הפועל תל אביב. ולנסיה. אין יותר טוב מזה. כלומר, אין יותר טוב מהסדרה ההיא.
הקישור הועתקאני יודע. ולנסיה והפועל תל אביב כבר שיחקו ביניהן שני משחקים רשמיים אחרי סדרת חצי גמר היורוקאפ ההיא. ועופר ינאי וקואץ' מרטינס כבר הספיקו לחלוק מחמאות האחד לשני על גבי הרשתות החברתיות.
ושתיהן, האדומה שעלתה לליגה השניה בטיבה בזכות והכתומה שלא ממש, סיפקו עונת יורוליג אדירה. הראשונה עשתה פלייאוף. השניה סיימה שניה ועשתה פאקינג פיינל פור. וכל זה רק מעצים את התחושות שלנו בזמן אמת, במהלך הסדרה ההיא שהחלה במרץ 25 והסתיימה בתחילת אפריל. בזמן אמת, הבנו שאנחנו רואים כאן שתי קבוצות כדורסל מצוינות שמספקות לנו חווית הטובה-משלושה-משחקים מהטובות שקיבלנו ביבשת הישנה. כן, למרות שזה רק יורוקאפ. זה היה איכותי, זה היה דרמטי, זה היה מורט עצבים, זה היה אמוציונאלי. זה היה, אתם יודעים, פוסטר.
אחרי 2 זריקות עונשין של מונטרו הרשע, שהשווה ל-92-92, פסק זמן איטודיס, כשהשעון הגדול מראה 9.2. יוצאים ממנו עם כדור בידיים של בלייקני. ואז פאול של באדיו, כי הייתה עבירה אחת לתת. עוד פסק זמן. 7.7 שניות לסיום. ואני אומר לקפלן, חברי והשדר שאני לצידו, שמצד אחד המשחק הזה והסדרה הזאת לגמרי שווים הארכה, כי כל כך כיף. מצד שני, אם הפועל תל אביב תצליח לאחר פסק הזמן לשים את הכדור בידיים של בלייקני שכבר דפק 32 נקודות בפרצוף של הספרדים, הרי שזאת כל המטרה – ויהיה בסדר. ואז אני מתקן (איזה מזל): או הוא או פוסטר. בלי עזרות. בלי חסימות.
ואז נכנסת המצלמה ונכנס המיקרופון לטיים אאוט של איטודיס. שמדבר על החסימה הנכונה נגד החילופים ההגנתיים הצפויים של ולנסיה, כלומר שכל אחד יחסום את האיש שלו. ואז פונה אל בלייקני ומדבר איתו על חסימה שלו לפוסטר, שהיא רק השלב הראשון בתרגיל שישים את הכדור בידיים של הבלייקני, למעלה ובאמצע, בעוד פרק של הסדרה בלייקני נגד העולם. יוצאים מפסק הזמן. בלייקני הולך לדבר עם קבוקלו, שבתגובה נושף על היד שלו. קלסיקה.
אבל לא חסימה ולא נעליים, כי פוסטר יוצא לפני הזמן ולפני שהכדור בכלל משתחרר מהידיים של השופט, והולך לאנשהו. ואז בלייקני עולה לאנשהו. אין אופציית מסירה לזה או לזה. ים מדר מטיל את הכדור, רגע לפני עבירת 5 שניות, לכיוון הכללי של ברונו פאקינג קבוקלו. שבקושי תופס. ואז מכדרר. ואז נופל. ואז מדרדלע איכשהו לפוסטר. שמכדרר בעצמו כדי לאתר איזשהו חרך. ואז. רגע. צעד אחורה. נחזור לזה.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
שי האוזמן
פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4. אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו. שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.