שיתוף:

קודם כל בריאות. יש את הז'אנר של אוהדי הספורט ששמחים לראות שחקן נפצע בקבוצה היריבה (ויש את תת הז'אנר שאפילו מאחל לשחקנים יריבים פציעות מסיימות עונה\קריירה), אני לא מהם. אותי תמיד מבאס לראות ספורטאי נפצע. מצד שני זה לא אומר שהבלייזרס צריכים להרגיש אשמים. כאוהד ניקס בעצמי אני התבאסתי מהפציעה של ג'ייסון טייטום בשנה שעברה, זה לא אומר שחשבתי שהניקס צריכים להוריד הילוך. עם 1-1 בסדרה וחזרה הביתה, הבלייזרס יכולים לראות את עצמם לכל הפחות יריב שקול לספרס, אולי אפילו פייבוריטים. אם כי - ואני מחזיר אתכם לפריוויו של הסדרה - הספרס ניצחו שניים משלושת המפגשים בעונה הרגילה כשכולם נערכו ללא וומבי.

וומבי נכנס במהלך המשחק לפרוטוקול זעזוע מוח, זה לא אומר אבחנה ודאית אלא חשד לזעזוע מוח. כניסה לפרוטוקול שוללת את השתתפותו של וומבי באימונים מלאים או משחקים ב-48 השעות אחרי הכניסה לפרוטוקול. זה לא שולל אותו למשחק השלישי בסדרה, אבל הוא כן יצטרך לעבור מספר בדיקות לפני שיוכל לחזור לפעילות מלאה.

מיטץ' ג'ונסון עשה כמה התאמות אחרי המשחק הראשון. כבר כשוומבי ירד לנוח ברבע הראשון ראינו מהספרס יותר עזרה בגאפים, הסנטרים של הספרס תיעדפו עזרה בצבע גם על חשבון יותר זריקות שלוש של קלינגן (ובצדק, 1/6 במשחק 2, 1/9 בסדרה) והתוצאה הייתה היפוך של השוט צ'ארט של הבלייזרס: הקליעה מתוך הבקבוק, באזורי הפלואטר, הייתה קשה יותר (5/20) ולעומת זאת זריקות השלוש מעל הברייק שסימנו בטור הקודם נכנסו באחוזים טובים (12/31).

ספליטר, מצידו, נראה שהגיע עם החלטה להעלות את קצב המשחק. הקצב המהיר אפיין את הבלייזרס בתחילת השנה וגם אם הוא נרגע בהמשך (סיימו במקום העשירי בליגה), העובדה שההתקפה של הבלייזרס בחצי המגרש מוגבלת, בעיקר מול ההגנה של הספרס, הופכת את ההחלטה לדחוף את הכדור מוקדם להגיונית. ראינו את הבלייזרס מחפשים את המסירות המוקדמות להתקפה (advance pass) גם אחרי סלים, ולתקוף באחד על אחד. המרוויח הראשי היה סקוט הנדרסון. הנדרסון נבחר באותו דראפט של וומבי, אחרי וומבי וברנדון מילר ולפני התומפסונים וניתן לומר שבין חמש הבחירות הראשונות הוא השחקן שסיפק הכי מעט קבלות עד עכשיו. בשני המשחקים הראשונים עד כה הנדרסון מזכיר למה הוא נחשב לפוטנציאל משמעותי כל כך. 13 נקודות היו לו ברבע הראשון, כולל שלוש שלשות ללא החטאה והוא סיפק גם הגנה לא רעה בכלל על הגארדים של הבלייזרס.

באופן אירוני העלאת קצב המשחק עבדה לידיים של הספרס בלי וומבי. לספרס חבורה של שחקנים צעירים ואתלטים שגם הם שמחו לתקוף מול הגנה לא מסודרת ולנצל את הרוטציות כדי להגיע לזריקות פנויות. המוקש המרכזי בקצב משחק גבוה הוא המהירות בו המומנטום יכול להשתנות. זה עבד גם לטובת הספרס - שסגרו פער דו ספרתי מוקדם - אבל גם לרעתם. שמונה וחצי דקות לסיום דני אבדיה ביצע את העבירה החמישית שלו ששלחה את לוק קורנט לקו והעלתה את הספרס ליתרון 14. בדקות בהן ישב על הספסל, מי שלקחו פיקוד היו שוב סקוט אבל לא מעט גם ג'רו הולידיי, שסיפק את הדברים שקיווינו שיביא לפורטלנד: הגנה מצוינת ולוחצת וקבלת החלטות שקולה בדקות ההכרעה.

דני חזר קצת פחות משש דקות לסיום, כשבינתיים הולידיי והבלייזרס מורידים את הפיגור לשמונה נקודות. משם קבלת ההחלטות של דני ותשומת הלב שהוא דרש מההגנה כבר עשו את ההבדל. גם בערב לא טוב שלו - ושלא נטעה, זה היה משחק פחות מבינוני של דני - שני אסיסטים שלו היו קריטיים בחזרה של הבלייזרס. בשניהם הוא חדר, משך את הפוקוס של ההגנה, ומצא את השחקן הפנוי בהחלטה לא מסובכת, אבל בהחלט הנכונה. פעם אחת זו הייתה שלשה של קמארה שצימקה את ההפרש לארבע נקודות ו12 שניות לסיום זה היה ההאלי-הופ לרוברט וויליאמס כשדני מנצל (לא בפעם הראשונה) את הדיליי סטפ שלו כדי להוציא את ההגנה מאיזון.

עכשיו הסדרה עוברת לפורטלנד. ספליטר צריך להכין את הבלייזרס בעצם לשני תרחישים שונים: לספרס עם וומבי ולספרס בגרסה שראינו בחצי השני של המשחק. כמובן שגם ג'ונסון צריך לפעול בשני צירים במקביל. סביר להניח שהמודה סנטר - גם בלי חולצות הפלייאוף - ידחוף את הקבוצה בהופעת הפלייאוף הביתית הראשונה שלה אחרי חמש שנים. סביר שנקבל גם את הגרסה האגרסיבית יותר של דני, זו שראינו במשחק הפלייאין והמשחק הראשון מול הספרס. הפסד ביתי של פורטלנד יבטל את היתרון שהם יצרו לעצמם. ניצחון - ואפשר כבר לתהות בקול אם הבלייזרס יכולים 'לגנוב' את הסדרה, בטח ככל שהעשן יתפזר לגבי החזרה של ויקטור. בכל מקרה יש לנו אחלה סדרה.