.png)
.png)
.png)
בין שתי מחציות
בואו נדמיין רגע עולם בו לא הייתה מחצית שנייה במשחק 4 בין פורטלנד לסן אנטוניו. נגיד, התחילה בדיוק מלחמת עולם שלישית, או מגפה עולמית חדשה, והמשחק הופסק. איזה כיף, אה. מגיע לפורטלנד שנעצור לרגע לחגוג את המחצית הראשונה כאילו לא הייתה השנייה. הרבע השני במשחק הזה היה הרבע הטוב ביותר של הבלייזרס בסדרה, והוא מספר משהו על מה הקבוצה הזאת מסוגלת להיות, ואולי עוד תהיה עם תוספת של נסיון ושחקנים נכונים בשנים הבאות.
הנה תקציר נרחב של הרבע הזה בשני חלקים, הכיף מתחיל בערך ארבע דקות לתוך הסרטון הראשון:
לרבע אחד, דני אבדיה חזר לרקוד על הפרקט. הכדורסל האופורטוניסטי שלו, בו הוא מזהה חור קטן בהגנה ושועט לעברו, מאוד מבוסס על מומנטום. פעם-פעמיים שזה מצליח, ופתאום לכמה דקות הוא בספרה אחרת, חושב מהר יותר מכל מי שמולו, מקבל החלטות מדהימות בשברירי שנייה. וכשהוא ככה, זה מרים את כל הקבוצה. לפעמים כל מה ששחקן משנה צריך זה להרגיש שיש בעל בית, שיש על מי לסמוך. כך, לרבע אחד השלשות של פורטלנד נכנסו. אפילו דונובן "סדרת שכר לימוד" קלינגן קלע אחת.
לרבע אחד, ג'רמי גרנט הפך לשחקן השישי שהוא אמור היה להיות. לא רק כזה שתלוי בזריקות משלוש, אלא כזה שלוקח שומרים שונים, כולל ויקטור וומבניאמה, לטבעת. גרנט הוא שחקן שלא מזמן היו לו ארבע עונות רצופות סביב ה-20 נקודות למשחק, שיודע לקלוע בצבע ולסחוט עבירות, שכשמתחשק לו הוא גם שומר נהדר. יש יקום מקביל בו יש לו קריירה הרבה יותר משמעותית, בו הוא הארון גורדון של מישהי, אולי של דנבר עצמה אותה הוא עזב אחרי עונה טובה. ביקום הנוכחי הוא מרוויח הרבה מאוד כסף בקבוצה בינונית ומצליח לספק בדיוק רבע אחד מוצלח בסדרת פלייאוף עבורה.
לרבע אחד, הרוטציות של פורטלנד היו מושלמות. אוקיי, כמעט מושלמות, גם שיידון שארפ שיחק ברבע הזה. אבל כל השאר לא פספסו. החילופים היו מדויקים ואגרסיביים, כאלה שתוקעים את התרגיל של הספרס. ויותר מהכל, זו העזרה בצבע שלרגע נדמה היה שמצליחה להקשות ברצינות על ההתקפה של מיטש ג'ונסון. עזרה מול המסירות ללוב והנסיון הכללי להפעיל את הגבוהים. לוק קורנט סיים את המחצית הראשונה עם 0 מ-6 מהשדה, כי כל המצבים שבמשחקים קודמים הסתיימו בדאנק פגשו עזרה אגרסיבית ומתוזמנת היטב. אם וומבי לא היה צץ במשחק הזה ברגע האחרון, יש מצב שלטיאגו ספליטר הייתה תוכנית הגנתית מנצחת שהייתה מחזיקה משחק שלם.
לרבע אחד, ג'רו הולידיי על וומבי היה דבר אמיתי שעובד. נדמה לי שזה קרה במקרה, בעקבות פעם-פעמיים שג'רו קיבל את וומבי בחילוף והסתדר טוב מהצפוי, אז ספליטר זרם עם זה והפך אותו לשומר הראשי של החייזר הצרפתי. לפעמים שחקנים נמוכים מצליחים להפריע לגבוהים יותר מאחרים, להוציא אותם משיווי משקל במובן המילולי עם הלחץ הנמוך שהם מפעילים על הענקים. זכור קארוסו על יוקיץ' משנה שעברה, אבל זה עובד עוד יותר טוב עם הגבוהים הדקיקים. יש לי זכרון עמום של כריס פול מנטרל את קווין דורנט בשיאו ברבע מכריע בסדרה כלשהי בעשור שעבר. ברבע השני אתמול, גם וומבי לא הצליח להתמודד עם היתוש שהוצמד לו.
