דני נגד וומבניאמה: מפלצת נגד חייזר

מה שיפה בדני אבדיה זה שהוא כופה עליך להיות פרובינציאלי. גם אם אתה מתנגד לא רוצה חלק מהעדר, המשחק שלו מכניע אותך בלי קרב. עולה למשחק הפלייאוף הראשון בחייו, מחזיק את פורטלנד כמעט לבד עם 30 נקודות ו-10 ריבאונדים, היחיד בקבוצה חוץ מרוברט וויליאמס שקולע בלמעלה מ-50 אחוז מהשדה (12 מ-21 מהשדה) ומנהל דו קרב עם ויקטור ומבניאמה. כמו טום קרוז בסרט הנהדר "קצה המחר", הוא חוזר שוב ושוב לשדה הקרב להיאבק בחייזרים, כשהוא היחיד בכל הצבא שמתמיד ומוצא נקודות תורפה בפולשים מהעולם האחר. ואולי הרפרנס הנכון הוא בכלל לסדרת ילדים - מפלצות נגד חייזרים. המפלצת, מפלצת הכדורסל, היא אבדיה. אבדיה ניצח את כל מי שהתייצב מולו חוץ מאחד, שהוא על אנושי. חייזר.

טיאגו ספליטר, שמשום מה טרם יצאה הודעה על הסרת תג ה"זמני" מהתואר שלו (לתחושתי עוד נשמע לא מעט על מעללי הבעלים החדש, שמחפש לפי השמועות מאמן במחיר של עוזר), הגיע עם תוכנית משחק שמאמני NBA שומרים לפלייאוף. טומאני קמארה, ובהמשך ג'רמי גרנט, הופקדו על וומבי, גארד בגובה 2.24 (או 2.25? או 2.26?), בעוד הסנטר דונובן קלינגן שומר על חברו לשעבר לקונטיקט, סטפן קאסל, ומנסה לסתום את הרחבה (תוך שהוא מאפשר לגארד הפותח של הספרס לזרוק לבנים מבחוץ). חלק שני בתוכנית: המון חילופי שחקנים, כאילו המאמן הברזילאי חזר להוביל את פאריז בסקטבול, כדי לאפשר אינטנסיביות הגנתית וקצב מהיר. בלי לרוץ פורטלנד פשוט לא תעשה מספיק נקודות. היה גם ניסיון לחסום חסימות גביות את ומבניאמה בכל פעם שהוא שומר על פיק אנד רול כדי להקשות עליו לסגת לצבע ולשנות זריקות.

גם לסן אנטוניו, כמובן, הייתה תוכנית משלה כדי לעצור את כוכב היריבה, ההוא שנולד בקיבוץ בית זרע. קאסל, אחד מהשומרים הכי טובים בליגה בעמדות הגארד, שמר אותו בפתיחה וכצפוי כיוון אותו שמאלה בכל הזדמנות, עם פיק אנד רול או בלי. בהמשך אבדיה ראה גם את דווין ואסל, ונתקל לא פעם בצבע בעזרה של החייזר מצרפת. כפי שהמספרים מעידים - הספרס נכשלו בניסיון ההגנה האינדיווידואלי, כשכבר במחצית היו לישראלי 19 נקודות. כשהצבע נסגר - הוא קלע משלוש. כשלא הייתה דרך לליי אפ - הוא יצר מגע ונסוג לג'אמפ קצר. זו קלישאה לומר שהוא היה פנומנלי, אבל כבר סיכמנו שמדובר במישהו שמחסל התנגדויות. גם לקלישאות.

העניין הוא שסן אנטוניו קבוצה עם יותר עומק, יותר כישרון ובשלב אחר של בשלות. יש לה ועידה של פוינט גארדס, שהסיכוי שאחד מהם לפחות לא יצטיין בערב נתון שואף לאפס. קאסל עשה נקודות אבל גם זרק יותר מדי (4 מ-13 מהשדה) ואיבד 3 כדורים. הרוקי דילן הרפר, אולי השחקן הכי כשרוני בסגל פרט לוומבי, לא נכנס לקצב פרט לשני סלים חשובים בתחילת הרבע האחרון. במקומם, דיארון פוקס, המבוגר האחראי של הקו האחורי, לקח פיקוד עם 17 נקודות ובעיקר 8 אסיסטים, חלק משמעותי מהם בפיק אנד רול עם לוק קורנט, שעלה מהספסל. הסנטר הוותיק שהגיע מהסלטיקס הוא הצ'יט קוד האמיתי של הספרס - בדקות שלו הם היו בפלוס 8, מול פלוס 4 של הסופרסטאר הענק שפותח לפניו בחמישיה. וחוץ מהם, אי אפשר להירדם לשניה מול הספרס - פתאום ואסל ידפוק שלשה, את ג'וליאן שמפייני אסור להשאיר חופשי, וגם ביום רע של המועמד לשחקן השישי של העונה, קלדון ג'ונסון, הם מסיימים עם 45.5 אחוזים מחוץ לקשת, לרבות 5 מ-6 לא אנושיים של החייזר.

בעיית הקליעה שרדפה את הבלייזרס כל העונה נשכה אותה בישבן גם בסן אנטוניו. אבדיה היה ביום סביר של 2 מ-5, אבל הקבוצה כולה קלעה ב-10 מ-38, נתון שקשה מאוד להתגבר עליו. הייתה שם מעט מאוד התעלות התקפית. סקוט הנדרסון, שפעם, מזמן, היה דיון אם הוא או וומבי צריכים להיות מספר 1 בדראפט, היה בסדר גמור, אבל פרט אליו הגארדים לא הופיעו. שיידון שארפ משחק מחוץ לשטף ההתקפי, מכדרר המון ולוקח יותר מדי זריקות קשות מחצי מרחק; ג'רו הולידיי (14.3 אחוז משלוש לצד 11 אסיסטים) מעולם לא היה עוגן התקפי, מה שלא ישתנה בגילו המתקדם; וקמארה, גרנט ותייבול הם שחקני 3 אנד די, כל אחד עם תכונות אחרות אבל עם מעט מאוד יכולת לייצר בעצמם. קלינגן נראה כמו שנראים רוב השחקנים בגובה שלו ובתפקיד שלו במשחק פלייאוף ראשון בחייהם - לא אפקטיבי. אגב, קלינגן צעיר בחודש וחצי בלבד מוומבניאמה, אבל לרוע מזלו הוא בן אנוש.

מה פורטלנד יכולה לעשות בהמשך הסדרה? בעיקר עוד מאותו דבר. שפנים כבר לא יהיו פה, אלא אם כן אתם מאמינים שחזרה לרוטציה של כריס מארי ו-ויט קרצ'י תשנה משהו מהותי. היא חייבת לרוץ ולקוות ליום קליעה טוב יותר - ומיץ' ג'ונסון, מאמן הספרס, ייתן לה הזדמנויות לזרוק לרוב (כולל אזורית, שבה השתמש במחצית הראשונה). סביר להניח שוומבי לא ישחק כל כך טוב בכל משחק. הבעיה היא שכדי שהבלייזרס יגנבו אחד לפחות, אבדיה כן צריך לשחק ככה בכל משחק. הוא עד כדי כך חשוב. ועד כדי כך טוב.