הקאמבקים כבר לא מרשימים - הם סימפטום לבעיה עמוקה • הנתונים חושפים את הקריסה של החמישייה הפותחת • דני פרנקו מדבר על "חוסר באתלטיות", אבל הבעיה האמיתית עמוקה בהרבה.

מי שציפה שפגרת הנבחרות תרגיע את הרוחות בהפועל חולון אחרי התבוסה למכבי תל אביב, התבדה מהר מאוד. במקום שקט תעשייתי וחשיבה מחדש, קיבלנו דווקא את המאמן, דני פרנקו, שבחר לשפוך בנזין על המדורה בפודקסט "דאבל אפ". השיא הגיע באמירה שקשה להאמין שיצאה מפיו של מי שבנה את הסגל: "חסר לנו קצב, חסר ריבאונד, חסר פיזיות, חסר אתלטיות... פעם היו אומרים שצריך לשחק מתחת לטבעת, אנחנו מתחת לרשת. יש לנו שחקן וחצי בקבוצה שיכול לתת דאנק".

במקביל, הקבוצה נפרדה מחסן מרטין, מה שמעלה זיכרונות לא נעימים מהעונה שעברה. אז, ההתמהמהות במציאת מחליף למרכוס בינגהאם (70 ימים עד להחתמת אלסטון) חיסלה מעשית את העונה האירופית ואת חלום הגביע.

כעת, סימן השאלה מרחף מעל נסייר ברוקס: מי שלא נספר בליגה עד פגרת הנבחרות ולא שיחק יותר מ-18 דקות באף משחק העונה, אמור כעת להיות האיש שלנו מתחת לטבעות? הספקות ברורים.

השורה התחתונה: הסבלנות ביציעים פוקעת

הניצחון הדחוק על רמת גן, שהושג בזכות באזר-ביטר של נתנאל ארצי במשחק מחפיר של כל הקבוצה, הוא לא יותר מאקמול. אם הקבוצה לא תעפיל לטופ-16 בליגת האלופות, האשמה לא תיעצר בעמדת המאמן הפעם, אלא תופנה כלפי מעלה.

חוסר היציבות הזה לא נעצר בראיונות או בבניית הסגל, הוא מחלחל ישירות לפרקט ומייצר עונה שהיא רכבת הרים אחת גדולה. במקום קבוצה דומיננטית, אנחנו מקבלים תסריט קבוע של בורות עמוקים ומרדפים מתישים כדי לחזור למשחק. הניצחון על רמת גן אולי קנה קצת שקט, אבל הוא בדיוק הסימפטום לבעיה.

צריך להסתכל על הנתונים

יש נטייה רומנטית לקרוא למה שעובר על הפועל חולון העונה "אופי". אנחנו נזכרים במינוס 15 מול ירושלים שהפך לניצחון, או במינוס 19 מול רמת גן שהסתיים בחגיגה, וחושבים שיש כאן קסם. אבל כשמקלפים את הרגש וצוללים לנתונים, מבינים שזה לא קסם - זו בעיה מבנית.

זו לא רק תחושת בטן של האוהדים ביציע, זו עובדה סטטיסטית יבשה: נתוני הליגה של הפועל חולון חושפים דיסוננס חריף בין הקרדיט שנותן דני פרנקו לחמישייה הפותחת, לבין התפוקה שלה בפועל.

למה אנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו?

רשימת המשחקים העונה בליגה היא למעשה רצף של נורות אזהרה: הפיגור הדו-ספרתי מול קריית אתא ובאר שבע, והקריסה הבלתי מוסברת מול נתניה (שם נמחק יתרון מבטיח של 27 הפרש תוך דקות ספורות).

המכנה המשותף? רגעי המשבר והדקות ה"מתות" מתרחשים כמעט תמיד כשהחמישייה הפותחת על הפרקט. הנתונים בטבלה למטה מוכיחים זאת: ארבעת השחקנים שמשחקים הכי הרבה (וולטון, מנפורד, מקריי וקררה) נמצאים במינוס מצטבר. הם אלו שחתומים על חוסר היציבות באופן סיסטמטי.

ג'ורדן מקריי. הטופ סקורר שלנו לא יעמוד לרשות פרנקו בגלל פציעה. זמן טוב לערבל את הקלפים. צילום: FIBA.BASKETBALL

עם זאת, חשוב לסייג: נתוני פלוס-מינוס אישיים עלולים לפעמים להטעות או להיות מושפעים מריצות מקריות. כדי להבין אם מדובר בצירוף מקרים או בבעיה שורשית, צללתי עמוק יותר לנתוני ההרכבים. בדקתי מה קורה כשדריק וולטון, ליאור קררה, ג'ורדן מקריי ואקסבייר מנפורד חולקים יחד את הפרקט. המסקנה כאן כבר אינה משתמעת לשני פנים.

כשהרביעייה הזו משחקת יחד, השטף ההתקפי נעלם והקבוצה הופכת לפגיעה בצורה קיצונית. הם מאבדים יותר כדורים, מתקשים לייצר מגע ומגיעים פחות לקו העונשין, וגרוע מכך, ההגנה פשוט קורסת. ההרכב הזה סופג 119 נקודות לכל 100 פוזשנים, נתון חריג לרעה שגבוה משמעותית מהממוצע הקבוצתי (111.2). כמעט בכל פרמטר של "מאמץ", כמו כפיית איבודים ליריבה, השתלטות על ריבאונד הגנה או הכתבת קצב מהיר - ההרכב הזה נכשל.