המחצית השנייה
בשביל שאנדרדוג מובהק ינצח, הוא צריך תוכנית משחק מושלמת ורמת ביצוע עילאית כדי להיכנס לראש של הפייבוריט. פורטלנד נכנסה לראש של סן אנטוניו, ובירידה למחצית טבעי היה שקבוצה צעירה כל כך רק תחמיר את המצב בחדר ההלבשה ותחזור רעועה למחצית השנייה. לא סן אנטוניו הזאת. האופן בו החבורה של מיטש עלתה למחצית השנייה היא עדות לאופי המיוחד של הקבוצה הגדולה בהתהוות הזאת. היא עלתה למחצית השנייה עם פתרונות מקצועיים, ובעיקר עם דחף לתקן ולדרוס. כדאי להתעכב על ההתקפה הראשונה של סן אנטוניו במחצית השנייה:
וואסל יוצא מחסימה של וומבי כהטעיה שמעסיקה את ההגנה, ואז מתחיל המהלך האמיתי. קאסל מנצל את העמידה הנמוכה מאוד של קלינגן מולו כדי להגיע עד לקו העונשין בלי התנגדות, וומבי מושך אליו את קלינגן ובמקביל סוג של נועל את הולידיי מאחוריו, מה שמאפשר לקאסל לתת לו את מסירת הלוב לדאנק. תסתכלו על זה שוב. זה לוב מאוד חריג. יש שני מצבים שמסירת לוב הגיונית בהם: או שהשחקן המסיים נמצא בתנועה ללא כדור לטבעת ומגיע עם תנופה, או שהוא כבר ממוקם בעמדה ויש לו קצת שטח. זה לא המצב פה. קאסל מתחיל את המסירה לכיוון הטבעת כשוומבי נמצא במצב עמידה על האותיות, במהלך המסירה הוא מבצע שני צעדים מהירים עם הולידיי על הגב ומטביע. לעזרה אין סיכוי להגיע במצב כזה, כי בזמן המסירה וומבי לא היה ליד הטבעת ולא בתנועה לטבעת, זה יותר מהר ויותר גבוה ממשהו שהגנה יכולה להגיב אליו. זה ההבדל בין וומבי לקורנט.
זה נראה קל. אני לא בטוח אם יש עוד שחקן שמסוגל לבצע את זה בכזו קלילות. הפעולה של וומבי דורשת שילוב של גודל, זריזות, קריאת משחק ומהירות תגובה ברמה הגבוהה ביותר. הוא פיתח הבנה עיוורת עם קאסל, שהיה הראשון לזהות את האפשרות למסור לוומבי ללוב, או פשוט למסור כדור קשתי לכיוון הטבעת, כמעט מכל מצב ובכל עמדה בה הוא נמצא קרוב לסל. זה הפתרון הקבוע של הספרס כשמנסים לשמור על וומבי עם שחקן נמוך ולהחביא את הסנטר שאמור להגיע לעזרה על קאסל, או פשוט משחקים בהרכב נמוך. במשחק הזה, מהלך הפתיחה של המחצית השנייה היה מסר ברור של הספרס: נגמר האירוע בו ג'רו הולידיי יכול לשמור על וומבי.
עכשיו נראה את התקציר המלא של וומבי. למה כדאי לשים לב מבחינה התקפית? למה שאין בכלל במחצית השנייה בתקציר הזה. מהרגע שמחליפים צדדים, לא רואים את וומבי מכדרר, זורק מבחוץ או נוגע בכדור מחוץ לצבע. בעצם, כל נגיעה שלו בכדור היא דאנק:
היתרון היחיד של סן אנטוניו בדקות ובמשחקים בהם קורנט משחק במקום וומבי הוא שמשחק ההתקפה הופך לפשוט יותר, מבוסס על גארדים יוצרים, רים-ראנר שחוסם להם וקלעים מסביב. היכולות המגוונות של וומבי יכולות לסבך את משחק ההתקפה, במיוחד כשהוא עסוק בעצמו ובנסיון למצוא מחדש את הקליעה כמו במחצית הראשונה אתמול. הסוויץ' שהוא עשה במחצית היה קשור להחלטה להפסיק להיות עסוק בעצמו ולהתחיל להביא לידי ביטוי בעקביות את היתרון ההתקפי הכי גדול שלו כרגע: השילוב בין גודל וזריזות שהופך אותו למסיים הכי טוב ליד הטבעת בכל הליגה. אחרי שבמחצית הראשונה הוא ניסה להתמודד עם הגנה של שחקן נמוך באופן בו סקוררים עושים זאת בדרך כלל: לתפוס עליו עמדה בהיי פוסט ולנסות לקחת אותו לסל או לזרוק מעליו, במחצית השנייה הוא ויתר על האגו של הסקורר המגוון והסתפק בלהיות הרים-ראנר הטוב בעולם.
