין, לזכותו, שלאמן זה חרא של עבודה. ועבר לחליפה ומשרד במקום. הצגה. לא יודע אם סטיבנס אוהב שהמורשת שלו מתמצית בעיקר בתרגיל אחד קטן שעובר מקבוצה לקבוצה ומיבשת ליבשת, אבל זה מה שיש. 

• תזכורת - קליק אחד על הסרטון יתן לכם את הקטע המדובר. בשביל צפיה נוספת, העבירו את הסרטון לזמן שכתוב בסיום הפיסקה.

הקיצר, סילבשן, מאמנה של קלוז', מריץ את התרגיל ע"ש באופן סיסטמתי. הנה, למשל, וריאציה מהחלק הראשון של הרבע הרביעי שמסתיימת בדאנק מילטיץ'. (5:15)

והנה המהלך האדיר שעליו אנחנו מדברים, כשנראה היה שהמשחק גמור, שמסתיים בשלשה בתוך פרצוף. (7:20)

איזה יופי, אה?

וזהו האורגינל של סטיבנס, עם המון דוגמאות מהתרגיל המקורי. 

אוקיי. עכשיו אל ההבדל המרכזי. גם בתרגיל האמריקאי וגם ברומני יש מסירה שהולכת לצד שרחוק מהכדור, אחרי שתי חסימות רוחביות ממשפחת הפלייר. מצד שני, אצל הרומנים, אחרי שתי החסימות הללו, מגיעה - כאמור - חסימת עומק נוספת אל הקלע. 

ותהיתי וחככתי ובדקתי מאיפה הרפרנס לתוספת הנחמדה הזאת של הרומנים. ובכן, התשובה? פינלנד. הנה, תראו מה עושים כאן במשחק החם בין קובראט ליריבתה מהלסינקי. כולל חסימת עומק.

אז כמו שאמרו פעם, בפינה משונה בתכנית שכבר איננה קיימת: לא משנה אם זה וודברי שהיה בסלוניקי ועבר לרומניה, בראד סטיבנס שאיפסן את הטרנינג, סילבשן, פלייר, קובראט, מילטיץ', סיגלס או דן שמיר. כי בסוף כולם מעתיקים מכולם. גם הרומנים.

שתי נקודות לסיום

1. הפוקוס - נכון שהמשחק מול ונציה במחזור הסיום חשוב בראש בראש מול בורק הצרפתית, אבל הפוקוס של ירושלים עובר עכשיו לזירות המקומיות. שמתחילות מראשון הקרוב מול הפועל תל אביב. שוב מול הפועל תל אביב. אומרים שקשה לנצח קבוצה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. ירושלים, אם משנה לה לסיים שלישית או שישית, איבדה את הפריווליגיה להפסיד משהו. סביר להניח שהיא תגיע שוב עם אותה תכנית הגנתית אל מול האיטודיסים. מעניין אם איטודיס יצליח להראות מולה משהו אחר. ברעיונות ההתקפיים או בהחלטות הסגל.

2. כשיגיע מרץ - אומרים ומנג'סים כאן כמעט מדי טור ונמשיך עכשיו; רגע אחרי אותו פוקוס אלי ליגה וגביע, לכשיגיע חודש מרץ, תתמודד הקבוצה של אדלסון עם ההכרה שעכשיו זה הרגע. גם אם יש מו"מ במקביל שיוכל להעניק לירושלים כרטיס לליגה של הגדולות מבלי להעפיל, זאת העונה שבה היא צריכה לקחת את היורוקאפ. האם, ברמת הסגל, נעשה הכל כולל הכל, במסגרת האפשר, כדי למקסם את הסיכויים? התשובה, לעניות דעתי המרודה, היא שלא. 

שיהיה לנו טוב.