אם יש צמד מילים שאוהד הפועל חולון ממוצע מתעב יותר מכל, זה "הפסד מכובד". ובכל זאת, זו בדיוק התחושה שאיתה יצאנו מהיכל טוטו במוצ"ש האחרון אחרי ה-88:83 למכבי תל אביב. על הנייר? פייט צמוד. בפועל? תחושת פספוס חמצמצה מול יריבה שבאה בגישה של "לדפדף" את המשחק.

מכבי תל אביב לא באמת לחצה את הכדור, רשמו את ג'ף דאוטין רק כדי להריץ אותו בגארבג' טיים (שלא הגיע), ועדיין יצאה עם הניצחון. בצד שלנו, ראינו את זלי נקרע על הפרקט, מתפקד גם כסנטר וגם כרכז - ונופל מהרגליים. העובדה שיצאנו "מרוצים" ממשחק כזה היא חרב פיפיות מסוכנת - כזו שמשדרת השלמה עם בינוניות, רגע לפני שהעונה האירופית שלנו עולה הילוך.

צריך להודות על האמת: עצם הנוכחות של הפועל חולון בטופ 16 היא נס, או לפחות צירוף מקרים. נכון, הקבוצה סיימה במקום השני בבית המוקדם, אבל אלמלא ההגרלה שזימנה לנו בפליי-אין את טרפאני שארק האיטלקית, ובעיקר העובדה שהאיטלקים פשוט לא הופיעו (תרתי משמע) - ספק גדול אם היינו כאן היום.

עם סגל קצר שבו רועי רוזנברג הצעיר הוזנק לחמישייה מתוך אילוץ, ואחרי רכבת הרים מנטלית שכללה תבוסה משפילה ב-54 הפרש להפועל תל אביב וזעזועים על הקווים, חולון מגיעה לשלב הבא כשהיא עדיין מחפשת את הזהות שלה. אבל כמו שאומרים - בחיים צריך גם מזל, ועכשיו כשאנחנו בפנים, זה הזמן להוכיח שאנחנו שייכים.

היכרות עם היריבה

ריטאס וילנה, היריבה הראשונה של חולוניה בבית (שכולל גם את גלאטסראיי ולה מאן) היא סגנית אלופת ליטא, שסיימה ראשונה בבית המוקדם (מאזן 4:2), שהיה חלש במיוחד. לראיה - פרומיתאס והיידלברג כבר בבית אחרי שהפסידו 2:0 בפלייאין והודחו. בליגה הליטאית היא נושפת בעורפה של ז'לגיריס מהמקום השני, ומגיעה רעננה במיוחד אחרי מנוחה ארוכה מאז יום חמישי, אז גברה 94:99 על שאולאי ברבע גמר הגביע הליטאי.

ריטאס היא קבוצה שחיה על מהירות ופיזיות. היא מדורגת רביעית במפעל ב-PACE (קצב משחק), והנתון המפחיד ביותר לגביה הוא השליטה מתחת לסלים: זו קבוצת הריבאונד הטובה ביותר בליגת האלופות. תוסיפו לזה את העובדה שהם מגיעים הכי הרבה לקו (מקום ראשון בזריקות עונשין עם כמעט 29 למשחק), ותקבלו קבוצה שאי אפשר להרפות מולה במילימטר.

השחקנים שצריך לסמן

הסגל הליטאי עבר שדרוג משמעותי לקראת הטופ 16, עם ניחוח ישראלי חזק:

• ספידי סמית' וג'ורדן קרוליין: שני האקסים של הליגה שלנו הצטרפו לאחרונה. סמית' הגיע כדי לפתור את הבעיה הכי גדולה של ריטאס - היעדר רכז טבעי (עד הגעתו הם היו בתחתית המפעל בנקודות מאסיסטים).

• ג'ריק הארדינג (Jerrick Harding): הסקורר המוביל והאיש המסוכן בקו האחורי. מעמיד ממוצעים מפלצתיים של 21.3 נקודות למשחק (מקום 3 במפעל). הוא לא צריך הרבה כדי לייצר נקודות.

• ארטוראס גודאיטיס (Arturas Gudaitis): הסנטר המאסיבי (2.08 מ') שפרץ ביורובאסקט 2017 בישראל. הוא העוגן בצבע עם 8.2 ריבאונדים למשחק ומדד יעילות של 16.2. המאצ'-אפ שלו מול הגבוהים אדאמה סאנוגו, שחתם אתמול רשמית, יהיה המפתח למשחק.

• ג'ורדן ווקר: מוביל את הקבוצה באסיסטים למשחק (מחלק 4.3 אסיסטים לערב, לצד 11.5 נקודות)

השורה התחתונה

כשבחוץ הטמפרטורה צונחת למינוס 10 מעלות, בתוך הצבע צפוי לנו קרב הישרדות כמעט בלתי אפשרי. הנתון המפחיד ביותר לקראת הערב הוא הדומיננטיות של ריטאס בריבאונד ההתקפה (למעלה מ- 40% ORB%), נתון שמתנגש חזיתית עם המציאות העגומה של הקו הקדמי שלנו: זלי בספק, בעוד שסאנוגו פגש את הקבוצה רק בליטא והספיק לערוך בקושי שני אימונים מלאים.

במצב עניינים כזה, היומרה "לקצץ בפוזשנים" של הליטאים ולשלוט בקצב נראית כמעט דמיונית, והנחיתות הזו בצבע עלולה לעלות לנו ביוקר עם נקודות קלות של היריבה מהזדמנות שנייה. אז איך בכל זאת חוזרים עם ניצחון? חייבים לשנות את המשוואה. כדי לחפות על הבור מתחת לסלים, חולון תהיה חייבת לייצר מופע שלשות יוצא דופן שיפתח את ההגנה הליטאית. בדיוק למשימה הזו הונחת כאן דארין גרין היישר מהליגה האדריאטית השנייה.

הערב, יותר מתמיד, אנחנו צריכים שהידית של הקבוצה תהיה מאופסת. אמנם לא מדובר ביריבה אימתנית - אבל היא מצטיינת בדיוק איפה שחולון לוקה בחסר, ולכן כל ניסיון לנצח אותם במשחק 'רגיל' נידון לכישלון מראש. אם לא נצליח להוציא אותם מאזור הנוחות - היתרון המובהק שלהם מתחת לסלים יהפוך את הערב הזה לחד-צדדי וכואב במיוחד.

סתיו טבוך, אוהד הפועל חולון ופאנליסט בפודקאסט "הקול סגול"