אה, והייתה גם ההגנה של וומבניאמה. המחצית השנייה שלו הייתה מאסטר פיס הגנתי יוצא דופן אפילו בסטנדרטים שלו. לא היה פוזשן שהוא לא השפיע עליו, רגע בו הוא לא היה בשיא הריכוז, מגיע בדיוק ברגע הנכון כדי להפריע גם לזריקה וגם למסירה ולהישאר בעמדה לריבאונד. דני אבדיה הוא קורבן הפלייאוף הראשון של התופעה הזאת. בתור כוכב של יריבה של הספרס שמתבסס על היכולת להגיע לטבעת, לא יהיה מופרך לטעון שבמחצית השנייה הזאת הוא נתקל בדרגת הקושי הגבוהה ביותר אי פעם בפלייאוף, נתקל במשהו שעוד לא היה כמוהו. לכן הסל הזה, במחצית בה דני כמעט לא הצליח להגיע לטבעת, היה מרשים במיוחד, נצחון אחד קטן בדרגת הקושי הגבוהה ביותר שיש:
אני לא מתכוון לנסות לנתח את יצירת המופת הזאת של וומבניאמה. במקום, אני מציע לכל חובב כדורסל ללכת לראות שוב את המחצית השנייה, לשים בצד את הזווית הפרובינציאלית ופשוט להתפעל. המחצית הזאת עוזרת להעלות את התהייה אם וומבי הוא כבר עכשיו השחקן הטוב בעולם, מי שדורש את ההתאמות הכי משמעותיות כדי להתמודד עם האתגר שהוא מציב. כמובן, זאת רק סדרה ראשונה נגד קבוצה בינונית, יהיה מעניין לבחון איך קבוצות טובות יותר, כולל כאלה שהכוכבים שלהן מתבססים יותר על קליעה מבחוץ, יתמודדו עם האתגר. אנצל את ההזדמנות לפנייה נרגשת לדנבר למצוא דרך להפוך את הסדרה מול מינסוטה. עם כל הסימפטיה לזאבים, בלי אנתוני אדוארדס ודונטה דיווינצ'נזו אין להם טעם להופיע לסדרה מול הספרס.
וומבי לא היה לבד במחצית השנייה הזאת. הנוכחות ההגנתית שלו אפשרה לחבורת שחקני החוץ האינטנסיביים להיות אגרסיביים מתמיד בהגנה, לתקוף כדרור וזוויות מסירה בידיעה שיש חיפוי במידת הצורך. וכשדיארון פוקס התעורר בהתקפה זה כבר הפך מסתם לא הוגן ל-"רגע, בואו נסדר כוחות מחדש, זה חסר טעם ככה". כולם קלעו את הזריקות שלהם מכל הטווחים, אף אחד לא עשה טעות. זאת הייתה הצהרת כוונות של קבוצה שלגמרי מסוגלת לזכות באליפות השנה. זה לא אמור להיות ככה, קבוצות צעירות כל כך אמורות לשלם שכר לימוד בדרך, אבל עם האיכות, האופי והעומק של הקבוצה הזאת מתחילות להיגמר היריבות שנותנות תחושה שיוכלו להתמודד עם סן אנטוניו בריאה.
כמה מילים על דני לסיום
סביר להניח שהסדרה תיגמר במשחק הבא, ולא בטוח שייצא לי לכתוב באריכות על דני אבדיה כי כל כך הרבה דברים אחרים קורים בסיבוב הזה, אז אנצל את ההזדמנות לכמה מילים ממבט על. אחרי חצי עונה של אולסטאר, פציעה וקושי לחזור ממנה, הגיע החלק הכי מרשים בעונה הכי מרשימה של כדורסלן ישראלי עד היום. זה קרה ברצף של ארבעה משחקי מפתח: שני משחקי העונה הרגילה מול הקליפרס, משחק הפליי-אין מול פיניקס ומשחק הפלייאוף הראשון שלו מול הספרס. כל אחד מהמשחקים האלה היה הגדול ביותר בקריירה של אבדיה עד לאותו הרגע. ובארבעת המשחקים האלה הוא שיחק כמו שחקן טופ 10 לכל דבר.
הירידה בשני המשחקים הבאים, וחוסר היכולת שלו להשאיר את פורטלנד עם הראש מעל למים במחצית השנייה אתמול, היו תזכורת לכך שדני עדיין לא שחקן טופ 10 אמיתי ב-NBA. לא מבחינת גיוון היכולות שלו, לא מבחינת העקביות ולא מבחינת הנסיון. אבל כמו שלא ניתן היה לדמיין את העונה הזאת לפני שהיא התחילה, לא ניתן היה לדמיין גם את ארבעת המשחקים האלה לפני שהם קרו. אפילו לאחר עונה כשחקן מוביל של קבוצה לגיטימית, היכולת להיות כל כך טוב ברצף של משחקים כל כך חשובים לא הייתה אמורה להיות ברפרטואר שלו עדיין. אחרי שהאבק ישקע מעט, זה מה שצריך לזכור מהעונה הזאת שלו/
בשנה הבאה תהיה לו קבוצה טובה יותר. מעצם החזרה של דמיאן לילארד, שגם בגיל מתקדם ואחרי קרע באכילס יהיה כלי התקפי הרבה יותר משמעותי מכל מה שהיה ליד דני השנה. וגם בזכות השיפור הטבעי של השחקנים הצעירים בסגל והאפשרות להתחזק בקיץ (אישית, אני בעד להביא שחקן בכיר וותיק נוסף רק בתנאי שלא נוגעים בבחירות של מילווקי. הבחירות של מילווקי זה נכס חשוב מדי, בהן טמון הסיכוי של הבלייזרס לבנות משהו גדול בעתיד הקרוב). הנסיון שהוא צובר כרגע בדרגת הקושי הגבוהה ביותר שיש, תעזור לשחקן שמשתפר בכל קיץ לדעת במה הוא צריך להשתפר הקיץ.
תגובות