צוות החילוץ

מי שמייצב את הספינה פעם אחר פעם הם שחקני הרוטציה. הנתון המרשים של וויתרס (פלוס 21.2 בנירמול ל-40 דקות!) או האנרגיות של ארצי וקרביץ, הם הסיבה שאנחנו מסיימים את המשחקים האלה בניצחון. המדדים שלהם גבוהים כל כך כי הם נכנסים למשחק כדי "לסתום חורים" - בין אם זה למחוק פיגור שנוצר בפתיחה, ובין אם זה לעצור סחף ומומנטום שלילי של היריבה.

אין יותר ראוי מארצי לסל ניצחון. כשהוא על הפרקט - הקבוצה נראית טוב יותר. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

המסקנה הבלתי נמנעת

דני פרנקו חייב להפסיק להסתמך על ניסים. הקאמבקים הם תוצאה של הרכבים משניים שעובדים נכון יותר מהחמישייה הראשונה. הפציעה של מקריי, מצערת ככל שתהיה, היא הזדמנות לעצור את רכבת ההרים: במקום לתת לחמישייה לייצר בורות ולספסל לכסות אותם, צריך לבנות חמישייה מאוזנת שתשלוט בקצב מהדקה הראשונה.

בתוך הנתונים מסתתר נתון קיצוני אחד שלא קשור לחמישייה הפותחת, והוא אולי המדאיג מכולם: עידן זלמנסון. בדקות שלו נחפר הבור העמוק ביותר (מינוס 40 ב-112 דקות בלבד!). הליגה הישראלית, עם הסטיגמה המוצדקת של קצב משחק מהיר, פשוט לא סלחנית לגבוהים כבדים.

קבוצות כמו קריית אתא לקחו את הסגנון הזה לאקסטרים והפכו את היתרון הפיזי של זלמנסון לחיסרון טקטי. הטרגדיה המקצועית היא שזלמנסון, על הנייר אחד הגבוהים הישראלים הבכירים והאיכותיים בשוק, הופך על הפרקט לנטל בגלל חוסר הניידות שלו מול ההאתלטיות והמהירות מנגד, ועושה כרגע יותר נזק מתועלת.

הפרדוקס הוא שדווקא ה"כבדות" של זלמנסון וברוקס, שפוגעת בשטף בליגה, מתגלה כנכס בזירה האירופית. המספרים של זלמנסון מתהפכים בליגת האלופות, וגם אם נסייג את הפלוס מינוס (שמושפע לא מעט מהרכבים), המגמה ברורה: הקצב האירופי הרבה יותר נוח להם.

וזה בדיוק מה שנצטרך מול בורסאספור. הטורקים מגיעים לחולון כחיה פצועה - ללא ניצחון במפעל ואחרי תבוסה 109:77 משפילה לשולה שטרפה לנו את הקלפים בבית. הם משחקים כעת על הכבוד בלבד, ובסיטואציה כזו, כשהלחץ כולו עלינו והיריבה משוחררת, המשחק הופך למוקש מסוכן פי כמה.

ממי צריך להיזהר?

קודם כל מברנדון צ'ילדרס, שמוביל את הטורקים בנקודות (10.4) ובאסיסטים (5.8). מדובר בגארד קטן שמאיים בעיקר מבחוץ, ולמרות שהוא עומד העונה על פחות מ-30% לשלוש וסובל מחוסר יציבות כל הקריירה, אסור ליפול למלכודת הזאת. בהיעדר משחק חדירה יוצא דופן, הוא חי על הקליעה, וזה ממש לא הזמן להמר על היד שלו ולהשאיר אותו חופשי.

מתחת לסל מחכה לנדרי נוקו. עם עבר של 55 משחקי יורוליג הוא אמנם נמצא כבר מעבר לשיא, אבל עדיין מהווה איום בצבע. החדשות הטובות הן המצ'אפ מול נסייר ברוקס: במשחק הראשון הפיזיות של ברוקס התבררה כפתרון ההגנתי הנכון. אלו שני שחקנים עם סגנון דומה, וזה בדיוק סוג המאבקים שבו הגבוה שלנו צריך להרגיש בנוח.

לנדרי נוקו. התקשה מול ברוקס במשחק הקודם. צילום: FIBA.BASKETBALL

תמונת המצב: הכל או כלום על המקום השני

בוא נעשה סדר בבלאגן. זה רגע שבו צריך להוציא מחשבונים, אבל לפחות משתנה אחד במשוואה כבר נפתר. העיניים יהיו על הפרקט בסמוקוב, אבל האוזניים יהיו קשובות אך ורק למה שקורה בצרפת (שולה נגד בדאלונה).

המטרה היא לסיים במקום השני כדי לזכות ביתרון הביתיות בסדרת הפליי-אין, יתרון קריטי במיוחד למרות שנכון לעת עתה, לא חזרו המשחקים לישראל. מקום 3 שולח אותנו לסדרה ללא יתרון ביתיות מול יריבה קשה - וכעת אנחנו יודעים בדיוק מי היא תהיה.

בבית שלנו (חולון ושולה): המשוואה פשוטה אך אכזרית. כדי שחולון תסיים במקום השני, צריכים להתקיים שני תנאים במקביל: