אין מקום לאכזבה. רק לגאווה

כל מי שעוקב אחרי NBA בקביעות יודע שהעונה האמיתית מתחילה בפלייאוף. זו קלישאה, אבל היא נכונה לגמרי, ועוד יותר העונה, כששליש ליגה כמעט ניסתה להפסיד. לפי איש המספרים המדופלם של דה רינגר, קירק גולדסברי, זה גם ההסבר לירידה הדרמטית במספר הנקודות בממוצע למשחק של כל קבוצה, מ-115.6 בעונה הרגילה ל-106.8 בפלייאוף, נכון לערב המשחקים הקודם. אין משחקים קלים, אין יריבות חלשות, כולם מנסים לנצח. טריוויאלי, אבל משהו שחשוב להזכיר. הגם שידענו זאת מראש, הפעם חשנו זאת על בשרנו, כמי שמלווים את התכשיט שלנו, דני אבדיה, בסדרת הבכורה ההיסטורית שלו בפלייאוף.

האזינו להירש מקריא את הטור5 דק׳

לכן, גם אם מפתה להתמקד במה שלא עבד, צריך לזכור: אבדיה אמנם לא שיחזר את הצגת 41 הנקודות שלו בפליי-אין נגד פיניקס, או את 30 הנקודות המרהיבות ממשחק הבכורה בסדרה מול הספרס, אבל השלים חמישה משחקים מול אחת הקבוצות הטובות ב-NBA ומול כוכב כדורסל היסטורי עם ממוצע של 22.2 נקודות, 6 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים. פחות מהעונה הרגילה, כן, כי הפעם לא היו יריבות חלשות או משחקים קלים. אבל בהתחשב ביריבה, ובמה שעושים בפלייאוף מי שהקדימו אותו במירוץ לתואר השחקן המשתפר של העונה, אלכסנדר ווקר ודורן, סופר מרשים. דני עשה את המקסימום, שהוא הרבה יותר ממה שהערכנו בתחילת העונה.

ואחרי שחזינו, וחווינו, את הספרס במשך חמישה משחקים, צריך לומר שגם פערי הרמות הרבה יותר גדולים ממה שהערכנו בתחילתה. לכאורה, שתי קבוצות דומות: משחקות כדורסל של 5 בחוץ, עם ריווח, דגש על חדירות לצבע והוצאת כדור, יחד עם הגנה אגרסיבית, רק בדרגות שונות של בשלות והתפתחות. בפועל, הספרס ניצחו במחצית השניה של משחק 4 ובראשונה של משחק 5 80:118 במצטבר.

כלי הנשק ההתקפיים שלהם לא נגמרים: שלישיית הגארדים, דיארון פוקס, סטפון קאסל ודילן הארפר תוקפים בתורות, כל אחד עם היתרונות הספציפיים שלו. שמפני וואסל משלימים עם קליעה שפורטלנד יכולה רק לחלום עליה. אה, כן - ישנו הומבניאמה ההוא, שמשנה או חוסם כל זריקה, נועל את הצבע ומכריח קבוצת קליעה רעה כפורטלנד לזרוק 47 פעם משלוש, ולקלוע 11. והתרומה ההתקפית שלו היא רק בונוס. מהספסל עולים קורנט וקלדון ג'ונסון האדירים. ומיץ' ג'ונסון החכם, שעשה התאמה יפה והתחיל התקפות בתנועה של זום (חסימה מדורגת שמסתיימת בהנדאוף) כדי לנצל את ההגנה הנסוגה של דונובן קלינגן על סטפון קאסל, ולאפשר לגארדים האחרים קליעה נוחה. בכלל, בסדרה התברר עד כמה ההתקפה של הספרס מגוונת וחכמה יותר מזו של הטרייל בלייזרס, ועד כמה קאסל שומר אדיר, בעבודה שעשה על אבדיה. בקיצור - לא כוחות.

