הנוסחה מאחורי התחייה של הפועל חולון

במקום לרדוף אחרי אפסייד מפוקפק, דני פרנקו בחר בשחקנים עם ניסיון, שכבר היו בצד היורד של הקריירה • ג'ורדן מקריי הצית את האנרגיה, והקהל מתחיל להתחבר מחדש • וגם: "האשם" במצב של נתנאל ארצי, הפעולה שעושה את ההבדל בין קבוצה טובה למועדון גדול, והמשמעויות של המשחק מול שולה.

---

הפועל חולון של העונה שעברה אולי לא הייתה הגרועה בתולדות המועדון מבחינה מקצועית מאז ששבה לליגת העל ב-2007, אבל כמעט בטוח שהיא הייתה הרחוקה ביותר מהקהל שלה. ההדחה המוקדמת מאירופה תרמה לזה, אבל היא לא הייתה הסיבה היחידה. משהו עמוק יותר נשבר בדרך. לאורך רוב אותה עונה היה קשה לצפות בה. זו לא רק קבוצה שהפסידה - זו קבוצה שנראתה כאילו היא פשוט רוצה שייגמר כבר. בלי אנרגיה, בלי תשוקה, ובעיקר בלי זהות.

יש קלישאה שפרשנים אוהבים להגיד - "ה-DNA של חולון". אני מודה שאני לא באמת מאמין בזה. אין איזו תכונה קסומה שעוברת משחקן לשחקן או ממאמן למאמן. אבל כן יש משהו שחוזר על עצמו במועדון הזה: כשהחיבור עם הקהל קורה, כשהשחקנים נלחמים על כל כדור ויש תחושת שייכות, הכול נראה אחרת. השנה, אחרי עונה של נתק, אפשר כבר לראות איך הקורים האלה מתחילים להיטוות מחדש.

יש לאוהדים סוף סוף למי להתחבר. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ג’ורדן מקריי - הסמל לשינוי

ג'ורדן מקריי הוא החוט שמחבר בין שתי העונות, נייר הלקמוס שממחיש את ההבדל באנרגיות בין השנה הנוכחית לבין אשתקד. למען האמת, כששמעתי שהוא חתם במועדון, תפסתי את הראש. פחדתי. חששתי שעומדים לחזור על אותן טעויות של השנה שעברה, עם ג'יילן אדאמס כדוגמה. שחקן שהיה פעם פאוור האוס בליגה שלנו, אבל נדמה שהשיא כבר מאחוריו.

בשנתיים האחרונות מקריי שיחק ברואנדה ובמצרים, וכשקיבל צ'אנס בליגה האיטלקית בעונה שעברה זה נגמר מהר. חמישה משחקים בלבד, 3.8 נקודות בממוצע ב-15 דקות, ואחוזים נמוכים במיוחד (34.8% מהשדה). לא בדיוק קורות חיים שמרימים ציפיות.

אבל למזלי, ולמזל כולנו, טעיתי. מקריי הוא הבוס של הקבוצה הזו. מעבר ליכולת המקצועית, שהפתיעה גם אותי, הוא מכניס משהו שלא היה כאן זמן רב: רוח, אנרגיות, פוזה וביטחון. הוא לא רק קולע, הוא מדליק את הקהל, נותן תחושת בעלות. במובן הכי פשוט, ג'ורדן מקריי הוא האיש שהחזיר להפועל חולון את מה שכולם קוראים לו "ה-DNA".

ג'ורדן מקריי. מתאים ל"DNA". צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

שלשת הניצחון מול הפועל ירושלים הגיעה דווקא במשחק הכי חלש שלו העונה, ואולי זה בעצם מסביר את כל הסיפור. אם מסתכלים על כל הקריירה של ג'ורדן מקריי, ובמיוחד על השנים שלו באירופה, מגיעים למסקנה די ברורה: תחת דני פרנקו הוא משחק את הכדורסל הכי טוב שלו.

מקריי הוא לא שחקן קל לעיכול. הוא קולני, צריך את הכדור ביד, פוגע בשטף ההתקפי עם בידודים, ורוצה להיות האלפא של הקבוצה שאליה הוא מגיע. זו גם אחת הסיבות שפרנקו עצמו ויתר עליו בהפועל תל אביב אחרי עונה אחת בלבד, שבה הפך ליקיר האוהדים.

אבל הפעם, אותו פרנקו, שפגע בו אולי גם ברמה האישית, שם את האגו בצד והחזיר לחיים את הקריירה שכבר נראתה בדרך למטה. נכון לתחילת נובמבר, ההימור שלו מוכיח את עצמו ובגדול.

פלייבוק זה אוברייטד?

בקיץ האחרון דני פרנקו לקח לא מעט הימורים. אקסבייר מנפורד הגיע אחרי פציעה ממושכת, חסן מרטין לא שיחק אפילו דקה בעונה שעברה, ודי היה ברור שיש קו מנחה בבנייה: ניסיון על פני אפסייד. כן, אותה מילה שאוהדי מכבי תל אביב כל כך שונאים.

ואם כבר מדברים על "פילוסופיה" - מה בעצם הגישה של פרנקו? ברור שבדיחת המיחזור החרושה קופצת מיד לראש, אבל מעבר לזה - אין באמת פלייבוק ייחודי שאפשר לשים עליו אצבע. את רוב התרגילים שחולון משחקת ניתן לראות גם אצל מכבי תל אביב, הפועל ירושלים או הפועל תל אביב. וזה לא בהכרח דבר רע.

פלייבוק, בעיניי, זה אוברייטד. התפקיד הכי חשוב של דני פרנקו בהפועל חולון, מועדון שפועל בלי מנהל מקצועי, הוא ניהול הסגל. מהתאמת התקציב בקיץ, שהפך לגמיש ואלסטי כמו פלסטלינה כנראה בדרכו הייחודית והוורבלית - ועד לניהול האגו ביום־יום.

במשחק האחרון מול נס ציונה, פרנקו רשם את דמיון רוסר ולא נתן לו אפילו דקה אחת. אפשר לבקר, ובצדק, את הבזבוז של הרישום, אבל זה מעיד גם על ביטחון של מאמן. פרנקו יודע שיש לו שליטה מלאה בחדר ההלבשה, בלי משחקי חברה ובלי לרצות אף אחד. טוב נו, אולי חוץ מג'ורדן מקריי.

דני פרנקו. שולט בחדר הלבשה. צילום: אלן שיבר

הבנה עיוורת

ואם כבר דיברנו על אקסים זרים של הפועל תל אביב שפרנקו החייה, אי אפשר שלא להזכיר גם את עידן זלמנסון. "זלי", שכבר הצהיר בקיץ בפרק בפודקאסט "שוט" שלא יישאר במועדון ויחפש קבוצה אחרת, החליט בסוף להישאר, וכנראה שיש קשר ישיר למאמן.

באותו פודקאסט הוא סיפר שסבל בעונה שעברה, בין השאר כי לא הייתה לו "הבנה עיוורת" עם שחקני הסגל. השנה, לעומת זאת, אנחנו רואים את ההבדל. הוא משחק עם חברים שהוא מכיר, וזה ניכר בכל תנועה ומסירה שלו.

עידן זלמנסון ונתנאל ארצי. ה"שרידים" היחידים מהעונה שעברה. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

הסיטואציה של ארצי - ו"האשם" במצב

ומנגד, יש גם מי שנראה שנפגע מהשינויים. מדובר בנתנאל ארצי. הדוגמה הכי טובה לזה הגיעה במשחק מול נתניה - כן, אותו משחק שבו חולונייה שמטה יתרון של 27 נקודות. מי שישב ביציע וראה את ארצי על הספסל, הבין מיד עד כמה הוא מתוסכל. משחקן חמישייה כמעט קבוע, הוא הפך לשחקן משלים. ברגעים שבהם נתניה לחצה על כל המגרש ונגסה בהפרש, פרנקו כנראה פחות סמך עליו.

מה שהפך את הסיטואציה למביכה במיוחד היה הרגע שבו ארצי ישב על ספסל החילופים המדומה זמן ממושך, ובתום פסק זמן לא נקרא לחזור למגרש. הפינאלה של כל זה? כניסה לפרקט 24 שניות לסיום, לפוזשן הגנתי בלבד.

