תוצאות חיפוש

שש דקות לסיום השיעמומון הקשה לצפייה באורלנדו בין המג'יק המקומיים לברוקלין נטס, הגיע הרגע לו חיכה אלוהי הטנקינג משך חודשים ארוכים. חילוף של ג'ורדי פרננדס - דיירון שארפ יורד, בן שרף עולה. על פניו חילוף לא קריטי במיוחד ברגע לא מעניין במיוחד. אבל אז עצרתי לרגע את השידור וזיהיתי את החמישייה המרגשת: ייגור דיומין, נולאן טראורה, שרף, דרייק פאוול ודני וולף חולקים פרקט בעת ובעונה אחת. חמישיית הרוקיז של שון מרקס הצליחה אפילו לייצר ריצת 7:0 נחמדה שהגיעה אחרי כמה פוזשנים של הנעת כדור, אבל שם זה נעצר. ברגע הזה הבנתי רשמית: ברוקלין נטס, ברוכה הבאה לגארבג' טיים של העונה.

חלון ההעברות ב-NBA נסגר אתמול בלילה, והימים האחרונים שלפני הדדליין עמוסים תמיד בהתרחשויות. גם השנה היו שורה של טריידים מעניינים, רובם קרו דווקא באמצע השבוע ולא ביום האחרון. יש המון מה להספיק, אז החברים מהאתר באו לעזור. ולמרות שקרה לא מעט, הסיפור הגדול ביותר הוא הטרייד שלא קרה.

זה היה אמור להיות טקסט על הפועל ת"א שמצאה את עצמה מחדש וחזרה ליהנות, לרוץ, לצבור נקודות בקצב סיטונאי ולדרוס; על מחזיקת היורוקאפ, שבחסות היריבה המוכרת הצליחה שוב לבטוח באנשים שהובילו אותה לזכייה; על אנטוניו בלייקני, שבסך הכל צריך דייט עם ולנסיה כדי לשכוח מכל הצרות; ועל הסינדרלה, שאחרי כל המשברים והביקורות והשיט-שואוז, עדיין מחזיקה במאזן השני בטיבו ביורוליג. זה היה אמור להיות. וזה לא.

בדקתי. לפני כעשר שנים ניפק אלי גוטמן, בכובעו כמאמן הפועל תל אביב כדורגל, אמירה בסגנון של כשאני מסתכל על הקבוצה הזאת (כלומר שלו) אני רואה קבוצה של גיא לוזון. משהו כזה, בערך. וברור, אני יודע, מדובר היה במגה ערבוב, בנוהל. תוך כדי בהיה אמש אל מול המסך, באיטודיס שהולך ומתפייד לו מרבע לרבע, תהיתי ביני לבין עצמי מה חושב הקואץ'. כשהוא רואה את הקבוצה הזאת, קבוצה של מי הוא רואה. מאחר שאני לא יודע מהי התובנה שלו, אציע לכם את שלי: כשאנחנו רואים את הפועל תל אביב הזאת, אנחנו רואים קבוצה של מאמן מבוהל. של מאמן אבוד. של מאמן שמתחת לכל הפוזה, איבד את כל הבטחון.

הדבר הכי חשוב מבחינת הפועל ירושלים, סליחה - הדבר היחידי שחשוב להפועל ירושלים הוא השורה התחתונה. אחרי נצחון דחוק ודרמטי על קלוז', הבטיחה הקבוצה של יונתן אלון את המקום הראשון בבית א' המכונה בית A ביורוקאפ. המשמעות היא שאין שלב שמינית גמר. המשמעות היא שהמשחק האמיתי הבא שלה בדרך אל היורוליג מתקיים או ב 17 או ב 18 למרץ. שזה נצח. משכך, כל קשר בין הקבוצה של תחילת פברואר לבין זאת שתתחרה מול כל מיני טורק טלקומים בעוד חודש וחצי הוא מקרי בהחלט. מקרי, כמו הנצחון שהושג אמש.

רוב הציבור מעולם לא נחשף לז'אנר "שיחת היום באימון מ.ס. אשדוד", שקיים בחוגים הפנימיים של עורכי הספורט. הוא מדבר על אירועים שוליים ופרובינציאליים להחריד, שאיכשהו פילסו את דרכם להתפרסם באתרים או בעיתונים המובילים, ואז עוד הלך הכתב והתפאר בהישג העיתונאי שלו; איך? הוא סיפר למחרת שהעניין הפך ל"שיחת היום" בין השחקנים באימון של קבוצה כזו או אחרת. עדיף נידחת ולא מפוארת. אז הנה, קבלו את הגירסה שלנו.

דני אבדיה לא יכל לבחור זמן גרוע יותר להיות הישראלי הראשון שמעפיל לאול-סטאר. שנות המלחמה לאחר ה-7 באוקטובר הביאו לצניחה דרמטית במעמדה של ישראל בדעת הקהל האמריקאית, במיוחד בקרב צעירים בכל רחבי הספקטרום הפוליטי. הסכם הפסקת האש אמנם הוריד את הנושא מסדר היום, אך דעת הקהל התקבעה בנקודת השפל אליה הגיעה, ונותרה צרובה היטב בתודעתם של רבים. יהודים ציוניים בכל רחבי ארה"ב נמצאים במגננה. מוסדות ואישים בעלי סממנים יהודיים וציוניים הינם מושא למתקפות ולהתגרויות מכוונות מצד גורמים אנטישמיים ו/או פרו-פלסטיניים.

בפרק האחרון של שוט אמרתי שלו אני מקבל את ההחלטה, דימיטריס איטודיס מפוטר לאחר ההדחה בגביע. ולא רק בגלל ההדחה של הפועל תל אביב בגביע. הסברתי שאין בכך כדי לגרוע מההערכה העצומה שיש לי כלפי המאמן המעוטר, אבל שבמצב הדברים הזה הוא מרגיש לי אובד עצות ונטול אמון משחקניו. שעל פי הידוע לנו, נוכח המבנה האישיותי של הקואץ', אמנם הוא בהחלט יכול לשקם את הכדורסל התקוע הנוכחי, אבל שלמאמן אחר שיגיע יהיו סיכויים טובים יותר להצליח לצאת מהשטאנץ הקיים והרע. זה, פחות או יותר, רוח הדברים. ואז הגיע המשחק מול הכוכב האדום אתמול, שגרם לי לכמה מחשבות אחרות, או לפחות מתעדכנות. כולל מסקנות, אליהן נגיע בסופו של טור.

"כשהמועדון שלנו למד שמכבי ת"א נותרה ללא בית בטוח לאירוח משחקיה, התגובה שלנו הייתה ברורה ופשוטה - אמרנו שהבית שלנו הוא הבית שלכם", אומר נשיא פרטיזן בלגרד, אוסטויה מיאיילוביץ', בשיחה עם "הדיסקו". "בלגרד פתחה את שעריה, כפי שעשתה פעמים רבות בעבר, כדי לסייע לחברים ברגעים הקשים ביותר שלהם".

בשנתיים האחרונות השתנו סדרי עולם. מלחמות, הפיכות, שלל הפתעות טובות ורעות, ועוד איזה משהו קטן. דני באולסטאר. כן, אני יודע, אני מגזים. אבל עבורי, עבור אחד שהעריץ את המשחק הזה כל חייו, זה רגע שהוא הרבה מעבר לספורט.

3 דקות לסיום, 13 הפרש, המשחק גמור. טי ג'יי ליף יורד לספסל אחרי שסיים האלי הופ נהדר, נותן צ'סט באמפ לסורקין המחויך, בדיוק משמאלם, בפוזת שילוב הידיים המוכרת, עמד עודד קטש. פנים עצבניות, אפס חיוכים.

הלילה, בשעה 01:00, יתקיים מה שעשוי להתברר כאחד הרגעים המשמעותיים בתולדות הספורט הישראלי. בשעה הזאת תשודר תוכנית בה יכריזו על מחליפי אולסטאר 2026 ב-NBA, כאשר אחד המועמדים להיכנס הוא דני אבדיה. אין לי מושג איך זה ייראה, אם ימתחו את זה לתוכנית של שעה או פשוט יכריזו. מה שדי בטוח זה שהמשדר הזה יעורר עניין בישראל הרבה יותר מבכל מקום אחר. הציבור הישראלי מעורב עמוקות בקמפיין דני לאולסטאר, ובאופן כללי בעונה יוצאת הדופן של אבדיה, וזה יהיה הרגע שיוכל לתת חותמת לעונה הגדולה הזאת. רגע קצת מוזר, אבל בספורט הישראלי רגילים לכך שכמה מהרגעים הגדולים שלו כוללים המתנה להכרעה של שופטים כלשהם.