המפולת הצהובה נעצרה. השאלות עדיין כאן

נחמד לנצח. מה נחמד? כיף לנצח. למכבי תל אביב, כמובן. למאמנה, לשחקניה, לבעליה (הנוכחיים, כן? נכון לשעה זו), בוודאי שלאוהדיה. ועכשיו, אחרי שכתבנו את המובן מאליו, בואו נסייג. אם חבורתו של עודד קטש, כמו שכותבים במדורי הספורט (ובאתרי הכדורסל), לא הייתה גוברת על מילאנו, הפתיחה הייתה הופכת מרעה לקטסטרופלית. המפולת נעצרה, בינתיים. ובצורה משכנעת, עם 79:97 כיפי למדי על מילאנו. מה זה אומר לגבי ההמשך? האם מכבי יכולה להיות, בכל זאת, קבוצת פליי אין? מוקדם לדעת. ולכן, ננסה כאן לפרק, מאוד בזהירות, את מה שקרה אמש בבלגרד, עם יותר שאלות מתשובות. יאללה, מתחילים.

האזינו להירש מקריא את הטור7 דק׳1x

ריווח וניצול מיסמצ'ים. זה חשוב בכדורסל. בשלושת המשחקים הראשונים התקשתה מכבי תל אביב בדברים בסיסיים שקבוצה מאומנת אמורה לעשות באופן אוטומטי. לא נדבר פה על המושג המאוס ההוא שמשלב בין הענף שבו אנחנו עוסקים לשם המשפחה של המאמן, ונשאיר בצד תרגילים מתוחכמים ואסתטיים (נדמה שהיתה אתמול לפחות תנועה אחת חדשה שמכבי התמידה בה לאורך המשחק, אבל זה לא העניין כאמור). בסוף, העקרונות החשובים במשחק ההתקפה הם ריווח כתנאי מקדים והכרחי, ולאחריו היכולת לייצר יתרונות ולתרגם אותם לנקודות. פשוט, אבל מאוד מסובך, עד עכשיו, אפילו את היתרון המכונה "הרגליים של אנטה זיזיץ'" מכבי לא הצליחה לנצל.

עד אמש. פפה פואטה החליט, באופן פשטני למדי אך לא בלתי הגיוני, שהאופן הכי פשוט לנטרל את היריבה זה למנוע ממנה לייצר יתרון מספרי בפיק אנד רול. הפיתרון: לעשות חילוף בכל חסימה לכדור. גם אם המחיר הוא להרחיק את מוזס רייט האימתני מאזור הצבע. או את אלק פיטרס הפחות אימתני. ומכבי הגיבה מיד, וטוב. הכדורים הוזרמו לרומן סורקין ובעיקר לג'יילן הורד, שהיה חד ומפוקס, אחרי שקלע 10 נקודות בשני מחזורים במצטבר. בהמשך הערב המסירות פנימה פינו את מקומם ליכולת אישית של גארדים ופורוורד אחד – קצת מדר, קצת וואלאס, קצת קלארק, קצת לונדברג, הרבה קולסון (13 נקודות ב-17 דקות, מאה אחוז ל-2 נקודות). המאמן לא שכח כדורסל והכישרון קיים, אם היה ספק בשלושת המחזורים הראשונים.

ים מדר בתפקיד לוני ווקר? מכבי לא הייתה צריכה להשאיר את לוני ווקר. הוא לא מתאים לקטש, מרוכז בעצמו, אנוכי, לא יציב מקצועית ורגשית. מצד שני, היא גם לא הביאה לו מחליף – מישהו שיעשה נקודות לבד בלילות שבהם כולם קפואים. וואלאס, זה כבר ברור, הוא שחקן אחר לגמרי – עוד פוינט גארד בוועידת הקו האחורי. לפי המשחק מול מילאנו, ורק לפיו, ים מדר הוא הדבר הכי קרוב למשבצת הזאת – היחיד בסגל שלקח מספר דו ספרתי של זריקות מהשדה (10), יוצא על החסימות המדורגות הדי נדירות שקטש מייצר לקלעים ועם רישיון לירות ולשבור את השטף הקבוצתי. זה רק משחק אחד, ומדר הוא לא גו טו גאי ברמת יורוליג. רק שנכון לעכשיו, הוא הדבר הכי קרוב בקבוצה למספר 2 אמיתי. סקנד גארד חסר מצפון, במובן החיובי של המילה. נמשיך לעקוב.

