איזה כדורסל ענק. איזה גמר ענק. מרחק פליס אחד מהכי גדול שהיה לנו

תחושה מוזרה עטפה את חלקנו טרם תחילתו של משחק גמר היורוליג הזה. חצאי הגמר, האמת, עברו צפוי מדי. בלי התרגשויות מיוחדות. בלי סיפורים יוצאי דופן. אם אולימפיאקוס מנצחת קלל כשהיא גם ביתית וגם איכותית יותר, אז חרבנא של פיינלפור, האמת. היא הרי אמורה לנצח קלל, כי היריבה ריאל מגיעה, על הדרך, בלי כל הסנטרים שלה. אז נכון שמוזר לדבר על מועדון מפלצתי כמו ריאל מדריד במונחים שכאלו, אבל זאת המציאות: הייתה לנו אנדרדוגית ברורה. הייתה לנו פייבוריטית ברורה. עד שהתחיל המשחק.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של hadisco.co.il יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

הצטרפות לתוכנית מנויים