במהלך הסדרה עלו גם טענות על היכולת, או ליתר דיוק חוסר היכולת, של טיאגו ספליטר לעשות התאמות. גם כאן, כמו במקרה של אבדיה, אין מקום לאכזבה. הברזילאי עשה את המקסימום עם הקלפים הלא מרשימים שלו: זרק על ומבניאמה שומרים נמוכים יותר ופחות - במשחק החמישי התחלפו עליו קמארה, הולידיי, וויליאמס וסיסוקו. וצריך לומר שאחרי התפוצצות 35 הנקודות במשחק הפתיחה, הבלייזרס עשו על הנפיל הצרפתי האדיר עבודה לא רעה. גם ההגנה הנסוגה של קלינגן על קאסל הייתה רעיון טוב, שהספרס, כאמור, מצאו לו לבסוף פיתרון. וכן, ההתקפה של פורטלנד מוגבלת - היא לא עושה הרבה יותר מניסיון לייצר יתרון עם פיק אנד רול ואז ניסיון לייצר מאחד על אחד ולמסור החוצה. לפעמים זה נראה רע מאוד מול ההגנה הנסוגה של הספרס, שאיפשרו לבלייזרס להפציץ מבחוץ כאוות נפשם. היו החלטות תמוהות, כמו ההפגזות של מאטיס תייבול מחוץ לקשת מיד כשנכנס למשחק, או כמה זריקות לא לעניין של ג'רו הולידיי. ייתכן שעוד קצת תחכום התקפי וספר תרגילים יותר מגוון היה מייצר משהו אסתטי יותר, אבל תהיו בטוחים - התוצאה לא הייתה משתנה. כבר אמרנו: לא כוחות.

Deni Avdija full postgame conference after the loss in game 5 against the San Antonio Spurs, as the Trail Blazers were eliminated in the first round.

It was a pretty short one.

He said he gave it all, it was a good playoffs experience for him.

Now, I assume all we need to wait… pic.twitter.com/k1eztmvpPm

— MrBuckBuck (@MrBuckBuckNBA) April 29, 2026

צריך גם לומר שההעפלה של הבלייזרס לפלייאוף הייתה מוקדמת ולא צפויה, בדיוק כמו הנסיקה של אבדיה. זו קבוצה קצת מגובבת, עם שילוב של צעירים שעוד לא שם וותיקים לקראת סיום הדרך. הנקודה הבעייתית היא שבסיום העונה, לא בטוח שהבלייזרס אמורים להיות אופטימיים לגבי העתיד: רוברט וויליאמס, שחקן שכבר הוספד עקב ריבוי פציעות, היה הרבה יותר טוב מקלינגן הצעיר, שקלע ב-20 אחוז משלוש ולא מספק אופציה אמיתית בצבע, פרט לריבאונד התקפה. שיידון שארפ היה אמור להיות כוכב העתיד של המועדון, אבל ההגנה שלו הייתה כל כך רעה וקבלת ההחלטות שלו בהתקפה כל כך מזעזעת שבמשחק החמישי בילה על הפרקט 6 דקות בלבד. סקוט הנדרסון הראה ניצוצות אחרי עונה שבמרביתה היה פצוע, אבל ספק אם יצדיק את הבחירה השלישית בדראפט של וומבי. יאנג האנסן, שלא דרך על הפרקט, נראה כמו בזבוז של הבחירה ה-15. כשמוסיפים לזה את מעמדו המעורער של ספליטר ושמועות שהבעלים החדש בכלל רוצה להעביר את הבלייזרס לעיר אחרת, העתיד נראה מעונן חלקית.

את אבדיה כל זה לא צריך לעניין. למרות כל המגבלות, הבלייזרס נתנו לו במה וגם שיטת משחק שאיפשרה לו לפרוח. נקודת הפתיחה בעונה הבאה תהיה נקודת הסיום של הנוכחית, גם עם דמיאן לילארד בריא לצדו. אם למדנו עליו משהו בקריירת ה-NBA שלו, זה שהוא אף פעם לא נח, מחפש כל חרך כדי לחדור לסל, בלי פחד. אפשר להיות משוכנעים שכך יהיה גם בהמשך, עם כל מאמן, סגל או בעלים. אין בטחונות שהוא ישחזר את האול סטאר או יהיה בפלייאוף גם בעונה הבאה. בדבר אחד אפשר להיות בטוחים: בכל ערב, בכל משחק, אבדיה ייתן הכל כדי שזה יקרה.