ארמנדו בייקוט. יש שם משהו. מכבי שמרה לא רע אמש. לפרקים. וזה הרבה, בטח לעומת מה שהציגה עד כה העונה, וגם בעונה שעברה. אלמנטים של לחץ אישית ואזורית על כל המגרש, בריסט והורד נוטלים חלק בלחץ על גארד היריבה, שלל פתרונות לפיק אנד רול בהתאם לכוח האדם על הפרקט – נצפו סוויצ'ים, הדג' (המכונה בעברית תקנית הלפ אנד ריקאבר) ונקסט, ובעיקר אקטיביות שלא הייתה שם במחזורים הקודמים. מי שהרשים במיוחד היה בייקוט. צריך לומר שעד עתה ההחתמה שלו נראתה בעיקר שילוב בין שם גדול יחסית (כוכב מכללות בצפון קרוליינה עם מעט פוטנציאל להפוך לשחקן NBA) לברירת מחדל. הוא בעיקר נראה כמו האופציה השלישית או הרביעית בעמדה 5. אתמול הראה מי שעבר שנת לימודים מתישה בבית הספר להגנה על שם שאראס (המאמן, לא השחקן) שיש לו פוטנציאל להיות הסנטר המגן הכי טוב של מכבי, כולל פוזשן עצום שבו עצר פיק אנד רול של שחקן אחד הרחק מהסל ואז הגיע איכשהו לטבעת לחסימה. פתאום מסתמן שיש שם משהו, מעבר לאחד השחקנים הראשונים בקולג'ים שעשו מיליונים בזמן הלימודים (מפרגנים, כמובן).

רומן סורקין. יש בעיה? הסנטר של מכבי תל אביב, גיבור האליפות של העונה שעברה, קלע 12 נקודות ב-11:17 דקות, עם 4 מ-5 מ-2 ו-1 מ-2 משלוש. לכאורה, חלום של יעילות. מצד שני, היו גם 3 איבודים, 2 מהם במהלכים שמזכירים את רומן בגרסאות בוסריות יותר – הסתערות נטולת סיכוי במתפרצת שהובילה לעבירת תוקף ושניה של חוסר ריכוז שהובילה לחטיפה קלה. חשוב מכך, זה משחק שני מתוך ארבעה העונה שקטש בוחר לשתף את האיש שעשה תחתיו התקדמות עצומה ל-11 דקות בלבד. זה קורה גם בגלל שיש לסורקין אלטרנטיבות (תייס ובייקוט) וגם בשל המגבלות ההגנתיות הידועות. מגמה? מקרה? געגועים לשותף לפיק אנד רול, תמיר בלאט? מוקדם לדעת. כמו לגבי כל הסעיפים.

מילאנו. מה יהיה איתם? בעצם, במקרה הזה אפשר להיות די פסקניים. מוזס רייט הוא אמנם בינגו – קשה לטעות עם כישרון כזה. מצד שני, אחד הסנטרים הטובים ביורוליג יתבזבז בקבוצה שתתקשה להגיע לרבע הגמר. אלק פיטרס הוא צלף אדיר, אבל היה לו קל יותר להרים זריקות כאופציה השישית-שביעית בהתקפה של אולימפיאקוס, ולא כאופציה השנייה או השלישית בקבוצה האיטלקית. דבון הול הוא פוינט גארד חכם אך כבד שהיה חלק באליפות היורוליג של פנרבחצ'ה, אבל גם הוא היה עוד אופציה ברוטציה, לא מישהו שהכל בנוי סביבו. מרקו גודוריץ' הצטיין לאחרונה בפיינל פור של פנר, גריסון מתיוס הוא רול פלייר ב-NBA שנדרש להוביל והשאר הם שחקני יורוקאפ שנדרשים להתעלות. ככלל, הסגל לא אתלטי באופן קיצוני ולא מאוד מאומן. בקיצור, עוד עונה של מילאנו בדרך לרדת לטימיון. בנוהל.

ולנסיה, ריאל ופריז. המוקשים של קטש. בשבוע הבא מכבי תעמוד מול מבחן ספרדי, קודם ברצלונה ואז ולנסיה. לטעמי, המוקשים הם בעיקר מול האלופה הספרדית ומול ריאל מדריד, הקבוצה שעבר לאמן האיש שהוביל את ולנסיה לתואר, פדרו מרטינז, שבוע אחרי. באופן מסורתי, קטש מתקשה מול היריבות שמשחקות בסגנון המהיר והעצבני של הספרדיות, סגנון שלו שותפה גם פאריז, שתפגוש את מכבי ב-29 באוקטובר. טוני פארקר קבע אחרי הניצחון של וילרבאן על האחרונים שהם טובים ממכבי, וייתכן מאוד שלא התכוון לעקוץ, אלא רק ציין עובדה. שום דבר ביורוליג לא קל, אבל נאמר בעדינות שנוח יותר לשחק נגד מילאנו האיטית והרכה מאשר לבלות 40 דקות מול ראן אנד גאן בלתי פוסק. אחרי שתעביר שלושה משחקים בספרינט, כיוון העונה של מכבי יהיה ברור יותר.