ה"אשם" במעמדו הירוד של ארצי הוא ליאור קררה. מבחינתנו, כאוהדים, זה כאב ראש חיובי. למען האמת, אני ממליץ לכל מי שצופה במשחקים של הפועל חולון פשוט להתמקד בקררה - הוא שוטר התנועה של הקבוצה על הפרקט.

ליאור קררה. שוטר תנועה על הפרקט. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

הוא זה שמכוון את כולם למקומות הנכונים, שמרגיע כשהכול נתקע ותמיד בוחר בפעולה החכמה. זו גם הסיבה שפרנקו סומך עליו כל כך. הוא לא רק שחקן. הוא כמו עוד מאמן על המגרש. ולמען האמת, זה מזכיר שחקן אחר שהיינו מתארים בדיוק באותן מילים – גיא פניני. נכון, קררה עוד רחוק מאוד מהניסיון, מהווינריות ומה"מאדרפאקריות" של פניני, אבל יש ביניהם לא מעט קווים משיקים בסגנון המשחק וה-IQ על הפרקט. 

להקדים תרופה למכה

בדיעבד, אני קצת מגעיל את עצמי. יצאתי חיובי מדי עד עכשיו, ומי שמכיר אותי יודע שזה לא קורה הרבה. אז בואו נדבר על נקודת התורפה - התלות בדריק וולטון. לפי כמות הפציעות באימונים שגורמות לו להיעדר ממשחקים, עוד אפשר לחשוב שהוא מתאמן באינטנסיביות של כריס ג'ונסון. בהנחה שזה לא המצב, ומהיכרות ראשונית עם האופי שלו, הוא הרבה יותר טיפוס כמו ג'ו רגלנד.

אני אומר את זה בכנות: כדאי להקדים תרופה למכה. הקבוצה הזו תלויה מדי בגחמות של וולטון או בסחוס בברך של מנפורד. עד לא מזמן היה בסגל את ג'ורדן בון, אבל הוא היה רחוק מהרמה הנדרשת. לטעמי, זה בדיוק הזמן לפעול. לא לחכות לפציעה, לא לאלתר - פשוט להיות מוכנים מראש. זה ההבדל בין קבוצה טובה למועדון גדול.

דריק וולטון. צריך גיבוי. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

המשמעויות של ניצחון על שולה

המשחק הערב (שלישי, 19:00) מול שולה יכול לקרב את הפועל חולון צעד גדול לעבר הבטחת המקום השני בבית. למעשה, ניצחון יסגור כמעט סופית את הסיפור ויבטיח את המקום בפליי-אין - אלא אם יקרה תרחיש הזוי של בית מרובע שבו כל הקבוצות מסיימות במאזן 3:3. ספוילר: זה לא יקרה.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שני דברים פשוטים:

1. בכל פעם שחולון עלתה לפליי-אין מהמקום השני - היא גם המשיכה לטופ 16.

2. בפעם היחידה שזה לא קרה, כשהגיעה מהמקום השלישי (בעונה שעברה) - היא הודחה.

כבר פגשנו את שולה העונה והבנו שהשד לא נורא. זו קבוצה מוגבלת ברמת הכישרון, בלי כוכב גדול שמוביל אותה, אבל כזו שיכולה לנצל את היתרון האתלטי והפיזי שלה כדי ללחוץ על כל המגרש ולשבש את שטף המשחק. במפגש במחזור הקודם בצרפת, שנגמר בניצחון 92:103, זה נראה קל יותר, בעיקר בזכות ערב קליעה נדיר של 16 שלשות ב-51.6%.

לשולה יש יתרון ברור בגודל ובהמשכיות של הסגל. זו קבוצה שרצה עם אותו שלד כבר עונה שנייה. הפחד הגדול הוא שדני פרנקו והחניכים יגיעו שאננים מדי. בסוף, כדורסל זה קודם כול עניין מנטלי.ברגע שאתה בא עם ביטחון יתר, אתה חוטף.

ניצחון מול שולה לא רק יביא שקט מקצועי, אלא גם יקרב את האפשרות לראות שוב את ליגת האלופות בהיכל טוטו. אחרי יותר משנתיים של משחקים מחוץ לישראל - זה כבר מרגיש קרוב מתמיד, גם אם עוד לא רשמי.

סתיו טבוך, אוהד הפועל חולון ופאנליסט בפודקאסט "הקול סגול"